שער אפרים רא

קנג כתב הב"י ר"ס קכ"ט וז"ל הערב לחבירו משתעבד מן התורה כו' בסוף בתרא מייתי לה מאנכי אערבנו עכ"ל הנה יש לעיין דבגמ' שם מסיק דלא ילפי' מהאי קרא אלא מפסוק משלי לקח בגדו גו'. והיה נלע"ד לומר משום דבגמ' הוא רב חסדא דמקשה האי קבלנות הוא וא"כ י"ל דרב חסדא לטעמיה אזיל דס"ל לקמן דאם אמר מתחלה לשון קבלן ולבסוף לשון ערב כמו תן לי ואני ערב הוי קבלן אבל לדידן דס"ל כרבא דבכולו הוי ערב ולא קבלן א"כ אף שמתחלה אמר לשון תנה אותו גו' כיון דלבסוף אמר לשון ערבות אנכי אערבנו וגו' הוי ערב ובפרט דפסוק תנה אותו וגו' הוא דברי ראובן ופסוק אנכי אערבנו הוא דברי יהודה. אין להקשות בל"ז בגמ' מאי מקשה רב חסדא מתנה אותו וגו' דכתיב גבי ראובן אפסוק אנכי אערבנו וגו' דכתיב גבי יהודה י"ל דמסתמא לא בא יהודה לגרע הערבות דראובן רצה להיות קבלן ולא רצה יעקב ליתן עמו בנימין וא"כ אין סבר' שיאמר יהודה אערבנו לשון ערבות אלא מסתמא בא להוסיף אלשון תנה אותו והוי כאלו אמר לשון תנה אותו אערבנו דס"ל לרב חסדא לקמן דהוי קבלן לכך מקשה האי קבלנות הוא אבל אנן דס"ל שהוא לשון ערב א"כ אפי' היה אמר בפירוש תנה גו' ואערבנו היה ערב כיון שהזכיר לשון ערבות וכ"ש שלא נאמר תנה וגו' גבי יהודה כלל ועינינו רואות שבא לגרע הערבות ולפ"ד הנז' מיושב דברי הב"י הנז' דכתב דמייתי לה מאנכי אערבנו היינו לפי מאי דקי"ל ואין להקשות לפ"ז ר' יצחק דפליג לקמן ארב חסדא למה יליף הוא מפסוק לקח בגדו י"ל דלטעמי' דרב חסדא קאמר (ועיין בחידושי הלכות ואגדות של רש"א) והנלע"ד כתבתי: קנד שם בסי' הנז' בס"ג כתב הב"י וז"ל וערב היוצא לאחר חיתום שטרות כו' עד וכתב הרב המגיד פכ"ה מהל' מלוה שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל שסובר שערב היוצא אחר חיתום שטרות צריך קנין כו' עכ"ל ע"ש ויש להקשות שהרי בגמרא דכתובות פ' הנושא דף ק"ב ע"א מוכח שם דלא בעי קנין דאל"כ מאי קאמר שם אמר רבא כתנאי כו' מנ"ל הא דלמא גבי ערב שאחר חיתום שטרות גם ריש לקיש מודה משום דהיה שם קנין ונראה דזהו שכתב ב"י דהרמב"ן העלה מסוגי' שבפרק הנושא. והיה נראה לדחוק ולומר דאין פירושו דהרמב"ם וסיעתו מוקי למתני' דערב היוצא אחר חיתום בקנין דאל"כ ודאי לא היה פליג בן ננס אלא הם פירשו הגמ' דקאמר ס"פ ג"פ והלכתא בכולהו בעי קנין קאי נמי אערב היוצא אחר חיתום שטרות דבעי קנין ודלא כר' ישמעאל דמחייב אפי' בלא קנין ודו"ק גם זה שם בסעיף י"ב כתב הב"י וז"ל הביאו ע"ש בין השמשות ובמ"ש ברח לא נפטר הערב כו' כן כתב בעה"ת בשם תשובת הרי"ף כו' וכתב דהיינו