שער אפרים נא

שצורת וי"ו רק שהוא מתוייג בתגין של שעטנ"ז ג"ץ וכן הנו"ן פשוטה כצורת וי"ו ארוכה ולענ"ד ימצא בתוכו כמה דברים מעולים הראויים להעלות על שלחן מלכים וחלותי היא שישיב לי על ראשון כו' ובזה אדע אהבתו כי מצאתי חן בעיניו והיה זה חיים ושלום מצור נעלם ומנאי אהובו הנרצע למעל"ת אפרים מבית אהרן מווילנא: שאלה סא ידי הרמותי וחקקתי אותותי ליתן את בריתי לאיש אפרתי הכרתי והפליתי. אחד מאלף מצאתי האלוף התורני המופלא נר ישראל פטיש החזק עמוד הימיני כמוהר"ר אפרים כ''ץ יצ"ו. את אשר נתעורר מעל"ת שיש להחמיר שלא לכסות דם השחיטה מאווזות שמלעיטין אותן עד אחר בדיקת הושט מהא דכתב הרב בהג"ה ש"ע בי"ד סימן ל"ג דיותר שכיח ריעותא דתחיבת קוץ מחמת הלעטה מסרכות הריאה בבהמה וחיה ואם בחיה דאין הסרכות מצויות כל כך כדמסיק בהג"ה סימן ל"ט פסקו הפוסקים בסימן כ"ח דאין לכסות דם החיה עד אחר בדיקת הריאה אווזו' שמלעיטין דשכיחי בהו טובא ריעות' דתחיבת קוץ לא כ"ש שאין לכסות דמן אלא עד אחר בדיקת הושט זהו תורף דברי מעל"ת בשינוי לשון קצת. הנה צד חומרא זו יש לה מקום ורוח אלקים בקרב מעל"ת על התעוררת הזה אף ע"ג דיש לחלק קצת בין אווזות לחיות דשאני חיות דבכולן יש חשש ריעותא דסרכות משא"כ באווזות דליכא חשש דתחיבת קוץ אלא באותן שמלעיטין אבל לא באותן שאין מלעיטין ואפשר שלא רצו לחלק בין האווזות קצתן לכסות וקצתן שלא לכסות וסמכו ארובן שאין בהן ריעותא ומכסין דם שחיטת כולן מ"מ האמת יורה דרכו שאין חילוק זה מספיק שלא להשהות הכיסוי היכא דידוע הוא שאווזא היא שהלעיטו אותה כיון דאפשר בכיסוי אחר בדיקת הושט ויש תקנה בעיר לבדוק הושט. אמנם נראה לדינא שאין להחמיר בכך גבי אווזות אע"ג דשכיחי בהו טובא ריעותא דתחיבת קוץ משום דאיכא למיחש לתקלה שלא יכסה כלל אח"כ אפי' כשתמצא כשירה ושאני חיה אע"פ דאין הסרכות מצויות כ"כ כמו בבהמה אפילו הכי החמירו שלא לכסות עד אחר בדיקת הריאה משום דלא אתי לידי תקלה שלא יכסה כלל אח"כ כשתמצא כשירה משום דאותו שוחט עצמו ששחט החיה הוא בודק אותה אח"כ ואין הטבח רשאי לפתוח החצר הכבד בלא שוחט ההוא ואז מיד כשימצא השוחט שהחיה היא כשירה יכסה דם שחיטתה ולא אתי לידי תקלה שלא יכסנה אבל באווזות שאין השוחט עצמו בודק את הושט אלא מביאין את הושטין לביתם ורואים אם יש בהם ריעותא אז מראין להחכם ואיכא למיחש היכא שלא ימצא ריעותא או היכא שימצאו ריעותא אלא שהחכם יכשירנה לא יהיו נזהרים להודיע להשוחט שיהא מכסה דמה ולא יבא לידי כיסוי כלל לכך מוטב לסמוך ארובא ולכסות מיד. דומיא דברכת שחיטה שמברכין מיד ולא החמירו שלא לברך עד אחר הבדיקה כמו שהחמירו בכיסוי משום דלא אפשר הוא כיון שהברכה צריכה עובר לעשיית' וסמכינן ארובא ומברכין על השחיטה מיד הכי נמי באווזות הלעוטות כיון שיש לחוש לתקלה שלא יבא לידי כיסוי כלל סמכינן ארובא ומכסין מיד דהוי בלא אפשר כיון שיש לחוש לתקלה שלא יבא לידי כיסוי כלל כדפי' וזהו נכון. ועוד נראה לחלק בין ריעותא דתחיבת קוץ באווזא ממלעיטין ובין ריעותא דסרכות בחיה דבאווזות אף ע"ג דשכיחי בהו טובא ריעותא דתחיבת הקוץ ע"י הלעטה מ"מ לא שכיחי כ"כ דמיטרפי בהו משא"כ בחיות דשכיחי בהו ריעותא דסרכות אע"ג דלא שכיחי בהו ה''כ כמו בבהמה מ"מ שכיחי בהו ריעותא דסרכות כו' (הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) וזאת