שער אפרים מד

תשובתם עד כאן לשונ'. הנה דברי התוספות צריכין ביאור להבנתם ומה באים לתרץ בפירוש הזה כו': הנה לפום ריהט' י"ל דהתוס' נשמרו מזה שלא תאמר שזהו הצריכא הוא כמו כל הצריכות של סוגית הש"ס שהוקשה ל"ל להתנא או לאמורא לאשמועינן שתי בבות ועל זה קאמר הצריכא ואם כן שמא תאמר כאן גם כן שהוקשה להגמ' ל"ל לרשב"י לאשמועי' שלא היו ישראל ראויים כו' ולא דוד היה ראוי כו' לאשמועי' רשב"י או לגבי ישראל או גבי דוד שלא היו ראויין כו' אלא כדי ליתן פ"פ לבע"ת ועל זה אמר בגמ' וצריכא ר"ל הרשב"י הוצרך לאשמועי' תרוייהו דאי אשמועינן יחיד כו' אבל זה הפי' אינו סובל כאן דהלא הוצרך הרשב"י לאשמועינן תרווייהו שישראל לא היו ראויין וגם דוד לא הי' ראוי כו' דאלו לא אשמועינן ישראל ה"א שישראל מצד רשעתם היו חוטאים ולא ליתן פתחון פה כו' ואלו לא אשמועינן דוד ה"א שדוד מצד רשעתו היה חוטא ואם כן אין אנו צריכין לתי' הגמ' דאי אשמועינן יחיד כו' ולזה באים התוס' לתרץ דפי' הצריכא הוא פי' לכתוב חטאם וקבלת תשובתם ור"ל דהקושי' הוא וצריכא על הפסוק למה הוצרכו הפסוקים למכתב חטאם וקבלת תשובתם לאשמועינן גבי ישראל שהקב"ה מקבל שבים ונלמד גם יחיד מזה או שיכתוב הפסוק גבי דוד וילמדו גם רבים מזה שהקדוש ברוך הוא מקבל שבים וע"ז אמר בגמ' וצריכא דאי אשמועי' יחיד כו'. אמנם לפי זה הפי' אינו מדוקדק למה האריכו התוס' בלשונם וכתבו פי' לכתוב חטאם הל"ל בקיצור וצריכא פי' לכתוב קבלת תשובתם. והלרע"ד דהתוס' באים לתרץ קושי' אחרת לפי שקשה בגמ' מאי מקשה הגמ' צריכא למה כתבה התורה תרוייהו משה ודוד כו' בשלמא גבי דוד קשה למה הוצרך הפסוק לכתוב מעשה דדוד ובת שבע דנלמד מישראל קבלת תשובה אבל זה אינו קושיא למה הוצרך הפסוק לכתוב מעשה עגל וקבלת תשובתם דהלא ממעשה העגל עד מעשה דוד יש כמה מאות שנה והאיך נאמר שנסמך המקרא על דוד ללמוד דרכי התשובה שהקב"ה מקבל שבים מדוד וכל אותן הדורות ממעשה העגל עד דוד האיך ידעו שהקב"ה מקבל שבים ואם כן לא היה צריך הגמר' לומר הצריכות על שתי בבות רק הל"ל וצריכא לאשמועינן גבי דוד דאי אשמועינן גבי ישראל ה"א דוקא צבור כו' וגבי ישראל לא היה צריך לומר שום צריכות וקושיא זו קשה בגמ' ולזה באים התוס' לתרץ וכתבו וצריכ' פי' למכתב חטאם וקבלת תשובתם ר"ל לא שקושי' הצריכ' הוא דלא לכתוב מעשה דישראל שקבלם בתשובה כי זהו אינו קושי' וכמו שכתבנו רק שעיקר הקושי' שבאים לתרץ וצריכא היינו פי' למכתב חטאם וקבלת תשובתם ר"ל שקשה דל"ל להפסוקים למכתב חטאם כי הלא דוד וישראל לא היו ראויים לאותו מעשה אלא כדי ללמוד דרכי התשובה אם כן ה"ל למיכתב רק החטא של ישראל וקבלת תשובתם וה"ה גבי דוד ולמה לא חס הקב"ה על כבודם של ישראל ודוד ולא ה"ל למיכתב שחטאו חטאים גדולים כאלה ישראל בע"א ודוד בא"א שהמה מחייבי מיתות ועל זה מתרץ הגמ' וצריכא למכתב חטאם שחטאו חטא חמור כזה וקבלת תשובתם שאפ"ה קיבל הקדוש ברוך הוא תשובתם דאי אשמועינן יחיד כו' ה"א דוקא יחיד מקבל הקב"ה שבים בחטא חמור כזה כו' ואי