שער אפרים לב

הקטורת או שעשאו מתחלה מינים של חול סמני קטורת ובזה ניסו ולא בשל קודש אף שאסור לפטם קטורת במתכונתה דלמא לא עשאו ממש כמשקל הנז'. אמנם נלע"ד להביא ראיה מגמ' הנז' למ"ש הב"י לפי שאמרינן בגמ' בסוף ענין הנז' וז"ל הגמ' שם וכששמעו חכמים הדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו כו' וחזרו בית אבטינס למקונן עכ"ל לפ"ז למה חזרו בית אבטינס למקומן עבור שכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו משמע מכח כבוד י"י החזירו למקומן הלא כשאינם יודעים העשב של מעלה עשן חייב מיתה אלא מוכח מזה שאינו חייב מיתה רק לכבוד י"י בעלמא. ומ"ש הגמ' דיומא עלה נ"ג שאם חיסר מעלה עשן חייב מיתה היינו כשלא הניח בתוכו שום עשב שמעלה עשן אבל אם הניח בתוכו עשב אף שאינו טוב כמו מעלה עשן שגורם לעשן לעלות זקוף כמקל אינו חייב מיתה וזהו כוונת הב"י במ"ש שאם חיסר מעלה עשן שאינו חייב מיתה ואפילו איסור ליכא היינו שמ"מ נתן בתוכו עשב אחר שמעלה עשן אף שאינו מתמר ועולה וזקוף כמקל כמו העשב מעלה עשן וכמו שמוכח מהגמ' שמביא הב"י לסיוע לו ובאמת גם הב"י מודה שאם לא נתן בתוכו שום עשב שמעלה עשן שחייב מיתה כמ"ש אם חיסר מעלה עשן חייב מיתה. וכן מוכח מגמ' דיומא עלה נ"ג שם וז"ל אמר מר מנין שנותן בה מעלה עשן כו' קרא לקרא אר"י ה"ק אין לי אלא עלה מעלה עשן עיקרי מעלה עשן מנין כו', א"ל אביי והא איפכא תניא כו' ע"ש אם כן מוכח מגמ' זו שמרבה אף שאינו טוב כמו (הגה"ה מבן הרב המחבר ז"ל) וזאת ליהודה ויאמר אגב העיון בדין הנז' ראיתי בתי"ט ביומא סוף פרק ג' שכתב על הא מתני' דאבטינוס לא רצה ללמד על מעשה הקטורת הגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד כו' וז"ל ואני תמה על שלא מצא הגרס בן לוי גם כן תשובה לדבריו שמא ילמוד אדם שאינו הגון כו' עכ"ל. ולי הצעיר נלע"ד דאין כאן מקום לתמיהתו דהא גמרא ערוכה היא ביומא סוף הממונה דף ל"ח וז"ל כולן מצאו תשובה לדבריהם בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו ומשמע להדי' דגם הגרס בן לוי הוא בכלל מן אותם שמצאו תשובה לדבריהם ואם בעבור שמבואר בגמ' ששאלו לבית גרמו ולבית אבטינס ומצאו תשוב' לדבריהם ומה שאין כן גבי הוגרס חדא מאן יימר לן דלא מצא תשובה דמאחר שלא שאלו לו לא השיב וכי איהו חלים ואיהו מפשר ובאמת אם היו שואלים לו גם הוא היה מוצא תשובה לדבריו שלא ילמוד אדם כו' ובזה ניחא על ששאלו לבן קמצר ולא שאלו להגרס לפי שתשובתו ידעו מבית גרמו כו' ומשא"כ בבן קמצר לא שייך האי טעמא וכמ"ש ביפה מראה ומביאו הרב בעל תי"ט ע"ש ותו הא הוכחנו לעיל מגמ' דגם הוגרס הוא מן אותם שמצאו תשובה לדבריהם אשר נאמר עליהם זצ"ל ובזה נסתלק תמיהת הרב בעל תי"ט. העיקר מעלה עשן כו' א"כ ה"ה שיכול לרבות מן רבוייא דקרא אף שאינו מתמר ועולה וזקוף כמקל דק שנותן בה עשב שמעלה עשן די ובזה דברי הב"י נכונים והנראה לעניות דעתי כתבתי: שאלה יז מה שכתב הרב בעל המפה בא"ח סי' רל"ד ס"א וז"ל אין לומר אשרי קודם מנחה אלא כשיש מנין בב"ה כדי שיאמרו עליו קדיש ואיכא למידק מאי שנא ממ"ש בסי' ס"ט בש"ע גבי פורס שמע דאף בשביל א' יכול לומר קדיש וקדושה כו' ע"ש אף שיש לחלק דשם נקרא רק פורס שמע