שער אפרים מא

לחינוך צריך להדליק כמ"ש בסי' תרע"ז ס"ב ואמרי' בגמ' דב"מ נשים חייבות בנ"ח שאף הן היו באותו הנס ומ"ש ממקרא מגילה דאמרינן נשים חייבות בקריאת מגילה שאף הן באותו נס היו וכן אמרי' בסי' תרפ"ט דלפירש"י ושאר פוסקי' מוציאות אף האנשי' וא"כ למה לא ידליקו הנשים כמו האנשים. בשלמא לפי דעה ראשונה שהביא המחבר ל"ק דסבור דמ"ש בגמרא מהדרים מן המהדרים לא עשו כמו המהדרים וכדעת התוספות וא"כ סגי בנ"ד איש וביתו או ח' נרות לכל היותר לכן לא ידליקו הנשים ובאמת אם היא מדלקת מוציאה את האנשים ומה שאין כן לפי דעת הרמב"ם שהביא מור"ם בהג"ה קשה למה גם הנשים אינן מדליקין בפני עצמן וכמ"ש בגמ' דב"מ גבי ר' זירא דאמר דקא מדלקת עלי בגו ביתאי משמע שא"צ להדליק בפני עצמן. ועיין בתשו' תרומת הדשן סי' ק"א שדייק מזה מ"ש ר' זירא כי נסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדלקת עלי כו' היינו דלא מחייב אבל אי בעי מצי להדליק ולא הוי ברכה לבטלה והב"י בסי' תרע"ז חולק על דין זה של ת"ה וז"ל ול"נ דאין לסמוך ע"ז לברך ברכ' שאינה צריכה. ונראה דטעם פלוגתתן הוא לפי שהב"י אזיל לשיטתיה שפסק כמנהג ערי ספרד שהביא הרמב"ם וכדעת התוס' וכמ"ש בש"ע בסי' זה דמצות המהדרין מן המהדרין הוא נר איש וביתו ואחר כך מוסיף עד ח' ואפי' רבים בני הבית לא יעשו יותר לכן כתב דהוי ברכה שאינה צריכה כשמדליקין עליו בגו ביתא ומשא"כ הת"ה סבר כדעת הרמב"ם עצמו שהביא מור"ם בהג"ה דכל א' מבני הבית ידליק וזהו מצות מהדרין מן המהדרין לכן פסק גבי אכסנאי דיכול להדליק בברכה חוץ לביתו וכן מוכח מל' ת"ה בסוף התשובה אמנם מטעם מהדרים אפשר דשפיר דמי להדליק בברכה דכי היכי דיש הידור בנר לכל א' בבית א' ה"נ יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו בב' מקומות וזהו פשוט דמ"ש בת"ה מטעם מהדרין היינו מהדרין מן המהדרין דהלא בודאי פסק הת"ה כטעם מהדרין מן המהדרין שבכל לילה מוסיף עד ח' רק שפסק ג"כ שמהדרין מן המהדרין היו עושין ג"כ הידור ראשון דהיינו נר לכל א' וכדעת הרמב"ם ודלא כדעת התוס' וערי ספרד ולכן כתב דכי היכי דיש הידור בנר לכל א' וא' בבית א' ה"נ יש הידור בנר לאיש ונר לאשתו אף בשני מקומות ואף לפי דעת מהדרין מן המהדרין. וליכא למידק איפכא דהת"ה סבר ג"כ כדעת התוס' דמהדרין מן המהדרין לא עשו הידור ראשון דאל"כ שסבר כדעת הרמב"ם אם כן למה אמר ה"נ יש הידור בנר לאיש כו' בשני מקומות ולא במקום א' דהלא גם במקום א' יש הידור בנר לאיש כו' דלפי דעת הרמב"ם גם