שער אפרים נו

וקפ"ה דאם היתה ההסכמה גדר לרבי' אפי' כולם כא' אינם יכולין לבטל ועיין בש"ע סי' רכ"ח סכ"ח וה"ה בתיקון של בני החברה גם כן הוא מיגדר מילתא אמנם כד מעיינת בגוף הגזר' תמצא שזה לא מקרי מגדר מילתא פשיטא לדברי מוהריק"ו שור' ק"פ דלא מקרי מיגדר מלתא כי אם במילי דשמיא לאפרושי מאיסור פשיט' דזה לא מקרי מגדר מילתא דתיקון הלז לא נעשה כ"א מפני כבוד החברה ואין זה מילי דשמיא לאפרושי מאיסורא ואף שמבואר בתיקון הנז' וז"ל אך מקרוב חדשים באו ג' אנשים ובטלו בכח כבוד החברה וכבוד הס"ת כו' וא"כ י"ל דכבוד הס"ת הוא מיגדר מגמרא דב"ק וכתובות שיכולין בני החברה לומר לא ניחא לן בהאי תקנתא כו'. הנה על זה יש לבעל דין לחלוק ולומר בשלמא בתקנתה דרבנן האמור בגמ' יכולין לומר לא ניחא לן בהאי תקנתא מאחר שלא נעשה בחרם ומשא"כ התקנה של החברה קדושה הנז' תיקן להם הרב מהרא"ש וייבש ז"ל בחרם וכמבואר בשאלה הנ"ל ואינם יכולין לומר אי איפשי בתקנה זו אם לא ע"י התרה כשאר היתר הסכמות הנעשים בחרמות. אמנם נלע"ד שראייתו נכונ' בזה מאחר שדבריהם כגחלי אש והרי הוא כאלו נעשה בחרם ואפ"ה יכולה לומר אי איפשי בתקנתם וה"ה בנ"ד וק''ל מילתא משום אפרושי מאיסורא אבל כד מעיינת במקור התיקון וגזירה תמצא שעיקר התיקון נעשה שלא לבטל כבוד החברה כו' ע"ש ואפי' לפי דברי הרא"ש בתשו' כלל ז' דמשמע משם בסי' א' כלל ו' ובסי' כ"ו כלל ז' שהביא תוך התשו' הנז' ההיא דרשאין בני העיר להסיע על קיצותן וסיים בלשונו משום מיגדר מילתא כו' דמשמע משם שחולק על סברת מהרי"קו הנז' וסבר שאפי' בדבר שאינו נוגע במילי דשמיא לאפרושי מאיסורא אפ"ה מקרי מיגדר מלת' ועיין בזה בתשו' הרב בעל פני משה ח"ב סימן צ"ג שמביא שם בשם מוהריב"ע בספר משא מלך המחלוקת שבין הרא"ש ומוהריק"ו הנז' בענין אי מקרי מגדר מילתא דוקא במילי דשמיא או אף בשאר דברים כו' הנה גוף הספר משא מלך אינו בידי כעת ועיין במ"ש בזה קצת באריכות בא' מהפסקי' שלי ומ"מ נלע"ד דאף לדעת הרא"ש דמקרי מגדר מילתא אף בשאר דברים. אמנם נלע"ד דלענין זה שלא יהיה היתר להתקנה זו אף אם יסכימו כולם כ"ע מודים דלא מקרי מגדר מילתא אלא דוקא בדבר הנוגע במילי דשמיא כי באמת מקור מוצא דין זה הוא בריב"ש סי' קע"ח ומביא ראיה מהירושלמי חד בר נש אתא לקמיה דר' יודן כו' א"ל אישתבעאי דלא מרווחנא א"ל וכן בר נש עביד א"ל לקוביוסטוס קאמינא כו' ע"ש וא"כ דון מינה ואוקי באתריה דדוקא במילי דשמיא כגון דומיא דנדר של שחוק אז אינם יכולים להתיר ומשא"כ במגדר מילתא בדבר שאינו במילי דשמיא אז יכולין להתיר וזה שמסיים שם בריב"ש סי' קע"ח וסי' קפ"ה ומ"מ אם היה הנדר גדר לרבי' או סייג לתור' ולדבר מצוה אין רשאי' להתיר ואפי' אם יסכימו כולם מההוא דאמרי' בירושלמי