שער אפרים לד

וכתבו התוס' זה מפני שהוקשה להם אמאי לא מחלק התנא דמתני' בין יין ויין ובכלי א' או בב' כלים ומתרץ התוס' אורחא דמלת' נקט כו' א"כ מוכח בגמ' דלת"ק דמתני' דשרי יין ביין היינו בכלי א' ואסור בשמן היינו בב' כלים וה"ה איפכא יין בב' כלים אסור וה"ה יין ושמן בכלי א' מתיר כמו שכתבו התוס' ועוד דסתם יין ושמן בב' כלים וה"ה אם יין ושמן בכלי א' מותר וגם רבא דאמר דיקא נמי דיוקו מת"ק דמתני' ור"ש חולק אפי' יין ושמן בב' כלים מותר וכדמתרץ הגמ' בחצר שבין שתי מבואות וכמ"ש הב"י ז"ל וז"ל ורבינו סבר כיון דשני רבה מאי דשני ליה אביי א"כ הלכה כרבה ואיירי בחצר שבין שתי מבואות ואם כן יכול להיות שהטור פוסק כת"ק וגם הוא מוכח כן מדיוקו דרבא מדברי ת"ק ועוד שאם היה פוסק הטור כת"ק וגם הרא"ש והרי"ף פוסקים כן לא אישתמיט חד מהם לפסוק הלכה כר"ש בפירוש במקום ת"ק ועוד שהב"י בעצמו כתב אח"ז מיד וז"ל ומ"ש ובלבד כו' מימרא דרב כו' דה"ה לזה ביין ולזה ביין בעינן כלי א' שהרי אהא דרב כתב רש"י ואף על גב כו' עד לת"ק דבעי לזה ביין ולזה ביין נמי איתי' וא"כ הוא בעצמו כתב כן ודיוקו מרש"י שכתב הכל על דברי ת"ק ורש"י כתב בגמ' אחר כך בחצר שבין שתי מבואות וז"ל רש"י בד"ה למה"ד כו' ולרבנן דמתני' אם נשתתפו ביין וכלי א' שרי כו' אבל לזה בשמן כו' תרי עירובי נינהו ואסור ולפני זה כתב רש"י וז"ל אלא עם זה נשתתף ביין ועם זה בשמן ושני עירובין הן כו' עד וה"נ אף על פי שאין השיתוף מחובר יחד דהיינו בשני כלים שרי ור"ש לטעמיה א"כ מוכח מכל זה שהטור פוסק כת"ק וגם דבריו בעצמו סותרין זא"ז וכמ"ש וצ"ע. והיה נלע"ד לישב דברי הב"י ז"ל שהוא היה לומד בגמרא מאי דאמרינן בגמרא א"ר דיקא נמי כו' היינו שרצה רבא להוכיח דאיירי בכלי א' והיינו הת"ק איירי בהכי ור"ש פליג אחד זה ואחד זה א"צ כו' היינו בין בכלי א' בין בב' כלים וכדפרי' הגמ' ואפילו לזה ביין ולזה בשמן אבל לפי מאי דפריך אביי לרבא וסתר דבריו יין ויין ראוי לערב כו' לא שסתר כל דבריו דהיינו דמתניתין איירי בב' כלום אלא שסבר דבריו דרבא היה סובר דת"ק איירי בכלי א' ופליג ר"ש ואיירי אפי' בב' כלים ואביי סבר דאף ר"ש איירי בכלי א' ועל ר"ש אמר רב ובכלי א' ות"ק סבר אף בכלי א' יין ושמן צריכין לערב וקושית הגמ' אפי' לזה ביין ולזה בשמן בתמיה כו' היינו בכלי א' ומקשה בתמיה הרי אין ראוי לערב וא"כ אף בכלי א' צריכין לערב ומתרץ הגמרא בחצר שבין שתי מבואות ושנתנו שתיהם עירוב באמצעיות ובכלי א' ודמי כשני בתים כיון דלא עביד לשם שיתוף כמ"ש התוס' בר"ה ור"ש לטעמיה ורבנן סברי כיון דלא ראוי לערבו אם כן צריכין לערב משא"כ יין ויין. ואם כן בזה שקטה התמיהה על הרב מרן הב"י ז"ל כי הב"י לא למד פשיטות הגמרא כמו רש"י אלא שיטה אחרת היתה לו בפי' הגמר' אלא שמכל מקום קשה עליו לפי פירושו שהגמרא מקשה ואפי' לזה ביין ולזה בשמן בתמיה ומתרץ הגמ' בחצר שבין ב' מבואות דהיינו ב' עירובין מוכח מהגמ' אבל בחצר א' אפי' בכלי א' ביין ושמן אסור כמ"ש דדוקא בב' מבואות שהן ב' עירובין שרי אבל בחצר שהכל עירוב א' אסור והטור כתב דין זה בחצר א' וז"ל בעה"ב שהיה שותף עם שכניו דהיינו כלישנא דמתני' ולא חילק בין ב' מבואות בשלמא בל"ז הייתי יכול לומר דהטור פוסק כרבנן דמתני' וכר' יוסף דתלי פלוגתתן בט"י כמו הרמב"ם