שער אפרים לז

ולפ"ז קשה הלא אבל גם כן אסור בתשמיש המטה יהא פטור מן הסוכה ואין לומר שזהו מקרי תשבו כעין תדורו דגם בביתו אבל אסור בתשמיש המטה ולכן חייב בסוכה אבל ז"א דאם כן אף כהן כשרוצה לעבוד עבודה אסור בתשמיש אף בביתו ואם כן למה יפטר מן הסוכה בשעת העבודה וא"ל דאיירי באבל שאחר ז' כי סתם אבל הוא תוך ז' ועוד דלא אשתמיט שום תנא או פוסק לומר דאבל תוך ז' פטור מן הסוכה עכ"ל השאלה: תשובה נלע"ד דה"פ בגמר' דערכין כהנים איצטריכא ליה מ"ד כו' קמ"ל דנהי בשעת עבודה פטורי כו' ר"ל קמ"ל דכהנים חייבים אף בשעת עבודה דנהי דהוי אמינא דפטירי כהנים היינו דוקא בשעת עבודה אבל שלא בשעת עבודה לא הלא מכל מקום חייבים מידי דהוי וכו' ולכן אשמעינן הבריית' דהכל חייבים בסוכה כהנים כו' אף בשעת עבודה דזהו מקרי כעין תדורו וזהו מוכרח דאל"כ האיך אמר כהנים איצטריכא דחייבים שלא בשעת העבודה מהיכי תיתי שיפטרו שלא בשעת העבודה וגם לא אשתמיט הרמב"ם לכתוב דכהני' פטורים מן הסוכה בשעת עבודה ואין לחלק ולומר דתשמיש המטה גבי אבל הוא מדרבנן ומה שאין כן גבי כהן אבל ז"א ויש לי עוד ישוב אחר ודו"ק: שאלה לה צ"ע לדינא דמאי דאמרי' דכל הפסולין גבי אתרוג או ביום ראשון או ביום שני דנוטלין ולא מברכין אי אמרי' דלברך עליו שהחיינו מ"מ ממ"נ אי כשר לגבי אתרוג הוא מברך שהחיינו על מצות נטילה אי הוא אתרוג פסול מכל מקום מברך שהחיינו על גמר הפירי דהיינו על פרי המתחדש משנה לשנה ואין לומר דאין מברכין אלא על אכילה הלא פשוט הוא בהרמב"ם ובטור ובש"ע סי' רכ"ה דמברכין על הראיה ואין לומר דזהו עדיין לא נגמר פריו ופסק הכלבו והרשב"א הביאו בסי' הנז' דאין מברכין אלא על גמר ברייתו דהלא זה לא נקרא בוסר דשעורו כפול הלבן ואתרוג הבוסר פסול גם לגבי ברכה (ועיין בתשו' הרב אלשיך) אבל יש להוכיח מתשו' הרש"ל סי' ח' במעשה שאירע בק"ק אוסטרא שלא היה להם הדס ואפ"ה צוה לברך שהחיינו אחר כך ביום שני על ד' מינים ולא בי"ט ראשון על ג' מינים דמ"מ הי' ראוי לברך על הפרי אתרוג שהחיינו על חידוש הפירי כו' ע"ש. אם כן מוכח מזה דאין לברך על חדוש הפרי והטעם אפשר לפי שבשלמא כשמברכין על חידוש המצוה א"כ כל הקהל שוים שמברכים כאחד משא"כ כשמברכי' על חידוש הפרי אינו מילתא דפסיקא דלפעמים קצת מן הצבור ברכו על חידוש הפרי בשעת ראי' וא"כ איך יברכו על הפרי שהחיינו בסתמא ולפ"ז יש גם כן לדחות דא"כ כשיודעים שבירכו כל הקהל שהחיינו על חידוש הפרי אבל י"ל טעם אחר דשהחיינו שברכו בב"ה אינו אלא על חידוש המצוה ולא על הפרי ואם כן כשישמעו שברכו שהחיינו סתם יהיו סבורים דכשר לנטיל' ואין לומר ג"כ דתלוי בראיה ראשונה שהחיינו על הפרי הלא קיי"ל כהאגור הביאו בסי' הנזכר דאף מי שלא בירך בשעת ראיה ראשונה מכל מקום יברך בשעת ראיה שניה ובכן צ"ע לדינא. (ע"כ מצאתי): שאלה לו אי שרי לנגן ולהכות בחש"מ על כלי זמר בנבל וכינור ושאר כלי זמרים דהא גזירה שמא יתקן כלי שיר וגם באמת מתקנים כשנקרע נימא מן הכלי שיר: תשובה לכאורה יש להביא ראיה ממה דאמרי' בגמ' דסוכה פ' החליל וז"ל החליל ששה ושבעה כו' לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את הי"ט ומשמע לאפוקי חש"מ דוחה והיינו דוקא חליל של בית השואבה שהוא שמחה של מצוה לאפוקי אותן שמנגנים בכלי זמר לא משום שמחה של מצוה