שער אפרים לה

מתני' בלא"ה ר"י הוא כו' עכ"ל ע"ש. ואני בעניי לא יכולתי לירד לסוף דעתו ובמה חשד להרש"ל שהרי זיל קרי בי רב הוא זה אלא שתמיהת הרש"ל הוא שלפי פירש"י לא הוי הסיפא אליבא דהלכתא דהלכה הוא כרבנן דר"י וכמ"ש הוא בעצמו בספרו בפ' שור שנגח ד' וה' בסי' כ"ט ע"ש. גם מ"ש והכי משמע לישנא דגמ' כו' ולא אמר מני מתני' ר"י היא אלא ודאי כו' איני יודע מי הגיד לו זה ואדרבה אפכא מסתבר' שהתלמודא לא רצה לומר מני מתניתין לפי שהמתני' אתי' ככ"ע וכמ"ש הרש"ל רק שבעי תלמודא לאשכוחי תנא דאמר באיסורי הנאה שאינו מדבר לענין גזילה שאומרים הש"ל אמר רב חסדא ר"י היא דתני' כו' גבי שומר כו' ורב חסדא הבין שהתלמוד' בעי מאן תנא כו' גבי גזל חמץ כו' לפי שגזלן ושומר בחד דינא איתדנו ולזה בא רבה ואמר לא דכ"ע אמרי בגזלן באיסורי הנאה הרי שלך לפניך כו' וזהו כבר ידע התלמודא דבעי מאן תנא כו' ולא בעי מני מתני' וכמ"ש אלא בשומר דוקא פליגי רבנן עלה דר"י מטעמא דא"ל אם החזרת לי כו' אבל בגזלן לא שייך האי טעמא דכתיב והשיב את הגזלה וגו' וזהו כוונת הרש"ל שכתב וכן משמע לשון הסוגיא והיינו כמ"ש גם מ"ש אחר כך וז"ל עוד כתב מהרש"ל שם אלא נראה בעיני כו' אבל גבי גזלן לא שייך האי טעמא כו' ע"ש שמחלק בין גזלן לשומר ומלבד מה שאין השכל נותן דשומר יגרע מגזלן לענין זה דבריו תמוהים שהרי בהדיא מסיק בגמ' והשיב את הגזלה כו' מכאן אמרו כו' מאן שמעת ליה דאמר כו' וכמדומה לי שמהרש"ל אגב חורפי' לא ראה סוף הסוגיא עכ"ל הנה מ"ש שאין השכל נותן דשומר יגרע מגזלן למה שהרי נותן טעם לשבח כי גזלן רחמנא פטריה כדכתיב והשיב את הגזילה אשר גזל אם כעין שגזל כו' ומשא"כ שומר שפשע רחמנא חייביה. אך בזה דבריו נכונים כי באמת מסוף הסוגיא מברייתא דרבה בר שמואל משמע שאין חילוק בין שומר לגזלן ואפשר שמהרש"ל למד מה שאמרו בבריית' דרבה בר שמואל ושור עד שלא נגמר דינו הוא לאו דוקא דאם כן קשה קושית הגמר' נפלגי בחמץ בפסח ובפרט שמביא פה דברי רבנן ולמה אינו מביא דברי ר"י אלא ודאי דרבנן סברי גבי גזלן אפי' משנגמר גמר דינו אומרים הש"ל מדכתיב והשיב את הגזילה אם כעין שגזל כו' והטעם שלא אמר משנגמר דינו לפי שבא להשמיע לנו שאתיא כרבנן שאלולי כן הייתי סובר שהבריית' ומתני' אתיא כר"י ולא כרבנן וזהו דלא כהלכתא ובאמת רבנן סברי גבי גזלן אפי' משנגמר דינו אומרים הש"ל ולישנא דגמר' נמי הכי משמע קצת דאמר מאן שמעת ליה דאמר עד שלא נגמר דינו אין משנגמר דינו לא רבנן וקתני כו' הרי להדיא שמכח שאמר בברייתא הלשון עד שלא נגמר דינו אנו יודעים שהבריית' אתי' כרבנן ולכך למד הברייתא בלשון שאמרו רבנן גבי שומר כדי להשמיע לנו שהמתני' גבי גזלן אתיא ככ"ע וכמ"ש מהרש"ל ולכן פסק הרמב"ן גבי גזלן אפילו נגמר דינו אומר לו הש"ל ואף שהוא דוחק קצת מכל מקום יש לפרש כך כוונת הרש"ל בסוגי' דגמ'. העולה ממ"ש שלפי סברת הרש"ל באיסורי הנאה השומר חייב לשלם ואינו יכול לומר הש"ל ולפי סברת הש"ך אין חילוק בין שומר לגזלן ובנ"ד השותף שפשע ולא מכר חמצו הוא מוחזק כנראה מן השאלה ויכול לומר קים לי כהרב בעל ש"ך. אמנם צריכין אנו לדקדק תחלה אם טענת שכחתי הוא פשיעה או לא. לכאורה היה נראה להביא ראי' מגמר' דביצה דף ט"ז ממעשה דההוא סמי' דא"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותיבי על תנאי ששכחתי) א"ל