שער אפרים רג

דהר"י לקמן דלא מיירי מהכבדת הכשורי משום דלזה א"צ תקרה ומעזיב' ודו"ק ואין להקשות אם יעשה כשורי העבים ע"כ יצטרך להרחיב ז"א קושיא כלל דלא מיירי מעבים אלא מכובד דאם היה מתחלה קלים יכול להניח אח"כ כבדים אפי' של ברזל או אפי' עבים רק באופן שלא ירחיב דהיינו ישפיץ ויחתוך ויקצר קצהו עד שיכנס בחור הראשון או מיירי שחור הראשון היה מתחלה בריוח שיכול להכניס עתה הכבדים והעבים והוא פשוט בעיני קס כתב הב"י סי' קנ"ד מחודש ב' וז"ל כתב הרשב"א בתשוב' במשנתינו לא שאנו לא יפתח אדם פתח כנגד פתח במבוי כו' עד וצ"ע שבאותה תשובה קודם לכן ועב"ח שנראה מדבריו שרוצה לישב ודבריו צ"ע מאי קאמר דהא מ"ש ב"י וצ"ע היינו על מ"ש הרשב"א ולפי גמרתינו כל שהכיר וידע הרי הוא כנותן רשות כו' הרי דשתיקה לבד מועיל היינו שהכיר וידע ושתק ולא מיחה ובאותה תשוב' לפני זה כתב דידע ושתק אינו כלום אלא דוקא כשסייעו ואין לומר דהב"ח בא לפסוק הלכה ולא לישב דברי הרשב''א דאין לשונו משמע כלל כן. והיותר נראה לישב דברי הרשב"א דלטעמי' אזיל דכ' הב"י בשמו לעיל דס"ל דאפי' במחילה צריך ג"ש וא"כ מ"ש לעיל שהכיר וידע כו' היינו שמחזיק זה ג' שנים והכיר וידע ולא מיחה הוי כנותן רשות ומסתמא מחל והוי כשאר כל חזקות שנאמרו בתלמוד ומ"ש קודם לכן דוקא כשסייעו היינו לענין שיהא חזקה לאלתר ודו"ק ג"ז שם בסעיף ג' ולא מבעיא שאינו רשאי לפתוח בית חדש כו' וכתב הב"ח והכי מוכח סוניא דתלמודא כו' ולענ"ד לא יש משם הוכחה כלל ואינו כדבריו ועיין ברשב"ם וברא"ש שם ודו"ק: שם והרמ"ה כתב שאף דיורים אינו רשאי להוסיף כו' וכתב הב"ח דס''ל דאפי' קנה בית בצדו מותר לפתוח לביתו כרמב"ם ולא ידעתי מי דחקו להב"ח לפרש כן מה שאין לשון הרמ"ה והטור סובל כלל דוק ותשכח שהוציא דברי הרמ"ה מפשטן והפי' הנכון הוא כמ"ש הב"י: ג"ז שם בסעיף ג' גבי פיסקא והרמב"ם כתב כו' שם ט"ס יש וצריך למחוק מן ונ"ל דה"ה לבונה עליה ע"ג ביתו כו' עד דשרי להרי"ף ונראה דגם מ"ש הה אח"ז כתב הרמב"ן כו' ונ"ל דלרבותא נקט שאפי' כו' הוא נמי ט"ס עד וכתב עוד הרמב"ם כו' דהא בכסף משנה פ"ה מהל' שכנים כתב ב"י בשם תשו' הרי"ף דכתב להדיא דצריך דוקא לסתם הפתח ע"ש מה שהאריך שם בכ"מ וכן הוא בש"ע דוק שם ויתישב לך הגמ' לפי פי' הרמב"ם מה שמקשה מרישא לסיפא ודו"ק: קסא כתב הב"י בסי' קס"ח וז"ל ועל תי' א' קשה אע"פ שגדלו עם סיוע הגושין כיון שהוא כו' פ"ש ונלע"ד דהיורד לעומק דברי המגיד יראה דלק"מ דהמגיד אזיל לטעמיה שכתב ריש פ"ו מה' גזילה דבשלולית של נהר ס"ל לרמב"ם דמסתמא מיאשים ומבואר שם ברמב''ם ואם לא יחזיר פי' אם