עושי' ואסור אף שי"ל דהתם שמכין על כלי זמר הוא לצורך שמחת נשואין ואז הוא מצוה אבל ז"א שהרי אסור לעשות שמחת נשואין בחש"מ מטעם דאין מערבין שמחה בשמחה וא"ת שמחת יו"ט נמי שמחה של מצוה הוא אבל ז"א שהרי כתבו התוס' שם בריש הפ' הלא זהו רק גזירה שמא יתקן כלי שיר ואין שבות במקדש שתירצו לפי ששמחת בית השואבה הוא שמחה יתירה וע"ש וא"כ ה"ה אותן שמכין על כלי זמר בחש"מ עבור שמחת יו"ט נקרא ג"כ שמח' יתירה ואסור ודו"ק: (הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) וזאת ליהודה ויאמר לפום ריהט' נלע"ד לכאורה להביא ראי' להתיר ממשנה דמשילין דף ל"ו ואלו הן משום שבות כו' לא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין כו'. כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת כו' ובגמ' מפרש לא מטפחין ולא מספקין ולא מרקדין גזירה שמא יתקן כלי שיר ע"ש הרי נשמע דדוקא ביו"ט אסור לטפח ולספק ולרקד מכח הגזירה שמא יתקן כלי שיר אבל בחש"מ מותר ולא גזרי' שמא יתקן כלי שיר דאלת"ה למה אמרו על יו"ט שאסור יאמרו רבותא טפי שבחש"מ אין מטפחין כו' וק"ו ביום טוב אלא ודאי בחש"מ מותר וכ"כ הריב"ש בתשו' הביאו המאור הקדוש מרן הב"י ז"ל בספרו הארוך והקצר בסי' תקמ"ו וז"ל ומותר לעשות ריקודין ומחולות (בחול של מועד) ולעשות סעודת הארוס כו' ע"ש. וגדולה מזו כתבו התוס' בר"פ המביא כדי יין וז"ל תנן אין מטפחין ואין מרקדין פירש"י שמא יתקן כלי שיר ומיהו לדידן שרי דדוקא בימיהם שהיו בקיאים לעשות כלי שירים שייך למיגזר אבל לדידן אין אנו בקיאים לעשות כלי שירים ולא שייך למיגזר עכ"ל התוס' ועיין בא"ח סי' של"ט ואם ביום טוב התירו מטעם דלא שייך למיגזר שמא יתקן כלי שיר ק"ו בחש"מ דקיל דלא גזרי' שמא כלי שיר. אמנם מכל זה אינו ראיה לנ"ד שהרי מ"ש בגמר' אין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין היינו בלא כלי שיר אלא ביד ובכף וברגל וכמו שפירש"י שם בהדי' ואם כן נראים הדברים להיפך וק"ו הוא ומה התם שאין כלי שיר בידו אלא מטפח ומספק ביד גזרו שמא יתקן כלי שיר ואסור עאכ"ו שלא ינגן ויכה על כלי זמר דהרי שור שחוט לפניו שבודאי גזרינן שמא יתקן כלי שיר ומ"ש התוס' ומיהו לדידן שרי דדוקא בימיהם שהיו בקיאים לעשות כלי שירים כו' היינו גם כן כמו שכתבתי לעיל שכל זה איירי בלא כלי שיר שרי לדידן לספק ולטפח ולרקד מטעם שאין אנו בקיאים לעשות כלי שיר וזהו שמדוקדק בלשון התוס' שאין אנו בקיאים לעשות ולא אמרו לתקן כי הם מפרשים מ"ש בגמר' שמא יתקן כלי שיר היינו לעשות כי בדבר שכבר עשוי ונשבר שייך לשון יתקן ומה שאין כן שם בגמ' לא שייך לומר שמא יתקן כלי שיר שהרי אין להם כלי שיר רק ביד ובכף וברגל משוררי' ולכן כתבו התוס' לשון לעשות ר"ל מאחר שבימיהם היו בקיאים לעשות כלי שיר מחדש גזר שמא יעשה וינגן גם כן בכלי שיר ומשא"כ לדידן דאין אנו בקיאים לעשות מחדש כלי שיר לא גזרינן אלא גזרינן שמא יתקן את אשר כבר עשהו לכן אין לו היתר אלא ע"י עכו"ם גם מ"ש הרי"בש בתשו' הנ"ל ומותר לעשות ריקודין ומחולות בחש"מ איירי גם כן בלא כלי זמר אלא ביד וברגל וכמו שכתבתי לעיל אבל בכלי זמר נראה שאסור. שאלה לז לשון דבור תוס' בחגיגה פ' חומר בקודש עלה כ"ה חומר בתרומה מבקודש שביהודה היו מטהרי' יין לנסכים אבל לא לתרומה כו' ואמרי' שם