שער אפרים סח

הפוסקים ואף שבתשו' הרב מהר"א מזרחי סי' נ"ג דף ע"ז כתב הטעם דגם בישראל בלא נשתקע אסור לדבר הרשות משום דכל זמן שלא נשתקע איכא קצת ח"ה כו' ע"ש אבל מ"מ אינו כמו בעכו"ם וע"ש. וראיתי מ"ש בעל המפה בי"ד סי' רנ"ט ס"ג ישראל שהתנדב כו' אם נשתקע שמו כו' מותר אפילו לדבר הרשות ואפי' אם מוחה המתנדב ונרשם בצדו שדבריו אלו לקוחים מספרו ד"מ בשם מהריק"ו שורש קכ"ג וקצ"ג. הנה לכאורה דבריו תמוהים דכד מעיינת בתשו' מהריק"ו הנז' במקומות הנז' תמצא שלא כתב כן בשורש קכ''ג בשם הרשב"א ובתשו' קצ"ג בשם המרדכי אלא דוקא לשנות ממצוה למצוה ולא לדבר הרשות לאפוקי לשנות ממצוה לדבר הרשות ומוחה המתנדב מנ"ל לבעל המפה ללמוד מזה דאין שומעין לו. וראיתי בתשו' הרא"ש כלל י"ג סי' י"ד שכתב וז"ל ואם קרובי נותני הצדקה קוראים תגר על השינוי לא חיישינן לפעיתן כדאיתא בפ"ק דערכין כו' עד אלא לדבר מצוה וטעמא דעכו"ם דפעי כו' אבל ישראל דלא פעי ש"ד אלמא עכו"ם חיישינן דפעי אבל ישראל ציית דברי חז"ל ומאחר דמן הדין שינוה לא פעי ואף אם יש ישראל דלא ציית ופעי לא חיישינן כו' דליכא ח"ה כו' ע"ש א"כ מוכח מלשונו שכתב אבל ישראל ציית לדברי חז"ל ומאחר דמן הדין שינוה אף אם פעי לא חיישינן כו' מזה מוכח דברי בעל המפה דכל היכא דשינוה בדין לא חיישינן אף אם פעי וא"כ ה"ה בנשתקע שמותר לשנות לדבר הרשות מצד הדין וא"כ שפיר כתב בעל המפה דאף אם מוחה המתנדב אין שומעין לו ודבריו אלו הם לקוחים מדברי הרא"ש הנז' בתשו' אבל מדברי מוהריק"ו צ"ע האיך נלמד ד"ז וא"כ לפי מ"ש לעיל הן מצד הגמ' הן מצד הסברא אי אפשר לומר דגבי עכו"ם בנשתקע שמו שיהיה אסור לשנות נדבתו לדבר הרשות וא"כ אי אפשר לישב דברי הרב מהרש"ח מ"ש בספרו ב"ש בהגהתו בתוס' דערכין ולהרב יחד דברי הרי"ף והרא"ש עם דברי התוס' ולומר דמודים בעכו"ם שנשתקע שמו דאסור לשנות נדבתו לדבר הרשות וזה אינו מצד הגמ' ולא מצד הסברא. ומצאתי ראיתי מ"ש עמיתי הרב בעל שפתי כהן בחיבורו לי"ד סי' רנ"ט בס"ק י"ג וז"ל כל זמן שלא נשתקע שם בעליה משמע אבל אם נשתקע שם בעליה מותר לשנות אפילו לדבר הרשות עכ"ל וא"כ דבריו ממש המה כדברי וכמ"ש לעיל דבעכו"ם כשנשתקע שמו מנדבתו אז יכולין לשנות אף לדבר הרשות. אבל דבריו המה כמו אליה וקוץ בה שכתב אח"כ וז"ל ואע"ג שהתוס' כתבו בערכין כו' מאי איריא נשתקע אפי' לא נשתקע נמי כו' ובע"כ צ"ל ט"ס הוא והגיה בדברי התוס' כמו שהגיה הרב מהרש"ח בספרו בני שמואל הנז' וכתב שם שהתוס' חולקים על הטור ושאר פוסקים שלדברי הטור ושאר פוסקים בעכו"ם בנשתקע שמו מותר לשנות נדבתו אף לדבר הרשות ומשא"כ התוס' סוברים דאסור לשנות נדבתו לדבר הרשות אף בנשתקע שמו וחולק שם על דברי התו' אבל לפמ"ש שהתו' באים לתרץ מה שקשה בסוגי' הגמ' שם ולכן כתבו ה"נ המ"ל מאי איריא בנשתקע אפי' לא נשתקע נמי ואין אנו צריכין להגיה