שער אפרים קצ

איצטריכא ליה ופריך הא נמי פשיטא ולאפוקי פי' זה כתבו התוספות דלאו פי' דמתני' הוא אלא קושיא היא כלומר למה ליה למיתני דן ומשני דנין איצטריכא לי' וטעמייהו דאין לשנות פי' הסוגיא כדכתבתי לעיל משום קושיא דדייקינן דלא פריך מדן ודנין דהכין הוא אורחא דתלמודא למידק חדא בחדא וכתבו עוד ופריך הא נמי פשיטא כלומר כיון דפשיטא ליה דדן כו' כוונתם דלא נימא דעיקר קושיות הגמ' הוא משום דה"ל למיתני כ"ג דנין אותו ודן דאי הוי תנא הכי לא היה במתני' קושיא פשיטא אלא בסיפ' דתנא דן והיינו מתרצים דדנין אותו ברישא אצטריך ליה ותנא סיפא אגב רישא אבל השתא דתנא דן ודנין אותו יש ב' קושיות על פשיטא א' ברישא ל"ל למיתני דן ואי אמרת דסיפ' דדנין אותו איצטריך ליה הא נמי פשיטא דדנין אותו ולאפוקי פי' זה כתבו דכוונת המקשן לומר דכיון דפשיט' לי' מסבר' דדן פשיטא נמי דדנין ורישא וסיפא לא איצטריכא כלל דמסבר' ידעינן דדן ודנין אותו. וכתבו עוד ולא משני דסד"א דאין דנין אותו ומתוך שאין דנין אותו הוא נמי אינו דן כוונתם מבוארת דלישני דאי מסבר' היינו אומרי' לאידך גיסא דאין דנין אותו ומתוך שאין דנין אותו הוא אינו דן ודחו התוס' סבר' זו משום דאכתי הי' לו להקשות ליתני דן לבד אלא ודאי מדנקיט התנא תרתי דן ודנין אותו ע"כ סברא זו ליתא והסבר' אמיתית הוא דדן ודנין אותו זהו כוונת התוס'. ונוראות נפלאתי איך דחו ולא משני כו' משום דאכתי הוי פריך ליתני דן לבד אטו טפי עדיף ליה לומר דכולא בבא היא פשיט' דן ודנין וקתני לה איידי דסיפא דמלך משום דסד"א דאין דנין אותו ומתוך שאין דנין אותו הוא אינו דן ולא היה קשה ליה אלא חצי בבא דדנין אותו בלבד שהיא פשיטא דנלמד מחלוקא דרישא דדן הא ודאי דברים הללו קשים לשומעם. וראיתי בתשובת ה"ה מהרש"ך ח"א דף פ"ב ע"ג שהקשה במה שכתבו התוס' ולא משני דסד"א כו' דיראה מדבריהם דמסבר' זו אמרינן דלא דן ולא דנין אותו וזהו הפך תי' הגמ' דמשני איידי דבעי למיתני מלך לא דן ולא דנין עכ"ל ע"ש ואני שמעתי ולא אבין דודאי הכין הוא דקושטא דמילת' דהוא הפך תי' הגמ' וזוהי כוונת התוס' לומר דהא דלא משני הגמ' הפך ממה שתירץ דתני דן ודנין איידי דמלך משום דהיה קשה לי לאותו תירוץ דליתני דן לחודיה. ומה שנלע"ד נכון דכוונת התוס' שכתבו ולא משני דסד"א כו' כוונתם לומר דאי קשה לך דלישני דמסבר' היינו אומרים דאין דנין אותו ומתוך שאין דנין אינו דן וא"כ איצטריכו שפיר למיתני דן ודנין הא ודאי ליתא דלא שני הכי בגמ' משום דאכתי הוי קשי' דליתני כ"ג דן בלבד וחלוקת ודנין אותו דכ"ג תו לא צריך וגם חלוקת מלך לא דן ולא דנין אותו כולה היא מיותרת דפשיט' היא מסבר' דאין דנין ומתוך שאין דנין אותו אינו דן אלא ודאי ע"כ הוצרך לתרץ ולומר דתני לה איידי דמלך משום דהסבר' הוי איפכ' כיון דפשיט' לן דדן פשיטא נמי דדנין וגבי מלך איצטריך ללמדינו דלא דן ולא דנין הפך הסבר' והכלל העולה דלפי תירוץ הגמ' הבב' דכ"ג דן ודנין אגב סיפא דמלך היא שנויה והוו שקולים דתנא שתים דן ודנין דלא איצטריכו