פושע את כו' משמע מכאן אם אמר שכחתי נקרא פשיעה וכ"כ הרי"בה בסי' תקכ"ז ובב"י ע"ש. אמנם אדרבה משם נראה שטענת שכחה אינו פשיעה לפי שבשנה ראשונה חזי' דעציב א"ל סמוך אדידי רק מכח שעשה כך שני פעמים א"ל פושע את וכן יש להביא ראיה מדברי רש"י בב"ק פרק כיצד הרגל דף כ"ו ע"ב שכתב ד"ה לענין ד' דברי' פטו' דאע"ג דהכיר בה הוי שכחה שוגג ולא פשיע' עכ''ל. אבל יש לחלק דדוקא שם הויא שכחה שוגג ולא פשיעה דלא אסיק אדעתיה שישכח ואפי' שישכח לא אסיק אדעתי' שבנפילה זו מחיקו שיזיק לחבירו אבל בנ"ד היה לו לאסוקי אדעתיה שישכח ובשכחה זו תיכף יעבור על זמן איסורא וא"כ י"ל ששכחה זו היא פשיעה. אכן נלע"ד להביא ראיה מגמר' דב"מ פ' המפקיד דף מ"ב בעובדא דההוא גברא דאפקיד זוזי גבי חבריה אמר ליה לא ידענא אתא לקמיה דרבא א"ל כל לא ידענא פשיעותא היא וכן כתב הרמב"ם בפ"ד מהל' שאלה דין ז' וז"ל המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות וא"ל איני יודע אנה הנחתי כו' ה"ז פושע וחייב לשלם מיד עכ"ל וכתב הרב המגיד פשוט הוא בגמ' דהמפקיד כו' כל לא ידענא כו' ויש לתמוה על הרמב"ם שהרי בגמ' לא אמר רק זוזי ומהיכן הוציא לומר בין כלים כו' ואפשר שהוציא זה מלשון הגמר' שאמר היכן אותבינהו ולמה לא אמר היכן קברתינהו כי כספים אין להם שמירה אלא בקרקע וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' שאלה דין ד' וכמ"ש בגמר' אח"כ בעובדא דההוא קרטליתא כו' ע"ש ומזה הוציא הרמב"ם דין זה שאיירי שהפקיד גביה בין כלים בין מעות ולכן אמר בלשון אותבינהו שנוטה לב' פירושים וקאי על הנחת כלים בתיבה ועל הנחת זוזי בקרקע. או אפשר לומר שהרמב"ם הוציא זה מלשון שאמר רבא כל לא ידענא פשיעות' הלא כל מיותר הוא אלא ודאי שכל פירושו על כולם שאמר לא ידענא בין כלים בין מעות נקרא פושע ולכך נקט כלים ברישא. ובמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך כי יש לי כמה דקדוקים בהאי לישנא דהרמב"ם ובתשו' א' הארכתי למעניתי זכינו מזה שלא ידענא הוא פשיעה וה"נ בנ"ד שזה טוען שכחתי נקרא פשיעה וכן מבואר בריש פ"ב די"ט דף ט"ו ע"ב וז"ל מאי איריא מעי"ט אפי' בי"ט נמי אין ה"נ אלא גזירה שמא יפשע ופירש"י ד"ה שמא יפשע ישכח ולא יערב כו' ע"ש ואם כן בנ"ד שאפי' אם היה התנאי שלהם שאינו בשמירת השותפים אלא כשומר חנם מכל מקום חייב מאחר שפשע איברא לפי משמעות לשון השאלה מוכח שזה החמץ הי' של ראובן לבד ולא של השותפות והניח אצל השותף בתורת פקדון וכבר כתב הרמב"ם בפ"א מהל' שכירות והובאו דבריו בטח"מ סי' רצ"א ובש"ע סוף הסי' הנז' וז"ל המפקיד אצל חבירו בין בחנם בין בשכר אם שאל השומר את הבעלים עם הדבר או שכרם הרי השומר פטור אפי' פשע כו' בד"א בששאל הבעלים כו' בעת שנטל החפץ כו' או שהיו שאולים או שכורים אצלו מקודם כו' פטור כו' עד כאן לשונו. ובנ"ד שהם שותפים ביחד ובעת שהניח חמצו ביד השותף נראה שהיה שמירה בבעלים ופטור וביותר לפי מה שכתבתי לעיל ששמעון הוא המוחזק ויכול לומר קים לי כהרב בעל ש"ך שאין חילוק בין שומר לגזלן ויכול שמעון לומר לראובן הרי שלך לפניך והנלע"ד כתבתי: שאלה כט נשאלתי לפ' מ"ש בכמה דוכתי בתלמוד כל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונו וכתבו התוס' בפ"ק דסוכה דף ח' ע"א דאין מכוון כ"כ ולחומרא לא דק והשבתי להם להבין הענין תעשה