שער אפרים ס

דבישא עבדי להו עכ"ל וא"כ הר"ן דוקא נגודי קאמר והרמב"ם כתב מנדין אותו או מכין אותו. ואפשר לישב דברי מהרד"ך דמ"ש הר"ן נגודי קאמר היינו לפי שלא משמע לאינשי דשמת' חמיר' אבל מ"מ אנן ידעינן דשמתא חמירא כמו לא תחמוד לאנשי בלא דמי משמע להו דפ"ק דמציעא וא"כ מהדין חייב שמתא אלא דלא משמע לאינשי לכן ביד הב"ד הדבר תלוי כשרואי' שבאים המגרש עם הגרושה דמשמע להו ששמתא חמירא אז מנדין אותו וכשרואים שקל בעיניהם השמת' אז מכין אותו. אמנם מ"מ תמה אני בדברי מהרד"ך דאשתמיטתי' מ"ש המ"מ פ' כ"א מהל' א"ב שכתב וז"ל ורבינו כתב מנדין אותו או מכין אותו לפי שלא איפסקא הלכתא אי כרב פפא שסבר דמנדין אותו או כרב הונא שסבר דמכין אותו כו' עכ"ל ולמה נכנס בדוחקים שסבר כאי נמי שכתב הר"ן ומי סני ליה דברי המ"מ הנ"ל שמישב דברי הרמב"ם היטב וצ"ל דדקדוקו של מהרד"ך הוא בדברי הרמב"ם שכתב גבי גרושה דמנדין אותו או מכין אותו כו' וכתב בתחלה מנדין ואח"כ אמר או מכין וא"כ יאמר האומר דלא סבר הרמב"ם דשמתא חמירא דאל"כ כשאמר שמנדין אותו וא"כ ל"ל למימר תו או מכין אותו הלא כ"ש הוא ובכלל מאתים מנה לכן כתב מהרד"ך שהוא סובר כא"נ שכתב הר"ן וכמ"ש לעיל שאם יראה שקל בעיניו הנידוי אז מכין אותו ואע"ג דשמתא חמיר' לא משמע לאינשי (ועיין בר"ן שם וכפי מה שמגי' בדבריו בס' דרך תמים וכן בהר"ן ד"ק). וא"כ לפ"ז דברי מהרד"ך נכונים ולא נעלם ממנו דברי הרב מגיד משנה הנז' איברא תמה אני על דברי מהרד"ך שמקשה מהא דגרושה שכתב הרמב"ם מנדין או מכין אותו ומתרץ שסבר כא"נ שכתב הר"ן ומה יתרץ מהרד"ך ברמב"ם בהל' יו"ט פ"א שכתב וז"ל יו"ט שני אע"פ שאסור מדברי סופרים כו' וכל המחלל יו"ט שני כו' מכין אותו מכות מרדות כו' או מנדין אותו אם לא יהיה א' מן התלמידים כו'. וא"כ לפי דקדוקו בהרמב"ם גבי גרושה קשה כאן אם הוא סובר שהשמתא חמור אף שלפי האמת הרמב"ם סובר שהשמתא הוא חמור וכמו שמוכח מדברי הרמב"ם הנ"ל בהל' יו"ט שהביא הרב מהרד"ך אבל מ"מ קשה למה כתב כאן תרוייהו והל"ל מנדין אותו ומכ"ש שמכין אותו. וביותר קשה למה באמת כתב הרמב"ם שמכין אותו ובגמ' אמרי' שמנדין אותו על יו"ט ב' של גליות וכמ"ש הרמב"ם בעצמו בפ"ו מהל' ת"ת ותמה אני על המ"מ שכתב שפסק רבינו כלישנא בתרא ואליבא דלישנ' בתרא דוקא מנדין קאמר. והי' נראה בעיני לומר לפי שבגמ' איתא ב' לשונות ללישנ' קמא שמתיה רב יוסף והיינו כמ"ש בגמ' דעדיפא לי' עבדי ליה שהחמיר עליו רב יוסף א"כ משמע שהי' יכול להקל עליו וללישנא בתרא מנדין זולת להצ"מ ולא איפסקא הלכת' בין ב' הלשונות הנז' לכן כתב הרמב"ם בתחלה שמכין אותו או מנדין אותו שהרשות ביד ב"ד וכמ"ש בגמ' דעדיפ' ליה כו' שהחמיר עליו אבל זהו דוחק לומ' שיסתפק הרמב"ם בזה הלא מבואר בהלכות שהלכתא כלישנא בתרא וביותר תמה אני על הרמב"ם