לא ידע דמיאש מסתמא וה"פ דרב המגיד סבר דאם נעקרו בלא גושיהן הוי ממש כשלולית של נהר דמסתמא מייאש כיון שנעקרו שלא גושיהן הוי אבל אם נעקרו עם גושיהן אינו מיאש מסתמא כיון דגושין שלו מסייעין לגידול וכשאינו מיאש אפי' בשלולית של נהר אינו שלו ובזה מיושב קושיות הרב הב"י הנז' והיא ברור ג"ז שם בב"י בסוף סי' הנז' וז"ל וכתב שם הרב המגיד שהרשב"א חולק על זה שכתב אפי' פחות מרביעית נמי כו' ע"ש הנה המעיין במ"ש דהרשב"א מוכיח זה מדקאמר הגמ' אי דאמר קוץ אפי' פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע דלא היה להגמ' למימר לשון נמי אלא פירושו נמי עם בעל הקרקע וחציו הוא של בעל הזתים ולפי זה קשה מאי יאמר הרשב"א במאי דקאמר בגמ' אח"ז אי דאמר ליה כל אימת דבעי' קוץ אפי' רביעית נמי של בעל הזתים דשם ליכא למימר דפליג נמי עם בעל הזתים הא גבי רביעית באמת הדין כן דיחלוקו וע"כ לומר דכוונת הגמ' שיהיה שלו לבדו ומאי דקאמר נמי פירושו עפ"י הדרך שכתב המ"מ פשיטא פחות מרביעית יהיה של בעל הזתים ואפי' רביעית נמי וא''כ ברישא נמי ה"פ איפכא פשיטא דרביעית הוא של בעל הקרקע לבדו ואפי' פחות מרביעית נמי ודוק: קסב כתב הב"י בסי' קע"א ס"ס א' וז"ל היינו דוקא כשיש במקום ההוא היזק ראיה וכ"כ הרב המגיד בפ"א מהל' שכינים עכ"ל ותמה אני על דברי המ"מ מה שלא עלה על דעתו וכ"ש על דעת הרמב"ם וטור דודאי מ"ש הרמב"ם וטור להבדיל בין חלקו מיירי אפי' במקום שאין היזק ראיה ולא מיירי מכותל דוקא כמו שעושים במקום דשייך היזק ראיה אלא הבדל במסיפס בעלמא כדי שיהא נתפס כגנב וראיה ברורה לדברי מהא דרפ"ק דבתרא פריך אמ"ד היזק ראיה לאו שמיה היזק ממשנה דאין חולקין את החצר אלא כו' הא יש בו ד' אמות חולקין מאי לאו בכותל ומשני לא במסיפס הרי בהדיא דאפי' היזק ראיה לאו שמיה היזק מכל מקום מוכרח לחלוק בהבדל במסיפס וא"ה אף שאנו קי"ל היזק ראיה שמי' היזק מ"מ אפי' במקומות שאין שייך היזק ראיה מוכרח לחלוק במסיפס בעלמא כמו למ"ד לאו שמי' היזק בכל מקום ולישנא דמגיד הכי דייק דכתב והבדל זה הוא לפי מה שהוא מקום פי' שאם מקום ההוא מקום שיש בו היזק ראיה הרי אלו בונין את הכותל כו' עכ"ל הרי בהדי' דהרב המגיד לא החליט דהרמב"ם מיירי דוקא בהיזק ראיה אלא בא בכאן דההבדל אינו שוה דבמקום שאין שייך היזק ראיה א"צ כותל אלא הבדל בעלמא במסיפס סגי ובמקום דשייך היזק ראיה צריך כותל גמור שלא יציץ מזה לזה כמבואר לעיל בטור והמגיד קיצר בכאן והוא דבר פשוט ודו"ק: והרבה יש לדקדק על מ"ש הסמ"ע ר"ס זה לפי הסוגי' הגמ' ועיין מ"ש הסמ"ע ס"ק כ"ב וצ"ע: ג"ז שם בסי' ט' תשובה