שער אפרים סז

דא"כ קשה מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי דכבר הוכחנו דאין סברא לומר זה שבישראל יהיה אסור לשנות נדבתו ובעכו"ם יהיה מותר וכמ"ש לעיל ובזה מיושב סוגי' התלמוד והתוס' הנ"ל על נכון אשר לכאורה אין לו ביאור ומה שיש לדקדק עוד בזה ישמע חכם ויוסיף לקח. ומצאתי ראיתי בספ' בני שמואל סי' ל"ה שמביא דברי התוס' הנז' וז"ל ומצאתי בדברי התוספות שכתבו בערכין במאי דקאמ' בגמ' מאי איריא עכו"ם אפילו ישראל נמי כו' וז"ל ה"נ מ"ל מאי איריא לא נשתקע אפי' נשתקע נמי ואע"פ שאין כתוב כן בספרים דידן פי' כך נראה לי דצ"ל כו' ע"ש וא"כ לפ"ז דברי התוספו' הם כפשוטם דהוקשה להתוס' דאי איירי לדבר הרשות א"כ קשה מאי מקשה בגמ' מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי דמשמע בעכו"ם ניחא הלא גם אי איירי בעכו"ם קשה דלדבר הרשות אפי' בנשתקע אסו' לכן באים התוס' לתרץ קושי' זו וכתבו דה"נ המ"ל מאי אירי' לא נשתקע דאסו' לדבר הרשות אפי' כו' עכ"ל הרב מהרש"ח ז"ל בספרו ב"ש הנ"ל. הנה זולת שכבר כתבו והחרימו הקדמונים שלא להגיה שום ספר אם לא בראיה ברורה וכמ"ש הרב מהרד"ך בתשו' בית ט"ו וגם שאר פוסקים בשם ר"ת א"כ לא היה לו להגיה בדברי התוספות הנ"ל אבל גם זולת זה כבודו במקומו מונח ובמחילה מעצמותיו הקדושים דבריו אינם נראים בעיני לענ"ד חדא שהוא הגיה בדברי התוספות וכתב דצ"ל איפכא מאי איריא לא נשתקעו אפי' נשתקעו נמי אסור לדבר הרשות וא"כ דברי התוס' הם חולקים על דברי הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים וז"ל הרי"ף בפ"ק דב"ב גרסי' בערכין כו' עד סבר ר"ח ב"א למימר ל"ש לדבר הרשות כו' א"ר אמי הכי אר"י כו' עד וה"מ עד שלא נשתקע שם בעלים (אז דוקא לדבר מצוה מותר לשנותה) אבל משנשתקע שם בעלים ממנו אפי' לדבר הרשות מותר לשנותה וכ"כ הרא"ש ומביא ראיה מזה לדברי ר"ת שכתב בפ"ק דב"ב אהא דאמרי' שם ולשנותה לכל מה שירצו דפי' ר"ת אפי' לדבר הרשות והתיר לתת מעות הקופה לשומרי העיר כו' וכ"כ שאר פוסקי' וא"כ לפי דברי הרב בעל ב"ש הנ"ל שהגיה בדברי התוס' וע"פ הגהתו מוכח מדבריהם שהוא פשוט בסוגיא דלדבר הרשות אף בנשתקע אסור ויחלוקו על הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים וכבר אנו מוזהרים ועומדים מפי סופרים ומפי ספרים שלא להרבות מחלוקת בין הפוסקים וכל מה שאנו יכולים להשוות אותם אנו מחוייבים לקרב ולהשוות אותם שלא יהיה מחלוקת ביניהם. וע"ק דלפי הגהות בעל ב"ש הנ"ל בתוס' באים התוס' לתרץ הקושי' דהלא גם אי איירי בעכו"ם קשה למה יהיה מותר בנשתקע לדבר הרשות ומתרצים התוס' דה"נ המ"ל מאי אריא כו' אפי' נשתקעו נמי אסור לדבר הרשות קשה מנ"ל להתוס' לומ' סברא זו בפשיטות דבנשתקע יהיה אסור לדבר הרשות הלא הסברא היא איפכא וכמו שאכתוב לקמן מזה בסמוך בס"ד דהסבר' נותנת דבנשתקע אין לחלק בין דבר מצוה לדבר הרשות ובדבר מצוה הסבר' נותנת שמותר בנשתקע וכמו שמסיק א"כ גם לדבר הרשות דינא הכי ואף שלשון הרי"ף והרא"ש שכתבו וה"מ עד שלא נשתקע שם בעליה ממנו אבל נשתקע שם בעלים ממנו אפי' לדבר הרשות מותר אינו מפורש בהדיא בגמ' דערכין הנז' אבל כבר הרגיש בזה הרב מהרש"ח הנ"ל וכתב שדברי' מוכרחי' בגמ' מדמקשי אלימא לדבר הרשות מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי וכפי משמעות הסוגיא ה"ק אלימא לדבר הרשות ובהא הוא דקאמ' דבלא נשתקע אסור ובנשתקע מותר מאי איריא עכו"ם אפי' בישראל נמי מצי למנקט האי דינא וחלוקו דהיינו בנשתקע שם בעליו שמותר לשנותה. אבל ראיתי מה שהקשה הרב מהרש"ח הנ"ל וז"ל אבל יש לעיין דאי הכי נראה דקשיא במאי דכתבו התוספות בפ"ק דב"ב וז"ל נראה לר"ת דיכולין לשנותו אף לדבר הרשות אע"ג דאמרי' בערכין כו' ומאי קושי' הא התם קאמ' דבנשתקע שם בעליה אפי' לדבר הרשות מותר וכדכתיבנא וקופה ותמחוי נשתקעו שם בעליה ממנו הוי דמיד הוא נשתקע שם בעלים ולא שייך לא נשתקע שם בעלים אלא בנר ומנורה אבל במיני מאכל ופירות או מעות שכל אלו הדברים היו נגבים בקופה ותמחוי מה צריך בזה נשתקע או לא נשתקע ומה היכר בעלים יש בזה כו' עכ"ל ע"ש בספ' בני שמואל הנ"ל. הנה שמוא"ל שוכב בהיכל ה' אבל מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט כי במחילה מכבוד תורתו נלע"ד כד מעיינת ודייקת בתוס' שם תמצא שהתוספות בעצמם במתק לשונם הוקשה להם קושי' הנ"ל ומיישבים אותה כי יש לדקדק בדברי התוס' בב"ב הנז' במ"ש וז"ל נראה לר"ת דיכולין לשנות אף לדבר הרשות אע"ג דאמרי' בערכין האי מאן דנדב שרגא לבי כנישת' אסור לשנותו לדבר הרשות ואמרי' נמי התם האומר פרוטה זו לצדקה כו' אסור לשנותה ויש לדקדק בתוספות הנז' הלא כבר הקשו קושי' עצומה מהאי דנדב שרגא כו' דמותר לשנות לדבר הרשות ולמה מביאים עוד אח"כ מהא האומר פרוטה זו לצדקה כו' הלא זהו יתיר בתוס'. ועוד יש לדקדק בתוספות הנז' הלא כד מעיינת בסוגיא דערכין תמצא שמביא שם תחילה הבריית' הא דאומר סלע זו לצדקה כו' אסור לשנותו ואח"כ מביא הבריית' הא דהתנדב מנורה או נר לב"ה וא"כ למה מהפכים התוס' הסדר ומקשי' מתחלה מהא דמתנדב מנורה כו' ואח"כ מהא דאומר סלע זו לצדקה. וגם יש עוד לדקדק דבגמ' שם בערכין איתא ת"ר האומר סלע זו לצדקה כו' והתוס' כתבו ואמרי' נמי התם האומר פרוטה זו לצדקה ולא כתבו לשון הגמ' האומר סלע כו'. אמנם לענד"ן דהוקשה להתוס' תחלה על דברי ר"ת מהא דמתנדב מנורה לב"ה דמוכח שם בסוגי' דאסור לשנות להם לדבר הרשות וא"כ קשה על דברי ר"ת שהתיר לשנות לדבר הרשות מאי אמרת דמה שאסו' לשנות מנורה לדבר הרשות היינו עד שלא נשתקע בעלים וכמו שמוכח בסוגי' שם ומשא"כ מה שהתיר ר"ת לשנות לדבר הרשות היינו בקופה ותמחוי שהם מאכל או מעות ושם נשתקע שם בעלים