שער אפרים רו

רקנטי סי' קנ"ז מ"מ כל הפוסקים חולקים עליו כדפרישית ועוד הא רקנטי מתיר שם אף לכתחלה וזה לכ"ע אסור ועוד נ"ל דרקנטי מיירי במפקיר ממש ומוציאו לחוץ דרך הפקר גמור דבזה לא תקנו חכמים שישרפנו כיון שהיה מפקירו כדין הפקר גמור וצ"ע. ויותר תימא על ע"ת ס"ס תמ"ז שהשיג על שכ"ג ומתיר אף בהפקיר בינו לבין עצמו והביא ראיה מא"ח סי' רמ"ו בשבת דלא דק דבזה גרע בחמץ בפסח דחיישינן להערמה וכמ"ש בס' מטה משה סי' תקמ"ד להדיא ומשמע נמי שם דאף ביטל בפני עדים לא מהני. ובעיקר התשובה ממר אביו באם עבר ומכרו לעכו"ם דשקיל וטרי ומדמה לדין חליפין דמותר לאחרי' וה"ה דמותר היין שרף לאחרים וכתב אף שיש לחלק דהכא היין שרף עצמו הוא בעין כו' עכ"ד תמוה בעיני דפשוט וברור דאף דחליפי חמץ מותר מ"מ החמץ עצמו אסור אף אחר פסח וראייה מהג"ה מיימוני שהביא הב"י ס"ס תמ"ז אם נתערבו חיטי חמץ בחטים כשרים ולא נודע עד אחר פסח אף דקניס ר"ש מ"מ די שיוליך הנאה לים המלח ויזהר שלא יחזור עכו"ם וימכרנו לישראל אחר ע"כ הרי דאף דהוליך הנאה לים ומכרו לעכו"ם אפ"ה יזהר שלא ימכרו עכו"ם לישראל. ובזה שלום אהו' כנפשו הצעיר אליה שפירא. וזו היא תשובתי שר התורה. ארי שבחבורה. מנורה טהורה. חיית"י דכתר"י כתר שם טוב וכתר מלכות וכתר תורה. אבע"א גמ' אבע"א פלפול וסברה. סיני ועוקר הרים ומשברה. ה"ה אהובי נאמן בבריתי דיתיב בתוואני דלבאי. הרב המופלג כמהר"ר אליה שפירא נר"ו יאיר בתדירה. בריש כל מראי"ן אנא תמ"ה על ידיעות התמיהו"ת דבי אלי"ה תנא. עלי היו כולנה. לרב חסד"א ורב חינ"א. שעבר עיונו בשכלו הרמה בדעת ותבונה. אע"פ שזה סותר וזה בונה. מ"מ את וה"ב בסופה באמת ואמונה. וארימית ידי בצלו ובתחינה. להשוכן מעונה. קדם אלהא דמאי"ר עיינ"א. ינהיר לן עיינין מדאורייתא קדישא ומכסופא ישזבינא יהא רעוא דלא נכסיף לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי קדמנא. בפני מרנא ורבנא. מה טוב ומה נעים אמר נעים זמירות שגיאות מי יבינה. ואל אלהי אשים דברתי ואשיב לו על ראשון כו' בתשובה נכונה. לפי קט שכלי ובינה. וזה יצא ראשונה. ראשון לציו"ן הנה. פתח דבריו יאיר שאעיין ברש"א ואמצא נחת. את חטא"י אני מזכיר היום ואש בקרבי קודחת. כבשר בקלחת. דגברא ערטילאי אנא וספרי ואור עיני אין אתי חרות על הלוחת. מיום שיצאתי מביתי בית מלא ספרי' ונלקתי בעו"ה במכה משולחת. אל ארץ אחרת כיום הזה ואת כל ותוכחת. מכת המדינה בפח ופחת ושמוני כעיר הנדחת. לא מצאתי נחת ולעיין בו אם הלכה זו מקופחת לטעום טעם כבדבש הצפיחת. דאין אומן בלא כלי מצלחת. ובקצת ספרים הנמצאים אתי עמי במחיצתי