ליהודה ויאמר באשר שהתשובה של הרב הגאון הנז' כבר נדפסה בספרו צמח צדק כאשר ראיתיה פה עה"ק ירושלים תו"בב לא רציתי להעתיק' כאן עד גמירא וע''ש בסי' קט"ו. ולע"ד נראה ליתן טעם לשבח בשאלה ששאל א"א מ"ו הגאון זצ"ל על שמכסין דם האווזות קודם בדיקת הושט לפי מאי דכתב הרב בעל המפה בסי' ל"ג סעיף ט' באותן המקומות שמלעיטין האווזות יש תקנה לבדוק אחר נקיבת הושט כו' ונהגו להקל בישב קוץ בושט כו' ויש לדקדק בזה הרבה כי הוא איסור דאורייתא ויותר טוב שלא לבדוק כלל ולסמוך ארובא מלבדוק ולהקל במקום דאיכא ריעותא עכ"ל ועיין בהרב ש"ך שם ס"ק כ"ג ע"ש א"כ לפ"ז כבר אנו מוזהרים ועומדים שלא לבדוק אותן אווזות הלעוטות אפי' במקום שיש תקנה בעיר מטעם דזהו חומרא דאתי לידי קולא בדין ישב לו קוץ בושט אם אינו נקוב משני צדדים וגם אין קורט דם מבחוץ שנוהגים להקל באיסור דאורייתא וה"ה בכיסוי דם לא הצריכו שיכסה הדם אחר שיבדוק הושט מטעם זה כי לפעמים ימצא קוץ בושט כו' ואין קורט דם בחוץ ובזה נוהגים באותו מקום להקל וכשר לפי מנהגם ויכסו אז בברכה וזהו מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידים וכמ"ש הרב בעל המפה ויותר טוב שלא לבדוק כלל מלבדוק ולהקל וא"כ לפ"ז איך נקום ונגזר לכתחלה על אותן האווזות הלעוטות שלא לכסות דמן עד אחר בדיקת הושט כי על הראשונות אנו מצטערים אלא שנבא להוסיף עליהן ועל זה וכיוצא בו נאמר הנח לישראל מוטב שיהיו שוגגין כו' כי בזה יעשו ג"כ ברכה לבטלה על הכיסוי לכן סמכינן ארובא וכמ"ש הרב בעל המפה שם בסי' ל"ג ע"ש ומשא"כ בסרכות הריאה וכמ''ש וק"ל והוא ברור לענ"ד: שאלה סב נשאלתי מב"ד יפה דק"ק טריבטש וז"ל השאלה ביום ה' פ' שמיני נמצא תחוב בקיבה יתד א' דהיינו בסוף הקיבה של הבהמה כאשר יעידון ויגידון שני אנשים הנקובים בשמותם כמ"ר חנן וכמ"ר יוקל יצ"ו וראינו שהקיבה אינה ניקבה מעבר אל עבר וגם שני האנשים הנז' לא ראו כלום אם ניקב אם לא אך שיבלת הנקרא בל"א ווי"רץ קשה עומדת על הקיבה נגד אותו מקום שהמחט תחוב מבפנים ואותו יבלת לא היתה מראה חלודה ודחינו אותו המחט דרך הלוכה לצד חוץ ולא היתה נכנסת דרך אותו יבלת והכשרנו אותה מחמת שלא ניקבה מעבר אל עבר ואמר לי הנעלה כהר"ר פלק דיין אפי' אם ניקבה מעא"ע נמי כשרה לפי שהחלב דאייתרא מכסה אותו נקב כו' ובכן יורנו מורנו אם עשינו כדין וכווננו להלכה ושכמ"ה. תשובה הנה אף שנחוץ עלי הדבר מ"מ לא אוכל לסרב באשר שהפצירו בי לחוות דעתי בקיצור גדול. בראש מ"ש הכת המתירים מטעם שלא ניקב מעבר אל עבר זהו לענ"ד אינו ולא יפה כיוונו לפי העדות של האנשים הנז' וגם הוא בעצמו כתב כן שיש שם יבלת שקורין ווירץ על מקום היתד וא"כ הוי קרום שעלה מחמת המכה ואמרי' בגמר' דאלו טריפות א"ר קרום שעלה מחמת המכה בושט אינו קרום ואין לומר דדוקא בושט לא הוי קרום משום דאכלה בי' ופעי' ביה חוזר וניקב וכמ"ש הראב"ן ומשא"כ בשאר מקומות אבל ז"א שהרי אמרי' בגמ' ג"כ אר"י קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום ומייתי ראיה מהא דכרות שפכה דזהו פסול החוזר להכשירו זהו למעוטי קרום שעלה מחמת המכה בריאה ושם לא ממעטי ריאה בהדיא וכ"כ הר"ן ריש אלו טריפות וכ"כ רש"י דה"ה לכל הנקובים וכ"כ בת"ח דף קל"ב וא"כ אף שלא היה מעבר אל עבר דהלא נראה בחוש דהיה