שער אפרים מב

שאלה מד לשון הסמ"ק צ"ו דף ל' ד"ק וז"ל ואין גוזרין תענית על הצבור בראש חודש ובחנוכה ובפורים ובחש"מ ואם התחילו אין מפסיקין אבל יחיד שקיבל עליו תענית ביום טוב של תורה יפסיק ימים הכתובים במגילת תענית לא יפסיק ע"ש וזהו לענ"ד תמוה מ"ש ימים הכתובים במגילת תענית אינו מפסיק וזהו נגד כל הפוסקים הרי"ף והרא"ש בפ"ק דתענית גבי יחידין מתענין כו' דיחיד מפסיק וגם זהו לכאורה נגד הגמ' דף י"ב שם כתוב במגילת תענית כו' אם גזירתינו קודם לנדרו יבטל נדרו את גזירתינו וזה א"ל דאיירי לאחר שבטלו מגילת תענית א"כ קש' למה אמר שאינו מפסיק אפילו לכתחלה נמי וגם קשה דלאו רישא סיפא כו' דמתחיל אין גוזרין בראש חודש ובחנוכה כו' ומסיים אבל יו"ט של תורה כו' ובמגילת תענית כו'. תשובה נלע"ד דה"פ לפי שזה מבואר בפוסקים דר"ח וחש"מ הוי יו"ט דאורייתא אף שקצת מן הפוסקים מפקפקי' בר"ח ועיין ב"י סי' תי"ח בא"ח ובתשו' ה"ה הרלב"ח סי' ק"ג דף קל"ג ע"ש מכל מקום רובם סברי דר"ח דאורייתא וכמשמעות הגמ' דתענית וגם חש"מ הוא דאורייתא וז"ש אין גוזרין תענית על הצבור בר"ח כו' והוסיף בחש"מ וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' תענית ע"ש וז"ש אבל יחיד שקיבל עליו כו' יו"ט של תורה ר"ל ר"ח וחש"מ מפסיק ומכל שכן שבתות וימים טובים ממש אבל ימים הכתובים במגילת תענית ר"ל חנוכה ופורים דאמרי' בגמ' דר"ה דף י"ח ובכל הפוסקים דחנוכה ופורים לא בטלו מכל מקום אינו מפסיק ובזה דין יחיד כדין צבור ומ"ש בגמ' גזירתינו קודם לנדרו היינו קודם שבטלה מגילת תענית אבל לאחר שבטלו מגילת תענית אף שחנוכה ופורים לא בטלה מכל מקום חזר הדין יחיד להיות כצבור ועיין ב"ח וב"י בסי' רט"ו בי"ד שהביא הסמ"ק ולא הרגיש בכל מ"ש לעיל אמנם מכל מקום צ"ע מנין לו דין זה ועיין בסמ"ק: שאלה מה לשון התוס' בפ"ק דמגילה דף ט"ז ע"א וז"ל ד"ה ודחי עשרת אלפים כו' שמעתי כו' עולין חצי שקל לכל א' מישראל שהיו ת"ר אלף כו' עכ"ל ע"ש. והנה דברי התוס' חתומים וסתומים וראיתי בגמ' של הרב הגאון מהר"ל חנלש ז"ל שמגיה בגליון שלו וז"ל נ"ל דצ"ל עולים חמשים פעמים חצי שקל עכ"ל. גם דבריו אין להם הבנה אמנם לפי מ"ש החזקוני בפ' תשא א"ש שכל ישראל לא נתנו שקליהם אלא מבן ך' ועד בן ע' שנה ואם כן לאיש א' כל חיי שנותיו הגיע חמשים חצי שקל שהם כ"ה שקלים שלימים ואם כן מגיע לס' אנשים ס' מנים שהוא ככר ולס' אלף אנשים אלף ככרים ולס"ר מגיע י' אלף ככר וזהו כוונת התוס' דוק ותשכח ולענ"דן דן שהמדפיסים טעו במה שהי' כתוב לפניהם עולים ח"ש לכל א' וסברו שהר"ת הוא חצי שקל ובאמת הוא חמשים שקלים וע"ד מ"ש בבחיי פ' פקודי וז"ל ומעתה כיון שחצי שקל לכל א' מישראל עולה לס"ר מאת ככר ואם היו נותנים כל א' ככר שלם היה עולה ר' ככרים והמן היה רוצה ליתן עבור ערכם והאומר ערכי עלי מבן עשרים נותן חמשים שקלים עכ"ל בקיצור בשינוי לשון קצת ע"ש וא"כ לפי זה דברי התוס' הם נכוחים למבין והוא כי לס"ר אנשים יגיע לכל א' כשנותן חצי שקל עולה מאת ככר ושקל שלם עולה ר' ככרים וחמשים שקלים עולה עשרת אלפי ככרים ולכך נתן המן עשרת אלפי ככרי' כדי שיתן כל הערך של ישראל בדמי תמורת נפשם וזהו שדקדקו התוס' כל פדיונם ר"ל דמי ערכם ודוק ותשכח וזהו נראה יותר להגיה ממה שהגיה הגאון