לע"ע אני משתעשע בהם אחת לאחת. ובזה אין הלכה זו מרווחת ואין הקומץ משביע את האר"י להשיב על אמרותיו טהורות בתשובה נצחת הנה מ"ש מכ"ת שפירושי בלשון רש"י אינו סובלו למעיין לא ידעתי למה אי משום דאומר אפי' ברגע א' דשפת יתר הוא פשיטא דעובר כשמשהא ברגע בתר איסורא כי ה"פ ע"י שחס עלה לשורפה ומשהא כי חושב מחשבות איך להצילה וביני ביני יעבור הזמן ברגע א' ומסייע לן נמי פירש"י בריש דף ז' ד"ה כיון דאיסורא דרבנן הוא כו' ולא מצי מבטל לה בלבו וכיון דחס עלה ומשהא לה פורתא עבר עליה עכ"ל ואיכא למידק מאי בעי רש"י הלא כבר מלתא דא אמורה לעיל ונראה דה"פ דפריך ונבטלי' בשית כיון דזמן ביעורא הוא ולא פשע ומשני כיון דאסורא כו' ולא מצי מבטל לה בלבו וא"ת לבטלה בשריפה כיון דזמן ביעורא הוא ולז"א כיון דחס עלה פי' לשורפה ומשהי ליה פורתא עבר עליה וכמ"ש לעיל כי על הביטול בלב אינו חס כמו על השריפה דבידים הוא מאבדה וכמ"ש בהג"ה בשאלה ד' ע"ש דבזה מתורץ נמי קושית התוס' לשם. וליכא למימר דכוונת רש"י הוא בזה לומר על שמא ימצא תוך הפסח וכמ"ש מכ"ת וכו' הא כבר פירש"י זה לעיל ומאי דפריך ונבטלי' בשית קאי על הא דמשני דלמא פשע כו' ותו שהרי לרש"י אסור לשרוף בי"ט ואיך נוכל לומר דרש"י איירי ביו"ט וחס עלה לשורפה דאפי' אינו חס עלה אסור לשורפה מטעם הבערה שלא לצורך וכמו שאבאר בסמוך. ומ"ש מכ"ת גם קשה על פי' מכ"ת מתוס' ר"פ כל שעה ד"ה ואי כו' עכ"ל ולענ"ד אין כאן סתירה כלל כי התוס' אזלי לשיטתם בסוגיא זו כמ"ש בפ''ק דף ו' ד"ה ודעתי' עילוויה והקשו על פירש"י שם כי דרך אחר היה להם בסוגיא זו דפריך וכי משכחת לה לבטלה כלומר בין ע"י ביטול בלב בין ע"י ביטול שריפה וכמ"ש הב"ח בסי' תל"א ע"ש ודין גרמא דהקשו על רש"י שם (אמנם לפי מ"ש בהג"ה שם דפריך על הביטול בלב דוקא ובפרט לפי מ"ש הרקנטי בתשו' דיוכל לבטל ע"מ לזכות בה אחר הפסח בודאי דברי רש"י נכונים) וכוונת התוס' בפ' כל שעה הכי הוא שכתבו דכל כמה דלא משכחת לה לא עבר בבל יראה מדפריך וכי משכחת לה לבטלה כלומר אי משכח לה מקמי איסורא לבטלה בלב ואי משכח לה בתר איסורא היינו משש עד שתחשך לבטלה בשריפה ותיפוק ליה דכבר עבר בבל יראה ומהא הוכיחו דכל שאינו יודע היכן הוא אינו עובר עלה ולעולם דהמקשן ידע דבתר איסורא לא מהני ביטול וכמ"ש לעיל בהג"ה ולא כמ"ש הב"ח בסי' תל"א ובודאי לא אישתמיט ממני כי רמזתיו בתשו' שם שכתבתי ולא כמ"ש הב"ח ולא כתבתי הנ"ל כי נשמט מן הדפוס (בסי' תל"א ע"ש) וליכא לאקשויי א"כ מאי משני דלמא כו' ולא מצי מבטל דאר"א כו' הא גם המקשן ידע דין זה די''ל דהתרצן סבר דפריך על קודם איסורא ולא