המהדרין מן המהדרין עשו ג"כ כמהדרין. ז"א דהוא גופא אתי לאשמועינן דגם בשני מקומות יש הידור וליכא לשנויי דמעשה שהיה כך היה בשני מקומות דהלא גלוי ומפורסם שהרב בעל תרומת הדשן לא כתב תשובותיו ע"י מעשה ששאלו אותו רק מעצמו עשה השאלות וכתב עליהם תשובותיו. ולפ"ז יש לדייק ג"כ מת"ה דפשיטא במקום א' יש הידור כשאיש ואשתו מדליקין כ"א לעצמו ולכאורה צ"ע קצת מ"ש בש"ע בהג"ה סי' תרע"ה ס"ג דלדידן דכ"א מבני הבית מדליק בפני עצמו קטן שהגיע לחינוך צריך להדליק ג"כ משמע מדבריו דדוקא לפי דעה זו פסק כן ולא לפי דעת הב"י שפסק בסי' תרע"א ס"ב דאפי' אם רבים בני הבית ל לא ידליקו יותר אינו מחוייב הקטן שהגיע לחינוך להדליק וקשה דהלא בסי' תרע"ז בש"ע פסק הב"י דקטן שהגיע לחינוך צריך להדליק היינו כשיש לו בית מיוחד ואין שם עמו שום גדול אזי ידליק הוא לבדו דלא תימא הואיל וקטן הוא פטור קמ"ל משום פרסומי ניסא. אבל כד מעיינת בב"י תמצא שדברים אלו לקוחים מדברי א"ח שהביא בב"י וז"ל קטן שהגיע לחינוך מדליק כיון שמצוה דרבנן היא משמע שאף כשיש גדול בבית מדליק גם הוא דאל"כ הל"ל שמדליק משום פרסומי ניסא אלא ודאי דבלא"ה איכא פרסומי ניסא הואיל וגדול מדליק רק הואיל ומצוה דרבנן הוא ועדיין נשאר לנו לבאר דהלא מ"מ אשה חייבת יותר להדליק מן שהגיע לחינוך ולמה כתב בש"ע שלדידן קטן שהגיע לחינוך חייב להדליק ולא כתב שגם אשה חייבת להדליק בפני עצמה ועיין ברי"ו נ"ט ח"א שכתב וז"ל הכל חייבים בנר חנוכה אפי' נשים ולפיכך מוציאות את הרבים ידי חובתן ויכולה להדליק נר חנוכה ע"ש. ואל תקשה שדבריו סותרים שמתחלה כתב שחייבת להדליק ואחר כך כתב ויכולה להדליק היינו בשביל איש ומוציאה אותו (דהיינו כשאין האיש בביתו ואינו יכול להדליק) (ע"כ מצאתי): בטור א"ח סי' תרפ"ו כתב הב"ח סעיף ג' וז' שאלה מג והא דכתב רבינו לפניהם כו' עד ואיכא להקשות לדעת רבינו דאפי' לכתחלה יכולין לגזור תענית בלפניהם כו' וזהו סותר מ"ש הרא"ש ע"ש הראב"ד כו' עד ואפשר דדוקא בעיקרן קאמר שאין גוזרין כו' עד אבל לפניהם בטלו ואם כן יכולים לגזור תענית בהן עכ"ל והנה דברים תמוהים ראיתי פה וצ"ע לענ"ד מה שהקשה מהראב"ד הנז' הביאו הרא"ש בפ' ב' דתענית דין כ"ד וע"ש ברמזים וז"ל והלכת' בטלה מגילת תענית כו' אבל ציבור אינן יכולין לגזור תענית לא לפניהם ולא לאחריהם אם כן מוכח בהדיא דהראב"ד איירי אפי' בלפניהם וכ"כ הטור בהדיא ע"ש הראב"ד לעיל סי' תקע"ג דגם לפניהם אין גוזרין בציבור (וי"ג דאדר שאני לפי שדברי קבלה כד"ת וגם