אגב שתים דמלך דאיצטריכו לומר לא דן ולא דנין הפך הסבר' אבל אי הוי משני למימר התוס' דסד"א דאין דנין בחלוקה א' דכ"ג דן הוי סגי ושלשה חלוקות הנשארים דהיינו [דנין] דכ"ג ודן ודנין דמלך הו"ל משנה שאינה צריכה ותלתא אגב חדא לא תני תנא. כתבו עוד ומיהו קשה גבי מלך ליתני לא דנין וידעינן שפיר דאינו דן כו' כוונתם מבוארת דקשיא להו לפי מ"ש דהא דלא משני דסד"א כו' משום דאכתי הוי פריך ליתני דן לבד כו' מהאי טעמא נמי קשה גבי מלך דליתני לא דנין אותו וממילא ידעינן דאינו דן וא"כ חזר הדין שהם ג' בבות יתירות אגב חדא שהם דן ודנין דכ"ג הלא ולא דן דמלך ותירצו דלא דמי דודאי גבי כהן דכיון דבראשית דבריו דקתני דן שמעינן דדנין אותו וגם שמעינן דמלך לא דן ולא דנין אותו הוא קשה מצד דליתני תלת בבי דלא צריכי כיון דכבר הם פשוטים מלשון התנא וגם מן הסברא למאי איצטריכי אבל אי אמרת דהסבר' הוא דדן ודנין תנא רישא דכהן אגב מלך ובמלך עצמו תנא לא דן תחלה ואח"כ תני דלא דנין אותו דאינו נשמע מחלוקת לא דן דהא איפשר דהוא אינו דן אבל דנין אותו. וראיתי עוד לה"ה מהרש"ך שהקשה במ"ש התוס' ומיהו קשה גבי מלך ליתני לא דנין כו' דהיה להם להקשות גבי מלך דליתני לא דן בלבד ושמעינן דאין דנין אותו וכמ"ש התוס' גבי כהן לעיל ובזה אין מקום לתירוץ התוס' הנז' ואני שמעתי ולא אבין דודאי גבי מלך אי הוי תני לא דן בלבד לא הוי שמעינן דאין דנין אותו דה"א דטעמ' דאינו דן משום דלא תענה על וכמ"ש לקמן בגמ' וא"כ הו"א דאינו דן אבל דנין ומשא"כ גבי כהן כיון דתני דן שמעינן דדנין אותו וזהו פשוט. ומ"ש עוד התוס' ועוד אגב דתני' כ"ג דן ודנין כו' הקשה ה"ה מהרש"ך דבגמ' משני דכ"ג הוא איידי דמלך ונראה דתי' זה של התוספות הוא לתירוץ השני של הגמ' ולא קשיא כתבו עוד והא דלא שקיל וטרי בתלמוד' הכי משום דהא פשיט' דתני בסיפא אגב רישא ואין לדקדק דהא כתבו לעיל איפכ' וז"ל דאכתי הוה פריך ליתני דן לבד ומינה ידעינן דדנין אותו והלא פשיט' דתני סיפא אגב רישא משום דלעיל כוונתם להקשות דתלת בבי דסיפ' הוי יתירא ותלת בבי חדא לא תני תנא כמ"ש לעיל אבל הכא התוס' קיימי לתירוץ שני של דריש' דדן ודנין איצטריך וכיון דהך איצטריך תנא גבי מלך לא דן חדא יתירא אגב כ"ג דתני דן ואגב דתני דנין תני נמי מעידין כו' כתבו עוד כך פי' הר"י טריו"ש ובחנם דחק לדקדק כך דודאי בין גבי מלך בין גבי כ"ג יש חידוש כו' וא"ת אי הכי לישני בגמ' דאיצטריך למיתני כ"ג דן משום דאין דנין ומתוך שאין דנין אינו דן וכיון דאיצטריך למיתני כ"ג דן תני ואמאי משני איידי דבעי למיתני מלך ותו דגבי מלך נמי איכ' למיפרך דנין כך הקשה מהרש"ך ז"ל. ואני שמעתי ולא אבין דודאי קושיא זו הרגישו בה התוס' בסוף דבריהם שכתבו ואפ"ה אין להקשות אמאי לא משני דמשום הכי תני דן ודנין אותו דאדרבה לאידך גיסא אי לא הוי תני שום דבר בכ"ג ה"א דמסבר' דן ודנין. איברא דאיכ' לאתמוהי דלא משני מידי במ"ש דאדרבה לאידך גיסא אי לא הוי תני שום דבר בכ"ג דהו"א מסבר' דן ודנין אותו והלא סברות שקולות