רבוע י' על י' ותחלוק הרבוע על שתי וערב כזה.. ואם כן כל חדר ברבוע הוא ה' על ה' ואם תחלוק אותו לרצועות טפח רוחב ואורך תמצא בו חמישים טפחים כי ה' טפחים ה' באורך הוא כ"ה וכן ברוחב נמצא שהם נ' טפחים תעשה אלכסון בכל הרבועים של ה' על ה' הנז' ולא לאורך אלכסון. של י' על י' אלא מצד הב' מהריבוע של ה' על ה' עשה אלכסון י' על י' כזה.. וא"כ לפי החשבון של כל אמתא כו' יהיה אלכסון של רבוע ה' על ה' נוסף על כל א' ב' חומשים ואם כן יהיה ז' אמות כל אלכסון ורבוע ז' על ז' אם תחלוק לרצועות טפח הוא מ"ט טפחים וכבר אמרנו שצ"ל חמשים אם הוא רבוע של ה' על ה' ורבוע של האלכסונים של ז' על ז' הנז' הוא ג"כ חציה של רבוע י' על י' וכנראה בציור השני שציירתי לך וא"כ נחסר טפח א' וכנז' אלא צ"ל דלא דק כולי האי אלא האלכסון הוא מעט יותר מב' חומשין ולכך ג"כ ברבוע של האלכסון ז' על ז' יהיה ג"כ חמשים טפחים ודו"ק. ובשם הגאון מהר"ם חיות ז"ל הרב דק"ק ווילנא שמעתי הוכחה אחרת בקצור מופלג דלא דק והוא זה עשה לך ציור רבוע ה' על ה' ואם כן יהיה האלכסון ז' טפחים לחשבון כל אמתא כו' אחר כך תעשה מהאלכסון רבוע לצד החוץ כשיעור ז' על ז' כזה.. א"כ יהיה האלכסון של רבוע ז' על ז' עשרה אמות פחות חומש ועינינו רואות במופת של הציור שהרצועה של רבוע ה' על ה' הוא חצי אלכסון של רבוע ז' על ז' ואם כן האלכסון שלם צ"ל עשרה אמות כפל מהרצועה של ה' אמות ולפי החשבון של כל אמתא כו' הוא פחות חומש אלא ע"כ צ"ל דלא דק והאלכסון של ה' על ה' הוא מעט יותר מז' אמות ויהיה אלכסונו עשרה אמות שלמים ודו"ק והנלע"ד כתבתי: שאלה ל נשאלתי לחוות דעי לבאר קושית הרב בעל תי"ט על הרמב"ם וז"ל בעל תי"ט בר"ה פ"ד משנה ד' בראשונה היו מקבלים עדות החודש כל היום ונתקלקלו הלוים בשיר אבל הרמב"ם בפרק ג' מהל' קידוש החודש כתב וז"ל ונתקלקלו במקדש ולא ידעו מה יעשו אם יעשו עולה של בין הערבים שמא יבואו עדים וא"א שיקריבו מוסף היום אחר תמיד של בין הערבים עד כאן לשונו ובאמת שדבריו צ"ע של' המשנה אינו כדבריו גם בש"ס פליגי בקלקול השיר אם לא אמרו כל עיקר כדפי' הר"ב או שאמרו של חול בתמיד של בין הערבים ובפי' המשנה כתב נתקלקלו הלוים בשיר ענינו שלא אמרו שירה כלל שלא ידעו אם היה חול כו' כי על כל פנים צריך שירה על כל קרבן כו' ואחר שמקריבין תמיד לא היו מקריבין אחריו שום דבר וצ"ע עד כאן לשון בעל תי"ט תשובה נלע"ד דקשה להרמב"ם קושי' התוס' בגמרא דר"ה דף ל' ד''ה ונתקלקלו וז"ל ואמאי לא חשיב קלקול מוסף של ראש חודש שאחר התמיד שאין יכול להקריבו כו' עד וכ"ת דהקריבו כבש א' ע"ת דאם יבאו עדים יהא מוסף ואם לא יבואו עדים יהא תמיד דאם כן מאי קלקלו בתמיד דאי משום שהיו סבורים שלא יבאו עדים ואמרו שירה של חול זה הקלקול לא היה בתמיד אלא במוסף של ראש חודש שאמרו עליו שירה של תמיד של חול ועוד למ"ד שלא אמרו שירה כל עיקר היינו לפי שהיו ממתינים כל שעה שמא יבאו עדים עדיין ולא היו יודעים מה שיר יאמרו והשתא אם באו עדים ולא היה להם שהות ביום לומר שיר אם כן עדיין נתקלקלו הלוים יותר בשאר קרבנות שלא קרבו מיהו אפשר לומר שלא באו לפיכך לא היה להם קלקול אלא בשיר וי"ל כו' ע"ש בתוס'. הנה לפי זה מבואר ל' הרמב"ם דהוקשה להרמב"ם קושית התוס' אמאי לא חשיב קלקול מוסף ולמד הרמב"ם דבאמת הקריבו קרבן מוסף על תנאי וכמ''ש התוס