שער אפרים סה

בדין לא יאמר אסתרנו ואבננו משלי כו' אינו ענין לתוכחת רבו ואף שמסיים בטור סי' ט' שיאמר לו למדתנו רבינו כך אף שבגמ' לא מצינו בענין זה שיאמר לו כך לימדתנו רבינו אבל מ"מ נלמד מכבוד רבו ודומיא מ"ש בגמ' דפסחים דף ס"ט ובע"א פ' כל הצלמים גבי השיב ר"ע הזאה תוכיח תניא א"ל ר"א עקיבא בשחיטה השבתני כו' א"ל ר' עקיבא רבי אל תכפירני בשעת הדין כך מקובלני ממך הזאה שבות כו' ואמרי' אחר זה ר"א גמרא איתעקיר לי' ואתי ר"ע לאדכורי' וסבר לאו אורח ארעא דלימא לי' בהדי' ואף שלא הוכיח אותו רק דרך פלפול מ"מ אמר לאו אורח ארעא וה"ה בנ"ד כשרואה את רבו טועה בדין והתלמיד בא להזכיר לו מפלפולו מ"מ יאמר לו כך למדתנו כו' דרך כבוד כנ"ל. כלל העולה מכל מה שכתבנו שבענין התוכחה צריך המוכיח להוכיח את חבירו בסתר ואם לא יקבל ממנו אז הרשות בידו להוכיחו בדברים קשים ובלבד שלא יביישו ברבים ובמה דברים אמורים בדברי' שבין אדם לחבירו אבל בדברים שבין אדם למקום אם הוכיח אותו בסתר ולא קיבל ממנו מותר לביישו ברבים וכמ"ש הרמב"ם ובנ"ד החכם אשר בייש וחירף אותו בדברים תיכף ומיד ברבים לא יפה עשה כי היה צריך להוכיחו תחלה בסתר וכמ"ש לעיל ולא לביישו תיכף ברבים. ואף שאמרי' בגמ' דברכות פ"ג אר"י המוצא כלאים בבגדו פושטו אפי' בשוק מטעם בכל מקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב אין להוכיח משם דמותר לבזות בפרהסיא תיכף דפשיטא לדברי הרא"ש שכתב בפ"ט דנידה הביאו הטור בי"ד סימן ש"ג בשמו דדוקא כשהיה הלבוש מזיד כו' אבל אם היה שוגג א"צ לפושטו בשוק רק ימתין לו עד שיבא לביתו דפשיטא בנ"ד דאין לבזות אותו תיכף ברבים דאדרבה משם משמע דאף באיסור דאורייתא כגון כלאים שאסור לבזות את חבירו עד שיוכיחנו ואפי' לדברי הרמב"ם שאין מחלק בין שוגג למזיד אפ"ה אינו קשיא כלום לומר שסובר הרמב"ם כמו בנ"ד שמותר לביישו תיכף ברבים דשאני כלאים דקי"ל אין ארעי לכלאים כמבואר במשנה דכלאי' ומוסכם מכל הפוסקים וא"כ על כל פסיעה ופסיעה חייב על הלאו דלא תלבש כו' וראיתי שהביא מעל"ת גמר' הנז' הא דהמוצא כלאים בבגדו בתוך הקונטריס אשר שלח לידי ומחלק מעל"ת דאף אם אמרו שקורעו ופושטו לא אמרו שיזלזלו בשוק כמו שזילזל החכם את מעל"ת זה החילוק אינו נכון דאם אמרו קורעו ופושטו בשוק אין לך זילזול גדול מזה שיעמידו ערום בשוק וכמ"ש בגמ' דאין לך משוקץ ומתועב ממי שהולך ערום בשוק. אבל במה שמחלק דגבי כלאים העבירה ביד הרב ומצילו ומשא"כ אחר שכבר נעשית העבירה ואין כאן אלא תוכחה לבד דצריך להוכיחו בסתר חילוק זהו נכון וכגון זה מוכרחים אנו לחלק בגמ' דפסחים גבי הרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי כו' דטוביה חטא וזיגוד מנגיד כו' ומצינו בקידושין פ' האומר גבי