שער אפרים נח

ת"ח שסרח כו' וא"כ תרווייהו איירי בחד עניינא ואף שרב אויא אמר אב"ד שסרח כו' ור"ל אמר ת"ח שסרח כו' ולא אמר ג"כ אב"ד שסרח כמו שאמר רב אויא מ"מ אמר ופליגא דר"ל דהלא אפי' ת"ח שאינו אב"ד סבר ר"ל שאין מנדין אותו ומכ"ש אב"ד שסרח ורב אויא סבר אפי' אב"ד שסרח מנדין אותי כו' אבל על מרן הקדוש הב"י קשה שרצה להוכיח כדברי הרמב"ם מהני סוגיא דרב יהודה שהיה משמית לההוא דסני שומעני' ור"ל סבר שאין משמתין אותו כו' ולפי פי' הרי"ף והרא"ש אין להוכיח דברי הרמב"ם דיש לחלק בין דבר חמור לשאינו חמור כי במעשה דר"י ששמית לההוא גברא דסני שומעני' מוכח שאיירי בדבר חמור וכמ"ש הטור ואי סני שומעניה כגון שמתעסק בספרי המינין וש"ש מתחלל על ידו. ואפשר לישב דברי הב"י ברמב"ם דעיקר הוכחה שלו מהא דמר זוטרא חסידא דהיה משמית נפשיה ברישא כו' ואי איירי שחטא בדבר חמור בודאי לא היה מצטער כ"כ לקבל שמתא על נפשו אם חטא הצ"מ בדבר החמור אלא שאיירי בדבר שאינו חמור וא"כ למה אמר ר"ל דת"ח שסרח אין מנדין אותו לעולם אלא מוכרחים אנו לומר דיש לחלק בין זקן מופלג כו' וג"כ בהא דירושלמי דאין מנדין זקן מוכרחים אנו לתרץ ג"כ דוקא כתירוצו של הב"י דאיירי בזקן מופלג כו' דאין לומר דאיירי בדבר שאינו חמור דא"כ למה מסיים אא"כ עשה כירבעם כו' דהיינו שנמנה בכלל פושעי ישראל שכפר בעיקר הלא בדבר חמור אף שאינו עשה כירבעם מנדין אותו אלא צ"ל דשם איירי בזקן מופלג דאז אין מנדין אלא א"כ עשה כירבעם כו'. אבל כדי לישב דברי הרמב"ם עם דברי הרי"ף והרא"ש נלע"ד דה"פ בגמ' אליבא דהרמב"ם לפי פי' דהרי"ף והרא"ש אלא כי קא מיחייב צורבא מרבנן שמתא היכי עביד כי הא דבמערבא ממנין אנגידא ורצה לומר דבמערבא ממנין אנגידא דצורבא מרבנן ולא ממנין אשמתא כי בדבר החמור היו משמתים תכף ולא היו נכנסים למנין כלל ורב פפא היה משבח עצמו שמעולם לא היה משמית לצ"מ רק היה מאסף חבירים להלקותו אף בדבר חמור ולא רצה לשמית לצ"מ רק שהיה מהפך בזכותו והיה המינוי שלו להלקותו ולא לשמית שהוא חמור וזש"א הרמב"ם ז"ל וחסידי החכמים היו משתבחים שלא נימנו מעולם לנדות ואע"פ שנימנו להלקותו אם נתחייב מלקות והיינו אף אם היה מתחייב נידוי לפי שהרשות ביד ב"ד לשנות מנידוי למלקות וממלקות לנידוי וכמ"ש הרב מהרד"ך בתשו' בית כ"ב ח"ה והוכיח מסוגי' דגמ' דפסחים הנ"ל מהא דרב נתן אסיא אזל מבי רב לפומבדיתא כו' דהרשות ביד ב"ד לשנות מנידוי למלקות כו'. אכן נפלאה בעיני על הרב מהרד"ך שרצה להוכיח מסוגיא דגמ' הנז' מהנהו תרי לישנא דשמתי' רב יוסף לרב נתן אסיא שברשות ב"ד הדבר תלוי לשנות מנידוי למלקות וה"ה איפכא כו' וכתב דללישנא בתרא המקשן היה סובר שהדין פסוק כן מרב ושמואל כו' והוא השיב דאף דרב ושמואל מנדין אין הדין פסוק כן אלא ברשות ב"ד הדבר תלוי והואיל והוא