שער אפרים מה

ותחזיק כלכלה של פירות כו') ולכן המודד עדיף ממונה כי פן יהיה אחת מהפירות גדולה מחברתה כגון אגוזים או תאנים וכדומה לזה לכן עדיף המודד מהמונה וגבי המודד ג"כ יש לחוש כי לפעמים פירי א' גדולה מחברתה ויש ריוח בין פירי לפירי בכלכלה יותר מחברתה ולכן השוקל משובח. ומשא"כ בנ''ד שמשערינן שיעור ששים במים ע"י המדה כמ"ש המרדכי בשם הרוקח סוף פ' ג"ה גבי שיעור ששים נגד הכלי דהיינו שמשערינן אלו היה מניחים בשר היתר לתוך הכלי של מים מליאה ותפלוט הכלי מים כפי שיעור הבשר וכנגד זה משערינן ג"כ האיסור כו' וזהו עדיף יותר ממשקל ולעולם המשקל אינו מועיל וכ"פ הרמב"ם בהל' חמץ פ"ה גבי שיעור חלה וכמה שיעור חלה כמו מ"ג ביצים וחומש ביצה בגוף הביצה ולא במשקלה וכתב הרב המגיד ודבר ברור הוא שאין גופה ומשקלה שוים ומוכרח הוא שהשיעור הוא במדה ולא במשקל ועיין ברמב"ם בפי' המשנה בפ"ב דחלה משנה ו' ועיין בתשו' המבי"ט ח''א סי' קמ"ג גבי שיעור מקוה אי משערינן במדה או במשקל וא"כ פשיטא מין שלא במינו שנתערבו שאי אפשר לשער במשקל ששים רק במדה וכמו שאבאר ואפילו מין במינו כמו בנ"ד בשר נבילה בבשר כשירה אפ"ה א"א לשער על פי המשקל לפי שיש בשר קל ובשר כבד וראיה לזה מגמ' דערכין דף י"ט פ' האומר משקלו עלי במשנה ובגמ' האומר משקל ידי עלי רי"א מביא חבית וממלא מים ומכניס' עד האציל ושוקל בשר חמור ונותן לתוכה א"ר יוסי היאך אפשר לכוין בשר נגד בשר ועצמות נגד עצמות אלא שמין את היד כו' וא"כ פשיטא אליבא דר' יוסי א"א לכוין המשקל ואפי' אליבא דר' יהודה לא כל המשקל בשר שוה שהרי לוקחים בשר חמור שהוא כעין משקל בשר אדם וכמ''ש רש''י שם משא''כ בשאר בשר שאינו שוה וא"כ ה"ה בנ"ד. ואף שיש לדחות דבשלמא התם שאמר משקל ידי עלי והעצמות אינם שוים למשקל הבשר שביד והוא חייב עצמו ליתן דמי משקל ידו להקדש דהיינו כפי משקל העצמות והגידים ובשר שביד ובשר חמור עם הגידים ועצמות אינם מכוונים ממש לבשר גידים ועצמות של היד והוא אינו יכול לשקול את ידו במחובר לגופו משא"כ בנ"ד צריך ס' נגד החתיכה דאיסורא וא"כ כשיש ס' במשקל נגד החתיכה דאיסורא שרי וא"כ פשיטא אליבא דהר"ש והרא"ש והר"ן בפ' ג"ה שפוסקים דקליפות האיסור מעלין ההיתר וכמבואר בירושלמי וא"כ העצמות של האיסור מצטרפים עם ההיתר פשיטא שא"צ לכוין במשקל עצמות נגד עצמות שהרי א''צ ס' רק נגד בשר של האיסור אלא אפילו אליבא שאר פוסקים דילפי מזרוע בשל' כמ"ש בגמ' שם ואליבייהו עצמות ההיתר מצטרפים עם ההיתר ועצמות האיסור מצטרפים עם האיסור וצריך ס' גם נגד העצמות של איסור ואפ''ה א"צ. לשער במשקל עצמות נגד עצמות ובשר נגד בשר לפי שיכול לשקול ההיתר נגד האיסור וכשיש מן ההיתר ס' במשקל נגד האיסור שרי אף שההיתר כולו מן העצמות והאיסור בשר או איפכא וא''כ בנ"ד לעולם כשיש ס' במשקל נגד האיסור אף שאין כאן ס' במדידה שרי. אבל ז"א שהרי זהו פשוט בגמ' ובפוסקים דאם נתערב איסור בהיתר ויש ס' בהיתר נגד האיסור במדה אף שאין כאן ס' במשקל שהוא בטל וראיה מהא דכתב הטור בי"ד סי' צ''ח בקדרה שיש בו נ"ט זתים של היתר ונפלו בה ב' זתי' של חלב א' ושל דם א' כל א' מצטרף עם החמשים ותשעה זתים לבטל חבירו וזהו פשוט שמשקל זית דם ומשקל זית חלב אין משקלן שוה והחוש יעיד ואמרי' שזית חלב עם נ"ט זתים מצטרפים לבטל וה"ה איפכא