הנז' כו' ואין לומר שכיון שעל דעתם נשבעו שהם יתירו לעצמם אפי' לדבר איסור שאין לומר שהיתה דעת הקהל שיתקבצו למישרי איסורא כו' עכ"ל וא"כ מוכח מהנ"ל שחלילה לומר שיתקבצו למשרי איסורא דמשמע אבל דבר שאינו דבר איסור יכולין להתיר ואף שכתב הריב"ש ומ"מ אם היה הנדר גדר לרבים או סייג לתורה כו' דמשמע שאם הוא גדר לרבים אף שאינו נוגע במילי דשמיא כו' אמנם ז"א שזהו דבר הלמד מענינו דומה להא דירושלמי הנז' ומ"ש או שהיה גדר לרבים כו' איירי במקום שיש חשש סכנה כבנדון דהריב"ש הנז' שעשו הסכמה לבל יוציאו שום חטים לשלחם לארצות הערלי' כו' ומשום חשש סכנה כו' בזה מיקרי גדר לרבים משום חשש סכנה כו' ומקרי ג"כ מילי דשמיא כו'. א"כ זכינו לדין מכל הנז' דלא מקרי בנ"ד מיגדר מילתא בזה שנאמ' שמטעם זה לא יוכלו כל בני החברה למחול על התיקון הנז' וא"כ אין לפקפק בזה וזולת כל הנז' יש להפך בזכות הגבאים שלא עברו על תקנת וגזרת הרב הנז' מצד הטענה השלישית שהרי כת המערערי' טוענים שעיקר ערעור שלהם על שכיבדו בב"ה הקטנה לדרוש למי שאינו בחברה והגבאים השיבו שמעולם לא גזר הרב על ב"ה הקטנה ועל זה טענו כת המערערים דתקנת הרב הנז' הוא מה לי בב"ה הגדול' ומה לי בב"ה הקטנ' הלא הרבה פעמים דרש הרב שבחבר' בשתי בתי כנסיות כו' והשיבו הגבאים ע"ז דדוקא אם היה מרוצה הרב שבחבר' ע"ז ומשא"כ עתה הרב שכבדנו כו' מעול' לא דרש בב"ה הקטנה וגם עתה אינו רוצה כו' וכמבוא' בטענותיהם. הנה כד מעיינת במקור גזירת ותיקון הרב הנז' תמצא שהגבאי' יוצאים זכאים בדין לפי שגזרתו היה על ב"ה הגדול' ולא על ב"ה הקטנה שהרי התחלת התקנה של הרב הנז' הוא מאחר שהעידו זקני העיר כו' שבשבת נחמו ובשבת חנוכה היה דורש א' מן החבר' דהיינו הרב שבהם כו' וזהו העדות מוכרח שהוא על ב"ה הגדולה ולא על ב"ה הקטנ' שהרי הכל מודים שלא דרש הרב שבחבר' בקביעות בשתי ב"ה ובסיום דברי הרב הגוזר הנ"ל אומר שע"פ ההנהגה ראשונה כן יקום והרב שבחברה ידרוש תמיד כו' וזהו דוקא בב"ה הגדולה כי בב"ה הקטנה לא הי' דורש תמיד וגם אם באנו לחקור אחר הסיבה אשר בעבורה נגזר הגזרה הנ"ל היה עבור הג' אנשים אשר בגובה אפם בטלו כבוד החברה כו' וזה הי' ג"כ בב"ה הגדולה כידוע לכל זקני העיר ולבני החבר' וא"כ הן מצד דקדוק גזרת הרב הנ"ל הן מצד הסיבה אשר נגזר הגזרה הגבאי' הנז' נקיים וזכאים בדין שמשמעות התקנ' ומשמעות הסיבה הולך וסובב אל מקום אחד הכל היה עבור ב"ה הגדולה ולא עבור ב"ה הקטנה. אך צריכין אנו לדקדק בזה אם יכולין אנו להוסיף על לשון ההסכמה מחמת האומדנא כד מעיינת בתשו' הרשב"ץ הביאו הב"י בסי' רי"ח על מי שנשבע שלא יעשה יין למכור כו' מפני שהעלילו עליו שמכר לישמעאלים ויש לו יין שנעשה מקודם שנשבע ופסק שאסור למוכרו אע"פ שלא נשבע אלא שלא יעשה