לגאון ומה לו אם ישאר כשיעור או לא ישאר וצ"ט עכ"ל הב"י ודבריו צ"ע דהא ודאי יש חילוק דאם יניח מחלקו עד שהנשאר יהיה שיעור חצר אז אח"כ יכול לומר גוד או איגוד ואם לא לא וכמ"ש הטור לעיל סעיף ט"ז ודוק. ג"ז שם בסכ"א כתב הב"י וז"ל ומ"ש רבינו אפי' אם דמיהם שוים כו' כ"כ הרא"ש שם ופשוט הוא עכ"ל ולענד"ן דלאו כ"כ פשוט הוא דאיצטריך להו להרא"ש וטור לכתוב כן לאפוקי מדעת רש"י דפי' כל הסוגיא דמיירי שפחה או כלי א' שוה יותר מחברתה ועיין ברש"י ובגמ' ובלשון רש"י שמביא הב"י לפני זה וכן מצאתי בהדיא בחידושי הרמב"ן פ"ק דב"ב דחולק בזה ודו"ק: ג"ז שם בסעיף כ"ב וכן אם יש להם כו' עד וכתב הרמ"ה ק"ל אם יאמר לו חבירו כו' וכתב הב"ח דתימה רבה דמלשון רש"י בגמ' מוכח בהדיא שלא כהרמ"ה וכן כתב הסמ"ע כו' ע"ש והמעיין ומדקדק יראה להדיא דגם לשון רש"י יש לפרש כדברי הרמ"ה דאין פירושו של רש"י דאם יאמרו גוד שניהם או אגוד שניהם יועיל אלא ה"פ אם יאמר גוד שניהם או אגוד שניהם וגם יאמר או גוד א' אגוד א' יועיל וכן דייקא שפיר לשון רש"י ונלע"ד דבזה מיושב דלקמן סי' רפ"ט סוף ס"א משמע בטור דס"ל דשייך גוד או אגוד בשניהם ועפ"י מ"ש התוס' בכתובות דף ק' ע"א והרא"ש שם ותוס' בקידושין דף מ"ב ע"א ד"ה ובוררים כו'. אמנם יש לדחות דשם בסי' רפ"ט מיירי דיכול לומר אכל כלים גוד או אגוד בזה אחר זה וכמ"ש הטור בשם הרמ"ה ודו"ק: ג"ז שם סוף סכ"ח שאם ירצה הבן כו' עיין בסמ"ע שכתב דלשון תשובה זו משמע ליה דלא כרמא"י בהג"ה כו' ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים דאיך יעלה על הדעת דהבן יכול לכפות את האלמנה והאלמנה לא תוכל לכפותו שלא תלקה מדה"ד וכעין שכתב הב"י לקמן סעיף ל"ג בשם תשו' הרשב"א ע"ש ודו"ק: קסג כתב הב"ח בסי' קע"ב סוף ס"א דנראה דרש"י ורמב"ם מפרשי ההיא דחזקת הבתים כמ"ש הר"י כו' ע"ש והמעיין יראה להדיא דטעות נזדקר כאן בפני הב"ח ואחר המחילה מכבודו דאיך יעלה על הדעת דע"י החזקה יקח יותר ממה שיבא מן הדין לפתח דאם הדין נותן דאין לכל פתח להשלים לה לד' אמות מצדדים א"כ אף שיחזיק ג' שנים ויאמר ברשותך פתחתי לא יהא שהיה עדים המעידים כדבריו לא הי' לוקח יותר רק כפי רוחב הפתח וע"ש ברא"ש והדברים ברורים למבין ואין כוונת הר"י אלא דע"י החזקה יטעון זה ויאמר אח"כ לא אני פתחתי אלא אתה נתת לי כו' ואז יקח כפי מה שיבא מן הדין וק"ל: ג"ז שם סוף ס"ב כתב הב"י וכתב המ"מ כו' הלכך אם מגיע לכל א' מהם לחלקו בחצר זו בית שיש בו ד' על ד' ולפניו אויר שיש בו ד' על ד' כו' עכ"ל כן הנוסחא אמיתי' וכן הוא במ"מ הנדפס במיימוני הגדולים שעם המגדל