שום דבר בתוס' הנז' רק התוס' מישבים מה שקשה בסוגי' הנז' והרי"ף והרא"ש אינם מחולקים עם התוס' וכולם כאחד מודים דבנשתקע מותר אף לדבר הרשות בין בישראל ובין בעכו"ם א"כ הכל עולה על נכון וראיתי בתוספתא דמגילה פ"ב וז"ל העושה מנורה ונר לב"ה עד שלא נשתקע שם הבעלים מהם רשאים לשנותן לדבר אחר משנשתקע שם הבעלים מהם אין רשאין לשנותן לדבר אחר עכ"ל והתוספתא הזאת תמוה ומרפסן איגרי דאיך יעלה על הדעת דבלא נשתקע יהיה מותר לשנות ובנשתקע יהיה אסור לשנות וכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ורציתי לישבו שקאי על הבעלים דקודם שנשתקע שם הבעלים יש לבעלים רשות לשנות ואחר שנשתקע אין להם רשות לשנות דהיינו הבעלי' ולאפוקי גבי הגבאי' ובני העיר הדין הוא בהיפך אבל מ"מ צ"ע גדול אם הדין הזה מוסכם בפוסקים דהלא פשוט בגמ' משבא ליד גבאי אסור לשנות כו' דאין לבעלים עוד רשות כלל כו' וצ"ע אם לא נאמר שהוא ט"ס שם. הרי מבואר מכל מ"ש למעלה מענין לענין באותו ענין הא דבעכו"ם אסור לשנות נדבתו כגון בלא נשתקע לדבר מצוה או בנשתקע לדבר הרשות אליבא דקצת פוסקים מ"מ בישראל שרי לשנות נדבתו וא"כ קושיתינו במקומה עומדת מההוא עובדא דשעזרק טייעא דמוכח מעובדא הנז' מהא דשנייה חזני דפומבדיתא דדוקא בעכו"ם אסור ומשום דזמנין דמקרי ואתי ומשא"כ בישראל שרי דמשמע משם אפי' גבאי יכול לשנות וכמ"ש הרא"ש וא"כ איך כתבו התוס' הנז' דוקא יחיד אבל בני העיר רשאין כו' דמשמע דאין הגבאי יכול לשנות. והיה נראה לומר לכאורה דמ"ש התוס' משבאת ליד הגבאי אסור לשנותה דוקא יחיד כו' הכי פירושו לפי שהרישא דברייתא הוא ת"ר האומר סלע זו לצדקה עד שלא באת ליד גבאי מותר לשנותה פירושו קאי איחיד המתנדב דרשאי לשנותה למצוה אחרת או לצרכו וכמ"ש רש"י לפני זה בגמר' מותר לשנותה לצרכיו ולאחר זמן ישלם ולאפוקי לאחר שבאת ליד גבאי אז אסור לשנותה דהיינו אותו יחיד המתנדב שירצה לומר לגבאי שישנה לצרכו או לצורך מצוה אחרת כפי דעת הנודר זהו אסור כי זהו אינו תלוי בדעת המתנדב רק בהגבאים או בני העיר ובמ"ש התוספות אבל בני העיר רשאי' י"ל דנכללו גם הגבאים המעסקים בצדקה או שאר בני העיר הממונים על זה וכן מוכח בסוף דבור זה בתוס'. וגם בתוס' ב"ק פ' שור שנגח דף ל"ו מבואר דמ"ש בגמ' משבאת ליד גבאי אסור לשנותה איירי כשהמתנדב ירצה לשנות וז"ל התוס' שם ד"ה יד עניים כו' עד ור"ת פי' שזה לא הי' רוצה לחזור בו מן הצדקה אלא היה רוצה ללות כו' וא"ל ר"י כו' ואמרי' בגמ' דערכין משבאת ליד גבאי אסור לשנותה עכ"ל א"כ מוכח מתוס' שם וגם ממ"ש כאן בסוף הדיבור דמ"ש בגמ' אסור לשנותה קאי איחיד המתנדב אם ירצה לשנות כו', ויש לפי' זה בדברי התוס' פנים בנימוק"י פ''ק דב"ב וז"ל ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' ולשנותן כו' אפי' לדבר שאינו לצורך מצוה לעניים כו' דאין צבור עני