שער אפרים סו

עליה ודרש והמכשלה הזאת תחת ידך אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בה וכו' וכמו כן בב"ב פ' יש נוחלין הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי וכן בכמה מקומות בתלמוד ובזה יסלק מעליו כל המקטריגים וזה יהיה שבחו דמעל"ת ואז יגידו כולם ויאמרו אין קדוש כי"י אלקינו ויתנו שבחו בפיהם ויאמרו אשרי הדור שהגדולים שומעים ק"ו לקטנים ובזה נזכה לחזות בנועם את פני י"י אלקינו ונעבוד אותו בכל לבבינו ובכל נפשינו והוא ישפות את שלומנו שלא יהיה קטגוריא בין חכמינו ונזכה לגאולת משיחנו במהרה בימינו. כ"ע אהובו דורש שלום תורתו ומשנתו כל הימים אנכי עפר ואפר"ים מבית אהרן מווילנא: שאלה סו ראובן ושמעון מתושבי מצרים הקדישו נכסיהם לקרתא קדישא דירושלים ת"ו ויהי כי ארכו הימים האלה כמו ערך עשרים שנה אחרי מות קדושים ראובן ושמעון הנז' נשתקע הדבר ולא בא שום תועלת לירושלים מהקדשות הנז' וכבר נשכח ההקדש הנז' והחזיקו קצת אנשים בנכסי המקדישים הנז' השייכים לירושלים ת"ו כי לא ידעו אנשי ק"ק ירושלים ת"ו מהקדשות הנז' ועתה חדשים מקרוב באו משם ונתגלה להם מההקדשות אשר יש להם בק"ק מצרים ורוצים ק"ק ירושלים למכור נכסי ההקדשות הנז' ולעשות בהם מה שהוא לתועלת ק"ק ירושלים ת"ו דהיינו לפרוע חובותם שחייבים הק"ק ירושלים ת"ו להנוגשים הישמעאלים כי הנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו והם אינם יכולים לצאת ידי חובותם מחמת הלחץ זו הדחק ויש לחוש ח"ו שלא יחרב קיבוץ ומעמד ומצב דק"ק ירושלים ת"ו ובזה יהיה זכות גדול להמקדישים נכסיהם הנז' אשר על ידיהם נתקיים הקיום ומעמד ומצב דירושלים ת"ו כי באם יחרב חלילה קיבוץ ומעמד ומצב פליטת בית יהודה וישראל היושבים בירושלים ת"ו על מה יחול זכות המקדישים נכסיהם הנז' העל עצים ואבנים והנה שמעו אנשי ק"ק ירושלים תוב"ב שקצתם מהמחזיקים בנכסי ההקדשות הנז' במצרים מתפארים לעכב מלמכור הנכסים הנז' ולמסור אותם לק"ק ירושלים תו"בב רק שהקרן יהיה קיים במצרים והפירות יהיה לתועלת ירושלים תוב"ב וק"ק ירושלים ת"ו צועקים מאחר שזה קרוב לעשרים שנה שלא הגיע להם שום תועלת מהנכסים הנ"ל לכן רוצים למכור הנכסים הנז' ולפרוע חובות לישמעאלים הנוגשים. ובזה יהיה תועלת גדול לירושלים תוב"ב וגם יהיה זכות גדול להמקדישים ההקדשות הנ"ל ובפרט בעת כזאת אשר ק"ק ירושלים ת"ו בצרה גדולה ויש לחוש שלא יתפרד ח"ו הישוב של ק"ק ירושלים תו"בב חלילה ואז על מה יחול זכות המקדישים ותועלת הנז' העל עצים ואבנים בכן נא יורנו מורינו ורבינו הדין עם מי אם יכולין אנשי ק"ק ירושלים למכור הנכסים הנ"ל ויעשו בהם התועלת לירושלים כפי רצונם הנ"ל להחזיק במעמד ומצב ירושלים ת"ו אם לאו ושכרו יהא כפול מהשמים תשובה גרסינן בערכין בפ"ק דף ו' ת"ר האומר