ולא נקרא תפלת צבור לכן מותר אף בשביל יחיד משא"כ בתפלת צבור. אבל כד מעיינת במקור מוצא דין זה שכתב שם ומסיים ולכך ישתבח בעמידה כדי לומר עליו קדיש משמע שהטעם הוא משום הפסק שלא יפסיק הש"ץ בין ישתבח לקדיש וה"ה גבי אשרי ה"פ דאין לומר בלא מנין כדי שלא יפסיק בין אשרי לקדיש בדברים בטלים דאל"כ הלא הקדיש שאחר ישתבח אינו קאי אישתבח אלא אפסוקי דזמרה והאיך יאמרו קדיש אישתבח אלא ודאי כמ"ש וכן מוכח מתשו' הר"מ מינץ סי' ח' שכתב שימתין בישתבח עד שיבא מנין ויאמר קדיש ושלא יפסיק וע"ש ולכאורה סותר מ"ש לעיל ודוק שם ועיין מ"ש מרן הב"י בשם מהרי"א דהטעם משום הפסק אך משמע קצת משם שכתב שגם הש"ץ יאמר פסוקי דזמרה י"ל דהיינו במנין (עד כאן מצאתי): שאלה יח נשאלתי אם רשאי לקדש או להבדיל על יין שמסריח קצת אחר ההחביות או לא זהו פשוט לענין קידוש שפסול לקדש עליו וזהו גמ' ערוכה פ' לענין פירות אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך ע"ג המזבח ולאפוקי ריח רע שמסריח קצת ופי' רשב"ם כגון הניתן בחביות שאינו נקי והובא גם כן בטא"ח סי' ער"ב אבל לענין הבדלה או לקידוש של שחרית צ"ע אם הם פסולי' לכאורה י"ל שכשרים להבדלה מאחר שמבדילין על חמר מדינה ומשא"כ קידוש שאין מקדשין על שכר אף שהוא חמר מדינה אבל עדיין צ"ע כי מה מקדשין על שכר כשהוא חמר מדינה היינו לפי שאפשר לקדש על הפת ומשא"כ בהבדלה וא"כ לענין יין בעצמו אין חילוק בין קידוש והבדלה וראיתי בר"ן פ' ע"פ וז"ל אין מקדשין אלא על היין לאו למעוטי פת אלא למעוטי שכר אפי' קבע סעודתא עלויה א"כ הוי חמר מדינה אין מקדשין עליו דהא אמרי' פ' המוכר פירות אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך ע"ג המזבח דקידוש אפשר בפת אבל בהבדלה ובהמ"ז שא"א בפת התירו ובהבדלה כל היכא דהוי חמר מדינה עכ"ל א"כ משמע להדי' שמ"ש שאין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך היינו מטעם שקידוש אפשר בפת לכן אין מקדשין ומשא''כ בהבדלה וא"כ לפ"ז בהבדלה מבדילין על יין שריחו רע דלא גרע משכר אבל יש לדחות דהרי לפי הדעה שהביא ב"י בש"ע סימן רע"ב סעיף ט' שמקדשי' על השכר אף שאפשר בפת ואפ"ה סבר דאין מקדשין על יין שריחו רע א"כ מוכח דשכר עדיף מיין שריחו רע ומזה מוכח דגם בהבדלה אין מבדילין על היין שריחו רע ומבדילין על השכר. ואין לומר שמ"ש אין מקדשין על היין שריחו רע היינו במקום שאפשר למצוא יין אחר ומשא"כ אם אינו בנמצא אז יותר טוב לקדש עליו מעל השכר אבל ז"א שהרי אמרו הטעם לפי שאינו ראוי לנסך ע"ג המזבח א"כ משמע אף שאינו בנמצא וצ"ע לדינא ועיין באגור מ"ש על דברי הרמב"ם שהביא הטור. (ע"כ מצאתי): שאלה יט כתב ה"ה רש"ל ביש"ש פ' כל הבשר סימן נ"ג ומחלק בין נשים לשאר פטורים דגבי ציצית אפשר לכל עולם להיות בלא ציצית כו' ע"ש איני יודע מה יחלק לגבי ציצית גופה דאשה יכול' לברך כמו בשאר מצות עשה שהזמן גרמא וכמ"ש הטא"ח סי' י"ז ולמה שואל אינו יכול לברך. גם מה שדחה ראיות הרא"ש ותוס' דגבי שואל חלוקו שאני דא"א לו לילך ערום משא"כ גבי ציצית איני מבין דבריו נמי אפשר לו שלא לקרוע כמו בשואל חלוק ולא הודיעו שהולך לבקר חולה אסור לו לקרוע דהרי אינו מחויב ג"כ לקנות חלוק כדי לקרוע כמו