שער אפרים לא

ומה שחילק אמ"ו הגאון זצוק"ל בין מעשר לבכורים דבמעשר מתפלל ואינו מן הראוי שישקר בתפלתו ומה שאין כן בבכורים וכאן הבן שואל ואומר מי יתן ואבין דברות קדשו דהא גמרא ערוכה היא בפרק הספינה דף פ"ב דפריך רב אחא לרב אשי מכדי פסוקי נינהו לקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא ופי' רשב"ם שהרי משום הבאת בכורי' קא קרי ושמא לאו בקרקע שלו גדלו ומשקר וכתיב דובר שקרים לא יכון עכ"ל. ולפי החילוק של אמ"ו הגאון מאי משני רב אשי הרי מקרא בכורים אינו תפלה כ"א שבחו של מקום. ועם הגמ' זו נלע"ד לסלק התמי' מה שתמה הרב בעל תי"ט בפרק קמא דבכורים שכתב וז"ל ואנדרוגינוס וכתב הרע"ב וכתיב איש לפי פקודיו וכו' ותמהני דבכל דוכתי אימעוטי מכח ספק ובמתני' דלקמן נמי ממעטינן קונה ב' אילנות מחמת ספק עכ"ל. ותמהני על תמיהתו שהרי בכל דוכתי צריך קרא למעוטי ולא ממעטינן להו מהיכא דממעט האשה זולת בקידוש מי חטאת ביומא דף מ"ג ע"ש וה"ה בבכורים אף דלא נתחלק' הארץ לנקבות מכל מקום צריך קרא למעט טומטום ואנדרוגינוס ועיין בתוס' בבכורות דף מ"ב ד"ה אלמא כו' ותו שהרי אמרינן בגמ' דחגיגה דף ד' אמר מר זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס איצטריך סד"א הואיל ואית ליה צד זכרות לחייב קמ"ל דבריה בפני עצמו הוא אלא טומטום ספיקא הוא מי איצטריך קרא למעוטי ספיקא אמר אביי כשביציו מבחוץ עכ"ל ע"ש וה"ה בבכורים אי לאו האי קרא דאיש לפי פקודיו לא היינו ממעטינן לטומטום ואנדרוגינוס ובזה נסתלקה תמיהת הרב בעל תי"ט. גם מ"ש מקונה ב' אילנות מחמת ספק לענ"ד אינו דומה זה לזה דלפי מ"ש לעיל בשם הגמ' דפ' הספינה הנז' דגבי קונה ב' אילנות איכא תרי טעמי בגמ' הנז' אליבא דרב אשי משום דמיחזי כשיקר' ואליבא דרב משרשיא דלמא אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר ומה שאין כן גבי בכורי טומטום ואנדרוגינוס ביכורי ודאין נינהו אלא דספק איש או אשה נינהו ומטעמא דרב משרשיא היו מביאין וקורין וראיתי בב"ח לא"ח סי' קצ"ט שמקשה על הטור במה שמביא ראיה לדברי ר"ת מדתניא בספרי כאשר נשבעת לאבותינו פרט לגרים כו' וז"ל ולמה אינו מביא מן המשנה דבפ"ק דבכורות (צ"ל דביכורים) תנן להדיא דגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע י"י לאבותינו כו' עכ"ל. ולענד"ן דהרי"בה סובר כהרמב"ם דפוסק בבכורים דהגרים מתודים ולכך אינו מביא ראיה ממשנה דביכורים אלא מדתניא בספרי גבי מעשר דכולי עלמא מודים דאינם מתודים וכוונת הטור להשוות הני תרי פיסקי דהרמב"ם גם אליבא דר''ת עוד ראיתי בב"ח שם שכתב במה שמפרש דברי ר"י וז"ל וצריך לישב ההוא דספרי לדעת ר"י דסבירא ליה לר"י דהשקיפה נמי לא מצי אמר מדכתיב ואת האדמה אשר נתת לנו וגו' דדוחק הוא לחלק בין מקרא דהשקיפה למקרא דהגדתי אשר נשבע י"י לאבותינו וגו' כדפי' בסמוך אליבא דר"ת כו' עכ"ל ע"ש. הנה הרב בעל ב"ח ניצול מן הר"י ופגע בו הני תרי פיסקי על הרמב"ם הנז' דסתרי אהדדי לפי קושית הרב בעל ש"י למורא הנז' אם דוחק הוא לחלק בין מקרא דהשקיפה למקרא דהגדתי איך ידחוק עצמו לתרץ קושית הרב בעל שפתי יונה בתשוב' שי למורא הנז' להשוות דברי הרמב"ם. ולפי מ"ש גם הספרי מיושב אליב' דר"י הנז' ואל דעות אלקים הוא יודע שהספר שי למורא