שער אפרים לט

עליו תרומה ומעשר ביו"ט וגם כן מטעם השני הנזכר אפילו רבנן דפליגי על סומכוס מודים כאן דבעינן לכם שראוי לו לאכילה דוקא וכמ"ש הר"ן גבי ושל תרומה טמאה לא יטול ואם נטל כשר דהיינו כהן דוקא וא"כ דברי הרשב''א בתשוב' סימן תשמ''ז הנז' תמוהים אבע"א גמרא ואבע"א סברא ותמיה לי על הרב בעל המפה באו"ח סי' תרמ"ט שפוסק כפשוטו לדינים הנז'. ורציתי לתרץ הקושיא שהקשיתי על הרשב"א מגמר' דנדרים דמה שאומרים שאני קונמות כיון דאי בעי למיתשיל עליה כדשי"למ דמי ר"ל כיון דאי בעי מיתשל עליה והיה מותר בגידולין ובחילופיהן גם בעיקר וגם מצוה לאתשולי עליה מדר"נ ומאחר שאינו מיתשל עליה גלי דעתיה דניחא ליה בנדריה שיהא האיסור הנדר במקומו לכן אפי' גידולי גידולים אסורים משא"כ גבי תרומה טמאה אף דמצי מיתשל עליה ולא מיתשל לא אמרי' דניחא ליה בהפרשת תרומה הנז' כיון דלאו מצוה לאתשולי לכן אם נפלה למאה תעלה ולא מקרי דשי"למ וזהו שהוכיח הרשב"א בתשוב' סי' הנז' דאי אמרי' גבי הנודר מלולב שיהא מותר הואיל ואי בעי מתשיל א"כ גבי תרומה טמאה נמי נימא הכי מאי אמרת גבי נדר מצוה לאתשולי לכן יהא מותר משא"כ גבי תרומה טמאה הלא אדרבה אי אמרי' גבי נודר דמצוה לאתשולי ולא איתשל אם כן לכן יהא אסור בלולבו הואיל ולא קיים המצוה לאתשולי עליה מדר"נ א"כ ניחא ליה בנדרי' וא"כ אי ס"ד גבי נודר אף דמצוה למיתשל עליה ולא איתשל הרי הוא כאלו מיתשל עליה ומותר א"כ אף בתרומה טמאה שניטמא ביד ישראל נמי נימא הואיל ואי בעי מיתשל עליה מאי אמרת דשם בתרומה אינו מצוה מה שאין כן גבי נודר א"כ אדרבה מכ"ש הואיל והוא מצוה והוא אינו מקיים המצוה מגלה אדעתיה דניחא ליה בנדריה ולכן יאסר בלולבו וכאלו נדרו קיים וכמ"ש בגמ' גבי קונם פירות אסור בגידולין מטעם זה דהוא מצוה והוא אינו מיתשל כו' וה"ה גבי לולב ותי' זה הוא לכאורה טעם נכון ומדוקדק אליבא דהרשב"א. אמנם יש לפקפק על זה מכח סוגית הגמ' הנז' אבל קושיות האחרונו' מ"מ קשיא על הרשב"א וצ"ע לענ"ד. ואין לתרץ דהרשב"א מביא ראיה מתרומ' טמאה למה יפסל בחה"מ הלא אי בעי מיתשל עליה ויפריש תכף תרומה ומעשר מטבלו אבל ז"א שהרי אמרו בגמ' הטעם דלא מקרי לכם ולכן פסול וזה איירי ביום ראשון. ויש רוצים לישב הרשב"א דגם גבי תרומה טמאה מצוה למשאל עליה כשאין לו אתרוג רק מתרומה טמאה אז מצוה למשאל כדי לקיים מצות לולב ואתרוג אבל ז"א דבשלמא גבי קונם מצוה למשאל כדי שלא לעבור עבירה דהנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב קרבן ומשא"כ גבי אתרוג מנ"ל דמצוה הוא