אבל עתה שכתב הבית יוסף שהוא פוסק כרבה קשה וגם האת"ל שהטור פוסק כר"ש היינו אליבא דרב יוסף דטבול יום אלא שהוא כותב בפי' שפוסק כרבה והוא תמוה וצ"ע היטב בב"י ובש"ס. והנה רבו הפירושים בביאור דברי הבית יוסף כדי לישבו וכלי"ם מכלי"ם שונים משונים וכולם לא סלקא אליבא דהלכתא לכן לא הבאתים: איתא במשנה דערובין בפ' בכל מערבין נתנו שאלה כו במגדל ואבד המפתח ה"ז עירוב רא"א אין זה עירוב וכתב הרב מברטנורה דפליגי היכא דמנעל קטיר במיתנא ובעי סכינא למפסקיה דצריך ליהוי ב' שבותים דהיינו טלטול הסכין וחתיכת החבל דמקלקל אינו אלא שבות דת"ק סבר שהוא מותר דדבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות ור"א סבר אף דסבר ר' דדבר שהוא משום שבות לא גזרו הא בשבות א' אבל כאן ב' שבותים הם והנה פליאה נשגבה מי הגיד להרב מברטנורה לחלק בין שבות א' לב' שבותים הלא במשנה הקדומה גבי נתנו באילן ואבד למעלה מעשרה טפחים אין זה עירוב למטה מי"ט ה"ז עירוב ושקיל וטרי בגמר' עד והא קמשתמש באילן אמר רבה לעולם כו' כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בהש"מ והקשה רש"י למה לא פריך הגמ' כו' מכרמלית לר"ה דלמטה מעשרה כרמלית הוא אלא דחדא מב' פירכי נקט ובתירוץ א' יתישבו שניהם ואם כן הרי בהדיא דסבר ר' אף בב' שבותים לא גזרו דכאן ב' שבותין הם משתמש באילן וקמוציא מכרמלית לר"ה. ונלע"ד לישב דכד מעיינת שם בתוס' ד"ה והא קמשתמש באילן הקשה התוס' קושית רש"י הנז' ומתרצים דה"מ לתרץ דקאי בכרמלית לכן לא מקשה הגמ' קושיא דמוציא מכרמלית לר"ה ואם כן שיטה אחרת היה להרב מברטנורה בגמ' כי מה שמתרץ הגמ' לעולם דקאי בר"ה היינו לפי סברת המקשן שאינו מקשה לו כ"א קושיא דקא משתמש באילן יכול הוא לישב אפי' דקאי בר"ה אבל האמת הוא בגמ' שקאי בכרמלית ואם כן אינו אלא שבות כו' דהיינו שמשתמש באילן דאפי' רבי מודה דגזרו בב' שבותים ולמעלה מעשרה אין זה עירוב משום דלמעלה מי' רה"י הוא וקמוציא מכרמלית לרה"י וגם משתמש באילן כמו שפירשו התוס' קודם המסקנא דה"מ לשנויי דקאי בכרמלית ואתי ככ"ע דלמטה מעשרה ה"ז עירוב לפי שקאי בכרמלית ואין כאן שבות לפי שלא ידע עדיין מהשבות דקמשתמש באילן ולמעלה מי' אין זה עירוב לפי שהוא מוציא מכרמלית לרה"י ולא אתיא כר' דאמר לא גזרו. וגם יש קצת הוכחה לדברי כי במשנה גבי נתנו באילן פי' הר"ע ברטנורה למטה מעשרה ה"ז עירוב לפי שאינו אלא דמוציא מכרמלית לר"ה ויקשה עליו למה לא מזכיר השבות דגמ' דהיינו משתמש באילן כי על משתמש באילן תירץ הגמ' דאתיא כר' וקאי בר"ה אלא כמו שכתבתי כי האמת הוא דקאי בכרמלית ומה שדחק הר"ב עצמו לזה הדוחק מפני שהוא רוצה לאוקמי' מתני' דנתנו במגדל אפי' ככ"ע לפי שקשה לו בגמ' ל"ל להגמ' לאוקמיה במנעל דקטיר במיתנא ובעי סכינא למפסקיה לוקמיה כפשוטיה דקטיר במיתנא ובעי למפסקיה ביד שהוא שבות דמקלקל אלא לפי שזה השבות א' כ"ע מודים דה"ז עירוב דשבות א' לא גזרו אלא דפלוגתיהו בשני שבותין ודיוקו הוא מרש"י ז"ל אבל עם כל זה נראה לדוחק. ומהגאון הרב מהר"ר העשל נר"ו שמעתי ישוב על זה שהיה מחלק בין אלו השבותים לשבותים דנתנו באילן לפי שהשבותין דנתנו באילן הם מיד בעשיית המצוה דהיינו בנטילת העירוב הוא עובר על שני שבותין דהיינו שמשתמש באילן ושמוציא מכרמלית לר"ה אבל כאן גבי מגדל הוא