ידע דפריך נמי על בתר איסורא משש עד שתחשך דיבטלנה בשריפה ואי תקשי וניחוש דלמא משכחת לה ביו"ט אפשר דלא חשו לזה לפי שהגלוסקא היא דבר חשוב ודעתיה עלויה אי חסרה ובי"ד מכבדין כל המקומות שבבית ובודאי אי לא מצאה בי"ד תו ליכא למיחש לשמא ימצא ביו"ט משא"כ בפירורי חמץ כך נ"ל לפרש כוונת התוס' הנ"ל אך תמיהתי קיימת לפי פי' הב"ח מאי משני דלמא משכחת לבתר איסורא הא כבר תירצו דמחשש שמא ימצא גלוסקא יפה בתר איסורא תיקנו הביטול בלילה ומאי דילמא כו' והל"ל לבתר איסורא לא מצי מבטל כו'. ומ"ש מכ"ת דפי' הכי למסקנא דש"ס כו' דאכתי קשה ביטול ל"ל כשמשכח יבערנו אלא צ"ל כו' ודו"ק שהוא נכון עכ"ל ולענ"ד אינו נכון דלפי פירושו קשה דשמא ימצא הגלוסקא ביו"ט ואסור לשרוף ביו"ט וכמ"ש לעיל וכמבואר במימרא דרב יהודא אמר רב בדין המוצא חמץ ביו"ט כו' וזה אינו תלוי אם חס עלה דנאסרה עליו לשורפה מגזרת חכמים ואין לומר דרש"י סובר היכא דלא ביטלו מותר לשורפו ביו"ט וכמו שנראה מדברי הב"י בסי' תמ"ו ברם הא ליתא דהא להדיא מבואר ברש"י בפ' כל שעה דף ל"ו בר"ה אין לשין העיסה כו' דאסור לשרוף ביו"ט ובלא ביטלו איירי וכן כתב הב"ח ריש סי' תמ"ו ומביאו דברי רש"י הנז' דסבר דאסור לשרוף ביו"ט אם לא ביטלו אלא ישליכנו בנהר. ומ"ש הב"י וכן נראה מדברי רש"י אינו קאי על השריפה דהא לרש"י בתר איסורא השבתתו בכל דבר והבערה שלא לצורך היא אלא דקאי על אם לא ביטלו דמותר לטלטלו ביו"ט וישרפנו דקאמר לאו דוקא אלא ישליכנו בנהר דא"כ יהיו דברי רש"י סותרים זא"ז ודו"ק. וראיתי שכתב מכ"ת בקונטרוס השני וז"ל כתב מכ"ת שאינו נכון דבי"ט אסור לשרוף כו' תמיהני עליו דבהדיא כתב הב"י סי' תמ"ו דרש"י ס"ל היכא דלא ביטלו מותר לשורפו ביו"ט וא''ל דמש"ה תקנו הביטול כדי שלא יבא לשורפו ביו"ט דז"א מן הסברא דהא שריפה ביו"ט אינו אלא איסור דרבנן ואי קשה קושיא זו קשה על מכ"ת שפי' דתוס' ס"ל דהמקשן פריך אי משכח לה לבתר איסורא לשרפינהו מאי פריך דלמא משכח לה ביו"ט ותוס' ס"ל דאסור לשרוף ביו"ט אף בלא ביטלו עכ"ל ולפי מ"ש לק"מ מדברי הב"י הנז' כי אדרבה רש"י סובר דאסור לשרוף ביו"ט אף בלא ביטלו וכמ"ש נמי הב"ח הנז' ולפ"ז בודאי קשה על מכ"ת שמחזיק נמי פי' של הב"ח ברש"י דשמא ימצא גלוסקא יפה וחס עלה לשורפה איירי ביו"ט שהרי לפי סברת רש"י אסור לשרוף ביו"ט ותו קשה שהרי לפי סברתו שכתבתי לעיל איכא נמי למיחש שמא ימצא ביו"ט שחל להיות בשבת דלכ"ע אסור. גם מ"ש מכ"ת דז"א מן הסבר' דשמא ימצא ביו"ט דהא שריפה כו' עכ"ל אפשר דחכמי' ראו לעשות סייג שלא לעבור אפי' אאיסור דרבנן אמנם מה"ט נראה דאינו סברא דמשני