יין כו' הנה משמע מזה שמוסיפין על נדרו ושבועתו מחמת האומדנא וה"ה בנ"ד נאמר ג"כ להוסיף על לשון הגזר' והתקנה של הרב הנ"ל ונאמ' שגזרתו הי' גם על ב"ה הקטנ' אף שאין מבואר בגזרתו ועיין בתשו' הרב מהרי"ט ח"א מה שמקשה שם בסי' ז' על תשו' הרשב"ץ הנז' וכבר ישבתי הכל בטוב טעם ודעת במקום אחר בפסקי וגם מה שנשאתי ונתתי בדברי מהרי"ט הנז' וגם ע"ש מה שלכאורה דברי הרשב"ץ בסימן רי"ח סותרים לדברי הרשב"ץ שהביא הב"י בסי' ר"ח ע"ש ועכ"פ נשמע מזה שיכולי' להוסיף על התקנ' וה"ה בנ"ד אמנם כד מעיינת בפוסקים תמצא שזה מחלוקת ישינה בין הפוסקים אי מוסיפין על לשון ההסכמ' והתקנה מחמת אומדנא הנה הרב הגדול מהר"י טייטצאק הובא דבריו בתשו' שארית יהודה דף ע"ו בענין ראובן שמשכן לו גוי חנות ובשאלוניקו יש תקנה בחרם שכל מי שישכור בית מתוגר שלא יהיה רשאי שום יהודי ליכנס בו כו' ושאל השואל אם ראובן זכה בחנות הנ"ל מכח התיקון כו' וכתב דהעיקר גדול אצלינו בתקנות הבו דלא לוסיף עלה כו' ואין להוסיף על התקנה מחמת האומדנא והרב הגדול מהרד"ך בתשו' בית ל"ב. חולק עליו וכתב דבהסכמות ותקנות אנו הולכין אחר האומדנא אף להוסיף על התקנ' מה שאינו מבואר בה וכשם שהחרם חל על לשון המבואר כך חל על התוספת מאומד הדעת ועיין בזה בתשו' הרשד"ם חלק ח"מ סי' רכ"ח שהביא ג"כ פלוגתת הפוסקי' הנז' מהרי"ט והרד"ך וכתב מי יכניס ראשו להכריע בין הגדולי' האלה וכ"ש בענין חרם דהוי איסורא דאורייתא כו' וכתב ג"כ הא דרשב"ץ הנ"ל וגם בתשו' מהריב"ל ח"ב סי' פ' הביא ג"כ דברי מהרד"ך הנ"ל והאריך בזה ומסקנת דבריו שהם סברות חלוקות כו' ע"ש. ובאמת אם לדין יש תשובה במה שכתב הרב מהרד"ך הנ"ל ברוב הראיות שלו. והארכתי בדברים האלה במקום אחר מה שיש לדקדק על דבריו וכאן אין מקום להאריך. אמנם מי יבא אחרי המלכים האלה את אשר כבר עשהו ולא הכריעו ומכ"ש אנן יתמי דיתמי וא"כ בנ"ד לפי דברי מהרד"ך יש להוסיף על התקנה מכח האומדנא ונאמר שגם על ב"ה הקטנ' הית' הגזרה של הרב הנ"ל ואף שאין מבואר בתקנה בהדיא ובפרט שגזרתו היה בחרם וספק חרמות להחמיר וכמ"ש לעיל וא"כ לא יפה עשו הגבאים שכבדו למי שאינו בחברה לדרוש בב"ה הקטנ'. אבל אחר עיון קצת תמצא שלא דמי כלל לנ"ד הא דמחלוקת הפוסקים הנז' ופשיטא לפי דעת הרב מהרי"ט וסיעתו שסברי דאין להוסיף על לשון ההסכמות מכח האומדנא פשיטא שיפה עשו הגבאים אלא אפילו לדעת הרב מהרד"ך וסיעתו שסברי שנוכל להוסיף על ההסכמות מכח האומדנא כו' מ"מ בנ"ד מודים שהרשות נתונה ביד הגבאים לכבד למי שירצו שידרוש בב"ה הקטנה דע"כ לא קאמר מהרד"ך שיש להוסיף על ההסכמות מכח האומדנא אלא בנידון שלו גבי מי שירד בתורת משכנתא שזכה בחנות מכח ההסכמ' אף שלא נזכר בהסכמ' רק שכירות דהיינו כל מי שישכור בית