שם יבלת על מקום היתד מזה מוכח דניקב תחלה מעבר אל עבר רק שעלה קרום מחמת המכה ואף שכתבו המורים וז"ל והנה דחינו אותו המחט דרך הלוכה לצד חוץ ולא היתה נכנסת דרך אותה יבלת ועבור זה הכשרנו מחמת שלא ניקב מעבר אל עבר אינו ראיה אף שלא נכנסה בכח מ"מ סופה לינקב מעט מעט עבור שהמכה מעלה חלודה וא"כ י"ל במידי דמשתבחא לא מטרפי דמיטרפי מי משבחא יותר מתחילה וכמ"ש בגמר' גבי עוף שניטלה נוצתה אבל זה אינו כו' וא"כ לפי זה יש להטריף הכל ובנ"ד גם הכלים אסורים לא מבעיא אליבא דהעדים שאמרו שהיה היתד בדקין פשיטא דטריפה שהרי כתב הר"ן דאפילו מחט שנמצא בדקין טריפה דחיישינן שמא ניקב וכמ"ש הב"י סימן מ"ז והובא בש"ע סעיף ד' ומכ"ש בנתחב בדקין דאין לו בדיקה אלא אפילו אליבא דהעדים שהעידו שהיתד היה תחוב בקיבה דמקילין בנמצא בתוכו אבל מ"מ יש להחמיר בנתחב בדופן הקיבה ומכ"ש בניקב הקיבה רק שעלה קרום מחמת המכה דמדינא טריפה דהלא ניקבה הקיבה טריפה. א"כ לפי זה יפה כיוונו כת האוסרים אבל לפי מ"ש אלי כת המתירים דאחד מן הב"ד רצה להתיר מטעם דאפילו ניקב מעבר אל עבר נמי כשרה לפי שחלב דאייתרא סותם אותו נקב והשיב לו הדיין השני דאינו דומה סתימת הנקב בלא מחט וקוץ לסתימת הנקב במחט וקוץ ודחה אותו בגילא דחיטתא והתירו מטעם שלא ניקב מעבר אל עבר וזהו דבר שאין לו שחר להתיר מטעם שלא ניקב מעבר אל עבר וכמ"ש לעיל אמנם נלע"ד להתיר אם ברור הוא להדיינים שהיבלת היתה מכוסה בחלב שעל היתר נלע"ד דכשרה בלי שום ספק וזהו פשוט דחלב שעל גבי היתר סותם וכמ"ש כל הפוסקים לא מבעיא אליבא דהרי"ף והרמב"ם שפוסקים כלישנא בתרא דגמ' פ' אלו טריפות דף מ"ט גבי חימצי ובר חימצי ודאקשתי אסור וחלב שעל גבי היתר מותר פשיטא שסותם אלא אפילו אליבא דדעת הטור שפוסק דחלב שעל גבי היתר אסור בסי' ס"ד וכלישנא קמא דפלוגתא דר"י ור"ע ואפילו הכי סותם וכמ"ש בגמרא שם אמר רב נחמן אינהו מיכל אכלי ולדידן מיסתם נמי לא סתים וכפירש"י בלשון בתמיה וכמו שכתב הטור סימן מ"ח וכ"כ בש"ע בלי שום חולק, ומה שרצה אחד מהב"ד לפקפק בזה דאינו דומה סתימת הנקב בלא מחט וקוץ כו' אמנם לא ראה מה שכתב המרדכי פרק אילו טריפות וגם בתוס' ובתרומת הדשן סימן קס"ה וזה לשון המרדכי נשאל לר"י על מחט שנמצא בקורקבן וניקב הכיס שלו וגם בשרו והיה שומן סותם למעלה מבחוץ והתיר דלא אמרי' אלא בחלב חיה שכנגדו בבהמה טריפה אינו סותם אבל חלב טהור דעוף שלא מצינו כנגדו טמא פשיטא דסותם דמהדיק שפיר ואע"פ שהיה שומן דק על הקורקבן וכמ"ש בת"ה סי' קס"ה ועיין בתוס' פא"ט וא"כ ה"ה בנ"ד בחלב שעל היתר אם ידוע בודאי שהיה המחט בסוף הקיבה במקום יתד והחלב סותמו דכשר. ואף שיש לחלק דדוקא בקורקבן שהוא חלב טהור לגמרי מה שאין כן בחלב שע"ג היתר דלענין אכילה אסור ואף דמ"מ סותם י"ל דדי לן שיסתום בנקב ע"י חולי ולא ע"י מחט אבל זהו דוחק לחלק בזה וכן משמע מסתימת דדברי הפוסקים ואף שיש לאסור כאן מטעם דהעיד העד כמר יצחק שמצא בחלב כתם שחור במקום שהי' דבוק להיבלת ומזה היה נראה דניקב גם את החלב וזהו כמין קורט דם מבחוץ אבל ז"א שהרי הכתם שחור היה במקום שהיה דבוק ליבלת אבל הי' עליו ג"כ חלב עב ומבחוץ לא ראו שום כתם שחור וא"כ אין זה קורט דם מבחוץ רק כאלו היה קורט דם באמצע הבשר ולא ניקב מעבר אל עבר. ומה שרצה לפקפק בזה קצת מהאוסרים