ההוא סמיא שאמר לו השליח אשתך זינתה שאמר לו שמואל אי מהימן לך כבי תרי כו' ע"ש וקשה הלא השליח היה ע"א והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי חייב מלקות כמו גבי טוביה חטא כו' וה"ל לשמואל להלקותו וצריכין אנו לחלק דגבי ההוא סמיא כוונת השליח היה להצילו מן החטא שיפרוש עצמו מהיום והלאה מאשתו ולכן לא הלקה אותו מר שמואל ומשא"כ גבי טוביה חטא כבר נעשה האיסור במקום שלא שייך לאפרושי מאיסורא ועיין בסמ"ג לאוין רי"ג והגמ"יי פ"ה מה' עדות וא"כ במקום דלא שייך לאפרושי מאיסורא צריך להוכיחו בסתר ולא לביישו ברבים תיכף אמנם בעיקרא דדינא אשר התנצל עצמו מעל"ת בענין הדרוש דתעבדון את האלקים על ההר הזה שדרש מעל"ת להבדיל כמה אלף הבדלות על העגל חלילה הס כי לא להזכיר. ואשר הביא מעל"ת ראיה מס' הזוהר עמוד קע"ג בפ' משפטים מלך אלהים על גוים כו' ת"ח כל שמהן וכל כינויין כולהון מתלבשין אילין באילין בר שמא יחידאי ושמא חד משאר שמהן איהו דאיתפליג כו' ואיקרי אלקים ואפי' ע"א בשמא דא איקרי כו' ושמא דא מלך על גוים ולא שמא דמלך על ישראל כו' הנה אין לי עסק בנסתרות להשיב על דברים האלה אבל מעל"ת הוציאני חוץ למחיצתי המעט אשר חנני אלקים אשיב לו דנלע"ד דאין הדברים כן כמו שחשב מעל"ת וז"ל שמסיים בדבריו הרי בהדיא דשם האלקים יען הוא סוד אל החושך שעשו יונק ממנו אפי' ע"א משתמש בו עכ"ל מעל"ת ולפ"ד משמע שמלך אלהים על גוים הוא חול וחלילה מלומר כן רק שכוונת הזוהר הוא במ"ש מלך אלקים על גוים פירושו שעכו"ם יש להם השפעה מסיטרא דגבורה שבקדושה משם הדינים מתגברים והקליפות יש להם יניקה ממקום זה ולכן אפי' ע"א איקרי בשם זה שם אלקים אחרים אבל מלך אלקים על גוים גם הזוהר כתב שהוא קודש רק שהשפעת העכו"ם הוא משם זה ולאפוקי ישראל יש להם השפעה משם הוי"ה שהוא רחמים וחסד אל כל היום ושם של רחמים הוא מסיטרא דיעקב תפאר"ת ישראל ומשא"כ העכו"ם. ואם כוונת מר שמביא ראיה מהזוהר ששם אלקים הוא שאפילו ע"א משתמש בו מזה אין צריך להביא ראיה מהזוהר דזיל קרי בי רב הוא. ומה שמביא מעל"ת ראיה מזובח לאלקים יחרם ונקרב בעל הבית אל האלקים כו' שהוא חול לא ידעתי כוונתו וכי אין אנו יודעים שיש כמה אלקים בתורה שמשתמשים חול וקצתם מבואר בשבועות וגם בשאר מקומות ואין לנו אלא מה שמסרו לנו חכמינו ז"ל וחלילה לנו להפך דברי אלהים חיים ומה שמביא מעל"ת ראיה מספר אהבת עולם שפי' על פסוק למה יאמרו הגוים וגו' ואלקינו בשמים שפירש שאלקינו זה הוא חול הנה זה הספר אינו בידי אבל אם הוא כדברי מעל"ת אזי לא אהבתיו אהב"ת עול"ם בזה וצריך סליחה וכפרה ועתיד ליתן את הדין ואשר הביא מעל"ת ראי' שמצא כתוב בשם האר"י על פסוק זובח לאלקים יחרם שאנו מפרשים בלשון חול והוא פירשו בלשון קודש לפי