שער אפרים קצט

דבנין ב"ה לפי הממון היינו דוקא במקומות שלא נהגו לקנות המקומות בב"ה במחיר כסף אלא כל הקודם זכה משא"כ במקום הזה שקונים המקומות בדמים ובאם שתפול ח"ו הב"ה לא יהיה להם שום הנאה ממקומם ועל כן מחוייבים ליתן כמעט עיקר ההוצאה ועיין בח"מ סי' קס"ג: לפי מנהגינו בש"ח שכותבים משמעות ש"ח על כמה שאלה קמו זקוקים כסף צרוף וע"פ הדין צריך להיות כל הכסף בידו וכמבואר בטי"ד סי' קס"ג וקע"ה ובאם שהלוה אין לו כסף צרוף רק כסף סתם כפי שיווי של המשמעות אם יכול להתקשר עצמו על כסף צרוף וה"ה אם ראובן נותן מעות לשמעון להעמיד לו כסף צרוף לחצי שנה קודם שיצא השער ויש לו בביתו כסף סתם אם מקרי מקח הנעשה באיסור או לא: הנה לכאורה יש להביא ראיה מגמ' דקידושין דף ס"ב ע"א תשובה תנן התם אין תורמין מתלוש על המחובר כו' בעי מיניה רב אסי מר"י כו' לכשיתלשו כו' ומסיק ר"י כל שבידו לאו במחוסר מעשה דמי וא"כ ה"ה בנ"ד הלא יכול לעשות מכסף סתם כסף צרוף וא"כ לא מקרי מקח הנעשה באיסור. רק שעדיין צ"ע תינח אם הוא צורף אז הוא בידו משא"כ אם הוא אינו צורף לא מקרי בידו דמסיק שם בגמ' איתיביה האומר לאשה לאחר שאתגייר כו' אלא גר בידו ומשני מי יימר דמזדקקי ליה תלתא וא"כ ה"ה בנ"ד ג"כ יש לומר מי יימר דמזדקקי ליה צורף שיצרף את כספו אבל י"ל דדוקא גבי גר אמרינן מי יימר דמזדקקי ליה משא"כ גבי חד לא אמרינן מי יימר שכתבו התוס' בד"ה גר צריך שלשה שם ע"ב וז"ל דוקא בקבלת מצות כו' אבל בטבילה בחדא סגי ומוכח מדברי התוס' דבחד סגי ולא שייך לומר מי יימר לפי שכתבו התוס' בדבור אחר ד"ה אלא מעתה כו' תימא אמאי לא משני כו' מי יימר כו' ומשני וי"ל דטבילה לאחר שחרור מקרי טבילת גר ולא בעי ג' עכ"ל וקשה הלא עדיין לישני מי יימר דמזדקיק ליה חד דעכ"פ צריך תרי אלא ודאי בתרי לא אמרי' מי יימר וא"כ ה"ה בנ"ד לא אמרי' מי יימר דמזדקיק ליה צורף. אבל יש לדחות דבשלמא התם לא אמרי' מי יימר גבי חד לפי שכל אחד ראוי לזה גבי טבילת גר ושחרור אף שי"ל דצריך דוקא ת"ח אבל ז"א ומשא"כ בנ"ד דצריך דוקא צורף למלאכה זו אמרי' מי יימר. וגם בלא"ה יש לדחות הראי' מתוס' הנז' דמ"ש התוס' דההוא א"צ ג' גבי טבילת גר ושחרור אבל מ"מ חד צריך ולעולם גם גבי חד אמרינן מי יימר בעלמא ומשא"כ שם קאי אמ"ש בגמ' אלא מעתה הרי אומר לשפחתו הרי את מקודשת לאחר שאשתחרריך וא"כ האדון שמשתחררה הוא יכול להיות בעצמו אצל הטבילה ולא שייך מי יימר גבי חד בנדון דהאומר לשפחתו ומשא"כ בעלמא אבל בלא"ה מוכח מתוס' הנ"ל דגבי טבילת גר בחדא סגי וז"א עיכוב דהלא התוספות מביאים ראיה מההיא דמי