בגמ' שמא ימצא גלוסקא יפה כו' לישני שמא ימצא חמץ ביו"ט ויבא לשרוף ועל פירושי בתוס' נמי לק"מ חדא דכבר כתבתי דפריך על משש עד שתחשך ואי משכח לה נמי ביו"ט אסור לשורפו ביו"ט אלא דלא איירי בהכי מטעם שכתבתי דמלתא דלא שכיחא היא ואפ"ה אינו עובר עליה במזיד וכמ"ש בנ"ץ בסי' תמ"ו וע"ש מה שמביא נמי בשם הגאון מהר"ם מלובלין בתשו' סי' כ'. ומ"ש מכ''ת וז"ל תוס' הוכיחו דמיירי ר"י בכל שעה ששית כו' ודאי לא יגזור אפי' על בדיקה עכ"ל הנה מ"ש שם בהג"ה לא באתי להכריע ח"ו בין רש"י ותוס' אלא לישב קושיתם על רש"י ומאי דפשיטא ליה למר קמבעיא לי טובא דהא חזינן זולת זה דמחמיר ר"י טפי מר"מ במתני' דשורפין וה"ה דמחמיר בבדיקה מטעם דאיכא למיחש דלמא אתי למיכל מיניה באיסורא דרבנן דקיל ואתי לזלזולי וטפי איכא למגזר היכא דקיל וכדאמרי' בריש ביצה י"ט דקיל ואתי לזלזולי סתם לן תנא כר"י דמחמיר ע"ש ואין זה גזרה לגזרה דהא כולה חדא גזרה היא מטעם דלמא אתי למיכל ותו שהרי חמץ לאחר הפסח דלא מתסר אלא מדרבנן ואפ"ה הצריכו חכמים בר פלוגתי' דר"י בדיקה לאחר הפסח מטעם דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכמ"ש הר"ן ומביאו הב"י בסי' תל"ה ה"ה ר"י אף דבחמש אינו אלא מדרבנן עשה חיזוק לדבריו כשל תורה דאסור למבדק תוך שש וסוף שש מטעם דלמא אתי למיכל ואף דמצינו לר"י בגיטין דף נ"ג דלא ס"ל כך היינו דוקא התם מטעם דמבדל בדילי ובלא"ה אית ליה חיזוק ומשא"כ הכא איפכא הוא דמחמץ לא בדיל ולכך עשה נמי חיזוק לדבריו כשל תורה ועיין ביבמות דף ל"ו בתוס' ד"ה חיזוק וכו'. ומ"ש מכ"ת ור"י הכא שעת הביעור דאורייתא קאמר וכן משמע בר'ן וכו' עכ"ל הנה כבר אמרתי שאין הר"ן בביתי אבל תמהני פה קדוש יאמר זה דהא שעת הביעור דאורייתא אינו אלא בשבע ורש"י פי' במתני' בשעה ששית שהוא מועד הביעור וע"כ בשעת ביעור דרבנן מיירי דומיא דשורפין בתחלת שש. ובקונטרוס השני ראיתי שכתב וז"ל ומה שכתבתי ור"י דהכא שעת הביעור דאורייתא קאמר פי' כל זמן דמותר לאכול מדאורייתא וזהו הוי שעת הביעור עכ"ל לא הבנתיו וצריך פי' לפירושו שעת היתר אכילה מדאורייתא מאן דכר שמיה במתני' דהא שעת הביעור קאמר ושעת הביעור דר"י הוא תחלת שש. ומ"ש מכ"ת בהא דתוס' אליבא דרש"י כו' שאפרש שיחתי כו' עכ"ד דבריי פשוטים הם לפי דברי התוס' דרש"י לא רצה לפרש דקאי אלאחר הפסח לפי שפי' במשנה קמא הטעם דבודקין שלא יעבור בבל יראה ולאחר הפסח מה לו לבדוק ואינו מתקן בכך ומאי דהוי הוי ומשא"כ עד שתחשך דעדיין לא עבר ויש בידו לתקן כי אינם עוברים עד שתחשך. ובקונטרוס השני ראיתי שכתב וז"ל דאף שעובר בבל יראה מ"מ אינו עובר