הוא מעיקר הנס) ואישתמיטתיה להרב הב"ח כל זה ולא היה לו להקשות כי אם מן הרא"ש כי אם מן הטור בעצמו שהביא דברי הראב"ד לפסק הלכה סימן הנז' וגם האיך כתב הב"ח דוקא בעיקרן אבל לפניהם בטלו אליבא דהטור והטור כתב בפי' איפכא בסי' תקע"ג וכן הוא האמת וצריכין אנו לומר דיש חילוק בין צבור ליחיד. וחילוק זה מוכרחים אנו לומר גם כן בקיצור פסקי הרא"ש דבמס' מגילה בהרא"ש דין ח' וגם ברמזים פסק וז"ל אבל בחנוכה ופורים לא בטלה אבל בלפניהם מותר וברמזים בתענית דין כ"ד פסק דאסור לפניהם אלא צריכין אנו לחלק בין יחיד לצבור (ועיין בר"ן פ' סדר תעניות כיצד במ"ש אבל הראב"ד כתב כו'). רק נשאר לנו לישב מ"ש הרא"ש במגילה ולכך נהגו להתענות בי"ג באדר וקשה הלא לפי מ"ש מודה הרא"ש דאסור להתענות בציבור אף דמותר ליחיד בלפניהם י"ל דהרא"ש קאי אמ"ש לפני זה ואית דאמרי דלא עדיף לפניהם ולאחריהם משאר יומי מגילת תענית וכן מסתבר ועל זה קאי ולכך נהגו להתענות בי"ג כו' ר"ל אותן דאמרי דלא עדיף לפניהם משאר יומי דמגילת תענית כו' ואינם מחלקים בין תענית יחיד לצבור וכמ"ש הראב"ד הנז' נהגו מטעם זה להתענות בי"ג דאדר אבל הרא"ש בעצמו כתב וכן מסתברא לא מטעמם וזהו שמסיים ולפי מאי דפרשי' לעיל זמן קהלה לכל היא הוי תענית אסתר תקנת חכמים אף קודם שבטלו מגלת תענית ר"ל כי טעם זה דמותר לפניהם לא יספיק להתענות בציבור בי"ג דאדר לכן צריך טעם א' שזמן קהלה לכל כו' ונ"מ לדינא מזה לאפוקי חנוכה אסור להתענות בצבור לפניהם. ובזה יש לישב גם כן דברי הטור כאן שכתב ועוד יש סמך מהא דאיתא בגמ' זמן קהלה כו' ר"ל דמתחל' כתב הטעם דלא עדיף לפניהם כו' משאר יומי דמגילת תענית ושמא תאמר דלפ"ז מכל מקום בצבור אסור וכמ"ש הטור בסי' תקע"ג על שם הראב"ד בלי שום חולק לכן כתב ועוד יש סמך אחר זמן קהלה לכל כו' וטעם ראשון הוא לפי דעת החולקים על ראב"ד הנז' ונ"מ בין הטעמים דלפי טעם א' מותר להתענות גם בחנוכה לפניו בצבור מה שאין כן לפי טעם ב' ודלא כב"ח שכתב בסעיף ב' דנ"מ בין הטעמים אי מצטער בעלמא יכול שלא להתענות וז"א ואם כן מה שמסיים פה בב"ח סעיף ג' אבל לרבינו והיא מסקנת הרא"ש ספ"ק דמגילה כו' ממילא יכולים נמי לגזור תענית בהן ולפי מה שכתבתי זה אינו ודברים ברורים הם ועיין ב"י סימן תקע"ג ובב"ח שם. מ"מ נראה לדינא יפה כיון הב"ח במסקנתו שפסק לאסור בתענית דלפני חנוכה הואיל והוכחתי מדברי הרא"ש דגם הוא סבר כהראב"ד וכן הטור והיינו בציבור דוקא ומכל מקום צ"ע לדינא אם מותר בהספד וגם שלא בציבור וגם