שער אפרים קצח

והביא דבריו הריב"ה בטי"ד והיינו בסי' קס"ב ובאמת הרא"ש אזיל לטעמי' שכתב שם בסי' ז' בכלל הנז' וז"ל ראובן לוה משמעון ק' דינרים גא''קישש ובשעת ההלואה היו נותנים ז' בזהב וראובן טוען שרוצה לפורעו כשעת ההלואה וטען שמעון שהיה לו גאקיש"ש בביתו בשעת ההלואה לית דין ולית דיין דשרי כו' אבל אם ראובן טוען שלא היה לו בביתו גאקיש"ש בשעת ההלואה מצי ראובן למיטען קים לי שלא היה בידי כו' ולא בעינא למיעבד איסורא וע"ז סמך הרא"ש ג"כ בסי' ט"ו דהיינו כשלא הודה לו בעל השטר שהיה לו חיטים בביתו לכן פסק שישבע הלוה וכמ"ש שם הרא"ש בהדיא דאם מודה ראובן כו' וא"כ ה"ה בנ"ד כשמודה המוכר דהיינו הלוה בשעת המכירה שיש לו בביתו כ"ע מודים דאין כאן ריבית כלל. אמנם זולת כל הנז' פטור שמעון מראובן מכל הטענות שטען עליו בעסק הריבית וכל מה שהארכנו בזה היא משנה שאינה צריכה שהרי מבואר בטענות ובפסק שפסקו השני אנשים החתומים שם ע"פ השאלה ששאלו לא' הדין תורה וכמו שהעתקתי בשאלה מבואר שם שעשה ראובן עמו מקח על בגדים או על כסף וטענת ראובן הוא שהמקח היה באיסור שלא היה לו בביתו הסחורות הנז' וזה הכלי של כסף שקורין רעכי"ל לקח בחשבון הריבית ושמעון השיב לו כל מה שלקחתי ריבית היה בהיתר ע"פ הדין הנה אף אם לא היה טוען שמעון שמה שלקח ממנו לקח בהיתר רק היה מודה לו שלא היה לו בביתו מ"מ פטור שמעון מראובן באשר שז"א אלא אבק ריבית ואינה יוצאה בדיינים כלל מאחר שהוא ע"ד מכירה וכמ"ש בגמ' וכמ"ש ה"ה מהר"מ אלשקאר בתשו' הנז' ואף אם היה תופס ראובן משמעון איזה דבר היה צריך להחזיר לשמעון ולא תועיל תפיסתו שיהי' מחוייב להחזיר לו האבק ריבית שלקח ממנו וכמ"ש הרא"ש הביאו מרן הקדוש בספרו הקצר סי' קס"א רק בבא לצאת ידי שמים היה מחוייב להחזיר לו וכבר כתב הריב"ש סי' שצ"ב בשם הרמב"ן שאם תפס התובע מפקינן מיני' שאין תפיסה מועלת במה שאין לו זכות בה אלא בבא לצאת ידי שמים גבי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע שפטור אי תפס מפקינן ואע"פ שהוא חייב בבא לצאת י"ש אלא מוציאין מידו ומביא ראיה ממ"ש לעיל בשם הרא"ש והאחרונים מביא הוא בשם הגאונים גבי אבק ריבית שאינה יוצאה בדיינים שאם אחר שפרע לוה למלוה תפס הלוה מן המלוה כשיעור האבק ריבית ומפקינן ומביא ראיה מגמ' דאמרי' דלא מחשבינן משטרא לשטרא עם היות שנראה שבבא לצאת י"ש אפי' באבק ריבית חייב להחזיר ומכ"ש לפי מ"ש הרשב"א דאבק ריבית אפי' לצאת י"ש אינו חייב להחזיר וא"כ מכ"ש בנ"ד ששמעון אומר שמה שלקח ממנו ריבית היה בהיתר ע"פ הדין דאין לראובן שום טענה ותביעה עליו וזהו פשוט כביעתא בכותחא. ומ"ש בפסק של האנשים הנז' ע"פ השאלה ששאלו לא' ע"פ הדין שמחוייב להחזיר לו הרעכי"ל של כסף חלילה להעלות על הלב סברא הזאת כי אף שאמרינן בגמ' פ' הריבית האי מאן דאסיק זוזי לחברי' בריביתא ויהיב ליה גלימא כו' רבא אמר גלימא מפקינן מיני' דלא לימרו גלימא דמיכסי וקאי גלימא דריביתא הוא כו' וגם אמרינן בגמ' הניח להן אביהן מעות של ריבית אינן חייבים להחזיר ואם הניח להן אביהן פרה וטלית וכל דבר המסויים חייב להחזיר היינו כשיתברר שלקח ריבית קצוצה ולקח הגלימא בעד הריבית אז מפקינן מיני' וה"ה כל דבר המסויים לאפוקי בנ"ד לפי טענת שמעון שאמר כל מה שלקחתי ריבית היה בהיתר ע"פ הדין פשיטא שפטור בלא שבועה וג"כ בענין המכירה של כסף ובגדים הנ"ל וכמ"ש לעיל העולה מכל מ"ש דהדין עם שמעון והאנשים ששאלו לא' ע"פ הדין טעה בדבר משנה והנלע"ד כתבתי: שאלה קמב ראובן היה לו פסק על שמעון שישבע בפתיחת ארון הקודש וכאשר פתחו הארון הקודש והתחיל חבירו שמעון להגיד ע"ד המקום כו' וקם ראובן בחמתו ולא הניחו לישבע וחטף הפסק מיד השמש ואחר שנה קם והתרה בו שישבע וחבירו שמעון טוען מאחר שהתחיל לישבע ולא הניחו מחל לו וראובן טוען שלא מחל לו בכן יורנו מורנו ורבינו הדין עם מי ושכמ''ה תשובה גרסינן בגמ' דב"ק בהגוזל קמא עלה ק"ח ע"ב וז"ל בעי תשובה רבא עמד לישבע בשקר ולא הניחוהו מהו תיקו וכתבו התוס' שם ד"ה ולא הניחוהו כו' דמשום דלא הניחוהו לישבע לא מחל לו ולא מיפטר בהכי כו' עכ"ל ע"ש ע"כ מצאתי): הגה"ה מבן המחבר ז''ל וזאת ליהודא ויאמר וכ"כ בהגא"ש ס"פ הגוזל קמא ע"ש ולפ"ז בנ"ד נראה שהדין עם ראובן ואפי' היינו אומרים בעלמא כשלא הניחו לישבע מחיל ליה מ"מ בנ"ד לא נקרא מחילה לפי שמבואר בשאלה שבחמתו קם ולא הניחו לישבע כו' ודמיא למ"ש הרב המפה בח"מ סוף סי' של"ג בדין בעה"ב שאמר לפועל לך מעמדי אם אמר לו דרך כעס אינו כלו' ע"ש וה"ה בנ"ד. מ"מ יש למצוא זכות לשמעון דאם היה טוען מחלת לי השבועה אח"כ היה נאמן וכמ"ש הסמ"ע בסי' פ"ז ס"ק פ"ה ע"ש ואף שיש לחלק מיירי כשאין הפס"ד בידו משא"כ בנ"ד. איברא אי מהא לא תברא ל"מ לפי סברת הרמב"ם שכתב הטור בסי' ל"ט והרב המפה בש"ע דנאמן לומר פרעתי נגד פס"ד פשיטא דגם בנ"ד נאמן לומר מחלת דטענת מחילה וטענת פרעתי דין א' להם וכמ"ש הרמב"ן ומביאו הטור וש"ע בסי' פ"ב ע"ש אפי' הפוסקים דסברי דאינו נאמן לומר פרעתי נגד הפס"ד מ"מ בנ"ד נאמן לומר מחלת אפי' נגד הפס"ד שהרי כתב שם הרב המפה