שער אפרים מט

למה לא כתב הכריכה באחרונה די"ל דהרמב"ם סבר כהרא"ש וז"ל אמנם תמהני למה אנו עושים כריכה בתחלה כו' ולמעיין שם יתורץ קושית הראב"ד ואפשר שלזה כיון הרב בעל מגדל עוז שכתב על מ"ש הראב"ד שלא דייק זה הסדר שיש לזה פנים כהלכה ואלו ואלו דברי אלקים חיים: והנה מגלגלין זכות על ידי זכאי כמותו כאשר שרוב אהבתו וחבתו עלי שעיינתי בדברי הרמב"ם בהל' פסח הרגשתי שדברי הרמב"ם תמוהים בענין הנז' שכתב הרמב"ם ואחר כך כורך מצה ומרור כאחד ומטבל בחרוסת ומברך כו' וזה קאי בזמן שבית המקדש קיים שהרי כתב אחר כך בדין ז' ואחר כך מברך על הזבח כו' ועל הפסח כו' ובדין ח' כתב הסדר שבזמן הזה כו'. הנה מצאתי מקום עיון בדברי הרמב"ם הנז' דלמה כתב הרמב"ם ז"ל שהיה כורך מצה ומרור ביחד שהרי בזמן שבית המקדש קיים היה הלל כורך מצה ומרור ופסח ביחד וזהו הלימוד דעל מצות ומרורים יאכלוהו דהיינו פסח וכמ"ש הרשב"ם ורש"י בפסחים דף קט"ו ובזבחים דף ע"ט וכן הרא"ש והטור סי' תע"ג וכן הר"ן וכ"כ התוס' בפסחים דף ק"ך ד"ה באחרונה ולענ"ד זהו קושיא גדולה ברמב"ם כי לא עלתה בידי שום ישוב לישב דברי הרמב"ם בכן יעיין בזה ורציתי לומר לכאורה שעל זה כתב הראב"ד דלא דייק זה הסדר דהל"ל אליבא דהלל שהיה כורך מצה מרור ופסח ביחד אבל לפ"ז קשה על המ"מ ומגדל עוז שכתב שיש לו פנים בהלכה וז"א וצ"ע ומה שהאריך מעל"ת בזה לתרץ דברי הראב"ד בהל' פסח מה שאינו נוגע לעניננו דהוי ליה לישב בקיצור דהרמב"ם אזיל לטעמיה דפסק כהלל. גם מה שמסיים מעל"ת בתירוץ על הקושיא בסי' צ"ח דהטור פסק בג' מיני איסורין שבללן היינו מספק פטור באמת נכנס מעל"ת בפרצה דחוקה דלמה כתב מעל"ת שפטורים מספק הלא זהו פשוט בפ' התערובות אליב' דרב פפא רק שקשה על זה קושיתי שהבאתי בשם כסף משנה דהרמב"ם ם פסק כר"י בירושלמי ובאמת גם מעל"ת כתב דליכא למילף מזה היתירא לפי דבריו וגם כן לא תירץ עיקר קושיתי דלא אישתמיט חד מהפוסקים להביא דברי הרמב"ם למחלוקת שסבר חייב גם מה שהביא מעל"ת ראיה לדבריו דאין שום כלי שמחזיק שיעור ס' נגדו וכתב מעל"ת שהוא ראיה ברורה ותמהני דאיך יעלה על הדעת שיעלה במשקל החרס או המתכות הלא זהו אינו אסור רק הבלוע בתוכו וכמ"ש גם מעל"ת דלא ילפינן אפשר משאי אפשר. והגאון כמהר"ג הביא ראיה גם כן מהא דאמרי' בגמ' דמשערינן בקדירה עצמו ומפרש רש"י הביאו הר"ן היינו בחרסי קדירה ואין סברא לומר שישער במשקל ויש גם כן לדחות בסברא הנז'. ואשר כתב מעל"ת ובר מן דין שיעור המים מצינו ברוקח ושיעור המשקל לא מצינו בשום מקום מוכח מזה שלא קרא מעל"ת התשובה עד גמירא במה שהראיתי לדעת ממתניתין דתרומות פרק י' משנה ה' גבי דג טמא שכבשו עם דג טהור אם יש בו משקל י' זוז דמשערינן במשקל אף שישבתי זה בכתבי אמנם נראה לי קצת דוחק הישוב אליבא דהרשב"א בתשו' סי' ר"ע ור"פ דמפרש המשנה דאיירי בגופו של דג טמא ואפילו הכי הולכין אחר המשקל והנלע"ד כתבתי: שאלה נה נדרשתי לאשר שאלוני אודות בועה גדולה כמו אגוז שנמצאת באונה האמצעית על גבה כנגד הצלעות והיא בולטת לחוץ ואין לה דיבוק בריאה אלא השורש שהיא דבוקה בה והשאר הוא לחוץ ילמדנו רבינו אם היא טריפה או כשירה ושכרו כפול מן השמים. תשובה הנה לכאורה מתוך הסוגיא דפ' אלו טריפות גבי ריאה שהעלתה צמחים וגם בעובדא דר' יצחק בר