למשאל כדי שיקיים מצוה אחרת ודוק בזה. וגם רוצים לישב הקושי' שהקשיתי על הרשב"א מכח הסברא דאי מתשיל עליה הדר לטבליה ואין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט דאיירי בטבל הטבול האידנא ובזה אמרינן בהדיא בפ' משילין דמגביהין תרומות ומעשרות אמנם לפ"ז צריך לישב הסוגיא דעירובין גבי סומכוס ועיין בהר"ע מברטנורה בפ' בכל מערבין גבי הפלוגתא דסומכוס ועיין בטא"ח סי' תק"ו שם. ונשוב לנ"ד דעכ"פ מוכח מתשובת הרשב"א הנז' דלא כהרז"ה ואין לחלק בין מצות דאוריית' למצות דרבנן ובכל מקום אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו וה"ה בנ"ד וא"כ מותר להדליק נרות חנוכה בחמאה שנאסרו אסורי הנאה . איברא נראה מגמ' הנז' איפכא שאסור להדליק שהרי כתבו התוס' פ' לולב הגזול גבי אתרוג של ערלה ד"ה לפי שאין היתר אכילה וז"ל וא"ת אתרוג של עrלה תיפוק ליה דמכתית שיעוריה דמצותו בשריפה דקחשיב ליה בתמורה בהדי הנשרפים ואמרי' התם הנשרפים לא יקברו ומדאורייתא הוי ערלה בשריפה דילפינן מכלאי הכרם כו' ומהאי טעמא נמי פסול אתרוג של תרומה טמאה דמצותו בשריפה ול"ל טעמ' דהיתר אכילה י"ל דודאי לא היה צריך אלא נחלקו בהך טעם משום דנ"מ לענין מעשר שני כדמסיק ע"ש וא"כ מוכח מזה דערלה ותרומה טמאה פסולים משום דמכתית שיעורי' וכן הוא בר"ן בפירושו להמשנה שהשמיט הטעם דדין ממון או היתר אכילה וכתב הטעם משום דמכתית שיעוריה וכ"כ הר"ן בר"פ הנ"ל דלכן של ערלה ותרומה טמאה פסול כל ז' משום דמכתית שיעוריה וא"כ בנ"ד גבי נר חנוכה אמרי' בגמ' דבמה מדליקין מצותו משתשקע חמה ועד דכליא רגלא דתרמודאי ואמרינן בגמ' אי נמי לשיעור' שצריך ליתן שמן בזה השיעור שידליק כשיעור הנז' וכן פסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וכל האחרונים ואם כן אסור להדליק באיסור הנאה כמו בנ"ד בבשר בחלב לפי דכתותי מיכתית שיעוריה והרי אין כאן שיעור שמן. ואף שאמרינן בגמר' דבמה מדליקין ולא בשמן שריפה בשבת ואמרי' בגמ' היינו שמן של תרומה שנטמאה ואמרי' בגמרא שם דכל הפתילות ושמנים שאמרו אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת ואם כן שמן שריפה א' מהשמנים שאhן מדליקין בהן בשבת ואפילו הכי מדליקין בחנוכה אף שתרומה טמאה כתותי מיכתית שיעוריה וכמ"ש הר"ן הנ"ל ואם כן ה"ה בנ"ד אף שהוא אסור בהנאה מ"מ מותר להדליק בהן בחנוכה ולא אמרי' מכתית שיעוריה, אבל אחר קצת העיון תמצא שז"א קושיא אמרי' בגמרא ולא בשמן שריפה מטעם דאין שורפין קדשים ביום טוב וביו"ט שחל להיות בערב שבת והא בחול ש"ד