שער אפרים סא

היסוד שכל בית ישראל נכון עליו שביד האדם לעשות כרצונו ואין כופה אותו להרע או להטיב אלא שזהו ודאי מינות נזרק' בו עכ"ל מעל"ת הנה קושיתו דמר קשה ג"כ על הפסוק וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ הרי שהקב"ה גזר על ישראל לעבוד ע"ז ולמה נפרע מהם אבל כבר ידוע למר המחלוק' ישינה שבין ההרים הגדולים אשר מימיהם אנו שותים הרמב"ם והראב"ד ז"ל בפ"ו מהל' תשובה בענין ידיעה ובחירה וכתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות תשובה דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים והראב"ד השיג עליו וע"ש איך מישבים הפסוקים כל אחד לפי דרכו ובודאי ידוע למר מ"ש המפרשים בענין ידיעה ובחירה ועיין בס' עשרה מאמרות במאמר המדות ובפרקי האבות להר"ש אוזידה על משנת הכל צפוי והרשות נתונה ובשאר מפרשים ומה יאמר מר במה שאמ' המדרש בזה ראה ראיתי אתה רואה ראיה א' ואני רואה כו' וא"כ יקשה ג"כ קושיתו הלא דברי הקב"ה היו גזרות וא"כ אין כאן בחירה. כל זה כתבתי כדי להפך בזכות הדורות. אמנם בודאי אי דרש על שם אלקים בעצמו על העגל להבדיל כמה אלף הבדלות ראוי להוכיחו על פניו שיחזור בו אולי משגה הוא. ומ"ש מר שהוא בר נידוי דלא גרע מהמעשה שהביא הב"י בש"ע סי' קמ"א בא"ח במי ששינה בענין קרי וכתיב בפני גדולי הדור כו' ונידוהו כו' וק"ו בדבר הגדול והנורא הזה שראוי לעונש הגדול עכ"ל ולענד"ן דאין משם ראיה דשם איירי שהתרו בו הגדולים ולא השגיח בהם ואין לך אפיקורתא גדולה מזה ומשא"כ בלי התראה. ואף שאמרינן בגמ' דמכות ובפ"ק דסנהדרין חבר אין צריך התראה ואפי' לענין קטלא ואפי' באשה חבירה ומכ"ש לשאר עונשים שאינם לענין קטלא אבל ז"א דההוא יחידאי היא ר"י בר"י הוא ורבנן פליגי עליה ולא קי"ל כוותיה ואף דאמרינן בגמ' דסנהדרין א"ר פפא הכא באשה חבירה ופליגי בפלוגתא דרבי יוסי בר"י ורבנן ומוקי הא דר"י בר"י כרבנן דמתניתין אבל אנן לא קי"ל כאוקמתא דרב פפא כי אפילו חבר צריך התראה. ומה שמעל"ת הביא ראיה שהוא חייב נידוי ודימה את נ"ד לקצת דברים מעשרים וארבע שמנה הרמב"ם והטור בהל' ת"ת ובסי' של"ד דהיינו לההוא דשמעון בן שטח כו' ששלח לחוני המעגל אלמלא כו' עד דכל המביא רבים לידי חטא וחילול השם חייב נידוי ומכ"ש בנ"ד וגם להמכשיל העור כו' דומיא דההיא אמתי' ומכ"ש בנדון של הדורש בדרשות של דופי כו' עכ"ל דמר. הנה בודאי גלוי וידוע לפניו מ"ש הרשב"א בתשו' סי' תי"ט בענין שהחרימו את מדינת פרובונציא עבור חכמות חיצונות וכל הדורשים באגדות של דופי והתנצל הבדרשי את כל המדינה נגד הרשב"א ובתוך כתבו כתב שעיקר המקרה רעה הזאת בא מא' מחשובי חברים שבארץ הזאת שדרש ברבים במאמר דר' בנאה הוי מציין כו' עד שמכח זה פשתה הנגע בכל המדינה כו' ע"ש ואפ"ה לא מצינו שנידו לאותו הדורש כי שגגה יצאה מלפניו וכמו שכתב