שכל הקרבנות שבתורה קרבן חטאת אשם עולה להוי"ה ואינו כתיב קרבן חטאת לאלקים כוונה דאפילו אם יאמר קרבן לאלקי' נפש כי תחטא הוא יען יהיה קטרוג למעלה שהשם הזה הוא משותף לע"א והאריך מעל"ת ללא צורך גם בזה לא אוכל להשיב לו לפי שאין בידי הספר מה שמצא כתוב בו בשם האר"י. אבל נלע"ד כוונת האר"י ז"ל דזובח לאלקים יחרם בלתי לי"י לבדו הכי פירושו לפי דרכו דהוקשה לו למה פתח בשם אלקים ומסיים בשם הוי"ה ולא בשם אלקים שבקדושה שהוא להבדיל כמה אלף הבדלות ההיפך מאלקים אחרים לכן פירש הקדוש האר"י ז"ל דכוונת הכתוב זובח לאלקים יחרם היינו לאלקים אחרים כמשמעות המקרא וכמבואר בגמ' דסנהדרין רק מ"ש אח"כ בלתי לי"י לבדו ולא סיים בלתי לשם אלקים שבקדושה שבא לרמז בזה סוד הקרבנות שבקדושה שלא יקריב קרבנות שבקדושה רק לשם ההוי"ה ולא לשם אלקים שבקדושה הואיל והוא משותף בשם ע"א בשם אלקים אחרי' יש קטרוג למעלה אבל ודאי פסוק זובח לאלקים יחרם קאי על שם אלקים אחרים. ואשר מביא מעל"ת ראיה מר' מאיר שלא קבעו הלכה כמותו מפני שהיה דורש לכאן ולכאן וכשם שאין ללמוד הלכה מפי ר"מ בשביל שהיה דורש לכאן ולכאן ה"נ אין ללמוד הלכה מפי אגדות יען יש לדרוש לכאן ולכאן עכ"ל. ותמהני מה זה ראיה דר"מ היה דורש מ"ט פנים טמא וטהור ולא קבעו הלכה כמותו לפי שהיה מראה פנים לכל צד דוגמ' ב"ש וב"ה זה אוסר וזה מתיר ור' מאיר היה אוסר ומתיר בפעם א' לכן לא קבעו הלכה כמותו שלא ירדו לסוף דעתו ומשא"כ להפך דברי אלקים חיים זה נשתקע הדבר ולא נאמר ומי ששומע הדבר הזה יסבור שהוא באמת שם אלקים זה מהשמות הנמחקים כי יאמר מי זה האיש אשר מלאו לבו לעשות מקודש חול בדבר הנוגע בשמות הקדושי' ולהמיר הטוב ברע אלא ודאי באמת שהוא חול וכן משמע בהדיא בירושלמי דסוכה [פ"ד[ גבי רשב"א ע"ז עברה עם ישראל בים מ"ט גוי ואלקיו וא"ל ר"ע ח"ו אם אתה אומר כך נמצאת עושה אתה את הקודש חול ופי' בעל יפה מראה שאלקיו שהוא קודש עושה חול לפי שאם הוא קודש אזי אינו נמחק ואתה עושה חול ושרית למוחקו א"כ זכינו לדין בהדיא מירושלמי הנ"ל ומבעל יפ"מ הנ"ל שמתוך שאתה דורש אותו חול שרית למוחקו וא"כ ה"ה בנ"ד. וראיתי בכתבו דמר שהביא לשון הירושלמי הנז' ומ"ש בעל היפ"מ הנז' וז"ל הרי בהדיא לדעת בעיפ"מ רשב"א שרי למוחקו ועכ"ז ח"ו לא נידהו ודבר ר"ע בלשון כבוד עכ"ל תמהני שהביא מעל"ת מעשה לסתור בגופא דעובד' דמוכח משם דמכח הדרשה שרינן למוחקו ומה שהביא ראיה שלא נידהו ר"ע יפה כתב מעל"ת בזה שאין לנדות צורבא מרבנן ובפרט לאדם גדול בתורה כרשב"א כי דן אותו ר"ע לשוגג כאשר הארכתי בזה בסוגי' דמ"ק ובטור שהיו משתבאים חסידים הראשונים שלא נימנו לנדות צורבא מרבנן מעולם וגם ברמב"ם ומבואר שם הכל בכתב עלי השכיל אשר כתבתי לאיש ריבו טרם הגיע