ואם איחר כמה ימים עם הפס"ד שבידו ולא תבעו סברא הוא שפרעו מדשתק כולי האי ע"ש ומ"ה בנ"ד מאחר שאיחר שנה א' ולא תבעו לשבוע סברא הוא דמחיל ליה מדשתיק כולי האי וליכא למימר דוקא גבי תביעת ממון נאמן לומר פרעתי אם איחר כמה ימים עם הפסד שבידו דסברא הוא דפרעו מדשתק כולי האי כי היה יכול להרויח עם המעות משא"כ בתביעת שבועה מה ירויח אם יתבענו לישבע היום או אחר שנה אמנם ז"א שהרי אם לא ישבע מחוייב ליתן לו על מה שלא רצה לישבע ונקרא נמי תביעת ממון וכמ"ש הרא"ש ריש פ' כל הנשבעים וז"ל אטו שבועה לאו ממון הוא דזמנין דלא בעי לאשתבועי וקיהיב ממונא כו' עכ"ל ע"ש. וגם ליכא למימר שאפי' אם מחל לו השבועה מ"מ הממון לא מחל וכמ"ש התוס' בהגוזל קמא הנז' בשם בעל ה"ג שמביא אמ"ו הגאון זצוק"ל שהרי מצאתי ראיתי בספר הראב"ן בסי' ק' דף ל"ג שמביא דברי בעל ה"ג הנז' וכתב דה"ג איירי היכי דנתגלה אח"כ הדבר בעדים אבל היכא דלא מצא עדים מחילת השבועה היא מחילת התביעה ע"ש באריכות וה"ה בנ"ד. (עכ''ד) שאלה קמג עובדא בא לידי בפועל א' שרצה ללמוד אצל בעה"ב מלאכת פאסמא"ן והתקשר עצמו שיעשה לו בכל שבוע ק"ע אמות ריינש פאסמא"ן ומה שיחסר לו ממדה הנז' ישלם לו ההפסד הפועל הנז' והתקשר עצמו בק"ס ובת"כ בפ"מ ובכל מיני יפוי כח ואח"כ רצה הפועל לחזור באומרו שא"א בעולם להשלים השיעור הנז' ות"כ וקנין הנ"ל נעשה בטעות ורוצה לברר ע"פ אומנים פסמאנ"ר שא"א בעולם לעשות שיעור הנ"ל בשבוע א' ובעה"ב השיב שאפשר ואפי' שא"א לפי דבריו הלא התקשר עצמו לשלם לו ההפסד וע"ז הקנין קיים וטענת הפועל אף שלפעמים אפשר להשלים היינו באם שלא יעשה מלאכה הגונה וגם מי שהוא בעל מלאכה עשר שנים ורגיל במלאכתו משא"כ למי שאינו רגיל היטיב כו' בכן היו קצתם מפקפקים לזכות הפועל מטעם שהוא קנין בטעות: תשובה נלע"ד הדין עם הבעה"ב ואינו דומה לקנין בטעות דגבי הנהו גנני דעבידי חושבני בהדי הדדי כו' וקנו מיניה אמרינן שהוא קנין בטעות כו' ע"ש היינו דוקא התם לפי שמברר שלא נשאר אצלו מאומה משא"כ בנ"ד טענת בעה"ב הוא שישלם לו המעות המפסיד תמורת המלאכה ומה לי למלאכתו ועיין בגיטין פ"ק בהרי"ף גבי ההוא גנני ועיין בתשובת מהרי"ו סי' ל"ג באשה שפטרה את היורשים מכתובת' עבור ששמו לה איזה חייב מעכו"ם בכתובת' ואח"כ כפר העכו"ם ופסק אף דקנו מינה שהוא קנין בטעות ע"ש אמנם מ"מ לא דמי לנ"ד ואין לדמות למ"ש במשנה דהפועלים גבי ע"מ שתרדי לים או כו' וכל תנאי שא"א לקיים בסופו כו' אינו תנאי היינו דוקא התם לפי שא"א לקיים כלל משא"כ בנ"ד