הנז' כי זה הטעות אנו תולים במדפיסים שדרכם לטעות בזה וכיוצא בו והנלע"ד כתבתי:. תשובה מן הרב הגדול דק"ק איזמיר הארז אשר בלבנון אין די בא"ר אחד מני אלף ממעלותיו. המקרה במים חיים עליותיו. ותרבנה פוראותיו ודליותיו. על כן יראתי לנגוע אפי' בקצהו ולהשמיע קול בן לוי לספר בתהלותיו ה"ה הרב המופלא נר ישראל ע"ה פ''ה ריש מתא ואב"ד כמוהר"ר אפרים כ''ן נר"ו שלח א' מן השיחי"ם אל אילן שענפיו מועטין ופירותיו ומד' רוחות שבעולם נשבו בו והוציאוהו ממקומו ורבו עשתנותיו. ויעלהו גם עלה בתור האדם במידותיו. וכייל ליה במדה מרובה דלא דמי כעוכלא לדנא ובהא מילתא עבדי רבנן דמשני דבורייהו ולזה נסתתמו טענותיו ומה יענה איש אשר כמוני ומימי מי מע"רה ואין מים לשתות כי אם לקידוש ברו"כות בידים פרושות השמים לברך את עם בני ישראל בברכותיו. אבל מה אעשה ומוכרח אני לגלות דעתי במאי דבדיק לן מר בלשון הרא"ש ז"ל בפ"ק דמגילה וז"ל אמר ריב"ל פורים שחל להיות בשבת פי' ט"ו של כרכים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום כו' ע"ש. והקשה מר דדברי הרא"ש סתרי אהדדי במה שפי' לקמן אמר רב מגילה בזמנה כו' וכתב הרא"ש ז"ל וי"מ שלא בזמנה כגון שחל י"ד לבני עיירות וט"ו לבני כרכים כו' ולפום ריהט' נראה לתרץ דידוע שבין בימי רי"בל בין בימי רב לדברי הי"מ א' דבריהם בי"ד וט"ו אמנם הרא"ש ז"ל בא לפרש דברי רי"בל להלכה למעשה רצוני לומר כי ידוע מ"ש הרמב"ם בהל' ק"הח דעד זמן אביי ורבא היו מקדשים ע"פ הראיה ואם כן היה יכול לחול י"ד בשבת לבני עיירות בין בימי רי"בל בין בימי רב ואם כן הי"מ שהביא הרא"ש פירשו דבריהם על זמן ריב"ל ורב שהיה יכול לחול י"ד בשבת כיון שבזמנם היו מקדשים ע"פ הראיה אמנם הרא"ש ז"ל באו דבריו על זמנינו זה להלכה ולמעשה ולכך פי' כגון ט"ו לבני כרכים כו' לפי שבזמן הזה א"א י"ד לחול בשבת וכן תיקן הרי"ף ז"ל ותרווייהו לא פי' אלא על זמנינו זה ולכך כתב הרא"ש בתחלה כגון ט"ו לבני כרכים כו' אמנם אחר דברי רש"י שהביא דבריו שהוא מפרש בדברי רב ורב אסי וכתב הדוחק שיש בפירש"י דהיינו דשלא בזמנה כדי נסבוה רב ורב אסי שהרי אפי' בזמנם לא היתה קדימה ולתקן זה הביא דברי הי"מ שהם מפרשי' דברי רב ורב אסי כמו שהיה יכול לחול בזמנם דבזמנם היה יכול לחול בי"ד לבני עיירות בשבת לפי שהיו מקדשים ע"פ הראיי' כנז'. איברא דבמה שכתב הרא"ש ז"ל על דברי רש"י ז"ל וז"ל ואף על גב דבימי רב ליכא להאי הקדמה כו' איכא למידק דהן אמת שהרמב"ם ז"ל תלה טעם הקדימה ביש לישראל מלכות יע"ש ואם כן בימי רב ורב אסי אף על פי שהיו מקדשים על פי הראיה בטלה הקדימה אמנם ראיתי בהגמ"יי שפי' הואיל והעם מסתכלין כו' פי' דאין מקדשין ע"פ הראיה לזה בטלה הקדימה ע"ש ואם כן בימי רב ורב אסי שהיו מקדשים ע"פ הראיה לא בטלה הקדימה ואימא דרש"י ז"ל הכי סבירא ליה וגם דבריו בפי' הגמר' נוטים לפי' הגמ"יי הן אמת שלשונו שקול ואיכא לפרושי דבריו שינטו לדברי הרמב"ם ז"ל ועוד נבאר הדבר בעזה"י זה נראה פשוט נכון לדעת הרא"ש ז"ל ודו"ק. אמנם לא נוכל להתעלם מלפלפל בדבריו בעומק ולבאר קודם דברי רש"י למה נדחק לפרש שלא בזמנה על הקדימה ולא פי' כי"מ דנראה פשטיות הדברים והדבר קשה ולעמוד על דעתו צריך קודם לבאר מ"ש וז"ל בזמנה בי"ד שהוא חובה בו