לא טבל לקרין וכן מי לא טבלה לנדתה ושם א"צ אפי' חד רק אם טבלה בינה לבין עצמה וכמ"ש הר"ן ע"ש אבל לפי מ"ש הרי"ף ושאר פוסקים פ' החולץ שכתבו דגם גבי טבילתו של גר צריך ג' ומ"ש מי לא טבל לקריו ר"ל מסתמא טבל ג"כ לפני טבילה זו טבילת גר והיו ג"כ ג' אצל הטבילה א"כ לא מוכח מידי מזה ועיין מ"ש בביאורי לקידושין בסוגיא דשמעתתא זו ועיין בגמ' דאיזהו נשך ובטי"ד סי' קע"ה גבי מחוסר שתים פוסק מחוסר ג' אינו פוסק ע"ש בסוגיא ההיא. ע"כ מצאתי רשום): שאלה קמז ראובן הוציא ש"ח בחתימת יד של שמעון לפני הב"ד שיקיימו אותו ואין הב"ד מכירים כל החתימה רק מכירין אות אחד או שנים מהחתימה אם יש לקיים כל החתימה ע"י אות א' או ב' מהחתימה שמכירים: תשובה לכאורה יש להביא ראיה מגמ' דגט פשוט מהא דרב חסדא חתם ס' ור"ע ע' ומשמע דמקיימים מאות אחד אבל יש לדחות דהתם לא חתמו אלא אות אחד דהיינו רב חסדא הס' ור"ע הע' ומשא"כ בנ"ד שחתם כל החתימה. (ע"כ מצאתי) שאלה קמח הן היום קרבו לפני שני הצדדים ע"ד שראובן ושמעון קנו חצר חורבה אחת אחורי ביתם וחצירם לפי השטר מכירה שבידם ובכן כאשר מתו ראובן ושמעון וירשו לוי ויהודה מצד ראובן ויששכר וזבולון מצד שמעון בכן כהיום באו לחלק החורבה החצר הנז' ויורשי ראובן טוענים שיחלקו החורבה לרוחב דהיינו שאורך החצר החורבה מצד מערב הוא על פני כל הבית של שמעון ורוחב החצר הנ"ל לצד דרום הוא על פני כל החצר של ראובן ועתה יורשי ראובן טוענים שיחלוקו החצר לרוחב דהיינו את אורך החצר יחלוקו לרוחב כזה ויקח ראובן חלקו לצד דרום שהוא מצרן ושמעון יקח החלק לצד מערב אצל ביתו ויורשי שמעון טוענים שיחלקו לאורך ורוצים שיתנו להם חלקם מצד מערב על פני כל אורך ביתם וחצירם והשאר יקחו יורשי ראובן ויורשי ראובן צועקים ככרוכיא על החלוקה הזאת שאם יחלוקו לאורך אזי יהיה להם הפסד גדול שלא יהיה שוה לכלום כי באם יחלוקו לרוחב אזי יהיה כל חלק מרובע ויהיה ראוי לעשות חדר מחצי חורבה וגם שימצאו קונים הרבה על חלקם וגם יהי' כל חצי החצר לצד דרום אצל חצירם ומשא"כ אם יחלוקו לאורך אזי נפסד חלקם כי היה חלקם אריך וקטן ובכן יורנו מורינו ורבינו והדין יקוב את ההר בינינו תשובה גרסינן בפ"ק דב"ב דף י"ג ההוא גברא דזבין ארעא אמיצרא גרסינן דבי כו', וע"ש בתוס' ובחידושי הרש"א אשכנזי מה שמקשה שם בתוס' ועיין מ"ש הרא"ש ועיין במ"ש הב"י בטח"מ סי' קע"ד במה שרוצה לפרש דברי הרמב"ם בסופו וז"ל ויותר נ"ל דהרמב"ם לא גרס והלכתא כר"י אלא בתרי ארעתא אחד נגרי כו' עד ולא חילק בתרי ארעתא אתרי נגרא כו' ע"ש וזהו תימא הלא קשה לפ"ז איך יתורץ בזה