יוסף דהוי אזיל בתריה דר' ירמיה בשוקא חזינהו להנך דקיימי צימחי צימחי או כנדי כנדי כו' וגם במ"ש שם הני תרי בועי דסמיכי להדדי טריפה כו' משמע דאין להחמיר בבועה אבל המעיין בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים ימצא שאין זה ראי' מסוגיות התלמוד לנ"ד כי כל מ"ש בגמ' להקל היינו כשאין הבועה גבוה מבשר הריאה ומה שאין כן אם הבועה גבוה מבשר הריאה בודאי אם היתה הריאה הנז' נפוחה ואחר הנפיחה היתה הריאה מכסית הבועה הנ"ל אין ספק שהיא כשירה כי כל מה שאנו מדמין בטריפות היינו לאחר נפיחת הריאה כי הבהמה בחייה הריאה היא נפוחה אבל אני רואה בנדון הנז' מתוך משמעות השאלה שהבהמה הנזכר' היתה הבועה בולטת לחוץ ולא היתה דבוקה בריאה רק בשורש שלה מתוך זה נראה שאף אחר הנפיחה היתה בולטת יותר מטרפא דאסא נלע"ד שהיא טריפה והארכתי בזה קצת בתשובתי והראיתי פנים יפות לטריפות הנ"ל מתוך ספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים ונשאתי ונתתי בסוגיות התלמוד בדינים הנז' ופה קצרתי. ואף אם יש ספק אם היתה הבועה הנ"ל מכוסה מבשר הריאה אחר הנפיחה והיה מקום לבע"ד לחלוק ולהתיר מטעם שהבהמה אחר שנשחטה בחזקת היתר עומדת אבל זה אינו פשוט כ"כ ובפרט לפי דעת המרדכי והג"א ושאר פוסקים שמחמירים בנאבד הריאה קודם בדיקה ועיין ברש"ל פרק קמא דחולין ובב"ח במ"ש על מ"ש הרשב"ץ אם שני בודקים מכחישים זא"ז א' אומר כסדרן היתה וא' אומר שלא כסדרן היתה כו' ע"ש ועיין בש"ך סי' ל"ט ס"ק מ"א ועיין בתשו' הרשב"א סי' ר"ג ובחידושיו בפרק קמא דחולין וגם בר"ן שם. והנה בא אלי החכם הבודק ש ד שהטריף גם כן הבהמה הנז' מכמה טעמים אשר הציע. צפר ואף שיש לפקפק בקצת טעמים שלו אבל קצת טעמים שלו הם נכונים וראי לסמוך עליהם והסכמתי עמו מכמה טעמים נכונים ע"פ ראיות חזקות מספר הפוסקים אשר מימיהם. אנו שותים וכראי מוצקות. ושמעתי שיש רוצים להכשיר מטעם שאין להוסיף על טריפות שמנו חכמים ולא מצינו בתלמוד אבל זהו דעת המבהילים אשר לא ידעו ולא יבינו מהו שאמרו חכמים אין מדמין בטריפות שהרי מבואר בתשובות המיוחסות להרמב"ן סי' קס"ב שנשאל על ריאה שהיתה קצת הכבד עובר לריאה בדרך נקב שהיה בטרפש והיתה סירכא יוצאת מן הריאה ודבקה לכבד והיה דעת אחרים להכשיר מטעם שאין להוסיף על הטריפות שמנו חכמים ואסור לאבד ממונו של ישרפל ואחרים היו מטריפין מטעם כל המחמיר תע"ב והשיב הוא ז"ל שיפה הורו המטריפים שאין זו תוספות על הטריפות שמנו חכמים בריאה כו' שאם נפשך לומר שלא מנו סירכא בכבד אם כן נבוא ונתיר לטרפשא ולשמנונית הלב וכל הסירכות חוץ מתרתי אונות שלא כסדרן כו' לפי שלא הוזכרו אלא אלו בתלמוד כו' אלא הם אמרו כו' עכ"ל ע"ש ואם כן אף אנו נאמר בנדון זה אם לא נאסר רק מ"ש בתלעוד אם כן לא נאסר גם כן רק תרי בועי דסמיכי להדדי ואנן קי"ל כמה טריפות בבועה כמ"ש הגאון מהרי"ו בבדיקות ואחר כך סוסיפו האחרונים בהגהות ועיין בב"י ובעל המפה סי' ל"ה ל"ז ל"ט ותמצא הכל מבואר ואף אנו לומדים הלמד מן הלמד דזיל בתר טעמיה כי חכעי המשנה ותלמוד מנו הריאה שניקבה ואחר כך פירשו מהו ריאה שניקבה והנלע"ד כתבתי. כ"ד הטרוד אפרים מבית אהרן מווילנא חונה פה ק"ק בודון: ש שאלה בו הקהל שקיבלו לשוחט ובודק ופסקו לו שכירות ובתוך השכירות נכלל גם