מיד וכמו שהקשה בספ' בני שמואל הנ"ל לכן כתבו התוס' ומביאים הגמ' ואמרי' נמי התם האומר פרוטה זו לצדקה אסור לשנות ושם ג"כ הוא מעות והוא ג"כ נשתקע שם בעלים ואפ"ה אסור לשנותה וזה ששינו הלשון של הגמ' מסלע לפרוטה שלא תאמר שהמתנדב סלע הוא ג"כ כמו המתנדב מנורה ומקרי לא נשתקע לכן כתבו התוס' האומר פרוטה כו' כי בודאי אין לחלק בין סלע לפרוטה דבשניהם מקרי נשתקע מיד כמו גבי קופה ותמחוי שזה נותן סלע וזה נותן פרוטה לקופה כו' ולכן מביאי' התוס' באחרונה הא דהאומר פרוטה זו לצדקה כי מגמ' זו הוא מוכח סתירת הישוב של הקושיא ראשונה מהא דמתנדב מנורה לב"ה כו' וגם מה שאינם מקשים בקיצור מהא דהאומר פרוטה זו לצדקה כי שם בסוגי' העיקר החלוקי' בין נשתקע ללא נשתקע או בין דבר הרשות לדבר מצוה מוכח מהא דהמתנדב מנורה או נר לב"ה כו' וע"ש בגמ'. ולפי מ"ש לעיל יתישב קצת מה שיש לדקדק בדברי הרא"ש שמייתי ראיה לדברי ר"ת שמתיר לשנותו לכל מה שירצו אף לדבר הרשות מהא דאמרינן בערכין ישראל שהתנדב מנורה או נר כו' ע"ש והתוס' בב"ב פ"ק הנז' מקשים קושי' על ר"ת מגמ' דערכין הנז' ועיין בס' ב"ש הנז' מ"ש בזה ולפי מ"ש בביאור התוספות יתישב זה לפי שהרא"ש מביא תחלה ראיה מהא דישראל שהתנדב מנורה כו' דמשם מוכח דבנשתקעו שם בעלים מותר לשנותה אפי' לדבר הרשות ואח"כ כתב הרא"ש והא דאמרי' בערכין האומר סלע זו לצדקה משבאת ליד גבאי אסו' לשנותה ה"מ גבאי אבל ציבור שרי ודברי הרא"ש בזה הם ממש דברי התוס' הנז' כי הרא"ש הרגיש ג"כ בקושי' שהקשה בס' בני שמואל הנז' על דברי התוס' דמאי מקשי' מהא דישראל שהתנדב מנורה הא קופה ותמחוי הוי דבר שנשתקע שם בעלים ובדבר שנשתקע שם בעלים מוכח דיכול לשנות אפי' לדבר הרשות כו' וכמ"ש לעיל ותירצתי לעיל דבאמת עיקר קושית התוס' הוא מהא דהאומר סלע זו לצדקה כו' דאסור לשנותה ובזה נדחה התירוץ הנז' לכן הרא"ש שהרגיש בקושי' זו שאין להקשות מהא דישראל שהתנדב מנורה דשם מוכח דבנשתקע שם בעלים מותר וה"ה בקופה ותמחוי לכן מביא גם ראיה מזה ואח"כ מקשה הרא"ש קושי' התוס' מהא דהאומר סלע זו לצדקה כו' דאסור לשנותה כי זהו עיקר קושית התוס' וכמ"ש לעיל ותירוץ הרא"ש הוא ג"כ כמו שתירצו התוס' על דברי ר"ת. העולה מזה לפי מ"ש שדברי הרא"ש המה ממש דברי התוס' הנז' בב"ב פ"ק בשם ר"ת שבני העיר יכולין לשנות אף לדבר הרשות וה"ה לפי מ"ש לעיל בשם התוס' בערכין המ"ל מאי איריא נשתקעו אפי' לא נשתקעו נמי דברי התוס' המה כפשוטם ואין אנו צריכים להגהות הרב בעל בני שמואל ואין כאן מחלוקת בין הרא"ש והתוס' בענין שנשתקע או לא נשתקע וכבר כתבנו שדברי הרא"ש והתוס' כיוונו לדבר א' ואף שאנו מוכרחים לומר שהתוספות בערכין מחולקין עם הרא"ש בקצת דברים וכמו שאכתוב לקמן מזה בס"ד לענין אם הגבאי יכול לשנות כו' ע"ש אבל מ"מ כבר כתבנו כל מה שאנו יכולין לקרב את דעת