צ"מ עשיתי היותר טוב כו' ע"ש ורצה להוכיח מזה דגם באינש דעלמא הדבר מסור לב"ד לשנות מנידוי למלקות וממלקות לנידוי כו'. ולענד"ן דאין להוכיח משם כלום דלפי דבריו קשה אם האמת הוא דבכל האסורים אף שאמרו שם בעונש שלו שהוא מכת מרדות יכולין הב"ד לשנות לשמתא וה"ה בכ"מ שאמרו שהעונש שלו הוא שמתא יכולין הב"ד לשנות למכות מרדות וא"כ למה אמרו רב ושמואל כלל דמנדין על י"ט ב' של גליות דאטו מי לא ידעינן דהעובר על האיסור של דבריהם חייב מכות מרדות וממילא רשאין הב"ד לשנות ממלקות לשמתא אלא ודאי דבכל האסורים גבי אינש דעלמא במקום שאמרו שעונשו שמתא מענישים אותו בשמתא ובמקום שעונשו מלקות אז מכין אותו מכות מרדות ואין רשאין לשנות ומשא"כ בצ"מ רשאין לשנות ולכן אמרו רב ושמואל דמנדין אותו היינו באינש דעלמא אין רשאין לשנותו אלא מנדין אותו שלא יענשו אותו בעונש הקל והיינו מכות מרדות ולאפוקי בצ"מ רשאין לשנות מחמירתא לקילתא דטבא ליה עבדי ליה אבל לא באינש דעלמא ומ"ש בגמ' דסנהדרין א"ר אלעזר ב"י שמעתי שמכין ועונשים שלא מן הדין כו' אינו סיוע לדברי הרב מהרד"ך בתשו' דהתם איירי שלא מן הדין רק כדי לעשות סייג וכמבואר שם. ואין להקשות על דברי מהרד"ך הנ"ל מגמ' דקידושין דף פ"א דאיתא שם א"ר מלקין על היחוד כו' ופירש"י מרדות וקשה בגמ' לדברי מהרד"ך עדיפא מיניה ה"ל לאשמועינן דאפי' מנדין על היחוד לפי דבריו שהרשות ביד ב"ד לשנות משמתא למלקות אלא ודאי שאין לשנות, ובודאי מ"ש בגמ' אח"כ א"ר מלקין על לא טובה השמועה כו' אין להקשות כלום על הרב מהרד"ך דלמה אמר מלקין ולא מנדין שהוא חמור דשם איירי במלקות גמור ארבעים בכתפיים וזהו חמור מנידוי וכמ"ש רש"י מלקין דלא טובה השמועה לאו הוא דכתיב בבני עלי אל בני כי לא טובה השמועה ואתי רב לאשמועינן דמלקין על לאו מדברי הקבלה ואף שנאמ' שם בעלי אל בני כו' ואמרי' בגמ' דערובין ספ"ק תני רב חייא לוקין על ערובי תחומין ד"ת מתקיף ליה ר' יונתן וכי לוקין על לאו שבאל כו' ז"א קושיא חדא דמסיק התם דלוקין על לאו שבאל מדכתיב אל תפנו אל האובות כו' ועוד דכאן העיקר לאו הוא לא טובה השמועה וכמ"ש רש"י מלקין אותו דלא טובה השמועה לאו הוא וא"כ אין להקשות משם כלום דמלקות חמור מנידוי אבל מהא דאמר רב מלקין על היחוד קשה אליבא דמהרד"ך למה לא אמר דאפילו מנדין על היחוד ושם לא איירי במלקות אמנם ז"א סתירה לדברי הרב מהרד"ך דמסיק שם בגמ' אמר רב אשי לא אמרן אלא ביחוד דפנויה אבל ביחוד דא"א לא שלא תהא מוציא לעז על בניה וא"כ רב אשי שבא לפ' דברי רב דאיירי ביחוד דפנויה ולכן מוכרח רב לומ' דמלקין דוקא על היחוד דאי אמר דמנדין על היחוד והיינו על יחוד דפנויה ה"א ביחוד דפנוייה מנדין אבל לא ביחוד דא"א לפי שהוא חמור ואתה מוציא לעז על בניה לאפוקי מכות מרדות מכין אף ביחוד דא"א שהוא