סלע זו לצדקה עד שלא באת ליד גבאי מותר לשנותה משבאת ליד גבאי אסור לשנותה איני והא ר' ינאי יזיף ופרע שאני ר' ינאי דניחא להו לעניים דכמה דמשהי מעשה ומייתי להו ת"ר ישראל שהתנדב מנורה או נר לב"ה אסור לשנותה סבר ר' חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות לא שנא לדבר מצוה א"ל ר' אמי הכי אמר ר' יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה מדאמר רב אסי אר"י עכו"ם שהתנדב מנורה או נר לב"ה עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה כו' למאי אילימא לדבר הרשות מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי אלא לדבר מצוה וטעמא דעכו"ם הוא דפעי כו' עכ"ל הגמ'. הנה טרם אתחיל לבאר הנ"ד מתוך סוגיות התלמוד הנ"ל ומהפוסקים אודיע אני להשואל ששאלה הנ"ל היא של כת הקודמין כי כעין שאלה זו נשאלה להגאון הגדול מהריק"ו שורש ה' וז"ל שם למען ציון לא אחשה כו' ע"ד המעות אשר התנדבו לעניי ירושלים תו"בב והשימו אותן המעות ביד הגזברים כו' ויהי כהיום אשר קרה מקרה כי בעו"ה ידו פרש צר על ב"ה שבירושלים ונתץ את הבית הגדול והקדוש ועי"ז הוצרכו ק"ק שבירושלים ת"ו להוציא מעות רבות כו' ורצו ליקח מעות הנ"ל מיד גזברים הנ"ל לסייע בבנין ב"ה שבירושלים כו'. זהו תורף השאלה הנז' ועמד הגאון הנ"ל לימין צדקו של ירושלים וצריכין אנו לדמות מילתא למילתא אם דומה נ"ד להנדון של מוהריק"ו ז"ל וגם אם פסק הגאון מוהריק"ו מוסכם מכל הפוסקים האחרוני'. הנה התוספות כתבו שם בסוגיא ד"ה משבאת ליד גבאי אסור לשנותה ודוקא יחיד אבל בני העיר רשאים כדמשמע בבבא בתרא ורשאים בני העיר לעשות תמחוי קופה וקופה תמחוי ולשנותה לכל מה שירצו ודוקא לדבר מצוה כדאמרי' בשלהי שמעתתא גבי ישראל שהתנדב מנורה כו' והא דאמרינן בהאומנין מגבת פורים לפורים ומגבת אותה העיר לאותה העיר דוקא מחוץ לעיר אסור לשנותה אבל לצרכי העיר מותרים ובגבאים מיירי ע"כ ע"ש. ודברי התוס' לכאורה צריכין ביאור כי יש לדקדק שכתבו ודוקא יחיד מהו הפירוש של היחיד אם הפירוש דר"ל דדוקא גבאי שהוא יחיד אסור לשנות אבל גבאים רבים יכולים לשנות א"כ קשה הלא לאו רישא סיפא ולאו סיפא רישא שפתח ביחיד וסיים אבל בני העיר רשאים הל"ל אבל גבאים רשאים דהיינו שלשה גבאים כי קופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה ותמחוי נגבית בג' ומתחלקת בג' וע"ק דאם הפירוש מ"ש ודוקא יחיד פירושו דקאי על הגבאי א"כ קשה מ"ש בסוף הסוגיא הא דאינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודה שעזרק טייעא ושנייה רחבא ואיקפד רבא וא"ד שנייה רבא ואיקפד רחבא וא"ד שנייה חזני דפומבדית' ואיקפד רבא ואיקפד רחבא כו' ומסיק שם דמאן דאיקפד סבר זמנין דמקרי ואתי הגוי ומוכח שם דבישראל שרי וא"כ קשה לפ''ז הא"ד דשנייה חזני