אשמועינן צבור כו' לאפוקי אי לא אשמועינן שחטאו חטא חמור ה"א דוקא חטא קל הקב"ה מקבל שבים ולא בחטא חמור לכן הוצרך למכתב חטאם וקבלת תשובתם ודו"ק והנלע"ד כתבתי: בעזרת שוכן שמים. זכינו לסיים. שער אורח חיים: שער דעה שאלה נא המעשה שהיה כך היה ראובן קנה במקולין של עכו"ם ערך ט"ו אקע"ם בשר ואחר כך נתן לו העכו"ם להכרע עוד רביע אק"ע ויהי כאשר מלחו הבשר כאן נמצא וכאן היה הרביעית אקע בשר אשר נתן לו להכרע היה מבשר טריפה אשר היה במקולין ונראה לחוש העין וכל רואיו יכירו כי הבשר הכשר אינו שיעור ששים נגד חתיכה הטרפה ואם נבא לשער האיסור והיתר במשקל תמצא שהאיסור בטל בששים ונפלה מחלוקת בין חכמי הדור קצתם אומרים שהמשקל הוא עיקר וקצתם אומרים שאם נבא לשער האיסור והיתר באומד ובמדידה נראה בחוש העין שאין כאן שיעור ששים והכל אסור ובכן יורנו מורנו ורבינו באיזה דרך ישכון אור כדת מה לעשות ושכרו כפול מן השמים. תשובה הנה לכאורה נלע"ד דיש להביא ראיה דהמשקל הוא עיקר דגרסי' במסכת תרומות פ"ד משנה ו' וזה לשונ' בשלשה פרקים משערין הכלכלה כו' המונה הרי זה משובח והמודד הרי זה משובח והשוקל משובח משלשתן הנה לפי פשוטו הפי' דמתניתין דהשוקל משובח משלשתן בין להרבות בין למעט דהיינו בין כשמדד תחלה הפירות והפריש שיעור מעשר ע"פ המדה ואחר כך שקל אותן הפירות שמדד וע"פ המשקל אין כאן שיעור מעשר והוצרך להשלים שיעור מעשר ע"פ המשקל אפ"ה השוקל משובח ואין כאן המרבה במעשרות כו' ואם לא השלים השיעור הוי טבל וכמ"ש במשנה גבי המפריש מקצת מעשרותיו וכן כשמדד תחלה הפירות והיה שיעור מעשר ע"פ המדה וע"פ המשקל מצא יותר משיעור מעשר ואפ"ה השוקל משובח ויכול לפחות הפירות ולמעט משיעור המדה שמדד הואיל והוא שיעור מעשר ע"פ המשקל ומתירים את הטבל ע"י מעשר זה דמתניתין סתמא קאמר השוקל משובח משלשתן וא"כ ה"ה בנ"ד גבי חתיכת בשר טריפה אף שאין כאן שיעור ששים ע"פ האומד והמדידה כשיש שיעור ע"פ המשקל מותר ובטל בששים. והיה אפשר לפרש דמתני' איירי ממש דומיא דנ"ד דהשוקל משובח כגון שמתחלה שקל הפירות והפריש שיעור מעשר ע"פ המשקל ואח"כ מדד אותן הפירות ומצא שהמעשר שהפריש ע"פ המשקל הוא פחות ממעשר שמגיע ע"פ המדה או שהוא יותר משיעור מעשר ע"פ המדה נמצא או שהוא מרבה במעשרות או שהוא ממעט במעשרות וע"ז קאמר השוקל משובח והוי שפיר שיעור מעשר וא"כ בחד חלוקה כשמצא פחות מכשיעור מעשר ע"פ המדה הוי ממש נ"ד ואפ"ה השוקל משובח וא"כ ה"ה בנ"ד אבל לישנא דמתני' דהמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן לא משמע ששקל מתחלה הפירו' אבל מ"מ הדין הוא דין אמת והכל מתוקן. ואין לומר דההוא דהשוקל משובח איירי דוקא כדי להרבות במעשר דהיינו כשלא יהיה חלק מעשר ע"פ המשקל אף שיהיה חלק מעשר ע"פ המדה אז השוקל משובח וצריך להשלים שיעור מעשר ע"פ המשקל ואין כאן המרבה במעשרות אבל למעט במעשר ע"פ המשקל אין השוקל משובח להתיר הטבל על ידו וא"כ ה"ה בנ"ד אם אין כאן שיעור ששים ע"פ האומד ומדידה אף שיש כאן שיעור