דוקא כשערב לגופו של לוה כו' עכ"ל ע"ש הנה נראה פשוט דהטור ע"כ ס"ל דקאי גם אכשנתערב בממון דהא כתב הטור עד שישבע הלוה שאין לו מה לפרוע מוכח אבל אם נשבע חייב הערב לשלם אלא כוונת הרב הב"י דהרב המגיד פירשו כן אבל לא הטור וראיתי במ"מ פכ"ה מהל' מלוה דאינו כתוב שם תיבות אלו עד שישבע הלוה לכך מוקי בערב לגופו דאלו בממון אפילו בשאר ימים לא היה פטור דבשלמא כשנתערב לגופו איכא לפלוגי דבשאר ימים כשהביאו נפטר מיד ומזלו דמלוה גרם שברח אבל בע"ש בהש"מ לאו הבאה מקרי אבל כשנתערב בממון מה לנו להבאתו שהביא הערב אם ברח מיד הלא לא נתערב לגופו רק בממון והוי כאלו לא הביאו והוא מתחלתו ועד סופו במד"ה דמחויב הערב לשלם ודו"ק: ג"ז שם בסעיף י"ז כתב הב"י וז"ל ואם אמר המלוה ממי שארצה כו' כתב הר"י הלוי שיכול להפרע מן הערב תחלה כו' כן כתב בעה"ת בשמו בשער ל"ה כו' עכ"ל ע"ש וצ"ע הלא בגמ' אמר בד"א שאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפקע מן הערב וראיתי בבעה"ת שער ל"ה שכתב דהר"י הלוי מפרש דהאי בד"א ה"פ' בד"א דאמרי' כשנעשה לו ערב ולא אמר ממי שירצה דלא יפרע מן הערב תחלה אבל אם (לא] פרע לו הלוה נפרע מהערב אלא כשאין ללוה נכסים אבל אם יש לו אפילו תבע ללוה ולא פרע צריך לחזור ולטרוח להוציא מהלוה ולא יפרע מהערב וצ"ע לפ"ז א"כ מאי מקשה הגמ' שם אר"י דקאמר ל"ש כו' הא מדקתני סיפא כו' והוצרך להגיה ולתרץ חסורי מחסרא הלא ר"י דקאמר ל"ש קאי אאם אינו אומר ממי שארצה וא"כ שפיר פליג ר"ג אכשאמר ממי שארצה כפשטי' דמתני': ויש לישב בדוחק גדול דהמקשה פריך מדקאמר רשב"ג בין כך ובין כך כו' משמע דגם ארישא פליג ובשלמא בלא ר"י ס"ד דת"ק ס"ל דערב אפילו יש נכסים ללוה יפרע מן הערב כשתבע תחלה את הלוה וא"כ רשב"ג פליג בתרתי בין כשאמר ממי שארצה או לא אמר אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב אבל השתא לר"י דמודה ת"ק ביש לו נכסים דלא יפרע מאי בין כך כו' דקאמר דפליג אתרתי ומתרץ דפליג חסורי מחסרא כ' ולפ"ד פליג רשב"ג אהנהו תרתי אכשאמר ממי שארצה אפרע או קבלן דס"ל לס''ק דאפי' הג"ה וזאת ליהודא ויאמר מצאתי ראיתי בשאלתות דרב אחאי גאון בפ' מקץ שכתב וז"ל א"ר הונא מנלן לערב שמשתעבד שנאמר אנכי אערבנו מידי תבקשנו א"ל רב חסדא התם יהודא גופי' לוה הוא דכתיב שלחה הנער אתי אלא א"ר חסדא מהכא בני אם ערבת גו' כו' עכ"ל ע"ש ולפי גי' זו לק"מ וק"ל ועיין בס' מחנה אפרים שחיבר אמ"ו הגאון זצוק"ל על התורה מה שכתבתי שם בפ' ויגש: יש נכסים ללוה יפרע מהם ורשב"ג ס"ל ביש נכסים לא יפרע ודו"ק היטב