מתוגר שלא יהיה אחר רשאי ליכנס באותו בית לדור כו' ולא נזכר באותו ההסכמ' משכנתא מ"מ משכנתא נכנסת ג"כ בסוג ההסכמה הנ"ל וכמבואר שם והטעם שלא יסיג שום בר ישראל את גבול חבירו ומה לי משכנתא ומה לי שכירות ומשא"כ בנ"ד גזרתו של הרב מהרא"ש וייבש הנ"ל היתה שיתנהגו כמקדם והרב שבחברה ידרוש תמיד בלי שום מונע א"כ מחדא נשמע תרתי שגזרתו היתה שהרב שבחבר' ידרוש נשמע מזה שלא הקפיד כ"א על הרב שבחבר' שהוא ידרוש משמע אם אין להם רב בחבר' שידרוש אז אפי' מי שאינו בחבר' ונתפרדה החבילה והרשות ביד הגבאים לכבד למי שירצו אף למי שאינו בחברה שהרי מעולם לא הוזכר בתקנה שלא יכבדו לאיש אחר למי שאינו בחבר' רק עיקר הקפידה שלו על הרב שבחבר' וע"ז גזר והחרים הרב הנ"ל ולאפוקי כשאין להם רב בחבר' אז הגזרה בטלה אפי' בב"ה הגדולה וגם נשמע ממ"ש בתוך גזרתו שהרב שבחבר' ידרוש תמיד דהיינו במקום שהוא דורש תמיד דהיינו בב"ה הגדול' לאפוקי במקום שאינו דורש תמיד כעין מעשה דנ"ד בב"ה הקטנ' ע"ז לא הית' הגזרה והחרם שלו מעולם ולא שייך בזה להוסיף על התקנה מחמת האומדנא מאחר שעיקר התקנ' והגזרה סותר האומדנא הנ"ל וכמו שהוכחתי כנ"ל. ועיין מ"ש במקום אחר בפסקי והוכחתי מגמ' דכתובו' פ' אע"ף בר"פ אם רצה להוסיף כו' ראב"עא בתולה גובה מאתים כו' שלא כתב אלא ע"מ לכונס' ואמרי' בגמ' שם רב אמר אין הלכה כר"א ב"ע כו' ורב לא אזיל בתר אומדנא וכו' והוכחתי מגמ' הנז' כשיש אומדנא אחרת שסותר האומדנא ראשונה אז לא אמרינן אומדנ' להוסיף על התקנ' וע"ש בפסקי ועיין מ"ש הרב מהרד"ך בזה) וא"כ ה"ה בנ"ד אף מהרד"ך מודה בזה שלא שייך אומדנא להוסיף על התקנ' מאחר שעיקר התקנה והגזר' סותר האומדנא הנז' וכמבואר לעיל וכבר כתבנו לעיל בטענת הצדדים שהרב שבחברה לא הי' דורש בקביעות גם בב"ה הקטנה רק בב"ה הגדול' שם הי' עיקר הקביעות של הרב שבחבר' שידרוש שם ומכ"ש כפי מ"ש לעיל בטענת הגבאים בנ"ד שהרב הנ"ל אשר כיבדו לו הגבאים לדרוש בב"ה הגדול' לא רצה לדרוש בב"ה הקטנ' ומעולם לא דרש שם אף שדרש כמה שנים זה אחר זה בב"ה הגדול' ומכ"ש עתה שלא קיבלו עליהם שום רב בחבר'. ואין לספק בזה מה שמבואר בגזרת הרב הנז' שלא ידרוש רק הרב שבחבר' פירושו מי שמכונה בשם חבר והוא בתוך החבר' וזהו הפי' של הרב שבחבר' אבל ז"א שהרי עיקר התיקון וגזר' מהרא"ש וייבש הנ"ל הי' שלא יתעקר ויתבטל כבוד החבר' והרב שבחברה ידרוש תמיד ואי פירושו של הרב שבחברה היינו מי שהוא מכונה בשם חבר א"כ זהו דבר תמוה שעבור שמכונה בשם חבר והוא בחבר' יתבטל כבוד החברה אם לא ידרוש בשבתות הנז' הלא אפשר שהדרש' שלו יהי' גנאי לכל בני החבר' ולא שנאמר שיתבטל עבורו כבוד החבר'. ועוד הלא הדבר למד מענינו שמבואר בהתחלת התקנ' וגזרת הרב הנז' אחר שהעידו זקני העיר