בהל' סנהדרין בסופו שכתב וז"ל אינו לוקה עד שיתרו בו כו' אעפ"י שאינו לוקה אם חירף ת"ח מנדין אותו ואם רצו הדיינים להכותו מכת מרדות מכין ועונשין אותו קשה למה אמר אם רצו להכותו כו' הלא ק"ו הוא משמתא שהוא חמור. ונפלאה בעיני על הרב מהרד"ך שנהירין ליה שבילי דהרמב"ם ושאר פוסקים ונעלם ממנו הא דכתב הרמב"ם הנז' בשני מקומות הנז' ובפרט לשון הרמב"ם בהל' סנהדרין הנ"ל שמביאו הטור ח"מ סי' כ"ז הלא כל הנסתרות גלויות לו אף כי הנגלות והיה נראה בעיני לסייע לדברי מהרד"ך הנ"ל מלשונות הרמב"ם הנז' במ"ש בתשו' שהדבר תלוי ביד ב"ד לשנות מנידוי למרדות וממרדות לנדוי כו' ולכן כתב הרמב"ם בהל' סנהדרין דאם רצו הדיינים להכותו מכין אותו מכת מרדות וכן בהל' יו"ט הנז'. אבל ראיתי בס' מאירת עינים בסי' כ"ז סק"ט שכ' וז"ל ואם רצו הב"ד להכותו כו' פי' להכותו יותר על הנידוי א"נ אם רואין איש שקל בעיניו הנידוי יותר מהכאה אז עושין החמור וזהו ג"כ כאי נמי שכתב הר"ן הנז' לעיל וא"כ אין מזה שום הוכחה לדברי הרב מהרד"ך הנז' אבל מ"מ נפלאה בעיני על הרב מהרד"ך הנז' שלפי סברתו יש להוכיח יותר מלשונות של הרמב"ם הנז' שהרשות ביד ב"ד לשנות מנדוי למרדות. וראיתי בתשו' הרב הר"ש הלוי שכתב וז"ל וראיתי בס' משפטי שמואל סי' קי"ד שכתב שכתבו כל הפוסקים דנראה דביד ב"ד הדבר תלוי להקל או להחמיר ממלקות לנדוי ומנדוי למלקות וכן ראיתי אח"כ בתשו' מהרד"ך ובהיות שהספר משפטי שמואל אינו בידי שאוכל לישא וליתן בו אבל מתשו' מהרד"ך שהוא בידי לא ראיתי שום הוכחה גמורה וכמ"ש לעיל. כלל העולה מדברינו האלה אף שדברי מהרד"ך אינם מוכרחים מ"מ בצורבא מרבנן הרשות ביד ב"ד לשנות מחמירת' לקילתא ואפ"ה חסידי' הראשונים היו משתבחים שלא לנדות צ"מ מעולם ואפי' בדבר החמור וכמו שהוכחתי לעיל והיו מהפכים בזכותו וכמ"ש רב פפא תיתי לי היינו שהיה מהפך בזכותו ובזה נבא אל על שאלת החכם הפוס' באותו חכם שדרש ברבים במאמר הכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה שר"ל שיעבדו את העגל על הר סיני ואלהים בכל מקום הוא קודש ואינו נמחק לבד במקצת מקומות המבוארי' בסוגי' דשבועות והביא מעל"ת לשון התוס' בפ' מפנין בההוא דאמרי' בגמ' א"ר יהודא א"ר גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה דכתיב ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך כו' וכתבו התוס' ד"ה ויאמר ה' קסבר כמ"ד דהאי שם קודש דאיכא מ"ד התם שהוא חול שלמלאכים היה מדבר כו' והקשה מעל"ת והדברים תמוהים שדברי התוס' הם מועתקים מדברי הגמ' דשבועות העדות דגרסי' התם כל שמות האמורים בתורה באברהם קודש חוץ מזה שהוא חול שנא' ויאמר ה' אם נא מצאתי כו' חנניא בן אחי ר"י וראב"ע כו' אמר אף זה קודש כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה א"ר גדול הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני השכינה כמאן כאותו הזוג עכ"ל הגמ' א"כ מה ראו התוס' ז"ל להעתיק דברי הגמ' בלתי שום תוס' כו' עכ"ל מעל"ת בקושייתו. הנה הכריחני מעל"ת להעתיק לו מה שרשום לפני מזה שנתיים כאשר עבר עלי פה שליח מירושלים ת"ו ודרש בב"ה בפ' חקת והביא בדרשתו דברי התוס' הנז' והקש' קושיא הנז' והניחו בצ"ע. ואלה הדברים אשר השבתי לו בהבנת התוס' הנז' ואעתיקם למר אות באות אודות הקושיא אשר הקשה מעל"ת יום אתמול כי יעבור בדרוש שלו בתוס' פ' מפנין ד"ה ויאמר ה' אם נא מצאתי כו' שכתבו התוס' קסבר כמ"ד דהאי שם קודש הוא והקשה מעל"ת מה באים התוס' לחדש כי זהו מפורש בהדיא בגמ' דשבועות הנ"ל. הנה לענד"ן שאין כאן קושיא ודברי התוס' המה רחוקים מקושית הגמ' דשבועות כמטחוי הקשת כי צריכין אנו לדקדק בדברי הגמ' דשבועות הנז' שאמר כמאן אזלא כו' מאי הוא הספק בגמ' כמאן אזלא במשמע שיכולין אנו לנטות דברי רב יהודא אמר רב גם לדברי הת"ק שאמר שהשם הזה הוא חול כו' וז"א לכאור' וא"כ מה הוא הספק שלו שאמר כמאן אזלא וע"ק שבגמ' שם בשבועות אינו מביא שום פסוק מה שמביא במפנין דויאמר ה' כו' ע"ק גם בדברי התוס' פ' מפנין יש לדקדק שמציינין התוס' בפסוק ויאמר ה' כו' שהוא סוף דברי אר"י א"ר ולא בתחלת דברי ר"י א"ר וכמו שמביא בגמ' דשבועות כמאן אזלא כו' וגם מה שמסיימים התוס' בדבריהם התם שהוא חול ובזה נראה לענ"ד לישב דברי הגמ' בשבועות ודברי התוס' במפנין כי באמת בגמר' דשבועות מקשה כמאן אזלא כו' הספק שלו הוא דאף שנאמר דהפסוק ויאמר ה' אם נא מצאתי כו' הוא חול מ"מ נוכל ללמוד מזה שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה שהרי תחילת הפרשה הוא וירא אליו י"י באלוני ממרא ולשם באו המלאכים ביום ג' למילתו ולא נתפרד ממנו עד מעשה סדום וא"כ היאך עזב השכינה והטריח עצמו באורחים שאמר ויאמר ה' אל נא תעבור דהיינו לגדול שבהם אלא שגדול הכנסת אורחים ולכן אמר כמאן אזלא בלשון ספק ומשני כמאן כאותו הזוב כי יותר נוטים דבריו לדברי האומר שהשם זה הוא קודש זהו סוגיא הגמ' דשבועות. ובפ' מפנין מקשים התוס' קושיא על דברי רב יהודא א"ר הנ"ל שמביא הפסוק דכתיב ויאמר י"י אם מצאתי כו' ועל זה מקשים התוס' למה מביא הפסוק הזה ולא מביא הפסוק דתחלת הפרשה וירא אליו י"י ומוכח משם בהדיא שגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה כי עזב השכינה והטריח עצמו באורחים ואמר לגדול שבהם אל נא תעבור ועל זה כתבו התוספות שסבר כמאן דאמר בשבועות דהאי שם קודש ולכן מביא הפסוק זה ובא להורות לאפוקי מאותו המאן דאמר התם שהוא חול שלמלאכים דיבר כו' לכן לא מביא רב יהודה א"ר הפסוק דריש הפרש' אלא מביא הפסוק דויאמר י"י אם נא מצאתי ובא לשלול שאין לספק שום ספק בפסוק ויאמר י"י אם מצאתי שהוא חול כי בודאי הוא קודש