בגמ' מה שקשה על זה: קנה כתב הב"י בסימן קל"ד סעיף א' וז"ל וכתב הרי"ף הלכך אומן בין דמסר ליה בסהדי כו' ע"ש. ויש להקשות לפ"ז למה אמר בגמ' תיובתא דרבה ממשנה דאומן אין לו חזקה הלא גם לאביי הוא תיובת' דאביי ס"ל דצריך ראה וכאן מוכח דא"צ אפי' ראה. וראיתי בב"ח שפי' דברי הב"י דלדידיה א"צ לא ראה ולא עידי מסירה ותימא רבה לפ"ז מאי מקשה בגמ' אביי לרבה מברייתא ראשונה דראה עבדו כו' אי בדאיכא עדים ל"ל ראה הלא גם לדידי' קשה ל"ל ראה הא איהו ס"ל דא"צ לא עדים ולא ראה וצ"ע ועיין מ"ש הב"ח בסוף דבריו והיה נראה לפרש לפי שיטה זו דמברייתא דראה נמי פריך כו' וע"פ דברים אלו רציתי לישב ולא עלתה בידי. אמנם יש לישב דבשלמא לאביי דס"ל דאינו נאמן אפילו לא ראה וליכא עדים ומכ"ש כשראה וא"כ י"ל דנקט ראה לרבותא משום סיפא דקתני ראה טליתו ביד אחר כו' דשם הוי רבותא אפילו ראה נאמן האחר אבל לרבה דס"ל גבי אומן בראה נאמן האומן כשליכא עדי מסירה וא"כ ליכא שום רבותא בראה דלדידיה אין שום נפקותא בין ראה ובין לא ראה ודו"ק. והנלע"ד דהכי פירושו בגמ' לר"ת והרי"ף וה"ק היכי דמי אי דאיכא עדים ל"ל ראה א"כ בין לאביי ובין לרבה לא יתכן הבריית' אלא ודאי דליכא עדים וקתני ראה בשלמא לדידי א"ש דאיירי כשטען האומן מעולם לא בא לידי בתורת אומנות רק בתורת מכירה וז"ש מה טיבו אתה מכרת לי ר"ל מעולם לא בא לידי רק בתורת מכירה ולהכי מצריך ראה דדוקא כשמודה האומן שבא לידו בתורת אומנות רק שאח"כ מכרו לו אז סבר אביי לרי"ף ור"ת דא"צ לא עדים ולא ראה דלא אמרי' שום מגו הואיל ומודה שבא לידו בתורת אומנות אבל היכא דאומר שמעולם לא בא לידו בתורת אומנות רק בתורת מכירה אז צריך ראה או עידי מסירה ואם כן מסתמא כשמסרו לו בפני עדים אף שלא ראו אם בתורת מכירה או בתורת אומנות אמרי' מסתמא בתורת אומנות שבא לידו ולא אמרינן מגו דהחזרתי אז צריך מ"מ ראה דליכא מגו דהחזרתי אף דהעדים אינם יודעים אם מכרו לו אם לאו הואיל ויודעים שהיה שלו מקודם אף שלא היו בשעת מסירה לא אמרינן מגו וזהו טעמא דמסתבר דמודה אביי בזה להרי"ף ור"ת דאל"כ לקתה מדה"ד לאביי לפי' הרי"ף דכשאומר הא' לאומן טלית דעל כתיפך שלי יהיה נאמן אף דליכא עידי מסירה ולא ראה וזהו דבר שאין לו שחר וכי איך אדם עשוי למכור כליו לאומן וא"כ לאביי יתכן הברייתא אבל לרבה דכשליכא עדים נאמן האומן קשה למה יהיה בעה"ב נאמן בראה לבד וזהו נכון ומסתבר. קנו כתב הטור בסימן קמ"ו סי"ד כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כו' ועיי' מ"ש הב"ח להוכיח מלישנא דמתני' שם וצ"ע דאיך איפשר לומר כן הא שבועות אלו הם שבועות היסת דלא נתקנה בימי המשנה רק בימי ר"נ ואיך איפשר לומר דהמשנה דקדק' בלשונה לכווין לזאת השבועה ונלע"ד לישב דברי הטור ע"פ מ"ש הרב בעל המפה בהג"ה סי' ע''ה גבי תיבה פרוצה דכשיש רגלים לדבר משביעי' אפי' בטענת שמא וא"כ ה"ה בנ"ד אין לך רגלים לדבר יותר מזה דהניח' ביד זה ג' שנים ולא מיחה מוכח דאינו שלו אלא אפשר דמכרה לאחר ולכך משביעים אותו ונהי דלענין הקרקע בחזקת בעליה עומדת והוי המערער לעולם מוחזק כדאיתא לקמן ומוציאין מן המחזיק מ"מ לענין הפירות דנקרא המחזיק מוחזק אפשר דאין מוציאין אלא בעדים אחרים וכמ"ש הטור לעיל סי' קמ"ה ס"ו ודו"ק ג"ז שם בסעיף כ"א כתב הטור ואם לא טען קנאה ממך בפני וגם אין לו עדים שראהו שדר בו לא הוי חזקה עכ"ל אבל אם טען נאמן אף אם אין לו עדים וגבי ראוהו שדר בו כו' משמע אף אם טען שראהו שדר בו אינו נאמן וצריך להביא עדים ונלע"ד שזה מתורץ במ"ש הב"ח ס"ך שמקשה אמאי לא מהימנינן ליה לומר בפני דר בו במגו כו' ומתרץ בשם המרדכי מהא דאיסי במקום שיש רואה כו' א"כ בזה מתורץ דגבי קנאה בפני לא שייך שם יש רואה לכן א"צ עדים רק אם טען שקנאה בפני כו' ודוק ע"ש ועיי' ב"ח שם ותמצא שדבריו דחוקים בתי' השני ג"ז שם בסעיף כ"א וישאל מעותיו מהמוכר כו' ואין להקשות דלקמן סעיף נ"ה מביא ב' דעות דרבינו יונה פליג י"ל דה"פ דעכ"פ הוא תובע להמוכר ושואל ממנו מעותיו כי שמא יודה לדבריו שהוא של המערער ולא יטעון הטענה שכתב הר' יונה ונראה דלזה כיון הרי"ף שמביאו ב"י לקמן סכ"ה וכתב עליו דדבריו אינם מובנים ואני אומר דה"פ ואזיל איהו ותבע לאידך דזבנה מיניה פי' שואל מעותיו בדיינים דלאו ברשיעי עסקינן ופן ואולי יודה דהמערער, טרפו בדין ממנו ואז מחויב לשלם ואי אית ליה פסידא כו' פי' דהמוכר לא יודה ויטעון כמ"ש רבינו יונה איהו דאפסיד אנפשיה וק"ל: ג"ז שם בסעיף הביא המחזיק עדים כו' מלשון זה מוכח שהוא מפרש ההוא מעשה חזקת הבתים דף ל' ע"ב דקאמר א"ל והא אית לי סהדי דאתית באורחא ואמרית לי זבנה ניהלי כו' פי' המערער טען כן על המחזיק וכן הרא"ש בהדיא ולפ"ז אינו מדוקדק בגמ' ב"פ א"ל דקאמר א"ל פלוני א"ל והא אית לי סהדי כו' ואם הכל הוא דברי המערער לא היה ב' פעמים א"ל ופשט הלשון משמע דהמחזיק אמר למערער איך אתה פלניא גזלנא והא אית לי סהדי שרצית לקנות ממני וכמ"ש גם הטור סעיף ל' אך שם כתב לקנות לו מן המוכר ולא ידעתי למה לא כתב ממני מדברי הרשב"ם בגמ' שהיתה הגירסא לפניו והא כו' זיל זבני' ניהליה זיל משמע דקאמר ליה לך אל המוכר וקנה אותה לי ולכך כתב הרשב''א