לאחריהם ועיין בסוגי' הגמ' דתענית לפי גירסת המשנה ובפרש"י חילוק שבין הספד לתענית ולכאורה צריך ישוב ודוק אכן ברי''ו משמע שדעת הראב"ד הוא כמו שפירשו הב"ח שדוקא בעיקרן קאמר שאין גוזרין לא לפניהם שכתב בנתיב י' ח"ב בחנוכה אין מתענין כו' ומותר להתענות יום שלפני חנוכה כו' עד לא (גרע) (נ"ל צ"ל לא עדיף) יום שלפני חנוכה משאר יומי דמג"ת דבטלי וזהו כהכרעת הרא"ש פ"ק דמגילה וכטעם הא' וגם בנ"י ח"א כתב וז"ל ואף על גב דאמרי' במג"ת שאסור להתענות לפניהם כו' ולפי זה נרא' שאסור להתענות בי"ג באדר הא ליתא דלא עדיף לפניהם משאר יומי מג"ת דבטלוה כו' עכ"ל ובני"ח ח"א כתב ימים הכתובים במגילת תענית כו' והאידנא בטלה מגלת תענית כו' וגוזרין תענית באותן הימים ובראש השנה וחנוכה ופורים לא בטלה (מ"ש ובר"ה ט"ס וקאי אמ"ש לפני זה וכך פשוט בר"ה ר"ל במס' ראש השנה והמדפיס טעה וכתב ובר"ה ודוק) ומה שאנו מתענין בי"ג באדר כו' דדברי קבלה כד"ת כו'. ועוד זמן קהלה לכל הוא וזהו כדברי הרא"ש כו' ואחר כך כתב וכתב הראב"ד כו' אבל תענית צבור לא גזרי' עכ"ל י"ל שהראב"ד איירי בעיקרן ולא בלפניהם ולא קאי אחנוכה ופורים רק אשאר יומי דמגילת תענית וכמ"ש אע"ג דאמרי' בטלה מגילת תענית כו' ולכן לא מקשה הראב"ד אחר כך ומה שאנו מתענין י"ג באדר כמו שהקשה שם בהרא"ש אחר סברת הראב"ד אלא שהראב"ד איירי בעיקר מגילת תענית ולא קאי אחנוכה ופורים ודוק ועיין בס' צדה לדרך במאמר ד' כלל ז' פ"ד וז"ל אף על פי שמגילת תענית כו' חנוכה ופורים ואסור להתענות לפניהם כו' ומה שמתענין בי"ג לפי שהוא זמן קהלה כו' וי"א אע"פ שלא בטלו חנוכה ופורים לפניהם כו' בטלו ע"ש ואם כן לפי טעם הראשון אסור להתענות בערב חנוכה ע"ש ודוק ועיין בגמ' דתענית דף ט"ו ע"ב במשנה כל הכתוב במגילת תענית בחילוק שבין הספד ותענית ובפלוגתא דר' יוסי ות"ק דמשמע במשנה דתענית קיל מהספד ובגמ' שם דף י"ז ע"ב בפירש"י ד"ה דלא להתענאה בהון שכולן אסורי' בתענית כו' שבהספד נמי אסורי' ועיין בגמ' שם עלה י"ח רב אשי אמר כל שלאחריו בתענית אסור ובהספד מותר ועיין בגמ' דמנחו' עלה ס"ה ובגמ' דר"ה עלה י"ח וי"ט ועיין ברי"ף בסוף פ"ק דמגיל' במ"ש שם מהר"מ מטיקטין בגליון וז"ל והיינו דלא כרב אשי כו' ע"ש וכמדומה שלא דקדק היטב בגמרא ועיין בבעל המאור ועיין בתשו' ה"ה מהראנ"ח ח"ב סימן ה' שכתב דאסור להתענות בכ''ד בכסלו בפ' כיצד סדר תעניות ובפ"ק דמגילה ובמה שמגיה בדברים האלו ומוכח שם וגם בב"ח דהספד קיל מתענית ודוק היטב בכל זה וגם בר"ן שם: