שער אפרים נד

יתבטל הועד כשיתפללו בב"ה החדשים אם כן קשה על זה כמו שאמרו לילתא עבדי חסרת כו' וכי אין להקהל משרתים ושמשים אשר המה מוכנים ומזומנים לקבץ ולהתאסף את היחידים לשעה קלה ולישא אותם על כנפי נשרים לב"ה הגדולה כשיצטרכו לאיזה אסיפה וקיבוץ ועד ולתקן איזה תיקון או לאיזה הסכמה הלא זולת זה קשה שמבואר שם בריב"ש בהסכמת הבתי כנסיות הנ"ל שהוציאו מכלל הקנסות ונידוי כמה בתי כנסיות שרשאים להתפלל בתוכם אם כן איך יתורץ בזה עיקר התקנה אשר נעשית שלא יתקבצו לב"ה הגדול ויתבטל הועד אמנם לא כן אנכי עמדי בהבנת ההסכמה אשר נשאל עליה הריב"ש הנז' כי שם עיקר ההסכמה היה שלא יתפללו בבתי היחידים בעשרה כי מה שמתפללין בעשרה בבתי היחידים זה אינו מקרי קביעות כלל כי לפעמים מתפללי' בבית הזה ולפעמים בבית אחר כי הבתי יחידים לא מקרי קביעות ובפרט שמפורסם בינינו בגלות הזה שאנחנו אינם רשאים להתפלל בקביעות בבית איזה יחיד מחמת סכנת עלילות כנודע לכל ומה שמתפללי' לפעמים בבית איזה יחיד הוא רק דרך ארעי ואם כן לא יהיה להם קביעות לידע באיזה מקום הם מתפללי' ואם כן עבור זה יתבטל קיבוץ ועד שלהם כי אף בכמה משרתים ושמשי' אינם יכולים לקבץ אותם כשיתפללו בבתי היחידים שלא בקביעות ועל זה כתב הריב"ש אף בנדון זה ראוי לומר שלא היתה כוונתם לכלול בתקנתם הבתי כנסיות שעתידי' להבנות והמוקדשי' לכל יבא אלא על בתי יחידים לבד כו' ומביא ראי' מהא דלבוש צמר כו' או טעון פשתן כו' ואינו קשה הלא התם אסור בכל מיני לבישה וגבי פשתן אסור בכל מיני טעינה ומה שאינו נאסר בלבוש צמר בטעינת צמר וה"ה בטעון פשתן שאינו נאסר בלבישת פשתן לפי שהוא דבר נפרד כו' וכמ"ש הריב"ש ומה שאין כן בב"ה החדשה אינו דבר נפרד ויהא אסור וכהבנת הרב מהר"י הלוי הנ"ל דהלא זהו ממש דומה למי שנודר צמר עולה עלי כולל לבישה וטעינה ואם כן כשאינם יודעים הטעם והסיבה למה נדר אסור בכולם וכשיודעים הטעם והסיבה למה נדר אינו אסור בכולם אלא בא' מהם בלבישה או בטעינה ואף שנאסר בכל מיני לבישה ובכל מיני טעינה אפי' שאינו דומה ממש להטעם והסיבה אשר נדר בשבילה מכל מקום בנ"ד אינו נאסר בשאר בתי כנסיות החדשים שז"א סיבה כלל להתבטל הקיבוץ דאטו אם אותם האנשים הראוים להתקבץ בב"ה החדשה אף שיאסרו עליהם מלילך לב"ה החדש אשר בנו מחדש ולא ירצו אותם האנשים לילך להתפלל בב"ה הגדולה רק לשאר בתי כנסיות שמותרים להתאסף שם כי הלא אין שום אדם יכול למחות בהם לילך לשאר בתי כנסיות שלא היו בכלל ההסכמה והחרם ואם כן הלא יתבטל מ"מ הקיבוץ אלא צ"ל שלא יתבטל הקיבוץ וכמו שכתבתי לעיל כי בודאי יש להפרנסים כמה משרתים ושמשים שיכולים להתאסף אותם לשעת קלה רק כשיודעים באיזה ב"ה קבוע הם מתפללים והעיקר הסכמה וגזירה הי' על בתי היחידים שאין להם קביעות ואינם יכולים להתאסף ולקבץ אותם אף על ידי משרתים ושמשי' כשאינם יודעים מקום קבוע לבעלי בתים בתפלתם ואינו דומה כלל להא דנודר בשביל שהי' לבוש צר שאסור אף בלבוש רחב דהתם מקרי לבוש מכל מקום אבל בנדון דהרי"בש לא גזרו כלל על בתי כנסיות הקבועי' רק על בתי היחידים ודומה ללבישה וטעינה ומה שלא גזרו בקיצור שלא יתפללו בבתי היחידי' רק בבתי כנסיות הקבועים כו' זה אינו קושי' כי כבר הרי"בש בעצמו מרגיש בזה ומתרץ דחששו דאם כן יאסר אף במ"ד האורגים. וראיתי בדברי הרב מהר"י לבית לוי שם שכתב וזה לשונו וראיתי לאחד המיוחד מגדולים שכתב על דברי' האלו כו' ע"ש והוא גם כן מעין מה שכתבתי לעיל ובכלל דבריי דבריו אמנם מה שהשיג עליו הרב מהר"י לבית לוי וכתב וז"ל ואחר המחילה לא יתורץ בזה כו' ע"ש מה שהקשה על דברי א' מגדולים הנ"ל ובמ"ש לעיל יתורץ קושייתו הנז'. כלל העולה דבנ"ד פשיט' לדברי הריב"ש שבסי' קצ"ה שהטעינה והלביש' הם ב' עניני' חלוקי' לכן גבי קונם צמר כו' אסור בלבישה ומותר בטעינה וגבי קונם פשתן כו' אסור בטעינה ומותר בלבישה לפי שהם עניני' חלוקים ומשא"כ בנ"ד אסורים הגבאי' לכבד לאיש נכרי שבזה יתבטל כבוד החברה וכמ"ש לעיל ואין כאן ב' ענינים חלוקים אלא אפי' לדברי הריב"ש בסי' של"א שכתב דאף אם לא נזכר בלשון התקנה אלא שידענו שבאיזה סיבה נעשית התקנה יש לנו לדון כן כדתניא היה לבוש צמר כו' דאין דנין אותו אלא על הענין שבסבתו נדר ואם כן הוי אמינא דבנ"ד יש זכות להגבאים שרשאים לכבד למי שירצו בעבור שעיקר התקנה הי' עבור ג' אנשים אשר בגובה אפם בטלו כבוד החברה ומשא"כ הגבאים להם הרשות נתונה כו' וכמו שכתבתי לעיל בטענת הגבאים אבל זה אינו וכמ"ש לעיל דמה לי אם יתבטל כבוד החברה על ידי אנשים אחרים או על ידי הגבאים כנז' לעיל. ואם כן לפי טענה הזאת דברי הגבאים בטלים ודברי המערערים קיימים ומעתה נבוא לבאר דברי מי קיימים מצד הטענה השנית שטועני' הגבאי' שכבר נתבטל התיקון שבשנת תכ"ז לפ"ק כיבדו הגבאים להרב שבק"ק אף שהיה להם רב בתוך החברה וגם כן כיבדו כמה פעמים לדרוש בשבת נחמו ובשבת חנוכה להרב שבק"ק כשלא הי' להם רב בתוך החברה ועל זה השיבו המערערים שבאותו פעם הסכימו כל בני החברה ע"ז ומחלו על התיקון הנ"ל משא"כ עתה. הנה מצד הטענה הזאת יש למצוא זכות להגבאים עבור שנתבטל התיקון הנ"ל על ידי כל בני החברה כפי תשובת כת המערערים שבאותו זמן הסכימו כל בני החברה לכבד את הרב שבק"ק ומחלו על התיקון אף שהי' להם רב בתוך החברה וכבר כתבו הפוסקים דדין הסכמות ותקנות דין נדרים יש להם וכמבואר ברי"בש ובשאר פוסקים ואנן קיי"ל גבי נדרים נדר שהותר מקצתו הותר כולו ומכל שכן בנ"ד שלא הותר מקצתו כי באמת הותר כולו לפי שמחלו על כל התיקון לפי שעה כפי תשובת כת המערערים רק שטענתם הוא שבאותו פעם מחלו אבל לא עתה ומצד תשובה זאת אין הערעור שלהם כלום. ונדמה נ"ד למה שכתב הרשב"א בתשוב' הנשבע לפרוע לחבירו ממון לזמן יכול להתיר נדרו שלא ע"פ חכם שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי אבל להאריכו ושיעמוד בחיובו לאו כל כמיני' כו' ע"ש והובא גם כן בשלחן הטהור סי' רכ"ח סעיף ל"ט ואם כן ה"ה בנ"ד מאחר שמחלו על התיקון לפי שעה נתבטל לגמרי ואם כן מצד הטענה הזאת נתבטל התיקון לגמרי וטענת כת המערערים בטלה. אבל אין לבטל טענת כת המערערים ולהפך בזכות הגבאים באשר שגם עתה שאל להם הרב דק"ק אם הם מערערים עליו שלא ידרוש אזי הוא מוחל להם ואינו רוצה לדרוש ובאם שסבורים בעיניהם שעוברים על התיקון של הרב מהרא"ש וייבש זצ"ל אזי הוא מוחל להם ויכבדו למי שירצו והשיבו חלילה שאין להם שום ערעור על הגבאי' על אשר כיבדו להרב שבק"ק בב"ה הגדולה שידרוש והמה מוחלים על התיקון הנ"ל רק עיקר הערעור שלהם הוא על שכיבדו לדרוש בב"ה קטנה למי שאינו בתוך החברה כו' וכמבואר בטענותיהם ואם כן י"ל שנתבטל טענת כת המערערים הואיל והמה מוחלים עתה על קצת התיקון ונתבטל כולו דומיא דנדר שהותר מקצתו הותר כולו. אבל זה אינו דבשלמא עתה המה מתנים בפירוש שנגד הרב הנ"ל התיקון מחול אבל לא נגד מה שכיבדו הגבאים בב"ה הקטנה ודומה למ"ש שם מרן הקדיש הב"י ז"ל על מ"ש הרשב"א אבל להאריכו ושיעמיד בחיובו לאו כל כמיניה כו' ומסיים שם הב"י וז"ל ותיקון דבר זה שיאמר והריני כאלו התקבלתי ע"מ שתשבע לפרעני לזמן פלוני כו' ואם כן ה"ה בנ"ד הוי להו כאלו התנו ואם כן מצד זה הטענה של המערערים קיימת אבל מצד שמחלו התיקון בשנת תכ"ז מוכח שנתבטל התיקון והוי דומיא למ"ש הרשב"א הנ"ל אבל להאריכו ושיעמוד בחיובו לאו כל כמיניה והיינו שאינו יכול להאריך לו זמן ושיעמוד אחר כך בחיוב שבועה כי השבועה הראשונה לא נתבטלה ומחויב לפרוע לו לזמן ראשון או שיאמר הריני כאלו התקבלתי והשבועה נתבטלה לגמרי (ועיין בט"ז ס"ק מ"ח מ"ש שם שהעולם נכשלים בזה כו' ע"ש) ואם כן בנ"ד שמחלו על התיקון בשנת תכ"ז לפ"ק וחזקה על בני חבורה הקדושה שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן ובודאי מחלו לגמרי על התיקון דאם לא כן לא יצאו ידי החרם של הרב מהרא"ש וייבש זצ"ל. ואין לדחות ולומר דלא דמי נ"ד להא דתשו' הרשב"א דבשלמא התם בנדון דהרשב"א איירי בנשבע לחבירו לפרוע לזמן פלוני כו' ואז אינו יכול לבטל מקצת ולקיים מקצת ומשא"כ בבני חבורה שיש להם דין צבור בענייני החברה שלהם וכתב הריב"ש בתשוב' סי' קפ"ה וז"ל ודע שהקהל יכולים להתיר קודם שיחול עליהם כו' וכן יכולים להתיר מקצתו והשאר נשאר באיסורו ואין אומרים בו נדר שהותר מקצתו הותר כולו כו' וכ"כ בעל המפה סי' רכ"ח סכ"ז ואם כן נ"ד לא דמי להא דרשב"א דאיירי ביחיד כנ"ל ונ"ד דומה לציבור ויכולין למחול מקצת התיקון דהיינו לפי שעה ושמ"מ יהיה האיסור והחרם קיים אח"כ אבל כד מעיינת בתשו' הריב"ש תמצא שהדחייה הזאת היא דחוי מעיקרא ואינה נראית ונידחית שכתב הריב"ש שם הטעם שאין אומרים נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא בחכם שעוקר הנדר מעיקרו על ידי פתח אבל ציבור הוי כבעל בנדרי אשתו שמפר לחצאין דמיגז גייז כו' ע"ש וכשתעיין בתשובת הרשב"א הנ"ל גבי יחיד שנשבע לפרוע לחבירו לזמן פלוני כו' דלא איירי שם בעקירת חכם השבועה מעיקרו ע"י פתח וחרטה רק חבירו מתיר לו וחבירו אינו עוקר השבועה מעיקרו דומיא דבעל ואפ"ה כתב הרשב"א שאינו יכול להאריכו ושיעמוד בחיובו והארכת הזמן אינו מועיל אא"כ מוחל על השבועה לגמרי דומיא דרישא דאומר הריני כאלו התקבלתי והטעם דאף דאמרי' גבי הפרת בעל דהבעל מיגז גייז ואינו עוקר הנדר מעיקרו כמו חכם וה"ה חבירו גם כן אינו עוקר הנדר מעיקרו כמו החכם מכל מקום אינו יכול להאריכו ושיעמוד בחיובו בשבועתו בשלמא מ"ש דבעל מיגז גייז בהפרתו היינו שאינו עוקר הנדר לגמרי אבל מכל מקום מה שהוא מפר מפר לגמרי דומיא מ"ש בגמ' נדרה מתאנים וענבים והפר לתאנים מופר אף שלא הפר לענבי' מ"מ לתאנים הפר לגמרי וה"ה בחבירו אם הי' לו חוב אצלו בשבועה שישלם לו ק' זהובים לזמן ומחל לו חמשים זהובים לגמרי אז השבועה במקומה עומדת על חמשים הנותרי' שמחויב לשלם לו לזמן שנדר לו ומה שאין כן בנידון דהרשב"א שרוצה בשבועתו כמקדם על כל החוב ואינו מבטל השבועה רק לענין הזמן ואז לא מקרי הפרה כלל ואינו יכול להאריכו ושיעמוד בחיוב שבועתו ולא הותרה השבועה כלל ואז השבועה ראשונה במקומה עומדת וה"ה בנ"ד כשמחלו על התיקון בשנת תכ"ז לפ"ק מוכח שנתבטלה השבועה לגמרי וכמ"ש לעיל. אמנם מ"מ קשיא לי לפי מ"ש בריב"ש שהטעם שאין אומרין נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא דוקא בחכם כו' משא"כ בצבור משום דהוי כבעל בנדרי אשתו כו' ועיין בבעל המפה סי' רכ"ח סכ"ז שכתב וז"ל ויכולים להתיר קצתו ולהניח קצתו עכ"ל. ודברי' אלו לקוחי' מדברי הריב"ש בסי' קפ"ה הנ"ל והיינו גם כן מטעם שכתבנו לעיל בשם הריב"ש דהסכמת צבור הוי כמו בעל בנדרי אשתו ומפר קצתו ומקיים קצתו וכמבואר שם ואם כן קשה על זה הלא לקמן בסי' רל"ד מביא הב"י בספרו הקצר סעיף ל"ו אסרה עצמה בתאנים וענבים קיים לענבי' והפר לתאנים או איפכא מה שהפר הפר כו' ואין אומרים בהפרה נדר שהופר מקצתו הופר כולו ואם כן תינח לפי דעת הב"י שסבר דלא אמרי' בהפרת הבעל הופר מקצתו הופר כולו יפה כתב בעל המפה בסי' רכ"ח גבי הסכמת ציבור דיכולים להתיר מקצתו ולהניח קצתו דומיא דהפרת הבעל אבל לפי מה שמסיק שם וכתב ויש חולקי' דאם הפר קצתו אינו מופר כלל וזהו דעת הרא"ש והטור וא"כ ג"כ גבי צבור דינא הכי שאינם יכולים להתיר קצתו כו' ואם כן קשה דדברי בעל המפה סותרי' זא"ז דלמה סתים