ודלא כאותו מ"ד בשבועות זהו מה שנלע"ד בפי' הגמ' ובתוס' ויתישב כל הדקדוקי' וישמע חכם ויוסיף לקח. ע"כ הדברים אשר השבתי להשליח הנז' וזהו ג"כ מעין הדרך אשר דרך מעל"ת בכתבו אבל בהיות שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון א' לכן העתקתי לו כנז'. ובזה נחזור לנ"ד במאי שדרש אותו הדורש בפסוק תעבדון את האלקים כו' על מעשה העגל בודאי לא דיבר נכונה כמו שהאריך מעל"ת בכתבו אמנם בהיות כי צ"מ הוא ורב פפא היה משבח עצמו ואמר תיתי לי כד אתי צ"מ לקמאי לדינא לא מזיגנא רישא אבי סדיא עד דמהפכנא בזכותיה וכמבוא' בפ' כל כתבי ובכן מוכרחים אנו להפך בזכות הצ''מ כל מה שאפשר ואפשר שהדורש ההוא רוצה לדרוש כל אתין שבתורה וכמ"ש גבי תלמידי נחום איש גם זו בפ"ב דחגיגה גבי את השמים כו' והוקשה להדורש ההוא מהו תעבדון א"ת האלקים ושגג בזה שלא פי' כשמעון העמסוני כשהגיע לאת י"י אלקיך תירא וכמבוא' בבכורות ובפסחים ובב"ק ובשאר מקומות בתלמוד ודרש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים שישתתפו ש"ש ודבר אחר ע"ד מ"ש בגמ' דפד"מ אר"י אלמלא וי"ו שבהעלוך ששיתפו ש"ש וד"א נתחייבו שונאיהם של ישראל כו' ואמרי' במד' ראה ראיתי אתה רואה ראיה א' ואני רואה ב' ראיות שעתידין לעשות העגל ואפש' שזהו היה כוונת אותו הדורש בהוציאך את העם כו' תעבדון את האלקים על ההר הזה דהיינו את אתי לרבות שישתתפו שם שמים ודבר אחר ובישר למשה בזה שלא יתחייבו כליה ואף גם זה אינו כדאי לאמרו ברבים אבל מ"מ אינו כדאי לתפוס עליו כל כך שיתחייב נידוי כי שם אלקים במקומו ובקדושתו עומד ויהיה כוונת אותו הדורש בפי' הפסוק בהוציאך את העם ממצרים ר"ל את העם פירושו את אתי לרבות הע"רב עם ישראל כי הער"ב עשו העגל עם ישראל והער"ב החטיאו את ישראל וכמבוא' במפרשי התורה ואף שהעם בכ"מ לשון גנאי על הער"ב כמ"ש בכונת האר"י מזה ובא להורות שגם ישראל לא היו זכאין לצאת מכור הברזל גלות מצרים וכמ"ש רז"ל על הפסוק לקחת לו גוי מקרב גוי כו' לכן העם שבכאן קאי על ישראל ובא הכתוב לומ' בהוציאך את העם הער"ב עם ישראל. ומה שתפס מעל"ת עליו וז"ל ולפי שיטתו כלל ח"ו למשה במעשה העגל תאלמנה שפתי שקר כו' יפה דבר מעל"ת אבל יש קצת להמליץ בעד הדורש הנ"ל אך בהיות שלא לדרשא קא אתינא הכא לא רציתי להאריך בזה מ"ש על המדרש ויאמר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך מלמד שנתנדה משה מפי ב"ד שלמעלה שהאשימו אותו על שקיבל הער"ב וגרם בזה שהחטיאו את ישראל ואין כאן מקומו וזהו כוונת הדורש הנז' שאמר תעבדון את האלקים וכלל למשה במעשה העגל לפי שמשה קיבל הער"ב. ומה שכתב מעל"ת ותפס עליו וז"ל מתוך דבריו הזרות והנכריות משם ג"כ תקלה יוצאה לתת יד לפושעים שיאמרו ח"ו שהקב"ה גזר גזרה על ישראל לעשות העגל ובזה אין שום מקום לשכר ועונש וזהו