קושית הב"י וגם מה שהרגישו בזה בעלי הגהות הלא קי"ל כרבה נגד ר"י בר משדה קנין כו' דהיינו סוגיא דהכא. ולפי מ"ש ב"י לא יתישב זה בתרי ארעתא אחד נגרא דבזה לא פליג רבה רק אביי וצ"ע. והנה בנ"ד צריך ליישב אם שייך בחצירות פלוגתת רש"י ור"ת כי בבתים מודה רש"י דלא שייך מעלינן ליה כו' וכמ"ש הב"י שם ואף שהמרדכי בשם ספר החכמה חולק על זה וס"ל דגם לרש"י שייך בבתים מעלינן לי' ונ"ד בחצר יש לו ג"כ דין שדה בית השלחין אליבא דרש"י וגם יש לו דין בתים ותלוי בפלוגתא הנ"ל ועיין ב"ח ובביאורי ומה שיש להקשות על הב"ח. ועיין בחידושי הרש"א אשכנזי מ"ש בד"ה מעלינן ליה כו' וז"ל בא"ד שהנגר מפסיק כו' עד אבל מלשון הרא"ש ונ"י נראה שגם לפרוש התוס' כו' לא ידעתי להולמו כו' עד אם לא יבא לשני מן הנגרא כו' וזהו דחוק עכ"ל. אמנם נראה שהדברים פשוטים אף שיהי' לא' חלק באמצע והב' יהיה לו ב' חלקים רחוקים מ"מ יהיה לו גם כן חלק כנגד דהיינו שיש לו רשות למשוך המים דהיינו הנגר לשני קצוות שדותיו כמו שאם היה לו אחד מצרא כל א' שבה שלם זה" מצד א' של הנגר והשני מצד השני א"כ היה יכול להשקות מן הנגר את כל שדהו אף שחצי השדה הוא רחוק מן הנגר מ"מ היה יכול כל א' להשקות שדה שלם שלו וה"ה ג"כ אם לקח זה שני חצאי שדות שאצל הנגר והשני שני חצאי שדות הרחוקים מן הנגר יכול השני ג"כ להשקות את שני חצאי שדות שלו מן הנגר אף שהם רחוקים קצת מן הנגר כמו שאם לקח כל א' שדה שלם זה מצד זה של הנגר וזה מצד השני וא"כ היה מפסיק הנגר לכל שני השדות וה"ה בחלוקה הזאת וא"כ לאביי יכול כל א' לומר בעינן לאפושי אריסי דלמא יפול גורלי באמצע ואף שתהיה רחוק השני מן הנגר ז"א מעכב חלוקת הגורל אף שאמרינן אח"כ חד גיסא נגרא וחד גיסא נהרא פלגא בקרנזול היינו מטעם דהלכה כר' יוסף דלמא האי מידויל כו' ואפשר שבזה מודה אביו וכמשמעות הסוגיא. כל זה י"ל לשיטת רש"י ותוספות שפירשו שנגר פירושו יאור של מים אבל לפי שיטת הרמב"ם שמביא הב"י ושאר פוסקים דנגר פירושו דרך א"כ צ"ל לפ"ד הרמב"ם (ע"כ מצאתי): שאלה קמט ראובן שמת והניח יתום קטן ומינה אפוט' קודם מותו לאביו על כל נכסיו אשר מניח לבנו היתום קטן והנה אחר כמה שנים חלה האפוטרופוס הנ"ל והיה לו ג' בנים זולת ראובן המנוח הנז' ונטה למות וקרא לא' מקרוביו וא"ל בחלק רביעית שמגיע ליתום קטן הנ"ל מעזבוני תהיה אתה אפוטרופוס עליו וגם תהיה במקומי על נכסי היתום מה שיש לו מאביו בני ראובן ז"ל הנז' ובתוך נכסי של ראובן הנ"ל יש מעות הקדש שהקדיש לפני מותו עבור נשמתו ק' זהובים קרן ללומדי תורה יתנו הפירות ועוד ק' זהובים קרן