הבדרשי בהתנצלות שלו וז"ל שם בעובדא דהדורש במעשה דר' בנאה דהוי מציין כו' ובודאי האשמנוהו והגדלנו עליו פשע ע"ש אבל לא מצינו שהחרים הרשב"א וסיעתו לאותו הדורש כי שגגה יצאה מלפניו ואדרבה שם כתב הרשב"א שהתרה הרשב"א וסיעתו בו בתחלה כמה פעמים וז"ל הרשב"א בכתב השני וזה כמשלש שנים חתרנו להוציא רצונינו אל הכונה וחזון הרבינו בבקשה להשיב העטרת התורה ליושנה ולא נכנסו דברינו באזניהם כו' ע"ש א"כ מוכח מזה שהתרה בו תחלה. וגם ידוע לו מ"ש הרב הגדול מהרי"ט בראשונות בתשו' סימן ק' וז"ל ואותו החכם שדורש ברבים ומרגלא בפומיה שכל מי שעוסק בתורה אין שואלין ממנו חשבון כו' ומסיים שם שראוי לשתקו כו' שזה הדורש דיבר סרה על י"י ועשה תורתו פלסתר כו' ע"ש מה שהאריך שם ואפ"ה לא מצינו שכתב עליו הרב מהרי"ט שחייב נידוי או שהיה מנדה אותו רק שכתב שראוי לשתקו. בודאי דברי מעל"ת נכונים במי שדורש באגדות של דופי ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה שחייב נידוי היינו במי שרגיל בכך ומזהירין ומתרין בו ואינו משגיח אז ראוי לנדותו וכמבואר ברמב"ם בסוף הל' שבועות וז"ל השומע הזכרת השם מפי חבירו לשוא כו' ה"ז חייב לנדותו כו' בד"א כשהיה הנשבע זה כו' מזיד אבל אם היה שוגג ולא ידע שזה אסו' אינו חייב לנדותו ואני אומר שזה אסור לנדותו לא ענש הכתוב שוגג אלא מזהירו ומזהירו ומתרה בו שלא יחזור עכ"ל וכתב הכ"מ בד"א כשהיה הנשבע מזיד כו' פשוט בטעמו וכ"כ הסמ"ג וכ"כ הרי"ו בס' א"ו ני"ד ח"ח א"כ מוכח מכל הנ"ל דבשוגג ולא התרו בו אינו חייב נידוי. ומ"ש מעל"ת שכל איש ישראל חייב לנדותו כו' בודאי כוונתו למ"ש בגמ' דנדרים פ"ק א"ר השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי ומתירא מעל"ת מן העונש שלא יהא הוא עצמו בנידוי חלילה אם לא נידהו שזהו גדול מהשומע הזכרת השם מפי חבירו אבל זהו קול ושוברו עמו שהרי כתב הר"ן שם ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי לא שיהא בנידוי מאליו אלא ראוי להתנדות קאמ' שהרי המזכיר צריך נידוי והאיך יהא חמור ממנו השומע ושותק כו' וכ"כ התוס' פ"ק דקידושין דף כ"ח ד"ה הקורא לחבירו עבד כו' ע"ש וכבר כתבתי והוכחתי שזהו דוקא אחר התראה וכמבוא' ברמב"ם סוף הלכות שבועות שכתב כל הנז' אהא דאמרי' הוא עצמו יהא בנידוי ע"ש. ואף שבא בשאלה וכשהוכיחו אותו על הדבר הזה כי דיבר תועה על י"י עומד ברשעתו כו' א"כ לפי דבריו דמר כבר הוכיחו אותו ואינו חוזר מדבריו אבל הלא ידוע למר מאמר ראב"ע בגמ' דערכין דף ט"ז ארב"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח וצריך להוכיח כמשאחז"ל על פסוק הוכח לחכם ויאהבך וג"כ הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא וכמאמר הזוהר פ' קדושים בר"מ הובא בראשית חכמה שער הענוה פ"ה ואם לא ישמע לתוכח' אזי צריך התראה עפ"י ב"ד. ומ"ש מעכ"ת שיצא מזה מכשול שיסברו שזה השם הוא חלילה מהשמות הנמחקין יפה כתב מעל"ת שצריכין אנו לראות לתקן המכשול הזה. סוף דבר הכל נשמע את האלקי"ם ירא מכל הדברים שכתבנו שאין לנדות צ"מ ובנ"ד כפי הצעת השאלה ראוי להוכיחו בסתר ע"י אוהביו כי נאמנים פצעי אוהב שלא יפה עשה שהיפך דברי אלקים חיים לתבנית שור אוכל עשב אם כנים הדברים אבל לא לנדותו ואם רבים מהרהרים אחריו ויש לחוש למכשול שזהו מהשמות הנמחקין אזי יעמוד ברבים ולא יבוש ויאמר מה שדרשתי על פסוק תעבדון את האלקים להבדיל כמה אלף הבדלות על העגל היה רק דרך הלציי ולא הי' כוונתי להפך דברי אלקים חיים כי האמת הוא תעבדון את האלקים קאי על האלקים שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם והוא מהשמות שאינן נמחקין ומי לנו גדול מרבה בר רב הונא ורבא ואמרי' בגיטין פ' השולח גבי המקדש חצי שפחה הדר אוקי רבה בר רב הונא אמורא עליה ודרש והמכשלה הזאת תחת ידך אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בה וכן בב"ב פ' י"נ הדר אוקי רבא אמורא עליה וכן בכמה מקומות בתלמוד ואף שאמרי' בגמ' דיבמות פ"ג ובפ"ב איכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרז' מ"מ מה דאפשר לנו לתקן נתקן. ואודות אשר כתב מעל"ת שדרש על זאת תורת העולה שהוא עמלק לא הבנתי הדברים מה ענין עמלק ולא אוכל לכתוב בזה מאומה כי מעל"ת קיצר בדברים האלה. כל הדברים הנז' האלה העליתי במצודתי לפי קוצר השגתי וי"י אלקים יצילני משגיאתי וישפות שלום בקרב עדת ישראל וישלח לנו הגואל כ"ע הדורש בשלום רב פעלים מקבצאל ישמרהו ויחייהו האל ויזכהו לראות בבנין אריאל אנכי עפר ואפרי"ם מבית אהרן מווילנא שאלה סה יוס"ף הוא המשביר. גמיר וסביר לוחם במלחמתה של תורה ומתעבר. על ריב ל"ו לו מתגבר. כארי שואג על נוהו בקולו ארזי' שובר הנעלב ואינו עולב שומע חרפתו ואינו משיב דבר עם עקש יתפתל ויתברר עם נבר. באלקים יהלל דבר מה לתבן את הבר הוא אהובי הרב הכולל בתלמוד ופוסקים הוא בלול כמהר"ר יוסף אלמושינו נר"ו. וה' יגדיל את שלומו. וינחהו במעגלי צדק למען שמו הנה זה מקרוב קבלתי קונטריס א' ממעל"ת הכצעקתו הבאה אלי אודו' האש המתלקחת כבשר בקלחת על דבר חכם א' אשר חירף אותו ברבים בלהט חרב המתהפכת ורצה לדונו כעיר הנדחת ופשתה באור המספחת. על הדרשה אשר דרש בשבת הגדול העבר בפ' ויאמר ה' כי אהיה עמך וזה לך האות וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה ודקדק מעל"ת בפסוק הלא הב"ה הוא המדבר ואיך קאמר תעבדון את אלקים תעבדון אותי הל"ל וכמו שמצינו בגמ' שמקשה גבי ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' ועבור הדקדוק הזה הוציא מעל"ת את שם האלקים מקודש לחול ודרש בהוציאך את העם ממצרים והיינו הער"ב שהוא ממצרים שעתיד' לעבוד לך אלקים אחרים שנאמר קום עשה לנו אלקים והאלקים