הנז' אינו בידי כעת להשתעשע בדבריו וכד הוינא טליא קריתי קושיא זו בספרו אבל איני זוכר מה שתירץ והנלע"ד כתבתי: שאלה טו כתב הרב הב"י בטא"ח סי' שכ"ג אבל אסור להטביל כלי חדש כו' עד ולהלכה כיון דלהרי"ף והרמב"ם משמע דשרי להטביל כלים חדשים בי"ט הכי נקטינן כו' עכ"ל הב"י וה"ה מהרש"ל כתב ביש"ש בגמ' דביצה בפ' יו"ט סי' י"ט וז"ל וטעה בזה (הב"י) טעות גדול דהא כתב הרמב"ם להדיא בפ' כ"ג דהל' שבת דאין מטבילין כלים בשבת משום דמחזי כמתקן ולפ"ז אפילו כלים חדשים נמי אסורים עכ"ל ה"ה הרש"ל שם ועיין שם מה שכתב באריכות. ונפלאתי מאד על ה"ה מהרש"ל שמחשב להב"י כטועה וכבודו .. במקומו מונח ולענד"ן דדברי הב"י נכונים ואוסיף להפליא על הרש"ל ממה שכתב בהל' שבת כתב הרמב"ם ז"ל הטעם משום דמחזי כמתקן ולפ"ז אפילו כלים חדשים נמי אסורים הן אמת שכדבריו כן הוא בזה שאפילו כלים חדשים נמי אסורים דמ"ש הרמב"ם בשבת דאסור להטביל משום דמחזי כמתקן זהו לאו מטעמיה דרבא שכתב כאן משום דמחזי כמתקן רק מטעם שמבואר במשנה פ' במה מדליקין דאין מטבילין כלים בספק חשיכה ואין מעשרים את הודאי וטעמייהו משום מתקן וכמ"ש רש"י שם ובזה מודה הרב הב"י דאסור בשבת משום דמחזי כמתקן רק שכוונת הב"י הוא מאחר שהרמב"ם כתב גבי יו"ט הטעם שמא ישהה ולא כתב משום מתקן משמע שסובר דכלים חדשים מותר להטביל ביום טוב ודייק דשם לא שייך הטעם שמא ישהה וכמ"ש למטה אמנם לא עלה על דעת הב"י מעולם שמשמע מדברי הרמב"ם שבשבת מותר להטביל כלים חדשים כי דברי הב"י אינם אלא ביום טוב ולא איירי בשבת ואף שכתב הב"י בשלחנו הטהור דעת המתיר היינו דעת הכלבו או אפשר שסבר דגם אליבא הטעם דמתקן מותר להטביל כלי' חדשי' דשם לא שייך תיקון הואיל והוא מד"ס. וגם מה שתמה הרש"ל ז"ל על המ"ע שנראה כמסופק בדברי הרמב"ם אם סובר הטעם דמתקן גם בזה נפלאתי מאד שהרי כתב המ"מ בהדיא בפ' כ"ג מהל' שבת דין ח' וז"ל ומותר להטביל במים וכו' ודע שטבילת כלי תשמיש הנקחים מן העכו"ם אסור בשבת משום שהוא כמתקן כלי ואם כן הלא כתב המ"מ בהדיא שבשבת אסור להטביל כלים חדשים מפני שנראה כמתקן כלי ואיך כתב רש"ל שהוא כמסופק כו' ובאמת מה שהוא מסופק היינו גבי יו"ט דוקא דדוקא בשבת אסור משום שנראה כמתקן אבל לא בי"ט משום דהוי כמו אוכל נפש (אע"ג דהרמב"ם סבר דמכשירי אוכל נפש אסור בי"ט כרבנן ולא כר"י בפי"ט ולכן לא חילק בשפוד שנרצף כמו שחלק רש"י בפרק אין צדין אלא דלעולם אסור לתקנו ביום טוב וכמ"ש כל זה בהמ"מ עם כל זה נראה לחלק דדוקא כשעושה מעשה בגוף הכלי אסור משום מתקן אפילו במכשירים אמנם בטבילת הכלי כיון שאינו מעשה בגוף הכלי אם הכלי הוא ממכשירי' אין ראוי לגזור בו משום מתקן ועיין בתשו' ה"ה רלב"ח סי' ט"ו): ועוד נלע''ד דדוקא בשבת אסור דלא מצינו היתר משום תיקון כלי אבל ביום טוב דהתירו כמה דברים אפי' מלאכה גמורה ואין בזה תיקון גמור לגזור בו וכמו שמצינו כמה חלוקים בדיני י"ט בענין טבילת כלים בפ"ד מהל' יום טוב בדין י"ז כלי שנטמא בפי"ט אין מטבילין אותו ובדין י"ח כתב כלי שנטמא ביום טוב מטבילין אותו ואם נטמא בולד הטומאה בעי"ט מטבילין אותו ביום טוב ושאר דיני' מחולקים גבי יום טוב לאפוקי גבי שבת סותם הרמב"ם שאסור מכל צד ולא חלק שום חילוק ולכן המ"מ מסופק דוקא גבי