שער אפרים רז

עד שימצא כמ"ש התוספות ר"פ כל שעה וא"כ מה לי כשעובר בבל יראה עכ"ל הנה קושיא זו יקשה על הרא"ש בפ' כל שעה שכתב ישראל שמצא חמץ בביתו אחר הפסח מן הדין הוא מותר דכיון דבטלו לא עבר על בל יראה וליכא למקנסי' עכ"ל וקשה ל"ל למימר הטעם משום דביטלו אפי' לא ביטלו מ"מ אינו עובר עד שימצא וכן בהגמי"י בפ"א והב"י מביאו סוף סי' תמ"ז וז"ל אם נתערבו חטים חמץ בשאר חטים כשרים ולא נודע עד לאחר הפסח אע"ג דקנסא קניס ר"ש מ"מ כו' עכ"ל וקשה שהרי מאי דקניס ר"ש משום דעבר בבל יראה וכשלא ידע עד לאחר הפסח אינו עובר עלה וליכא למיקנסי' אלא ודאי סברת התוס' יחידאי היא. ומ"ש מכ"ת בשם הר''ן אינו בביתי אבל ראיתי בתיו"ט שהביאו וכתב זה בלשון אפשר ולא בהחלט ואפשר נמי מה"ט דהוקשה לו מגמ' דפסחים שם דף י"א דפריך ר"י אר"י ממתני' דשבת לא יקוב כו' ור"י מתיר ומשני משום חומרא דשבת מבדל בדילי כו' ע"ש הרי להדיא אפי' אליבא דר"י דגזר בחמץ למיבדק מטעם דלמא אתי למיכל לא גזר היכא דאיכא חומרא ומכ"ש רבנן דלא גזרי דלמא אתי למיכל מטעם דמחזיר עליו לשורפו מכ"ש דלא גזרו משתחשך עד לאחר הפסח דאיכא תרתי לטיבותא חומרא דענוש כרת ומחזיר עליו לשורפו ובודאי מבדל בדילי דומיא דשבת אליבא דר"י ואף דסקילה חמורה. מכרת מ"מ שהרי יש לחמץ חומרא טפי הן בעונש הן לאינשי משתחשך ולמעלה מן לאחר שש עד שתחשך ובודאי קשה על רש"י למה מפרש עד שתחשך אף דאיכא הטעם דמחזיר עליו לשורפו אלא ודאי כמ"ש התוס' אליבא דרש"י סוברים דאינו עוברים בבל יראה עד שתחשך ולכך כתב הר"ן בלשון אפשר ומהא חזינן נמי ומסייע לן למ"ש לעיל דר"י מחמיר בבדיקת חמץ טובא אף דאיכא חומרא מה שלא גזר כן בשבת. ובקונטרוס השני ראיתי שכתב וז"ל דה"פ דשבת חמירי לאינשי וכה"ג אמרי' בהניזקין שביעית חמירא להו עכ"ל נראה כוונתו משא"כ חמץ דלא חמירי לאינשי שהרי המעיין בגיטין שם דף נ"ד משמע דבאתרי' דר"י שביעית חמירא לה משבת ותו אפי' דשבת חמירא לכל העולם אלא דזמנין בדילי מקילתי' טפי מחמירתא וזמנין איפכא וכמ"ש התוס' בפ"ק דסוטה דף ז' ד"ה א"ל ק"ו כו' ע"ש מ"מ גבי חמץ בודאי חמיר טפי הן לאינשי הן בעונש משתחשך מלאחר שש עד שתחשך וכמ"ש לעיל דהא לסברת בעל המאור מותר אפי' באכילה עד שתחשך וכמבואר ברא"ש פ' כל שעה והטור מביאו בסי' תמ"נ ע"ש אבל משתחשך אסור לכ"ע. ומ"ש מרש"י דפ' כל שעה דף כ"ח על זה קורא אני עלי שגיאות מי יבין ומזקנים אתבונן יהוד"ה הודה ולא בוש ומי לנו גדול מרבא ורבה דמצינו בב"ב ובגיטין הדר אוקים אמורא עליה כו'. ומה שהקשה על המ"ב ומביא ראיה מתשו' מהרי"ו סי' קצ"ג אפשר זו היא ראיית המ"ב דלמה כתב הר"ן לשון לאחר יו"ט ולא קאמר בחש"מ אלא ודאי לאחר יו"ט ממש קאמר וצר לי מאד שאין לי ספרי' אלו בביתי לע"ע להשתעשע בהם. ומה שכתב מכ"ת וז"ל ולענ"ד בודאי זה ליתא דא"כ תקשי על הב"י כו' עכ"ל ולענד"ן דלק"מ כי י"ל משנה זו קודם תקנה נשנית והתקנה דיאמרו בפה נתקנה בסוף זמן ר' יוחנן שסידר התלמוד ירושלמי וכה"ג מצינו נמי בכמה מקומות בש"ס דמשני כאן קודם תקנה כאן לאחר תקנה כאן קודם גזרה כו' בחולין דף ל"ב ובשבת דף ל"א ובב"ק דף צ"ד ע"ש עי"ל אפשר דמעיקרא בזמן הירושלמי היו נוהגים לאומרו בפה מצד המנהג והמנהג לא נתפשט עדיין כי לא נעשה המנהג מתיקון חכמים והקילו בו ואיכא למיחש שמא יערים מאחר שלא נתפשט המנהג משא"כ בזמן הזה אף שלא נעשה מתקנת חכמים אלא מצד המנהג וכמ"ש הטור בסי' תל"ו מ"מ כבר נתפשט המנהג וכמ"ש בב"ח בסוף סי' תמ"ו וז"ל דבזמן הזה הכל מבטלין כ"ע מודים דמהני ובזה מיושב נמי תמיהת הב"י בסי' תל"ד על הטור הנז' ודו"ק והפוסקים שהיו אחר הירושלמי שהחמירו י"ל מה"ט אפשר דחשו שלא יבדקו כלל ויקילו באיסור חמץ ויסמכו על הביטול וכמו שמקשי' התוס' בריש פסחים על שהצריכו בדיקה דלכן החמירו אף שאומר שביטל שמא יערים והיינו דוקא היכא דלא ידעי' בבירור שלא בדק אף שביטל או שבדק אלא שלא ביטל ומערים אבל היכא דידעינן דבדק וביטל וכמו שאנו נוהגין בזמנינו דאהני ואהני וכמ"ש לעיל בשם הב"ח שהיה אחרון שבאחרונים ובכה"ג בודאי לא החמירו האחרונים עלינו אלא דהם נמי מיירי מזמן הירושלמי כמ"ש לעיל. ומ"ש מכ"ת וביטול כזה אינו מועיל לענ"ד דהא כתב הטור כו' וא"כ יהא תקנתו קלקלתו אלא דלא מהני כו' עכ"ל ועתה אני אומר יקשה מכ"ת לנפשי' וכי יתקנו חכמים מידי דאתי לידי תקלה דודאי לתקנה עשו ולא לתקלה וכה"ג כתבו התוס' בגיטין דף ל"ג ע"א ע"ש וליכא למימר שתקנתם היה להני אינשי שמבינים וידעי מאי קאמרי רבנן הרי מ"מ תקלה הוא דע"י הני אינשי שאינם מבינים יכשלו הרבה בני אדם בחמצם אחר הפסח והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות אלא ודאי דחכמים סמכו על הא דישראל קדושים הן ודעת כל אדם לבטל בלב שלם דודאי לא שבקי היתירא ואכלי איסורא וכמבואר נמי בגיטין דף ל"ז ע"ב וכתבו שם התוס' ד"ה לא שביק כו' אר"ת דמה"ט נאמן אפי' בלא שבועה עכ"ל ע"ש וכ"כ הרא"ש ובנו בטח"מ סי' ס"ז מביאו ע"ש וכמו דסמכי' אה"ט להוצי' ממון באיסור שביעית דאורייתא מכ"ש דנסמוך אה"ט להחזיק ממונו בידו באיסור חמץ דרבנן מקנס' בעלמא וביותר דהשמטת כספים בזמן הזה דרבנן ואיכא למיחש דאתי לזלזולי ביה ולא היה לו פרוזבול מעולם ואפ"ה נאמן להוציא מכ"ש באיסור חמץ דאוריית' דלא אתי לזלזולי ביה דנאמין לו בזמן הזה להחזיק בממונו וכמבואר בריש ביצה י"ט דקיל