זה אפשר שהוא לשון חול כמו זובח לאלקים יחרם וכמו עד האלקים יבא דבר שניהם ומ"ש על ההר הזה ר"ל עם היות שקיבלו התורה על ההר הזה יעבדון אלקים אחרים וכו' זהו תורף הענין בקצרה הצריך לענינו מתוך הדרוש שלו אשר כתב לי מעל"ת ובא מכ"ת בקובלנא רבא אלי וז"ל דמר והנה קמה רוח באיש לשון כו' כל רוחו יוציא כסיל וקרא אותי כופר בעיקר שחירף אלקים חיים וכל העומדים שם אשר שמעו הדרשה הזאת לא מיחו בידו ועוד כמה זילזולים אחרים אשר קרא באזני העם קרעו בגדיכם וחגרו שקים כו' כי אוי לדור שחכם כזה יורנו בדרך יבחר וכאלה רבות ובקש מעל"ת ממני לעמוד לימין צדקו לבל יהיה נדח ונרדף מאותו האיש החכם אשר חירף אותו ברבים ורוצה להתנצל עצמו ולעשות סניגרון לדבריו בעסק הדרוש הנז' הנה באתי להודיע למעל"ת כי טרם שהגיע לידי הכתב ממעל"ת קבלתי כתב מהחכם אשר חירף אותו בלשון שאלה אשר שאל מאתי שאחד עמד ודרש ברבים ביום שבת קודש דרשות של דופי וגילה פנים בתורה שלא כהלכה ודרש אצל הפסוק וסמך ידו על ראש העולה שהוא עמלק וכו' וכאלה רבות והעיקר גדול הכאב מאד שפירש מאמר הכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים שפירושו שיעבדו את העגל וזהו חלילה וחלילה כו' לדרוש שמו הגדול שנכתב בקדושה להוציאו לחול ומלבד חטאתו כי כבדה מאד פשתה הצרעת בפי ההדיוטות כו' ומעתה יורנו המורה מהו משפט האיש הזה כו' וכתב החכם השואל פסק דינו על זה לפי הנראה לדעתו והעלים מאתי מי הוא החכם הדורש הנז' ובקראי את השאלה של החכם הנז' עמדתי מרעיד ואחזני בשרי פלצות באמרי מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו להפך דברי אלקי"ם חיים ולהמיר את כבודו בתבנית שור אוכל עשב והיה דחוק ורחוק משכלי שמעל"ת הוא הדורש הנז' או אם מעל"ת הדורש אזי השאלה ששאל החכם מאתי לא כנים הדברים רק הוא קנאת איש מרעהו לחפאות דברים אשר לא כן ולהטיל מום בקדשים כי באמת לא הכרתי את החכם השואל מעולם רק זה הכתב הראשון אשר קבלתי מאתו ובהיות שמזרעא דאהרן קאתינא לאהוב שלום במקומו ולרדוף שלום במקום אחר ועשיתי את עצמי כאלו לא אדע את יוס"ף והפכתי בזכות הדורש הנ"ל וקימתי בעצמי תיתי לי דלא מזיגנא רישא רישא אבי סדיא עד דמהפכנא בזכותא דצ"מ אף שהענין בעצמו הוא עסק מקולקל ולא אוכל לעשות מחושך אור וממר מתוק אבל באשר שהשאלה והתשובה של החכם הנז' היה שאותו הדורש הוא בר נידוי ואסור לשמוע דבר תורה מפיו זולת שאר דברים בכן הפכתי בזכותו וכתבתי להחכם הנ"ל תשובה על שאלתו בזה הענין ערך שנים עשר דפין מענין לענין באותו ענין ע"פ סוגית התלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים ובקצה תשובתי כתבתי להחכם השואל שאולי אותו הדורש רוצה לדרוש האתין שבתורה וכמ"ש גבי תלמידי נחום איש גם זו בפ"ב דחגיגה גבי את השמים כו' והוקשה להדורש מהו תעבדון את האלקים כו'