אף שבודאי ממ"כ אין כאן ס' מכוון במשקל זית דם עם הנ"ט נגד החלב או זית חלב עם הנ"ט נגד זית דם אלא ודאי דאין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר ואף שאעיקרא דדינא פירכא כי דין זה מקורו נובע מתשו' הרא"ש וכמ"ש בב"י סי' צ"ח וראייתו של הרא"ש הוא מגמ' דזבחים בפ' התערובות מהא דאמרי' הפגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור ולכן כתב הטור ג"כ בסוף סי' צ"ח וכן ג' איסורים של יבש שנתערבו כו' לקוח ג"כ מגמ' הנז' ובאמת כד מעיינת בזבחים דף ע"ח בשם רב פפא הא דהפגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואיתא שם בדף ע"ט ופליגא דר"א דאמר כו' אין איסורין מבטלין זא"ז והרמב"ם בהל' פסולי המוקדשין פי''ח פסק כר''א וז"ל הרמב"ם הפגול והנותר והטמא שבללן זה בזה ואכלו חייב אע"פ שריבה מין על חבירו שאין האסורים מבטלין זא"ז וכתב הכ"מ דפסק כר"א משום דרבה אותבי' לרב פפא ועוד דבירושלמי סבר ר"י כר"א עכ"ל ע"ש וא"כ לפ"ז צ"ע לענ"ד דהאיך פסק הטור בפשיטות דלא כהלכתא וזהו דוחק לומר שהרא"ש והטור חולקים על הרמב"ם ופוסקים כרב פפא ולא כר"א חדא שהרי הכ"מ מביא הירושלמי שחולקים בזה ר"י ור"ל וא"כ הלכה כר"י ועוד דהו"ל להטור להביא דברי הרמב"ם שחולק בדין על דבריו ולא אשתמיט שום חד מהפוסקים להביא דברי הרמב"ם שחולק בדין זה בודאי בדין הראשון הא דחלב ודם שני זתים שנתערבו בנ"ט זתים יש להרא"ש ראיה ע"ז מהא דערלה מעלה את הכלאים אבל הראיה שמביא מהא דפגול ונותר וטמא שנתערבו אינו ראיה ואדרבה סותר את זה וכמ"ש. והא דערלה מעלה את הכלאים אינו סותר להא דהפגול ונותר וטמא שנתערבו לפי דההוא דערלה מעלה את הכלאים איירי שנתערבו בכולו היתר וכמו ההוא דחלב ודם שנתערבו בנ"ט זתים ומשא"כ הא דפגול ונותר וטמא כולו איסור ואף שיש לומר מה לי היתר מעלה א האיסור או איסור מעלה את ההיתר וכמ''ש הפוסקים מ"מ יש לחלק בזה ועיין בתשו' הרשב"א סי' תש"ל: ובזה מיושב מה שיש להקשות על הרמב"ם לכאורה שפסק בהל' פסולי המוקדשין גבי פגול ונותר וטמא שנתערבו שחייבים ובפט''ז מהל' מאכלות אסורות פסק דערלה מעלה את הכלאים אבל על הטור בדין האחרון גבי ג' מיני אסורים שנתערבו צ"ע לענ"ד ויש לישב בדוחק אמנם מ"מ נשמע ומוכח ממ"ש הטור גבי חלב ודם ב' זתים שנתערבו בנ"ט זתים של היתר דאין משגיחין במשקל המדה ולא המשקל וא"כ ה"ה איפכא כמו בנ"ד כשיש ס' במשקל ג"ה ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבישרא סבר לשעורי' בתלתין פלגא דזיתא אף שאין משקל החלב ובשר שוים וה"ה הרוטב והקיפה ודון מינה ומינה כמו בנ"ד דהעיקר הוא המדה. ואף שאמ' במשנה דתרומות פ"י דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל י' זוז ביהודה שהם חמשה סלעים בגליל דג טמא צירו אסור כו' משמע שמשערינן האיסורי' ע"פ המשקל ולכאורה יש לישב דכד מעיינת בפירוש המשנה ברמב"ם ובתמורה תמצא שהאיסור הוא משום ציר ולא משום דג עצמו ואפשר שציר דג טמא ודג טהור משקל ומדה הכל א' והשיעור הוא א' מתתק"ס ואם יהיה א' מתתק"ס במשקל יהיה ג"כ במדה אבל זהו דוחק כי כד מעיינת בתשו' הרשב"א סי' ר"ע ור"פ דהוכיח דפי' המשנה דכל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש בו משקל י' זוז איירי בביטול גופו ולא בציר והדרא קושיא לדוכתא. אבל יש