דפומבדיתא המה השמשים או הגבאים דאיקפד רבא ורחבא הואיל וזמנין ומקרי ואתי אבל בישראל שרי וקשה הלא לפי מ"ש התוס' אף בישראל אסור לשנות כי דוקא בני העיר רשאים לשנות ולא אחר. בשלמא מהא דשנייה רבא ואיקפד רחבא או איפכא לא קשיא למה שכתבו התוס' דדוקא בני העיר רשאים לשנות ז"א קושיא דאיתא בגמרא דב"ב פ"ק רב אשי אמר אנא אתנויי נמי לא צריכנא דכל דקא אתי אדעתא דידי קאתי ולמאן דבעינא יהבינא ליה וכתבו הפוסקים דנלמד מזה דאם יש בעיר חבר העיר פי' אדם גדול שהכל גובין על דעתו יכול לשנותו כו' עיין בטור וב"י בי"ד סי' רנ"ו וא"כ י"ל דמה שאיקפד רבא או רחבא כו' דוקא בעכו"ם אבל בישראל שרי היינו לפי שהמה היו מחברי העיר דומיא דרב אשי לכן איקפד משום שהיה נדבת עכו"ם אבל בישראל שרי אבל לפי הא"ד דשנייה חזני דפומבדיתא קשה למה איקפד רבא ורחבא משום דעכו"ם זמנין דמקרי ואתי הא בישראל שרי ולפי מ"ש התוס' אסור לשנות דוקא בני העיר או חבר העיר ולא איש אחר. וליכא למימר דמנ"ל להקשות ולומר מהא דשעזרק טייעא דבישראל מותר לשנות הואיל ואמר בעכו"ם מאן דאיקפד סבר משום דעכו"ם זמנין דמקרי ואתי כו' דלמא אף בישראל אסור ומ"ש בגמ' ומאן דאיקפד סבר דזמנין מקרי ואתי דמשמע אי לאו דמקרי ואתי היה שרי לשנות וא"כ בישראל דלא שייך הטעם הנז' שרי לשנות דלמא בישראל פשיטא דאסור לשנות נדבתו דאסור לעבור ע"ד המתנדב אבל בעכו"ם דה"א דמותר לעבור על דעתו ולשנות נדבתו לכן אמר רבא או רחבא משום דזמנין דמקרי ואתי ויתרעם העכו"ם על ששינו נדבתו לכן אסור אבל בישראל אסור מהדין לשנות נדבתו. אבל ז"א שהרי איתא שם בסוגיא לפני זה בברייתא הנז' ת"ר ישראל שהתנדב מנורה כו' עד מדאמר רב אסי אר"י עכו"ם שהתנדב כו' וטעמא דעכו"ם דפעי אבל בישראל דלא פעי שפיר דמי א"כ מוכח דדוקא בעכו"ם אסור לשנות אבל בישראל כה"ג שרי וא"כ הדר' קושיא לדוכתיה. ואין לומר דהיא גופה תיקשי דמנ"ל להגמרא להוכיח מדאמר רב אסי אר"י עכו"ם שהתנדב מנורה כו' וטעמא דעכו"ם דפעי אבל בישראל שרי דלמא אף בישראל אסור והא דנקט עכו"ם לרבותא דה"א דשרי לעבור על דעתו ולשנות נדבתו לכן אמר דמ"מ אסור משום דפעי אבל בישראל מן הדין אסור וכסברת ר"ח בר אבא דסבר ישראל שהתנדב מנורה אסור לשנות בין לדבר הרשות ובין לדבר מצוה כו' אבל כד מעיינת שם בסוגיא דשמעתתא ותדקדק שם תמצא שזהו מוכרח בדברי ר' אסי אר"י וכמו שמסיק בגמ' שם. ועם זה יתישבו דברי התוס' בגמ' הנ"ל אשר המה תמוהים לכאורה וקשים להולמם וזה לשון הגמ' שם ת"ר ישראל שהתנדב מנורה כו' סבר ר"ח ב"א כו' וכמו שהעתקנו הגמ' לעיל ומסיק הכי אר"י ל"ש כו' מדאמר ר"א אר"י עכו"ם שהתנדב כו' עד שלא נשתקע כו' למאי אילימא לדבר הרשות כו' וכתבו התוס' שם ד"ה למאי אילימא לדבר הרשות מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי ה"נ ה"מ למימר מאי איריא נשתקע שם בעלים אפי' לא נשתקע שם בעלים נמי עכ"ל ודברי התוס' הנ"ל כמו שהם כתובים לפנינו צריכים נגר דיפרקניה דהלא קושית הגמ' הוא מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי אסור ומאי כתבו התוספות דה"נ ה"מ למימר מאי איריא נשתקע כו' הלא בנשתקע מותר וכמו שמסיק ובלא נשתקע אסור ואיך יכול לומר בגמ' אילימא לדבר הרשות מאי אריא נשתקע שמותר אפילו בלא נשתקע מותר דהלא לדבר הרשות איך יכול לומר אפילו לא נשתקע שמותר זולת שאר תמיהות מה שיש לתמוה בדברי התוס' הנז' ונוסף על זה מה הוקשה להתוס' בסוגיא דגמ' שבאים לתרץ וכתבו דה"נ המ"ל מאי איריא נשתקע כו' ועוד דאף אם היה יכול להקשות מאי אריא נשתקע כו' הלא זהו סיפא דר"א אר"י והגמ' מקשה ארישא אילימא לדבר הרשות מ"א עכו"ם אפי' ישראל נמי. איברא נלע"ד דדברי התוס' המה פשוטים ובאים לתרץ תימה גדולה בגמ' לפי שקשה בגמ' מאי מקשה אלימא לדבר הרשות מאי איריא עכו"ם אפילו ישראל נמי הלא לפי סברת ר"א ב"א שהבין בברייתא דישראל שהתנדב מנורה אסור לשנותה איירי בין לדבר הרשות ובין לדבר מצוה וא"כ מאי מקשה אלימא לדבר הרשות מאי איריא עכו"ם אפילו כו' דלמא נקיט ר"י עכו"ם דוקא משום דבעכו"ם אסור לשנות לדבר הרשות דוקא בלא נשתקע אבל לדבר מצוה אף בלא נשתקע שרי ומשא"כ בישראל אסו' אף לדבר מצוה וכפי סברת ר"ח ב"א בבריית' דישראל שהתנדב מנורה אסור לשנותה בין לדבר הרשות ובין לדבר מצוה וקושיא זו קשה להתוס' הנז' ורוצים לתרץ דזהו אינו סברא לומ' שר' יוחנן אתי לחדש דין זה דגבי עכו"ם מותר לשנות נדבתו לדבר מצוה אף בלא נשתקע שם בעלים ומשא"כ בישראל אסו' אף לדבר מצוה ז"א סברא דה"נ המ"ל מאי איריא נשתקע אפי' לא נשתקע נמי ר"ל דמקשה בגמ' אלימא לדבר הרשות היה יכול לדחות את זה דא"כ מאי איריא בנשתקע למה אשמועינן ר"י דבנשתקע מותר לשנות לדבר הרשות אפי' בלא נשתקע נמי דה"ל לאשמועינן חידוש יותר בלא נשתקעו דמותר לדבר מצוה אף דבישראל אסור לשנות נדבתו אף לדבר מצוה וכפי סברת ר"ח ב"א אלא ודאי שז"א סברא לומ' שיהיה מותר בעכו"ם ובישראל אסור כי מה שאסור בישראל לשנות נדבתו ומכ"ש שאסור בעכו"ם לשנות נדבתו וכמו שמסיק וא"כ אי אפשר לומר דר"י אתי לאשמועינן הדיוק בעכו"ם שהתנדב מנורה דלדבר הרשות אסו' בלא נשתקע אבל לדבר מצוה מותר אף בלא נשתקע אף שבישראל אסור דזהו אינו סברא לומר שבעכו"ם יהיה מותר ובישראל יהיה אסור אלא ר"י גוף הדין אתא לאשמועינן דעכו"ם שהתנדב מנורה דאסו' בלא נשתקע לדבר הרשות לכן מקשה מאי איריא עכו"ם אפי' ישראל נמי ומסיק אלא לדבר מצוה ר"ל דבאמת בעכו"ם אסו' לדבר מצוה ואין להקשות מאי אריא עכו"ם אפי' ישראל נמי דדוק' בעכו"ם אסו' משום דפעי ומשא"כ בישראל שרי דלא פעי ואין לומר בזה דמנ"ל דבישראל שרי