ביהודה היו מטהרין אבל לא בגליל אמר ר"ל מפני שרצועה של ארץ העמים מפסקת ביניהם כו' ומקשים התוס' בד"ה אבל לא בגליל כו' וז"ל וקשה האיך מביאים אפר חטאת וי"ל דהיה שם שביל קטן אבל לנסכים צריך שביל רחב אבל קשה האיך ישראל עלו לרגל והלא צריך הזאה ג' וז' וצ"ע עכ"ל. הנה דברי התוס' תמוהים דמאי מקשים האיך עלו לרגל דלמא עלו לרגל ובאו ז' ימים קודם הרגל וטהרו את עצמן ג' וז'. ובדוחק י"ל דהוקשה להם מן פסח עד שבועות לא יספיק הזמן כדי לילך לביתם ולחזור ולהמתין ז' ימים לטהרה אבל כד מעיינת בגמ' פ' אלו מציאות תמצא שא"צ רק ט"ו יום כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת ואם כן נשארו ימים הרבה לטהרה ולחזור ולילך ואפשר לומר דעד נהר פרת רק ט"ו ימים אבל משם ואילך הוא זמן ארוך עד שיגיע לסוף א"י ודוחק ברם ז"א קושיא למה לא מקשים התוס' דהיאך הביאו בכורים הלא צריך שביל רחב די"ל דבכורים הביאו פירות דלא הוכשרו לקבל טומאה. והגאון מהר"ר העשיל נר"ו הרב דק"ק לובלין תירץ די"ל דהביאו בכורים בכלי המוקף צמיד פתיל וכקושית המקשן בגמ' לפי שהתירוץ של דאין צמיד פתיל לחטאת לא שייך גבי בכורים ודוק: שאלה לח טנרא תקיפא חרבא שליפא סכינא חריפא אלה אמרתו מנופה ביג נפה סולת צפה הוא אהובי מיודעי המאור הגדול המאיר בכל המדינה קברנטי הספינה קנה בינה הגאון ר"מ ואב"ד ור"ג כמוהר"ר גרשון אשכנזי נר"ו יזרח בהבל פיו נשרף עוף הפורח וצדיק כתמר יפרח. הנה באתי לדביר היכלו כבוד אומר כולו לשחר את פניו ולדרוש בשלום תורתו ומשנתו עתה באתי ע"ד תורה באתי אודות אשר נשאלתי ונדרשתי לאשר שאלוני זה מקרוב קודם ימי חנוכה והמעשה שהיה כך היה שבישלו חמאה בקדירה של בשר ב"י ונאסרה עבור שלא היה ששים ושאל השואל ב' שאלות אחד אי שרי להדליק בחמאה להאיר במקום נר והב' אי שרי להדליק בחמאה הנ"ל במנורה של חנוכה ולצאת י"ח במקום שמן לנר חנוכה. הנה על השאלה א' א"צ לפני' ופשוט לאסור בהיות שבשר בחלב אסור בהנאה ואף שאמרי' בפסחים פרק כל שעה גבי תנור שהסיקוהו בעצים של ערלה לא משכחת עצים דאיסורא לרבנן אלא בשרשיפא הלא כבר הקשו התוס' קושיא זו גם בהגוזל עצים דף ק"א ד"ה ולא יצבע וגם בבמה מדליקין ד"ה הא בחול ש"ד דאמאי אמרינן גבי ערלה שלא ידליק את הנר בשמן ערלה משום דמקרי הנאה וגבי עצי ערלה מתיר הדלקה אלא בשרשיפא ותירצו בדוחק דשמן ובשר ותבואה מקרי איסורא בעין בשעה שהוא דולק ואין להאריך בזה וגם לא קי"ל בהא כרבנן אלא כר' וכמבואר בפוסקים אבל בשאלה השניה צ"ע לי הצעיר לדינא א' שרי להדליק או אסור להדליק במקום שמן לנר חנוכה מאחר דמבואר בגמ' פרק במה מדליקין נר חנוכה אסור להשתמש לאורה אפילו תשמיש של קדושה וכמבואר בטא"ח סי' תקע"ב וכל הפוסקים דנר חנוכה אסור בהנאה וכמבואר שם באריכות ואם כן אין זה הנאה והיה מותר להדליק החמאה הנ"ל לצאת י"ח נר חנוכה תשובה הנה לכאורה אין לאסור מטעם דכתב רי"ו הובא ב"י סי' קנ"ד באו''ח גבי נרות של שעוה שנתנם לע"א וכיבן העובד ונתן או מכרן לישראל אסורים להדליק בב"ה וכ"כ המרדכי בפר"י דאסורים לנר חנוכה ולנר מצוה ונר שבת וכמבואר בי"ד סימן קל"ט ואם כן ה"ה בנ"ד גם כן אסור בהנאה ואסורים לנר מצוה הנז' אבל ז"א דהתם לאו משום איסור הנאה נגעו בו שהרי הם מותרים להדיוט כמ"ש בהדיא ר"יו בתשו' הנ"ל וכ"כ רמ"א בסי'