והפירות להכנסת כלה והנה אחרי מות האפוטרופוס הנז' ערערו בניו של האפוטרופוס הנ"ל אחי ראובן על שמינה לאפוטרופוס איש אחר על נכסי היתום ויהי בימים האלה נפטר היתום קטן הנז' וירשו השלשה אחים הנזכרים נכסי היתום ובא הירושה ליד הב"ד כדי לחלוק ביניהם שיש בתוך הנכסים של היתום שני מאות זהובים הקדש ללומדי תורה ולהכנסת כלה ועתה שאל השואל אם יש רשות לאפוטרופוס למנות אחר במקומו אם לאו או נאמר שהב"ד ימנו האפוטרופוס והמקור על השאלה הוא אם מי שמינה האפוטרופוס לאיש א' קודם מותו אה הוא יכול למנות לאיש א' ובפרט שמינה לאיש ההוא לאפוט' על נכסיו זולת נכסי ראובן המת אם יש לומר מה שעושה בשלו ג"כ עושה בשל המת או י"ל שע"ז לא מינה המת אותו לאפוט' כי י"ל את מהימנת לי רק הב"ד מחוייבים למנות אפוט' לפי ראות עיניהם. וגם יש עוד להסתפק בנכסי ההקדש מאחר שהוא ממון שאין לו תובעין ועל הכל יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה עכ"ל השאלה. תשובה גרסינן בגמרא פרק אלמנה נזונית עלה ק' רבינא הוי בידיה חמרא דרבינא זוטי יתמא בר אחתיה הוי ליה לדידיה נמי חמרא הוי קמסיק ליה לסיכרא אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו לאמטוי בהדן א"ל זיל לא עדיף מדידך עכ"ל, א"כ י"ל לכאורה דמוכח מגמ' מדברי רב אשי שאמר לא עדיף מדידך שיש ביד האפוטרופוס לעשות בנכסי היתומים מה שיעשה בשלו וא"כ ה"ה בנ"ד ואף שכתב הרא"ש על זה דכן ראוי לעשות מי שבידו מעות יתומים שיעשנה במאמר ב"ד ולא שיאמר מדעת עצמי אעשה נכסי יתומים כמו בשלי כו' עד והכל לפי ראות עיני וא"כ מוכח מדברי הרא"ש איפכא וא"כ ה"ה בנ"ד אבל ז"א שהרי כ' הטח' סימן ר"ך וז"ל ונראה דזה לא איירי אלא במי שהיה בידו ולא נתמנה אפוט' אבל האפוט' א"צ עוד ב"ד אלא יעשה כפי הנראה לו וא"כ בנ"ד שמינה המנוח לאפוטרופוס את אביו והרשות בידו לעשות מה שירצה וביותר שהוא בשל יתום כמו שעושה בשלו והאפוטרופוס מינה לאיש אחר על לאפוטרופוס ג"כ רשאי למנותו על נכסי עזבון אביו המנוח ראובן נראה מדברי הרמב"ם בפי"א מהל' נחלות שכתב וז"ל מי שהיה בידו של יתומים כו' עד ה"ז עושה בשל יתומים כדרך שהוא עושה בשלו ומשמע שם מדבריו דא"צ לאמלוכי בב"ד ומה ששאל רבינא לרב אשי היינו ידע הדין אבל מאן דידע הדין א"צ להמליך בב"ד. ואין לחלק דלא דמי רבינא בעצמו הוי בידיה פקדון של היתומים ושאלתו היה אם רשאי ליטלה עמנו בדרך כו' והשיב לו מה שיעשה בשלו כו' יעשה בשל היתומים והיינו מטעם שלעולם נשאר הוא השומר עליו ומשא''כ בנ"ד שהאפוטרופוס רוצה למנות איש אחד במקומו ויכול היתום לומר אין