כן שמכל בהמה של ישראל שישחוט אזי מחויב בעל הבהמה ליתן להשוחט הלשון מן אותו הבהמה והשחיטה הוא בין הישמעאלים והנה מעשה שהיה ראובן עשה שותפות עם הישמעאל על איזה משא ומתן שיחלקו הריוח ביניהם ונתן לישמעאל מעות שיקנה בהמות לשותפות וקנה הישמעאל בהמות לתוך השותפות והשוחט הנ"ל שחט הבהמות של השותפות ותבע מן ראובן שותפו של הישמעאל שיתן לו הלשונות מהבהמות של השותפות הנז' כפי המעמד שיש לו עם הקהל וראובן טען מאסר שיש לישמעאל חלק בו פטור הוא מליתן לו כלום מאחר שהישמעאל שותפו אינו רוצה ליתן לו כלום והשוחט טען מה לי לשותפות שלו עם הישמעאל הלא ראובן הוא הישראל והוא יפייס להישמעאל שיתן לו. ועתה יורנו מורנו ורבינו הדין עם מי ושכמ"ס. תשובה גרסינן בגמ' דביצה דף כא אמר ר' חסדא בהמה חציה של עכו"ם והציה של ישראל מותר לשוחטה ביום טוב דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה עיסה חציה של וחני' של ישראל אסור לאפות ביום טוב דהא אפשר למיפלגה בלישה עכ"ל הנה נשמע מגמ' הזאת דבהמה שותפות עכו"ם מותר לשחוט ביום טוב מאחר דא"א לכזית בשר בלא שחיטה וה"ה בנ"ד השוחט בהמות השותפות הנ"ל כאלו כל הבהמה של ישראל מאחר שא"א לכזית בשר בלא שחיטה ובלא בדיקה ומחויב הישראל ליתן הלשון מן אותו הבהפה להשוחט כאלו כל הבהמה שלו ואין לחלק דבשלמא התם שאין לישראל והעכו"ם שותפות רק בהמה אחת והואיל וא"א לכזית בשר בלא שחיטה וישראל רוצה לאכול ביום טוב מן בהמות שותפות לכן מותר לשוחטה ומה שאין כן כשהיה לישראל עם העכו"ם בשותפות שתי בהמות אז אפשר דאסור לשחוט שניהם ביום טוב מאחר שאפשר לחלוק קודם שחיטה ואם כן למה ישחוט בהמות עכו"ם דהוי דומיא דעיסה דאמרי' עיסה של עכו"ם חציה וחציה של ישראל דאסור לאפות ביום טוב מאחר דאפשר למפלגה בלישה ואם כן ה"ה בשני בהמות ובזה מדוקדק לשון הגמ' א"ר חסדא בהמה חצי' של עכו"ם וחציה של ישראל אז אמרי' מאחר דא"א לכזית כשר בלא שחיטה וא"א לחלוק ביניהם בלא שחיטה לכן מותר לשוחטה ומה שאין כן כשיש להם שתי בהמות בשותפות לא שייך זה ואם כן בנ"ד דיש להעכו"ם וישראל בשותפות הרבה בהמות ואפשר להם לחלוק הבהמות ואם כן חלק של עכו"ם פטור מליתן כלום להשוחט ואף שלא חלקו ביחד ה"ל כאלו חלקו וכמ"ש בגמ' בכמה מקומות כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת). אמנם כד מעיינת בדברי הרא"ש תמצא שז"א שהרי כתב הרא"ש בפרק ב' דביצה א"ר חסדא בהמה חציה של עכו"ם כו' מותר לשוחטה ביום טוב אבל עיסה כו' דהא אפשר למיפלגה בלישה ובהמה אפי' הן שתים אי אפשר למיפלגה לפי שאינן שוות עכ"ל אם כן משמע דאפי' שתי בהמות א"א למיפלגה ומותר לשוחטה ביום טוב ואם כ ה"ה בנ"ד אף שיש לראובן שותפות עם העכו"ם בכעה בהעות מכל מקום אי אפשר למיפלגה והדרן למ"ש לעיל הואיל וא"א לכזית בשר בלא שחיטה וה"ל כאלו הוי כולו של ישראל ומחויב ליתן להשוחט הלשונות שלו. וראיתי בכלבו הביאו המאור הקדוש הב"י סי' תצ"ח בא"ח וזה לשונו בהמה המשותפת עם העכו"ם שוחטין אותם ביום טוב לפי שא"א לאכול ממנה כזית בלא שחיטה כו' ואעפ"י שיש להם שתי בהמות אם אינם שוות בדמיהם שיאמר לו העכו"ם טול איזה מהם שתרצה עכ"ל וכתב הב"י ע"ז משמע מדבריו שאם הם שנות בדמיהן אינו יכול לשוחטם אלא חולקין אותה מחיים כו' ועם כן ה"ה