יום טוב. גם מה שהקשה על הרא"ש דהלא אם לרב ביבי שרי להטביל כלים חדשים למה לן לאסור משום דרבא ורבה דסתמא דגמ' פסק כרב ביבי י"ל לענין חומרא דאין מטבילין ביום טוב פסק כברייתא אבל להקל לא פסק כברייתא כגון גבי כלים חדשים והברייתא לא איירי בדין זה דטבילת כלים חדשים. וגם מ"ש רש"ל אחר כך דגם אליב' דרב ביבי אסור להטביל כלים חדשים משום שמא ישהה ואתי לידי תקלה ז"א דדוקא גבי טבילת כלים טמאים גזרינן דאתי לידי תקלה אם ישהה הואיל ומותר להשתמש בתוכם חולין ולאו כל אדם אוכל חולין בטהרה וכמ"ש התוס' שם ד"ה כלי שנטמא באב הטומאה כו' לכן גזרינן שבא יבא לידי תקלה ובכ"ח אף שישהא אין כאן איסור ואם כן איך יעלה על הדעת שיאסור טבילת כלים חדשים משום שמא ישהה ואף אם נאמר דשמא ישהא אסור גם כן משום שמכוין מלאכתו בי"ט וכמ"ש הר"ן) חדא דמכל מקום דברי הרש"ל תמוהים דהוא כתב מטעם תקלה ועוד אף אם נאמר שיכוין מלאכתו במועד לא שייך גבי טבילת כלים חדשים וכמ"ש ה"ה הרלב"ח בתשו' הנז' דדוקא בכלים שהם ביד ישראל דכיון שנטמאו במקרה אפשר שלא יחוש אליהן להטבילם מיד וישהא אותן עד י"ט מה שאין כן בכלים הנלקחים העכו"ם כיון שישראל יודע שהוא אסור להשתמש בהם קודם טבילה ומיד כשלוקחם מטבילן וליכא למיחש שמא ישהא. וגם לפי החילוק שכתבתי לפני זה הוא גם כן נכון דדוקא גבי כלים טמאים חיישינן שמא ישהה לפי שמ"מ מותר להשתמש בו קצת דברים כגון חולין ושאר דברים טמאים רק שבי"ט צריך לטהר עצמו יטבילו ביום טוב מה שאין כן גבי כלים חדשים אסור להשתמש בו כנ"ל. וגם מ''ש רש"ל עוד וזה לשונו ותדע דמשום הכי אמר תניא כוותיה דרב ביבי כו' שהרי בגמ' פריך אטעמ' דרבא דאמר משום מתקן כו' עד והשתא אי נאמרה הלכה כרב ביבי ובטלו כל הני טעמא אחריני אם כן אפילו תאמר דרבא הדר ביה לשם אנו לא מהדר ביה (ולמה פסק הרי"ף מגמע ופולט) עד כאן לשונו ע"ש. ולפי מ"ש לעיל אין מקום לקושיתו דודאי גבי י"ט פסק כרב ביבי ולא כרבא משום גבי יום טוב לא שייך תיקון וכמו שכתבתי לעיל מה שאין כן בשבת פסק כרבא דהיינו כמתניתין דבמה מדליקין דאין מטבילין כלים בשבת והטעם משום מתקן וכמ"ש הרמב"ם גבי שבת ואם כן קשה אפילו אדם נמי ומשני משום דנראה כמיקר כו' ומסיק דרבא הדר ביה ולכן פסק גבי שבת דמגמע ופולט וזה ברור וע' ברי"ו נתיב ד' ח"א ועיין בתשו' הרלב"ח סי' ט"ז הנז' והנלע"ד כתבתי: ראיתי בספר באר שבע במס' כריתות דף מ"ו שאלה טז שהקשה על הב"י בא"ח סי' קל"ג שכתב שם דאם חסר מעלה עשן ליכא שום איסור והביא הראיה כו' ע"ש עכ"ל הב"י ומקשה הרב בעל באר שבע הלא אמרינן בהדיא בגמ' דיומא פרק הוציאו לו דף נ"ג דאם חיסר מעלה עשן או אחת מכל סממניה חייב מיתה והביא ראיה מקרא אם כן איך כתב הב"י שאפי' איסורא ליכא ומכח קושיא זו משוי להרב הב"י כטועה ח"ו ע"ש: תשובה הנה לענ"ד יש ליישב הקושיא הנז' ודברי הרב הב"י נכונים בטעמם כי כד מעיינת בגמ' דיומא דף ל"ח ע"א אשר משם הב"י הביא ראיה לדבריו וז"ל הגמ' בית אבטינס היו בקיאים במעשה הקטורת ולא רצו ללמד שלחו חכמים לאלכסנדרי' של מצרים כו' ולא היו יודעים להעלות עשן כמותן כו' עכ"ל ע"ש. ויש להקשות על הראיה זו של ב"י דמנ"ל דניסו בקטרת זה בעזרה דלמא ניסו חוץ לעזרה ואין כאן שום איסור דהואיל וניסו צורך