ואמרי' בגמ' מ"ט א''ר כשם שמצוה לשרוף את הקדשים כך מצוה לשרוף את התרומ' שנטמאה ואמרה תורה ואני הנה נתתי לך משמרת תרומתי בשתי כד שלך תהא להסקה ובשעת ביעור תתהני מיניה (לאפוקי אי לא הוי כתיב קרא ה"א דאסור בהנאה ואם כן הוי אסור להדליק) וכמ"ש הר"ן ריש פ' לולב הגזול וא"כ תרומה טמאה לא נאסרה בהנא' לענין הדלקה דהתורה התירה ליהנות ממנה בשעת ביעור' לכן מותר להדליק בשבת ובחנוכה אם לא ביו"ט שחל להיות בערב שבת ולא אמרי' כתותי מיכתית שיעוריה משא"כ בנ"ד שהוא בשר בחלב ואסור בהנאה ממש ואין היתר לאיסורו ליהנות בשעת ביעורו היינו הדלקה וכמ"ש בריש התשובה וא"כ אסור להדליק מזה בחנוכה מטעם דכתותי מיכתת שיעוריה. ואף שכד דייקת בתוס' פ' לולב הגזול דיבור הנ"ל תמצא איפכא דלא אמרינן בנ"ד כתותי מיכתית שיעוריה שהרי כתבו שם התוס' בקושיתם תיפוק ליה דמיכתית שיעוריה דמצותו בשריפה ואמרי' התם הנשרפים ל"א יקבר"ו וזהו לכאורה מיותר אלא צ"ל דהוקשה להתוס' והלא אין זה קושיא דמיכתית שיעוריה משום דמצותו בשריפה דהלא אם ירצה לא יקיים בזה מצות שריפה רק יקבור אותו ואז לא הוי מכתית שעורו דדוקא גבי נשרפים אמרי' דמכתית שיעורו ומשא"כ בנקברים וכמו שאכתוב לקמן לכן כתבו התוס' ואמרי' שם דהנשרפים לא יקברו וזהו שדייקו התוס' ואפשר דאפי' מדאורייתא הוי בשריפה כו' דאי הוי מדרבנן לא שייך מיכתית שיעוריה. ויצא לנו דין מחודש מנדון הנז' דתינח אלו הוי שמן מזיתי ערלה אז פסול להדליק בו נרות חנוכה מטעם דמכתית שיעוריה דהוי מנשרפים ומשא"כ בנ"ד בשר בחלב אמרי' שם במשנה דתמורה דף ל"ג ול"ד אלו הן הנקברים בשר בחלב כו' וא"כ בשר בחלב מהנקברים ולא שייך בזה מכתית שיעוריה ומוכח מזה דמותר לנר חנוכה אבל אדרבה מכ"ש קשה ומוכח שאסור שהרי אמרי' שם בתמורה דכל הנקברים לא ישרופו ואם כן אסור לשרוף בשר בחלב ומכל שכן שאסור לשרוף ולהדליק במקום נר חנוכה לפי שצריך קבורה ואף שאמר ר' יהודה שם במשנה דאם רצה להחמיר על עצמו ולשרוף את הנקברים רשאי וא"כ ה"ה בנ"ד דשרי לשרוף ולהדליק במקום נר חנוכה בשר בחלב אבל ז"א שהרי החכמים חולקים ואמרו שאסור לשנות וכ"פ הרמב"ם בסוף הל' פסולי המוקדשין שאסור לשנות ואף שהטעם דאסור לשנות מטעם דנקברים אפרן אסור ונשרפין אפרן מותר וכ"כ הראב"ד וא"כ בנ"ד אף שהוא מהנקברים מודים חכמים דאם רצה לשרוף דהיינו לנר חנוכה שמותר דבנ"ד לא שייך הטעם דאפר הנקברים כי מה אפר שייך מנר חנוכה ואף שיש לומר שיש אפר מעט מן הפתילה אבל מכל מקום הלא הפתילה אינו אסורה בהנאה רק החמאה ומהחמאה אין