כתבו לידי והפכתי בזכותו שאינו חייב נידוי וקשה עלי להעתיק כל הדברים הראשונים.. ובענין עיקר קושיתו דמר אשר הביא אותו לדרש הזה במ"ש תעבדון את האלקים ולא קאמר תעבדון אותי אין זה קושיא דכמה מקראות הם בתורה כתובים כך ודרך המקרא לדבר כך בפסוק הנה אנכי שולח מלאך וגו' ועבדתם את ה' אלהיכם ולא אמר ועבדתם אותי ובפסוק ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלקיך וגו' כל המחלה וגו' לא אשים עליך וגו' והל"ל אם שמוע תשמע לקולי וכהנה רבות אבל מי שיודע קצת בעניני שמות הקדושים וכינויים יבין את הדברים לאשורם ואודות אשר האריך מעל"ת ורצה לישב סוגיות התוספות בפרק מפנין בענין גדול הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה אשר הגד הוגד למר אשר הארכתי בזה הסוגי' ובסוגיא דשבועות כדי לישב סוגית התוס' בפ' מפנין הנה כעת קשה להעתיק מה שכתבתי בזה בישוב נכון בטוב טעם ודעת ובפעם אחר אצוה להעתיקו למר ואין להאריך כעת יותר בנ"ד. ובפרט שראיתי בכל כתבו דמעל"ת שאינו אלא כמתנצל עצמו וכמ"ש מעל"ת התרעומות שיש לו על איש ריבו אשר כנגדו חלוק עליו שלא הזהיר את מעל"ת ושלח אליו מלאכים שיאמרו למר ששגגה יצאה מלפניו ושלא היה לו לבזות אותו ברבים ובאמת דברי מעל"ת נכונים בזה שהיה מן הראוי לאותו החכם שכנגדו לדבר אתו עמו בסתר או ע"י אוהביו בשובה ונחת נשמעים ולא יפה עשה שבייש אותו ברבים תכף אם כדברי מעל"ת כן הוא כי זהו קצת חילול י"י נגד איש ההמוניי כמ"ש. בהתחלת הענין וראוי לחוש לעצמו לעונש המלבין פני חבירו ברבים אם שינה סדר התוכחה כמ"ש לעיל אבל כדי שלא יהרהרו אחריו במה שעשה קודש חול ושהחליף והמיר טוב ברע חלילה הלא כבר העתקתי למעל"ת מפסקי אשר הארכתי להחכם העומד לנגדו וכתבתי למעל"ת בקיצור אשר העליתי בפסקי הנז' ומעין הפתיחה סמוך לחתימה שבקל יכול מעל"ת לתקן את זה בהיות שכפל ושילש בכתבו אלי שאלו הודיע החכם למעל"ת שלא יפה עשה שבודאי היה עושה תשובה על זה ובאשר שכפי כתבו של החכם רבים מהרהרים אחריו בענין שעשה קודש חול יוכל לתקן זה הענין כמ"ש למעלה שיעמוד באותו מקום ברבים ולא יבוש ויאמר מה שדרשתי על פסוק תעבדון את האלקים על ההר הזה להבדיל כמה הבדלות על העגל היה רק דרך הלציי ולא היה כוונתי להפך דברי אלקים חיים חלילה כי העיקר הוא תעבדון את האלקים קאי על האלקים שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם והוא מהשמות שאינם נמחקין ואם שגיתי י"י יכפר בעדי. ואף שאמרי' בגמר' דיבמות פ' החולץ ובפ"ב איכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה מ"מ מה שאפשר לנו לתקן נתקן ומי לנו גדול מרבה בר רב הונא ורבא ואמרינן בגיטין פ' השולח גבי המקדש חצי שפחה וחצי בת חורין הדר אוקי רבה בר רב הונא אמורא