כו' וכמ"ש לעיל. ואף שכתב שם הטור בשם אביו הרא"ש בתשו' וז"ל האמת שכתבו רבותינו שנאמן אפי' בלא שבועה ואני מעולם לא סמכתי על זה כו' עכ"ל היינו דוקא מטעם שכתב שם דלא שכיחי האידנא כותבי פרוזבול וגם אין איסור לשמיטת כספים ידוע להמון עם ולא מחזיקין ליה באיסור' ולאהדורי בתר היתירא כו' ע"ש ומשא"כ בנ"ד דבזמנינו הכל מבטלין וכמ"ש לעיל וגם האיסור חמץ ידוע להמון עם דבודאי לא שבקי היתירא ואכלי איסור' ועל זה סמכו חכמינו ותיקנו לומר בפה מטעם שלא ישכחו אבל מטעם שלא יבינו די בזה שבדעתם לבטל בלב שלם ורחמנ' לבא בעי. ומ"ש מכ"ת כלל העולה דאינו יוצא כשאינו מבין וא"כ נשאר החשש במקומו שמא יערים ויאמר שהבין וידע עכ"ל ולענ"ד הא ליתא דאם הוא יודע להערים בדין ביטול יודע נמי שבאמירה זו מבטלים ואם אינו יודע הך הא נמי אינו יודע והרי זה מוטל על השופט אשר יהיה בימים ההם ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכמו שעשה הרא"ש בפרוזבול וכמ"ש בנו הריב"ה בשמו שהיה שואלו מהו פרוזבול ולמה כתבת אותו כו' עד שהיה נתפס בשקרו ע"ש וה"ה בנ"ד אם הוא בר הכי דלא ידע מאי קאמרי רבנן ואמר שביטל ויש להסתפק בו יכולין לשאלו מהו הביטול ואיך מבטלין כו'. ובקונטרוס השני כתב מכ"ת וז"ל גם מ"ש דלא שביק היתירא כו' כמו בפרוזבול כו' יקשה זה על הירושלמי וכל הפוסקים דחיישינן שמא יערים אלא דהתם שאני דיש סברא דנזהר ליקח פרוזבול שלא יפסיד ממונו גם אינו ענין לחמץ אחר פסח כלל דטעמא משום קנסא והחמירו עכ"ל הנה על הירושלמי לק"מ שהרי כבר כתבתי דהירושלמי והפוסקים אחרונים מיירי מזמן הירושלמי שהי' עיקר הבטול בלב ובודאי לא שבקי היתירא כו' אלא דבשכחה תליא מלתא ושר של שכחה שכיח וכמ"ש בתשובת הרשב"א ומביאו הב"י לח"מ בסי' ע"ט לכן אינו נאמן מה"ט דלבו אנסיה דסבר שביטל ולא ביטל ומשא"כ בפרוזבול ומ"ש מכ"ת אלא דהתם שאני דיש סברא כו' הנה אם נלך אחר הסברות יש כמה סברות להיפך שבודאי לא היה לו פרוזבול אי לאו ה"ט דלא שבקי היתירא כו' לפי שיש לו טירחא לילך לב"ד ולסופר וחסרון כיס פשיטי דספרי לכתוב הפרוזבול זולת שאר סברות ומשא"כ בחמץ אין לו טירחא ולא חסרון כיס ולא שום חשש ואיכא למימר דבודאי בטלו זולת מחשש שמא יערים ששכח אם ביטל ובזמנינו לא שייך זה וכמ"ש לעיל ומ"ש. מכ''ת ולענ"ד אין זה קושיא דקרי לשון הש"ס לשון הקודש כו' עכ"ל לא הבנתיו דודאי לשון הש"ס אינו קרוי לשון הקודש וכן מוכח בב"י סי' תל"ד שכתב וגם אינו בלשון הקודש כו' וזולת זה איך מפרש דברי הרב בעל המפה בהג"ה שם ואם אמרו בלשון הקודש כל חמירא כו' אבל בשאר לשונות כו' ובודאי בתוך שאר לשונות כו' דקאמר נכלל גם לשון הקודש דקרא לפי