ששים ע"פ המשקל אסור. אבל ז"א דאם הפי' דהשוקל משובח איירי דוקא להרבות במעשר אבל לא למעט וא"כ ה"ה ברישא דמתני' דהמודד משובח ממונה איירי גם כן דוקא כדי להרבות במעשר ולא למעט דהיינו כשיש חלק מעשר ע"פ המנין ולא ימצא ע"פ המדה אז המודד משובח מהמונה וצריך להשלים שיעור מעשר ע"פ המדה וזהו דיחוי מעיקרא וכד מעיינת בגמרא דמנחות בפ' כל המנחות דף נ"ד מוכח שם איפכא וז"ל הסוגי' שם גבי פלוגתא אי משערינן כמות שהן או לכמות שהן כו' ת"ש תורמים תאנים על גרוגרת במנין (אבל לא במדה) אא"ב לכמות שהן משערינן שפיר אא"א כמות שהן משערינן ה"ל מרבה במעשרות (ופירש"י לגבי מדה) ותנן המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלים עכ"ל הגמ' וקשה מאי מקשי ה"ל מרבה במעשרות הלא לפי מ"ש לעיל זהו משובח המודד מהמונה דוקא כדי להרבות במעשר אלא ודאי הוא מה שהמודד משובח מהמונה לא איירי דוקא להרבות במעשר ואדרבה איפכא מסתבר שם וא"כ ה"ה הא דהשוקל משובח איירי ג"כ שהוא ממעט במעשר ואפ"ה מתירים הטבל על ידו וא"כ ה"ה בנ"ד אף דאין ס' באומד ובמדיד' כשיש ס' במשקל שרי כנלע"ד לכאורה. איברא כד מעיינת שם בסוגי' הנז' תמצא שז"א סברא כלל לומר דדוקא למעט במעשר ה"ז משובח אבל לא להרבות ואדרבה י"ל דדוקא להרבות ה"ז משובח מאי אמרת הלא מוכח איפכא בסוגיא דמנחות הנז' וכמ"ש לעיל אבל ז"א דבשלמא כשמדד הפירות תחלה אף שהוא מרבה במעשרות לגבי מנין מכח המדה ה"ז משובח מהמונה הואיל כשמדד ה"ז מכוון שיעור מעשר משא"כ גבי תורמים תאנים על גרוגרת במנין איירי שתרם במנין זה ועי"ז מרבה במעשרות ממילא לגבי מדה הקשה שפיר ה"ל מרבה במעשרות לגבי מדה דזה אינו מכוון שיעור מעשר במדה ולא שייך לגבי זה לומר המודד ה"ז משובח כשאינו מכוון שיעור מעשר במדה דכאן אינו מכוון שיעור מעשר רק לגבי מנין ולא לגבי מדה. וסברא זו מוכח מגמ' שם דמקשה אלא מאי לכמות שהן משערינן אימא סיפא גרוגרת על התמרים במדה אא"ב כמות שהן משערינן שפיר אא"א לכמות שהן משערינן מרבה במעשרות וקשה למה אמר אי אמרת כמות שהן שפיר הלא מכל מקום מרבה במעשרות לגבי מנין דקב גרוגרת על עשרה קבים תאנים הוי א' מחמשה ולא א' מעשרה אלא ודאי הואיל דלגבי מדה הוא מכוון לא הוי מרבה במעשרות אף שלגבי מנין הוא מרבה ואינו מכוון וא"כ ה"ה הא דהשוקל ה"ז משובח מהמודד אף שלגבי מדה אינו מכוון והוא מרבה במעשרות כיון שלגבי משקל הוא מכוון אין כאן מרבה במעשרות ולעולם י"ל דדוקא להרבות במעשר ה"ז משובח ולא למעט וה"ה בנ"ד גבי שיעור ששים אין הולכים אחר המשקל אם אינו שיעור ששים על פי האומד והמדידה וכן מוכח סברא זו ממסקנא דגמ' שם מה שמשני אליבא דאבא אליעזר בן גמלא מדבריו נשמע ג"כ אליבא דרבנן למעיין שם בסוגי' דשמעתתא בתוס' שם ד"ה אלא הכא בתרומת מעשר כו'. ובר מן דין סמוכו לנא נלע"ד דלא דמי נ"ד להא מתני' דתרומות דהמודד ה"ז משובח והשוקל משובח ממנו בשלמא מדידה דמעשר הוא ע"י הכלכלה וכמ"ש במשנה שם בג' פרקים משערים את הכלכלה (דהיינו שמשערים הכלכלה כמה תכיל