כו' עד והא דתניא בערכין ומשבאת ליד הגבאי אינו רשאי לשנות יחיד שאני דאיכא למיחש שמא ירד מנכסיו ומיהו מדעת הגבאים או הפרנסים רשאים כדתניא בתוספתא דמגילה הפוסק צדקה כו' עכ"ל א"כ מוכח מדברי הנ"י הנז' שמקשה מהא דתניא בערכין דמשבאת ליד גבאי כו' אהא דב"ב פ"ק ורשאין בני העיר כו' ומתרץ דיחיד שאני והיינו יחיד המתנדב וכולל אח"כ הגבאין או הפרנסים כאחד בדין א' דרשאין לשנותה וזהו ממש כדברי התוס' בכאן דדוקא יחיד כו' והיינו המתנדב ובכלל בני העיר נכללו ג"כ הגבאים והפרנסים וכמ"ש הנ"י לפני זה ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר אלא אפי' הפרנסים הממונים על הצבור משנים כרצונם. ואף שדברי הנ"י מגומגמי' וצריכין ביאור שכתב ורשאין בני העיר כו' ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר אלא אפילו הפרנסים הממונים על הציבור משנים כו' ומביא ראיה מדגרסינן בשקלים בירושלמי אין ממחין ביד הפרנסים כיון שהסכימו בני העיר וא"כ הראיה שהביא מהירושלמי הנ"ל היא מעשה לסתור שכתב מתחלה ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר כו' אלא אפי' הפרנסים כו' ומביא ראיה מהירושלמי אין ממחין ביד הפרנסים כיון שהסכימו בני העיר כו' דמשמע דוקא כיון שהסכימו בני העיר אז אין מוחין ביד הפרנסים וזהו סותר מ"ש הנ"י מתחלה ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר אלא אפי' הפרנסים. והנה כעת אין (הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) וזאת ליהודה ויאמר מ"ש אמ"ו הגאון זצוק"ל ואומר לי לבי דזה הלשון כיון שהסכימו בני העיר אינו מלשון הירושלמי באמת עיינתי בירושלמי דשקלים הנדפסים אצל הגמ' דידן בדפוס אמשטרדם וראיתי שהדין עמו וחכם עדיף מנביא. ואגב זאת ראיתי בשפתי כהן לי"ד בסי' רנ"ו ס"ק ז' שכתב וז"ל כתב ב"י ונראה שדעת הרא"ש לומר דההיא דירושלמי דשקלים בבאים לשנות לדבר שהוא צורך עניים דוקא אבל לדבר הרשות אין רשאין לשנותה לא הפרנסים ולא הצבור עכ"ל הנה הב"י אין בידי לעיין בו אמנם תמהני על ה"ה מרן הב"י ז"ל כי המעיין בהרא"ש בפ"ק דב"ב נראים הדברים לפום ריהטא היפך ממ"ש הוא שהרי מתחל' מביא הרא"ש פיר"ת שלשנותן לכל מה שירצו פירושו אפילו לדבר הרשות ואח"כ מביא פי' הר"י מגאש שלשנותן פירושו דוקא לצורך עניים כו' ודוחה פי' הר"י מגאש ומחזיק פי' ר"ת הנז' ומביא הירוש' הנז' וז"ל וגרסי' בירו' דשקלים מותר עניים כו' ואין ממחין ביד הפרנסים כלומר אם ראו שיש צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידן על כן נראה דברי ר"ת עכ"ל הרא"ש הא קמן מדקאמ' אחר פי' הירושלמי על כן נראה דברי ר"ת משמע שדעת הרא"ש בירושלמי דשקלים כפיר"ת שלדבר הרשות רשאים לשנות וזהו הפך ממ"ש הרב ז"ל הנ"ל דאלת"ה איך כתב הרא"ש על כן נרא' דברי ר"ת ואדרבה היה לו לכתוב על כן נראה דברי הר"י מגא"ש שהרי