שחמץ ושאור תרתי מילי נינהו וא"כ איך יקרא הל' ש"ס לשון הקודש ולשון הקודש ממש יקרא שאר לשונות וזהו דוחק גדול אלא הכוונה כמ"ש בע"ת אפי' שאינו מבין יצא דומיא דבהמ"ז וכמבואר בסי' קצ"ג וע"ש בע"ח ס"ק ב' וכן ראיה ממגילה דפריך בגמ' שם דף ח"י והא לא ידע מאי קאמרי כו' ע"ש ומשמע דכ"ע מודו היכא דקרא הוא בלשון הקודש אפי' שאינו מבין יצא וליכא למימר דלא דמי לביטול חמץ דבעינן דין הפקר שיחשוב בלבו שהרי אין זה תלוי בהבנת לשון הקודש דאפי' אם מבין ואינו חושב בלבו לבטלה בלב שלם לא מהני וכי גרע כשאומר בפה כל חמירא אפילו שאינו מבין ומבטלו בלבו משלא אמר בפה כלל רק בלב מבטל דהא עכ"פ לא פשע באמירה זו דעי"כ יזכור לבטלו בלב דמה"ט נהגו לומר כל חמירא וכמ"ש נמי מכ"ת אך מה שסיים מכ"ת וז"ל כלל העולה דאינו יוצא כשאינו מבין תמוה בעיני שהרי לפי מ"ש מקודם דלא גרע מביטול בלב לחוד ובודאי יוצא כשאינו מבין ואפשר דכוונתו להני אינשי שאינם יודעים לבטל ועלה קאי. ומ"ש מכ"ת ועוד נ"ל דעכשיו שתקנו כו' אין הכוונה לבטל בלילה היי"ש ושאר חמץ כו' עכ"ל שהרי כתב הב"ח בסי' חל"ד דלא חזיתי' ר"ל בין החמץ שלא ראה אותו בשעת הבדיקה ולא אסיק אדעתי' לבערו עכ"ל ע"ש. ומ"ש מכ"ת ובר מן דין יש לדמותו להא דאמרי' בש"ס כו' ובי"ד סי' קט"ו כו' וק"ו שאין כח לדידן להתיר עכ"ל הנה בענין אם הטעם בטל דישתנה הדין מבואר בכמה מקומות בפוסקי' בתשובת הרשב"א סי' רמ"ח וכן בכתבי מהרא"י סי' ק"ח ובתשובת הריב"ש סי' ל"ד ובב"י לא"ח סי' קכ"ד ס"ה ע"ש אמנם אינו דומה לנ"ד כלל כי שם איירי בשעה שגזרו על הדבר לא היה להם פוצה פה ומצפצף נגדם ולחלוק עליהם כלל ולכך אפי' שישתנה הטעם הדין קיים משא"כ בנ"ד בחמץ לאחר הפסח גם באותו מנין שגזרו ואסרו אליבא דר"י חלק עליו ר"ל ואמר דלא חייש להערמה. וכה"ג איכא לשנויי בתוס' פ"ק דמגילה דף ה' ע"ב ד"ה ובקשו לעקור כו' דהקשו היכי ס"ד דהאי תנא היה רוצה לעקור תשעה באב והא אין ב"ד יכול לבטל כו' ותירצו וי"ל דרצה לעוקרו מתשיעי לעשירי כדאר"י אלו הואי התם עכ"ל ואיכא למידק הא דפריך הגמ' בריש פרקין דאי ס"ד אנשי כ"הג וט"ו תיקון אתי רבנן ועקרי תקנתא כו' והתנן אין ב"ד כו' מאי הלא לפי פי' התוס' דכשאין עוקרין לגמרי ליכא ביטול תקנתא ונלע''ד דזה הוקשה להתוס' ולכך כתבו כדאר"י אלו כו' כלומר היכא אמרי' דאין ב"ד יכולין לבטל היינו כשלא היה באותו מנין שום פוצה פה משא"כ בט' באב גם באותו שעה לא הסכים ר"י לקובעו בט' לכן יש כח ביד ב"ד אחר לבטל משא"כ במגילה ובהיותי במחנכם קדוש הקשיתי קושי' זו למר אביו הרב המופלג והמופלא נר"ו וכמדומה לי שגם הוא השיב לי כנז' ויש עוד דרך אחר לישב קושיא זו ודו"ק