גבי ציצית שאינו מחויב לקנות טלית אלא אמרי' כיון שהודיעו שהלך לבקר אמרי' מסתמא הוי כאלו נתן לו במתנה ה"ה גבי ציצית כיון ששאל אצלו כדי לצאת אמרי' דסתמא נתן לו באופן שיצא ורשאי לברך עליו וקיל טפי יותר משואל חלוק דהתם מפסיד לו בקרעתו משא"כ גבי ציצית. גם מ"ש גבי אתרוג א"א בלעדו מש"ה אמרו מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה משא"כ גבי ציצית משמע מלשונו דס"ל אפילו מתנה על מנת להחזיר לא מהני גבי ציצית ותמהני דהרי קי"ל בכל מילי אמרי' מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה חוץ מלגבי קידושי אשה. גם מה שחילק בסברת הכרס דאפילו לדעת המברכין דוקא כשלובש בעת התפלה עם הנחת תפילין משא"כ אם לובש כדי לעלות לתורה או לירד לפני התיבה אנא לא חילוק ולא בילק ידענא דלטעמ' שכתב הרא"ש דהוי כאלו נתן לו במתנה ע"מ להחזיר א"כ מה לי בשחרית עם הנחת תפילין או כשיורד לפני התיבה. וראיה לזה דהרי בריש הל' ציצית כתב הרא"ש דטועה אותו הש"ץ שלוקח הטלית אחר כשמשכימין לסליחות לפני יה"כ כדי לפטור מברכה דע"כ לא אמרינן שאולה פטור אלא כשאינה מצוייצת אבל מצוייצת מברך משמע אפי' אינו בעת התפלה בשעה הנחת תפילין לפ"ז נראה דדברי הרא"ש שרירין וקיימין ואין חילוק בין בשחרית או לעלות בתורה או לירד לפני התיבה ויברך בכל פעם (ועיין היטב בדברי ה"ה רש"ל הנ"ל): שאלה כ נשאלתי על הא דאמרו בגמ' ק"ו מציץ שאין בו אלא אזכרה א' ק"ו לתפילין שיש בו כמה אזכרות כו' והלא כתב מהר"מ יפה בסי' כ"ז סעיף ח' שמצנפת יש בו קדושה יותר מן התפילין ואין בה הזכרה כלל. ועוד מנ"ל לומר שאסור לתת כלי א' של מצוה על המצנפת שיש בו יותר קדושה מהתפילין דלמא אדרבה יש בתפילין יותר קדושה מן המצנפת לכך אסור לחצוץ במצנפת לתפילין עכ"ל השאלה: תשובה אין אני רואה שום קושיא בזה דמה שאנו לומדים ק"ו מציץ לתפילין אין הטעם שתפילין יש בהן יותר קדושה מן הציץ כי לעולם בעצמות הענין של בגדי כהונה כגון הציץ והמצנפת יש בהן יותר קדושה מן התפילין רק זאת אנו לומדים מן הציץ שהזהירה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו ולמה דוק' גבי ציץ הזהירה תורה שלא יסיח דעתו ממנו ולא על שאר בגדי כהונה אלא משום אזכרה שבו וא"כ ק"ו לתפילין שלא יסיח דעתו מהם אף שבלא"ה אין זה ק"ו גמור וכמ"ש התוס' בפ"ק דיומא ריש דף ח' שהק"ו יש לו פירכא אבל מ"מ שפיר למדין ממנו שלא יסיח דעתו אבל לענין קדושה לעולם הציץ ושאר בגדי כהונה כגון מצנפת קדושים יותר מן התפילין כי מה ענין אזכרה לענין קדושה. גם מה שבא בשאלה מנא לן לומר שאסור לתת כלי א' של מצוה על המצנפת כו' דלמא אדרבה כו' לא חש לקמחיה דהלא דברי הרב רמ"י הנז' לקוחים מדברי הר"ן במגילה פ' הקורא גבי נתנם על בית יד אונקלי שלו ה"ז דרך החיצונים והיינו מטעם דכתיב לאות על כו' וכתב הר"ן דמזה דקדק הרשב"א דתפילין של ראש מותר לתת כובע וע"ז הקשה הר"ן הלא אמרינן מקום יש בין ציץ למצנפת להניח תפילין ומשני משום דאסור לתת כלי א' של מצוה על המצנפת וא"כ מהיכי תיתי לומר דאסור לחצוץ במצנפת לתפילין אי אמרינן דיש בתפילין יותר קדושה מן המצנפת הלא דקדוק הרשב"א הוא מגמר' דנתנם על בית יד אונקלי שלו דמוכח שפיר מזה דמותר לתת