עוז והיינו משום דאזיל לטעמיה כמ"ש ב"י לפני זה בשם המגיד בשם ר"י הלוי דס"ל דאף מ"ש רב אסי אר"י ד' אמות שאמרו חוץ משל פתחים לא מיירי אלא דוקא בקנו מן ההפקר וא"כ בשותפים שקנו או ירשו אפי' ליכא בחצר אלא ארבע אמות לפני כל בית חולקים והא דכתב הב"י ס"ס ד' בשם הנימוקי יוסף בשם הר"י ד' על ח' כו' שם מיירי בקנו מן ההפקר או אפשר דנ"י אזיל לטעמי' דכתב הב"י לעיל בשמו דס"ל דר"י הלוי לא קאי אר' אסי אר"י כו' לכך צריך לכל הפחות לפני פתח א' ד' על ח' לכל אחד ואחד ואפי' שותפים שקנו יחד או ירשו ועמ"ש לקמן סוף הסי' בשם ר"י הלוי ומ"ש הב"ח שם ומוכח בהדיא בטור ריש סי' זה ומלשון הש"ע שכתב בד"א אלא שקנו מן ההפקר וכו" דס"ל דלא קאי אלא אפלוגתא דרב הונא ורב חסדא ולא אמ"ש לפני זה ריש הסי' חצר המתחלקת נותן לכל פתח ד' אמות פי' לפרק משאו ולפ"ז יש לתמוה אמהרמא"י בהג"ה סוף סעיף ב' דכתב אם מגיע לכל א' לפני ביתו ד' על ד' חולקים והיינו כמ"ש המגיד בשם ר"י הלוי וא"כ לפ"ז היה להרמא"י לכתוב ג"כ תחלת הסי' דהא דנותני' לכל פתח ד' אמות היינו דוקא כשקנו מן ההפקר דהא ס"ל להמ"מ בשם הר"י הלוי דא"נ ד"א לפני פתח מלבד ד"א בחצר אלא דוקא כשקנו מן ההפקר ולא בשאר שותפים וצ"ע לדינא. ודע שבס' המיימוני שעם הכ"מ כתב בלשון המ"מ בשם ר"י ולפניו אויר שיש בו ד' על ח' כו' ונראה דהוא ט"ס דמוכח וצ"ל ד' על ד' ודו"ק ומלשון הרא"ש שמביא הב"י ס"ס זה מוכח דלהגאונים דס"ל כר"י הלוי לא קאי אר"א אר"י שהרי כתב הרא"ש אלא כיון שיש לו לפתח א' שיעור פירוק משאו ד' אמות ועוד ד"א לחצר כו' הרי דס"ל לרא"ש דלגאונים נמי אפי בחצר השותפים צריך ד"א לפני פתח א' מלבד ד"א שבחצר ודו"ק ג"ז שם סעיף ד' כתב הב"י וז"ל כתב הרא"ש ז"ל כו' עד דוקא בשביל רב הונא פי' כן שירשו או שותפים שחלקו פשיטא שאין חולקין החצר לפי פתחים כו' עכ"ל ולפ"ז קשה מאי האי דאמרי' בגמ' תניא כוותי' דרב חסדא דלמא אתיא נמי כרב הונא מוקי לה באחין שירשו או שותפים שחלקו וכעין שהקשה הב"י לעיל ס"ב ונראה דס"ל להרא"ש דלרב הונא לא מצינו לעולם שנותנים ד"א לפני הפתח ואין שום חלוקה אחרת אלא דבשותפי' חולקים בשוה כל החצר ובהפקר לפי הפתחי' אבל חלוקה בנתינת ד' אמות לפני הפתח לא מצינו ותדע דאל"כ ה"ל לרב הונא לאשמועינן דין אחים שירשו או קנו איך הם חולקים דנותנים ד"א בפני כל פתח ופתח כמו שהזכיר רב חסדא גבי הפקר וק"ל: קסד כתב הב"י בסי' קע"ד בס"ב פיסקא ודע שמלבד פירש"י ור"ת כו' והרא"ש דחה פי' זה וכתב ואין לשון עלוי מתפרש כו' עכ"ל. הכא מדברי הב"י מוכח דהבין מדברי הרא"ש שבא לדחות פי ה''מ וה"פ כ אא