הפוסקים אנו מוזהרים לקרב אותם אף לא מכל וכל ולפי הגהות ס' בני שמואל יהיו מחולקים הרי"ף והרא"ש עם התוס' הנז' מכל וכל לישב ולומר דאף לפי הגהות ס' ב"ש הנז' בתוספות י"ל דאין כאן מחלוקת בין התוס' והרא"ש דע"כ לא כתבו התוספות דבנשתקעו אסור לדבר הרשות לפי הגהות ס' ב"ש הנז' אלא דוקא בעכו"ם וכמו שמסיק בגמ' משום דעכו"ם מפעי פעי ומשא"כ בישראל מודים התוס' דמותר לשנות לדבר הרשות בנשתקעו ומ"ש הרא"ש דבנשתקע מותר לדבר הרשות היינו בישראל דוקא ולא בעכו"ם. אבל ז"א דבנשתקע שם בעלים אין לחלק בין ישראל לעכו"ם אבע"א גמרא ואבע"א סבר'. אבע"א גמ' דהלא כתבנו בשם הרב מהרש"ח הנז' דהוכחות הרי"ף והרא"ש הוא ממ"ש בגמ' אלימא לדבר הרשות מאי אריא עכו"ם אפי' ישראל נמי דכפי הפשט הקשה אלימא לדבר הרשות ובהא הוא דקאמר דבלא נשתקע אסור ובנשתקע מותר אפי' בישראל נמי מצי למנקט האי דינא ממש וחלוקו עכ"ל הרב מהרש"ח הנ"ל ואי אמרת שיש סבר' לחלק בין ישראל לעכו"ם לשנות לדבר הרשות בנשתקע שם בעלים דבישראל פשוט שמותר ובעכו"ם יש לומר שאסור א"כ קשה דלמא באמת ר"י אתי לאשמעי' דאפילו עכו"ם מותר בנשתקע לדבר הרשות דה"א דדוקא בישראל מותר בנשתקע בדבר הרשות ומשא"כ בעכו"ם לכן אתי לאשמעינן דאף בעכו"ם מותר דהלא לפי מ"ש בס' ב"ש הנז' הוכחות הרי"ף והרא"ש הוא ממ"ש בגמ' אלימא לדבר הרשות מ"א עכו"ם אפי' ישראל נמי דפירושו דקאי ארישא ואסיפא של ר"י אלא ודאי שז"א חידוש אליבא דהרי"ף והרא"ש לומר דאתי לאשמעי' דבנשתקע מותר לדבר הרשות בעכו"ם דזהו פשוט בין בעכו"ם ובין בישראל והעיקר חידוש הוא בלא נשתקע לכן מקשה מאי אריא עכו"ם דהיינו ארישא דמלתא דר' יוחנן. ואבע"א סברא שמצד הסבר' ג"כ אין לומר אחר שנשתקע שם בעליה בעכו"ם שיהיה חילוק לשנות נדבתו בין דבר מצוה לדבר הרשות דזיל בתר טעמיה למה קודם שנשתקע שם בעליה בישראל מותר לשנות לדבר מצוה ועכו"ם אסור אף לדבר מצוה אלא צ"ל כמ"ש בגמ' הטעם משום דפעי כלומר שצועק למה שניתם נדבתי ואיכא ח"ה שאומר הקדשתי דבר לב"ה של יהודים והמה מכרוהו וא"כ לפ"ז קשה למה אחר שנשתקע שמו ממנו יהיה מותר לשנות אף לדבר מצוה הלא יהיה ח"ה שיאמר הקדשתי דבר לב"ה והם מכרוהו ויצעק ג"כ למה שניתם את נדבתי מאי אמרת שיאמרו להעכו"ם ששינו לדבר מצוה וא"כ גם קודם שנשתקע יאמרו אליו ששינו לדבר מצוה ולא יהיה ח"ה אלא צ"ל דהעכו"ם אינו מרוצה אפי' ששינו לדבר מצוה ומ"מ יהיה ח"ה בדבר ולכן אסור קודם שנשתקע וא"כ גם לאחר שנשתקע שמו ממנו למה יהא מותר לשנות נדבתו הלא יהיה ח"ה וכנז' אלא צ"ל שלאחר שנשתקע לא שייך ח"ה מאחר שנשתקע שמו ממנו באריכות הזמן גם העכו"ם אינו פעי אח"כ וא"כ לפ"ז מה לי לדבר מצוה ומה לי לדבר הרשות בשלמא בישראל דלא שייך הטעם דח"ה לכן מותר אף בלא נשתקע לדבר מצוה דלא פעי ואף דפעי אין שומעין לו מאחר שהוא כן בדיננו וכמ"ש