הירושלמי מסייע לו לפי הבנת הרב הב"י ז"ל אלא ודאי שדעת הרא"ש לומר דההיא דירושלמי דשקלי' איירי אפי' לדבר הרשות ולא כמ"ש הב"י הנ"ל. וביותר תמהני על הרב הש"ך הנז' שמביא דברי הב"י הנז' ומסלק ממנו תלונות הרב מהרמא"י בד"מ ולא הרגיש בזה שדעת הרא"ש הוא היפך ממ"ש הב"י. אמנם אחר העיון קצת נלע"ד שדברי הב"י הנז' הם נכונים בטעמם כי אחר שהרא"ש מחלק לעיל שהמתני' דשקלים דאמרי' שם מותר עניים לעניים איירי במעות שע"י מקרה כו' ובהא הוא דלא ישנוה ליתנו לעניים אחרים כו' וא"כ מה שמביא אח"כ בשם הירושלמי מותר עניים לעניים כו' ואין ממחין ביד הפרנסים כו' פירושו ג"כ שאם באו לשנות אחר שראו שיש צורך בדבר אין בידי ספר הירושל' ולפי הנראה בדעתי ואומר לי לבי דזהו לשון כיון שהסכימו בני העיר אינו מלשון הירושלמי רק שהנ"י הוסיף לשון זה מדעתו דהא הרא"ש מביא הירושלמי הזה בפ"ק דב"ב הא דאין ממחין ביד הפרנסי' וגם הב"י מעתיק לשון הירושלמי הנז' בסי' רנ"ג ולא העתיק סוף הלשון כיון שהסכימו בני העיר וא"כ מכ"ש קשה על הנ"י מה זה שהוסיף מדעתו על הירושלמי ולפ"ז הוא מעשה לסתור. ונלענ"ד לפרש דברי הנ"י ולומר דזה הלשון כיון שהסכימו בני העיר הן אם זהו מלשון הירושלמי הן מלשון הנ"י ה"פ שמתחלה כתב ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר לשנות רק אפי' הפרנסים כו' ומביא ראיה מהירושלמי דאין ממחין ביד הפרנסי' כיון שהסכימו בני העיר ור"ל שהסכימו בני העיר מתחלה שכל מה שיעשו הפרנסים יהא עשוי ואף שלא הסכימו בפירוש על הדבר הזה לשנות ואם יהיה זה לשון הירושלמי היה נראה בעיני קצת דוחק דמנ"ל להנ"י שאמר ולאו דוקא כשהסכימו בני העיר כו' ומביא ראיה מהירושלמי כו' כיון שהסכימו בני העיר ומפרש פירוש דחוק בהירושלמי דלמא הפירוש בירושלמי הוא כפשוטו דצריך הסכמת בני העיר עם הפרנסים על אותו הדבר שירצו לשנות אבל נלע"ד שהוקש' להנ"י בודאי אם הסכימו בני העיר עם הפרנסים מהו הלשון שאין ממחין ביד הפרנסים מי ימחה בידם ועיין בר"ן במגילה ריש פ' בני העיר שמביא לשון הירושלמי שם ממגילה ותמצא סיוע לדברי ועיין בתשו' הרב הגדול מהר"א מזרחי בסי' ג"ן ותמצא. שם כדברי אבל העיקר נראה לענ"ד דזה הלשון כיון שהסכימו בני העיר הוא מלשון הנ"י ופירושו כנז' ועיין בס' הירושלמי. וגם מ"ש הנ"י אח"כ וז"ל והא דתנן בגמ' דילן ובשקלים מותר עניים לעניים כו' ה"מ כשלא הסכימו בני העיר לשנות כו' קשה שהרי מוכח מזה דצריך הסכמת בני העיר ולפני זה כתבתי בשמו דלאו דוקא הסכימו בני העיר אלא אפילו הפרנסים כו' וצ"ל דמ"ש לבסוף והא דתנן מותר העניים לעניים כו' קושיתו הוא על הגמ' שאמר ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי כו' וע"ז מקשה מגמ' דשקלים ממותר עניים לעניים כו' ומתרץ דאיירי שלא הסכימו בני העיר ולא איירי בזה כלל אם הפרנסים יכולין לשנות כי לפי מ''מ