אפשר לקיים קצת התנאי שישלם לו ההפסד וכאלו נותן לו דמי שכירות שילמוד המלאכה אצלו דהיינו ההפסד פאסמא"ן הנ"ל וגדולה מזו אמרינן בפ' המגרש וגם בטא"ה סי' קמ"ג גבי ע"מ שתאכלי בשר חזיר מקרי אפשר לקיים מאחר דאפשר ללקות ולקיים התנאי ותולה בדעת עצמו ואף שיעבור על דבר תורה וג"כ לא דמי להא דרב ענן שקיל בידקא בארעא בפ' חזקת הבתים ועיין בח"מ סימן קמ"ב ודו"ק והנלע"ד כתבתי: שאלה קמד ראובן שנתן מעות לשמעון לחפור לו מרתף בתוך ביתו וינכה ממעותיו בכל שנה בעד השכירות של המרתף שיניח לתוכו יין ועתה יצאה הגזירה מן המלך יר"ה שמי שימצא אצלו יין בביתו יתחייב ראשו למלך וראובן טוען שיחזיר לו מעותיו ושמעון השיב לו הרי שלך לפניך כי המרתף אינני צריך לי ובשבילך היה לי ההוצאה לחפור ועשה עם המרתף מה שתרצה ונסתחפה שדך ומזלך גרם ובכן יורנו מורנו המורה למשפט הדין עם מי תשובה עיין בטח"מ סי' ר"ל במי שקנה יין ואח"כ הוזל ורוצה לחזור ותלוי בפלוגתא דהר' יונה ור"ח ועיין בסי' שכ"א בפלוגתא דה"ה הר"מ פדוואה אם מכת מדינה אם מנכה לו מן חכירו וגם עיין בסי' שי"ג סעיף י"ז בהג"ה גבי נשרף הבית ונשרף כל העיר הוי מכת מדינה ומנכה לו משכירתו מה שלא דר בין הקדים לו שכרו או לא ויש לחלק בין נשרף לנ"ד דהמשכיר א"א לקיים תנאו והשוכר מוכן לקיים תנאו ומשא"כ בנ"ד דהמשכיר יוכל לקיים תנאו ועיין בסי' של"ד ס"א בהג"ה ובסמ"ע ובש"ך ולפי מה שמחלק בסמ"ע בשם ד"מ בסי' שכ"א גבי מלמד שגזר המושל שלא ללמוד דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על הבעה"ב ומקשה שם ולא דמי לקרקע דאכלה חגב שמנכה לו מחכירו כו' ולמה גבי מלמד ההפסד על הבעה"ב שהוא השוכר ולא על המלמד די"ל דדוקא גבי קרקע שעדיין עומדת בחזקת המשכיר אמרינן יפסיד כו' ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד גבי מרתף שהוא בחזקת המשכיר כו' אמנם יש לחלק ועיין בש"ך מה שמחלק בע"א וחולק על הסמ"ע ע"ש: שאלה קמה בית הכנסת שנשרף גגו והוכרחו להשתדל מהשררה בסך גדול שיתן רשות לבנות הגג ובני הק"ק טוענים שיגבו לפי הממון והעשירים טוענים שב"ה צריך כל אחד בשוה ועוד טוענים כת שלישית שעיקר ההשתדלות של הבנין והוצאה יתנו מי שיש לו מקומות בב"ה כי באם שתפול ח"ו הב"ה לא יהיה להם שום הנאה במקומות בב"ה בכן על הכל יורנו מורינו ורבינו הדין עם מי. תשובה לפי המבואר בתשו' מהר"י מינץ שהוצאות בנין ב"ה לפי הממון גם בנ"ד הדין עם בני הק"ק והכת שרוצים שיתן עיקר ההוצאה מי שיש לו מקומות דבריהם נכונים ואף שמבואר בפוסקים