עובר על שבות דטלטול הסכין קודם שום מצוה לכן מודה ר' כאן דגזרו. אבל אין זה אמת ורש"י יכול לסבור זה הפשט לפי שהתוס' מקשים כאן קושי' על רש"י ע"ש וצ"ע ודו"ק: שאלה כז בהל' פסח סי' תע"ג כתב הרב הב"י ז"ל בשם רי"ו סומא פטור מלומר הגדה כמו שפטור מכל המצות ומ"מ חייב בכל מדרבנן ולהוציא הרבים יכול להוציא למ"ד מצה בזמן הזה דרבנן כו' כך פשוט בפ' ערבי פסחים ומברך עכ"ל הנה מ"ש רי"ו כך פשוט בפ' ערבי פסחים לכאורה איתא שם אפכא דהכא אמרי' שם דף קט"ז א"ר אחא ב"י סימא פטור מלומר אגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב התם בנינו זה גבי בן סורר מה להלן פרט לסומא אף כאן פרט לסומא אינו והא שאלתינהו מאן אמר אגדתא בי רב יוסף רב יוסף וכן בי רב ששת כו' ומשני קסברי רב יוסף ורב ששת מצה בזמן הזה דרבנן ופריך מכלל דרב אחא סבר דאורייתא כו' בתמיה ומשני קסבר רב אחא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כו' ופריך לרב ששת ולרב יוסף נמי והאיך אמרי הגדה והוציאו אחרים ומשני בשלמא התם גבי בן סורר מדה"ל למכתב הוא וכתיב זה פרט לסומין כו' אבל הכא זה לבעבור מצה ומרור אתי ולא פרט לסומין כו' א"כ משמע לפי מסקנת הגמ' אליבא דרב יוסף ורב ששת דסומא חייב לומר הגדה כמו שאמרו רב יוסף ורב ששת וא"כ היאך מייתי הרי"ו הנ"ל ראיה מהא דע"פ דסומא פטור מלומר הגדה. תשובה נלע"ד דדברי רי"ו נכונים הם דה"ק סומא פטור מלומר הגדה כמו שפטור מכל המצות וכמ"ש בגמ' דהקובל וכמו שמקשה הב"י באמת אח"כ דזהו אליב' דרבי יהודה בפ' החובל ולא קיי"ל כוותיה משמע דז"א נלמד מגמ' דע"פ רק מ"ש רי''ו אח"כ ומ"מ חייב בכל מדרבנן ויכול להוציא אחרים למ"ד מצה בזמן הזה דרבנן כו' וזהו נלמד מגמ' דע"פ ממסקנת הגמר' דרב יוסף ורב ששת דהוציאו רבים י"ח לפי שסברי מצה בזמן הזה דרבנן כו' וק"ל ועיין בתשו' מהרדב"ז סי' נ"ט: שאלה כח ראובן שתבע את שמעון שותפו שפשע שלא מכר חמצו לגוי בע"פ ועי"ז עבר את הפסח ואסור בהנאה ושמעון טוען שכחתי בכן יורנו מורינו ורבינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים: תשובה הנה צ"ע אי יש לדמות זה למ"ש בגמר' דהגוזל קמא גבי הגוזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי (הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל) שלך לפניך ע"ש. (ע"כ מצאתי) וזאת ליהודה ויאמר ונראה מה שנסתפק אמ"ו הגאון זצוק"ל אי יש לדמות להגוזל חמץ ועבר עליו הפסח כו' אפשר לפי שראה שה"ה מהרש"ל ביש"ש בהגוזל קמא סי' כ' מחלק בין ההוא דהגוזל חמץ כו' ובין שומר כו' ומסיים שם וז"ל הלכך בכל איסורי הנאה שבעולם והן בעין אומרי' הש"ל גבי גזלן ולא גבי שומר עכ"ל ובנ"ד שהשותף פשע ולא מכר חמצו והשותפי' ש"ש זה לזה וכמ"ש בב"ב פרק חזקת ובטח"מ סי' קע"ו ע"ש בודאי שאינו יכול לומר הש"ל ומחויב לשלם לראובן מכיסו. ברם ראיתי שהרב בעל ש''ך בספרו לח"מ סי' שס"ג ס"א השיג עליו וכתב וז"ל מה שפסק רש"ל כו' אינו נראה לענ"ד כו' בראש מ"ש תימא בעיני שרישא ד"ה וסיפא דמתני' הוי ר' יעקב כו' לא קשה מידי דהא לא אמרינן דרישא רבנן לחוד דנימ' דמתני' אתי' כתרי תנאי אלא כולי מתני' אתיא כר"י ורישא אתיא אפילו כרבנן כו' והכי משמע לישנא דגמר' חמץ ועבר עליו הפסח כו' ולא קאמר מני מתני' ר"י היא כו' אלא ודאי משום דהאי