כאן אפר וא"כ כשבטל הטעם דאפרן אסור שלא שייך כאן בטל גם הדין ומודים חכמים לר"י שאם רצה להחמיר ולשרוף את הנקברים שרשאי ולכן בנ"ד מותר להדליק בחמאה של איסור בשר בחלב מטעם דהדלקה כאן אסורה בהנאה להשתמש בנר חנוכה ואין לו רק הנאת מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו וכתותי מכתית שיעורו ג"כ לא שייך בכאן לפי שהוא מהנקברים וכמו שהוכחתי מלשון התוס' הנ"ל ולא שייך כאן דהנקברים לא ישרפו לפי שאפרן אסור שכאן אין שייך אפר אבל ז"א מ"ש שמודים חכמים לר"י בנ"ד שאם רצה לשרוף את הנקברי' שרשאי וא"כ אם הטעם בטיל אז הדין יבטל אבל ז"א שהרי מבואר בכמה תשובו' בפוסקים ראשונים ואחרונים אף שבטל הטעם לא ישתנה הדין עבור זה וכמבואר בתשובת הריב"ש סי' ל"ד גבי ענין שמקדשין בב"הכ וגם לענין לומר מגן אבות אע"פ שבטל הטעם כו' ובפסקי מהרא"י סי' ק"ח גבי מי שמתו אחיו מחמת מילה ולא מל עצמו אם יניח תפילין בשבת כו' ובתשובת הרשב"א סי' רמ"ח גבי פת הכומרים שאין להם בנים אם מותר אף שבתשובת הר"י סי' י"ד גבי ע"א אי נאמן ביבמה לא משמע הכי אבל יש לחלק וע"ש ועוד אף שאמרי' בתוס' הנ"ל דגבי נקברים לא שייך מכתת שיעורי' טעמא רבא אית בהו לפי שנקברים משיך וקיים זמן מרובה ועדיין שיעורו קיים שאינו כלה ולא שייך כתותי מכתית שיעורו ומשא"כ כשנשרף הנקבר באותו רגע תכף נשרף וכלה שיעורו אז שייך מכתת שיעורו קודם שריפה כמו בנ"ד לכן נראה לאיסור ואף דאיכא למימר בנשרפים היינו טעמא דמכתית שיעוריה משום דכל העומד לשרוף כשרוף דמי מה שאין כן בנקברים ולכן בנשרפים דוקא ולא בנקברים וכמ"ש רש"י בכמה מקומות אבל זה שייך דוקא בנקברים ממש ולא כשנשרף הנקבר וכן משמע בר"ן דכתותי מכתית שיעורו וכל העומד לישרף תרי טעמי נינהו וכמבואר בר"ן פ"ב דגיטין ע"ש. וראיתי בש"ע לא"ה סי' קכ"ד מ"ש בעל המפה סעיף א' כתבו לגט על איסורי הנאה כשר מיהו בדבר שצריך ביעור מן העולם וצריך שריפה אם כתב עליו הגט בטל עכ"ל והג"ה הנז' מקורה בר"ן הנ"ל וז"ל כתבו על איסורי הנאה בכל איסורי הנאה קאמר ואע"ג דמכתית שיעוריה לא אמרי' אלא במידי דבעי שיעור כשופר ולולב כו' ומיהו באותן שצריכים להתבער מן העולם למ"ד כל העומד לשרוף כשרוף דמי אינו גט כו' וא"כ דברי הר"ן המה למ"ד כל העומד לישרף כשרוף דמי ומוכח מדבריו שלמ''ד אינו כשרוף (הג''ה מבן הרב המחבר זצ"ל) וזאת ליהודה ויאמר לפי מ"ש הר"ן דלא אמרי' כתותי מכתית שיעורו אלא במידי דבעי שיעור כגון שופר ולולב כו' היה נראה לענ"ד לכאורה לישב קושי' התוס' שמקשים בסוטה פ' ארוסה