לישב ג"כ אליבא דהרשב"א לפי שיש לדקדק במתני' דפתח במדה וסיים במשקל שאמר כל גרב שהוא מחזיק סאתים היינו במדה ומסיים אם יש בו משקל י' זוז אלא לא שבא להורות שמשערינן האיסורים במשקל רק שכאן גבי ברי' בא להורות שבטילה בתתק"ס וע"פ חשבון זה אם יש בו משקל י' זוז ביהודה החשבון מכוון שהוא שיעור תתק"ס וכמ"ש בירושלמי דתרומות הובא בר"ש וכן בתשו' הרשב"א הנז' כי סאה עבדי כ"ד לוגי ולוגי עבדא ב' ליטרא וליטרא ק' זוז הרי כל ק' זוז עבדי תתק"ס ומסיים ברשב"א נמצא גרב של סאתים עושים תתק"ס כו' ותדע שהרי אחר כך מסיים רי"א רביעית בסאתים ולא הזכיר המשקל. ואגב זה ראיתי בתשו' הרשב"א סי' שצ"ב שהקשה על מ''ש הרמב''ם בפ' ט"ו מהל' מאכלות אסורות דג טמא שכבשו עם דג טהור ציר הכל אסור אא"כ היה הטמא א' ממאתים מן הטהור והקשה דלמה פסק כר' אבהו כו' ועיין בגוף הרמב"ם תמצא שלא כתב הרמב"ם כלום מציר רק דג טמא עצמו שנתערב ואיירי בביטול גופו ולא מציר ולכאורה י"ל דמ"מ: הרשב"א שפיר דאם איירי בביטול גופו הוי בריה ואפילו באלף לא בטיל וכמ"ש גם הרמב"ם בפט"ז מהל' הנז' גבי בריה אבל מ"מ אין זה דיוק כ"כ דהוי בריה אפשר דאיירי בחתיכת דג ואין זה בריה כי ברמב"ם הנדפסים לפנינו אין שום משמעות דאיירי בציר. כלל העולה מדברינו הנז' דעיקר באיסורים לשער באומד ובמדיד' ולא במשקל כי השיעור היותר נכון במדידה ולא במשקל. להשיב על זה הלא גם (הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) ומצאתי להדיא בתוס' ביומא פ' יה"כ דף ע"ט שבאיסור משערין אחר שמיעך חללה וז"ל התוס' שם והיינו דא"ר יוסי זאת אומרת צריך למעך חללה כדי שידבק גופה של כותבת בגרעניתה ולא ישאר בה חלל ובתר הכי משערין בה אכילה של יוה"כ משום סבין אצטריך כמוה וכגרעניתה למעוטי חללה עכ"ל התוספות שם בשם הירושלמי ע"ש באריכות וגם משם מוכח דמשערין באומד משערין אחר שנתמעך חללה לפי ששיערו חכמים דבהכי מיתבא דעתיה וגם הוא חומרא משא"כ ביד לשער האיסור תערובות אפשר שמשערים אפילו קודם שנתמעך חללה. גם מה שמביא אמ"ו הגאון זצו"קל בשם התו' דבכורות שמחלקי' בין איסור לטומאה לא הי' צריך להתוס' הנז' שהרי גמרא ערוכה היא ביבמות פ' מצות חליצה דף ק"ג ע"ב גבי סנדל המוסגר כו' ת"ש מטלית שיש בו ג' על ג' כו' וליגמר מיניה איסור מטומאה לא גמרינן ופירש רש"י ד"ה איסור מטומאה לא גמרי' שהלכו' טומאה חידוש הוא ע"ש אבל כבר כתב ואף שבבכורות פ"א דף ז' כתבו במדידה אינו יכול לשער יפה כי לפעמים יש חלל בבשר על ידי שנתפח ומשא"כ במשקל לא איכפת לן בזה אבל לא קשיא מידי שהרי משנה שלימה שנינו בעוקצין פ"ב משנה, ח' עלי בצנים ובני בצלים כו' אם יש בהן חלל ימעך פת סופגנין משתערת בכמות שהיתה אם יש בהן חלל ממעך את חללה וגם אמרינן במשנה שם בסיפא בשר העגל שנתפח ובשר זקינה שנתמעך משתערין בכמות שהן והיינו כשאין שם חלל בבשר העגל שנתפח רק שנתפח על ידי בשול וכמ"ש מפרשי המשנה שם ומשא"כ כשתפח הבשר ויש שם חלל צריך למעך החלל וא''כ ה''ה במדידה ויכול למעך החלל ואין לחלק בין איסורים לטומאה שהרי אמרינן במשנה דטהרות פ"ג משנה ד' הובא בגמ' דמנחות דף נ"ד כזית מן המת ומן הנבילה וכן כזית פגול ונותר וחלב (שנתמעטו בחמה) טהורים ואין חייבים עליהם משום פגול ונותר כו' ואם כן מוכח מזה שהאיסור וטומאה דין א' להם