ביום על כל יחיד ויחיד קורין אותה אפילו ביחיד דהכל קורין בו ואיכא פרסום נס. ויש לדקדק בדבריו למה נקט י"ד ולא ט"ו ועוד למה האריך כל כך וידוע דרש"י ז"ל לית ליה דיו לכתוב על מגן ואנכי הרואה שגם הטור ז"ל הלך בעקבותיו וכתב וז"ל מגילה בזמנה שהוא בי"ד שהוא עיקר זמנה כו' איברא דמרן ב"י כתב די"ד לאו דוקא דה"ה לט''ו אמנם בעיני יפלא ששניהם קצרו בלשונם ובפרט שהטור קיצר במקום שאמרו להאריך והאריך במקום שאמרו לקצר וכתב שהוא עיקר זמנה גם רש"י ז"ל דייק בסוף לשונו וכתב דהכל קוראים בו ולא כתב בהם בודאי דלית זה על מגן. אמנם נבאר הכל בעזה"י וקודם נבין דברי הרמב"ם ז"ל והרב המגיד והנה הרמב"ם ז"ל סתם דבריו וכתב כל שמקדימים כו' אין קוראין אותה בפחות מעשרה והראב"ד השיב עליו דאף בי"ד עצמו מצוה בעשרה וכתב הרב המגיד דהרמב"ם ז"ל פסק כרב ופי' דבזמנה אין צריך לחזור אחר עשרה. ולפי שהוקשה לה"ה ז"ל דמנ"ל לומר דכשאמר רב מגילה בזמנה קורין אותה ביחיד ר"ל דא"צ לחזור אחר י' נימא דכונת רב לומר דבזמנה קורין אותה ביחיד היכא דלא אפשר בעשרה אבל שלא בזמנה אפי' היכ' דלא אפשר לא יקראו אותה אלא בעשרה ונימא שזו היא כוונת הרמב"ם ז"ל בעצמו שכתב וכל שמקדימין כו' לזה כתב ה"ה ז"ל וזה דעת רב אסי ממש כו' יעויין שם ואם כן מאחר דרב אסי סובר דהיכא דלא אפשר בעשרה קורין אותה ביחיד אם כן מוכרח דרב דפליג עליה סבר דאין צריך לחזור אחר עשרה דאלת"ה במאי קמפלגי, ואם כן הרמב"ם ז"ל דפסק כהרי"ף רבו דפסק כרב מוכרח הוא שיסבור שבזמנה אין צריך לחזור אחר עשרה. זהו כוונת דברי ה"ה ז"ל וק"ל על דבריו שהוא הכריח דרב אסי סבר דהיכ' דלא אפשר בי' קוראין אותה ביחיד שהרי לא קאמר אין קורין אותה כו' הן אמת דנראה דגי' הרא"ש ז"ל בדברי רב ורב אסי אין קורין אותה אלא בי' אמנם זה לא קשה שהרי גיר' הגמ' שלפנינו גריס בין בדברי רב בין בדברי רב אסי בעשרה ולא גריס אין קורין אותה אבל קשה דמאחר דה"ה נחית לדקדוק הזה אם כן כיצד א"ש שהרמב"ם ז"ל פסק כרב שהרי רב בשלא בזמנה כרב אסי סביר' ליה ואם כן בשלא בזמנה סבר רב שצריך לחזור אחר עשרה ואם לא ימצא יקרא ביחיד שכ"כ ה"ה שהוא סברת רב אסי ואם כן כיצד כתב הרמב"ם ז"ל אין קורין אותה בפחות מעשרה וזהו קושי עצום בדברי ה"ה ז"ל. איברא דברי ה"ה בדעת הרמב"ם ז''ל ודברי הרמב"ם ז"ל כולם נכוחים למבין בהם וזה כשנדקדק דקדוק דק בדברי הרב המגיד ז"ל שכתב לעיל וזה לשונו ופי' בזמנה בי"ד וט"ו שלא בזמנה קודם לכן לאיזה סיבה שיהיה דקשה מי הכריחו לה"ה לפרש לשון הגמ' אמנם הרב המגיד ז"ל כל ישעו וחפצו להשוות דברי הרב ודברי התלמיד הרי"ף והרמב"ם ז"ל כמנהגו הטוב והנה הרי"ף בפירוש פוסק כרב ופי' הר"ן דבריו דס"ל דבזמנה אין צריך לחזור אחר י' ואם כן שלא בזמנה שוין רב ורב אסי לצריך לחזור ואם לא ימצא לא בשביל זה ימנע מלקרא והוקשה לו דהרמב"ם ז"ל כתב אין קורין אותה כו' לזה הקדים ופי' כלומר דע שיש ב' סיבות לקרא שלא בזמנה א' הכפרים שמקדימין וגם כשחל להיות בשבת והנה הרמב"ם ז"ל לא הזכיר אלא הסיבה הא' דהיינו המקדימין ולזה כתב אין קורין דבהא כולי עלמא מודו שאם לא ימצאו עשרה לא יקראו מאחר שעוד חזון למועד ואם היום לא ימצאו י' למחר ימצאו וסוף סוף יקראו בזמנה ביחיד אבל כשחל בשבת לא נחית עתה