אינו חמור כ"כ ואין כאן משום לעז לכן בא רב לאשמועינן מלקין אף ביחוד ולדיוקא אתי לאשמועינן דביחוד דא"א אפילו מכות מרדות אינו מכין אותו שיש ג"כ לעז ואדרבה יש לסיועי מסוגיא הנ"ל למהרד"ך דאף שאמרו שם מלקין מ"מ הרשות ביד ב"ד לשנות ממכות לשמתא שהרי מסיים שם אבל לא אוסרין על היחוד ואם איתא דדוקא מלקין קאמר א"כ קשה למה אמר אבל לא אוסרים על היחוד כו' ליפלוג וליתני בדידה אבל לא מנדין על היחוד אלא ודאי דמנדין על היחוד אבל לא אוסרין. ואף שיש לדחות הסיוע הנז' דהיא גופא אתי לאשמועינן דאין אוסרים וביותר לפי מ"ש מהרי"ק שורש ק"ס שמדקדק מלישנא דתלמודא שאמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד כו' על היחוד ב' זמני ל"ל הל"ל בקיצור ואין אוסרין ודייק משם דה"פ א"ר מלקין על היחוד ואפי' ביחוד כל דהו ואין אוסרין על היחוד ואפי' ביחוד אדעתא דזנות כו' וא"כ לפי דברי מהרי"ק טובא אתי רב לאשמועינן דאין אוסרים אפילו ביחוד אדעתא דזנות וא"כ מהא לא תסייע להרב מהרד"ך הנ"ל אבל מ"מ אין כאן סתירה לדבריו משמעתתיה דרב הנ"ל ואף שאין סתירה לדבריו ממימרא דרב גבי מלקין על היחוד אבל מ"מ הוכחה שלו אינו כלום במה שמוכיח מהא דמנדין על י"ט שני של גליות וכמ"ש לעיל די"ל דדוק' בצ"מ רשאין הב"ד לשנות מחמירתא לקילתא אבל לא בשאר כל אדם ואין להוכיח כדברי מהרד"ך מגמ' דקידושין דף ע' בעובדא דרב יהודה דביזהו ההוא גברא וקרי ליה יהודה בר שויסקל ורצה ליקח בשר מקמיה שמעיה דר"י שמתי' ר"י ואזמניה ההוא גברא לדינא קמיה דרב נחמן וא"ל מ"ט שמתיה מר לההוא גברא והשיב ליה ציער שלוחא דרבנן וא"ל ר"נ ולנגדיה מר נגידא דרב מנגיד אמאן דמצער שלוחא דרבנן והשיב לו ר"י עדיפא עבידנא ליה ופירש"י מצער שליחא דרבנן ביזה את שלוחו לפניו וחייב מלקות דרב מנגיד אמאן דמצער שליח דרבנן כדאמר בפ"ק דעדיפא מיניה חומרא ממנה עשיתי לו לקונסו וא"כ מוכח משם דהרשות ביד הב"ד לשנות ממלקות לשמתא שהרי שם היה חיוב מלקות דרב מנגיד כו' והשיב לו רב יהודא שהחמור ממנו עשיתי לו ואיך החמיר עליו אלא ודאי שהרשות ביד ב"ד לשנות גבי אינש דעלמא מקילתא לחמירתא. והיה נלע"ד לומר דמ"ש ר"י לר"נ דעדיף מיניה עבדי ליה היינו לפי שר"י סבר כלישנא קמא דסוגי' דפסחים הנ"ל ברב נתן אסיא דאזל כו' ושמתיה רב יוסף וא"ל ולינגדיה מר נגידא א"ל עדיפא עבידנא ליה משמע שהחמיר עליו וכמ"ש רש"י החמור ממנו עשיתי וזהו ג"כ מה שהשיב לו רב יהודא בעובדא הנ"ל דעדיפא מיניה עשיתי לו היינו כלישנא קמא דפסחים אבל ז"א דאנן קי"ל כלישנא בתרא דפסחים וכמ"ש הרי"ף והרא"ש שם שהשמיטו לישנא קמא וא"כ אליבא דלישנא בתרא אין הב"ד רשאין לשנות באינש דעלמא מקילתא לחמירתא רק בצ"מ הרשות ביד ב"ד לשנות מחמירתא לקילתא וא"כ דברי מהרד''ך אינם אליבא דהלכתא אליבא דלישנא בתרא וכמש"ל. וכל זה איננו שוה לי לומר דר"י סבר כלישנא קמא דפסחים דהלא אנן קי"ל כלישנא בתרא דפסחים וכמ"ש לפני זה וכן הסכמת הפוסקים ואיך נוקי דברי ר"י דלא כהלכתא ובפרט שעמד למשפט בפני ר"נ וא"כ האיך היה לו לר"נ להוכיח אותו על פניו ולומר לו שלא יפה עשה שהחמיר לההוא גברא בר דיניה. ועוד דגם בלישנא קמא דפסחים אין משם הוכחה שהרשות ביד ב"ד לשנות מקילתא לחמירתא דשם איתא א"ל אביי ולנגדיה מר נגידא א"ל עדיפא עבדי ליה וא"כ מה שהקשה לו אביי ולנגדיה מר נגידא כו' היינו בלי טעם לפי שאביי סבר שהדין כן שחייב נידוי וכמ"ש אביי אח"כ באמת ללישנא בתרא דמנדין על י"ט ב' של גליות ואף שתלי ר' יוסף בעצמו היינו לפי שידע שהדין כן שמימרא דרב ושמואל היה גלוי לפניו ודלא כמ"ש מהרד"ך שם שרצה להוכיח מלישנא קמא דברשות ב"ד תלוי הדבר וא"כ גם מלישנא קמא אין להוכיח דברי מהרד"ך שנאמ' שהדבר תלוי ביד ב''ד לשנות מקילת' לחמירתא באינש דעלמא ומעובדא דההוא גברא שציער שליחא דרב יהודא ושמתיה ר"י ג"כ אין להוכיח דברי הרב מהרד"ך במ"ש לר"נ דעדיפא מיניה עבדי ליה כי יש לדקדק בעובדא דההוא גבר' הנז' כשבא לדין עם ר"י לפני ר"נ וא"ל ר"נ מ"ט שמתי' מר לההוא גבר' וא"ל ר"י ציער שליחא דרבנן וקשה האיך המניהו ר"נ הלא לפני זה אר"נ לר"י הואיל ואתי מר לשתעי מיליה כי היכי דלא לימרי מחנפי' רבנן אהדדי וא"כ היה מתירא ר"נ שלא יחשדיהו ההוא גברא בר דיניה שמחניף לר"י ובודאי כשלקח דיסקא דהזמנותא מן ר''נ בודאי היה קובל על רב יהוד' שעשה לו שלא כדין וא"כ איך הימניה ר"נ כשא"ל שציער שליח' דרבנן ובודאי הי' מכחישו ההוא גברא בר דיניה וזולת הנז' יש עוד לדקדק בעובד' דההוא גברא הנ"ל שא"ל ר"נ מ"ט שמתי' מר לההוא גברא והשיב לו שציער שליח' דרבנן וקשה למה אמר שציער שליחא דרבנן הלא בעובדא דההוא גברא עם שמעי' דר"י שאמ' לשמעיה דר"י מאן יהודא בר שויסקל וא"כ אין לך ביזוי גדול מזה מה שביזה את בעצמו בגנאי גדול כזה וכמ"ש רש"י לשם לשון גנאי גרגרן אוכל כו' וע"ז שמתי' ר"י וכמ"ש רש"י שמתי' כדאשכחן דמנדין לכבוד הרב כו' וא"כ למה אמר ר"י ששמתי' עבור שציער שליחא דרבנן. וכדי לישב סוגית התלמוד הנז' צריכין אנו לומר בודאי כשבא ר"י לדין בפני ר"נ עם ההוא גברא הביא אתו עמו שמעיה שהעיד בפני ר"נ המעשה שהי' כך היה כולה כי השליח נאמן כבי תרי וכמ"ש בהגוזל בתרא אמר רבא שליחא דבי דינא נאמן כבי תרי וה"מ לשמתא כו' ואף שבגמ' שם אמר שליחא דבי דינא וכאן לא היה שליח ב"ד אבל כבר כתבו התו' ביבמו' דף נ"ב בשמעתא דרב מנגיד ד"ה דמתפקר בשליחא דבי דינא כו' ויש ספרים שכתב בהם מאן דמצער שליחא דרבנן כו' ונראה דבכל שלוחי דרבנן יש להלקות אע"ג דלא הוי שליח ב"ד ואם כן בודאי העיד שמעי' דר"י כל העובדא מרישא לסיפא ושאמר מאן הוא יהודא בר שוויסקל וביזה את ר"י