הן דאפשר לומר כיון דדן דנין ואפשר לומר כיון דאין דנין אותו אינו דן וא"כ הדרא קושי' דשפיר איצטריך ליה למיתני כ"ג דן ואמאי משני דתני גבי כ"ג איידי דמלך ולכן דברי הר"י טריוש נראין יותר דהא דלא משני הכי משום דהיה קשה ליתני כ"ג דן בלבד וכמ"ש לעיל. ומה שנראה דהתוס' חולקים עם הר"י טריו"ש במלת' דסבר' התוס' סוברים דיותר סבר' הוא לומר כיון דדן דנין אות' מלומר כיון דאין דנין דן דלישתמש אינש בכסא דמוקר' ולמחר ליתבר והר"י טריו"ש ס"ל דמסבר' מבחוץ אין להכריח דטפי עדיף לומר דן ודנין אלא מסבר' מבחוץ הדבר שקול דיש פנים לכאן ולכאן והיינו דפריך המקשה הא נמי פשיט' כלומר כיון דפשיט' לן דדן פשיט' לן דדנין כלומר דיש סבר' לומר כן וכיון שכן היכי אמרת דדנין איצטריכא ליה והלא דן תלויה בדנין ומדברי התרצן משמע דהיינו יכולין לומר דדן ואינו דנין אותו וזה א"א אלא אם נאמר דן ודנין אותו ואם נאמר אין דנין אותו נאמר דאינו דן והנלע"ד כתבתי: שאלה קלה נשאלתי לבאר לשון הרא"ש פ' הגוזל קמא עלה צ''ט ע"ב דין י"ד א"ר אשי ל"ש אלא שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל כו' עד וכתב רב אלפס ז"ל ומסיק רבא דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי כו' עד ומיהו לאו ראיה היא דאיכ' למימר דפליגי בישנה לשכירות מתחלה ועד סוף עכ"ל. הנה דברי הרא"ש צריכין ביאור כי לכאורה דבריו תמוהים שכתב ומיהו לאו ראיה דאיכ' למימר דפליגי בישנה לשכירות כו' הלא מ"מ ראייתו ראיה חזקה היא דמ"מ מוכרח לומר דאין אומן קונה כו' אף אם פליגי בישנה לשכירות כו' וא"כ יסברו חכמים דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ואם היה סובר דאומן קונה בשבח כלי וא"כ אין כאן הלואה והיתה מקודשת ולמה סברי חכמים דאינה מקודשת וקושיא זו מקשה ג"כ בס' יש"ש פ' הגוזל קמא דין כ"א ע"ש תשובה נלע"ד לישב דלק"מ וה"פ מ"ש ומיהו לאו ראיה ר"ל שדוחה ראיתו שהכריח דממ"נ מוכרח או שיסברו כ"ע דאין אומן קונה או שיסברו חכמים דאין אומן קונה וע"ז כתב ומיהו לאו ראיה דאיכ' למימר דפליגי בישנה לשכירות כו' ר"ל דלמא לעולם דכ"ע סברי דאומן קונה בשבח כלי ומה שקשה דלמה סברי חכמים דאינה מקודשת די"ל דפליגי בישנה לשכירות מתחלה וע"ס ר"ל לעולם באומן קבלן י"ל דקונה בשבח כלי משא"כ בשכיר יום אינו קונה בשבח כלי וכאן איירי בשכיר ואינו קבלן וא"כ לא קנה הכלי וישנה לשכירות מתחלה ועד סוף וא"כ הוי הלואה לכן אינה מקודשת ודברים אלו מוכרחים קצת מדברי רש"י פ' האיש מקדש דף מ"ח ע"ב ד"ה ואבע"א דכ"ע ישנה לשכירות כו' עד כלומר הכא בשלא התנה להיות שכיר יום אלא קבלן ובאומן קבלן קונה בשבח כלי וזהו דעת הרא"ש ותמיה רבה על דברי הרב בעל יש"ש שלא ראה דברי רש"י וחולק על דעת הרא"ש במ"ש ומיהו לאו ראיה כו'. ושמעתי שבס' מעדני מלך מתרץ דברי הרא"ש בדרך הנז' ושמחתי שכוונתי לדעת הגדול אמנם לא ראיתי ס' הנז'. ומה שקשה קצת לפי מה שכתבתי דבישנה לשכירות קמיפלגי ואומן קונה כו' א"כ למה אמר בסוגי' דהגוזל דכ"ע אין אומן קונה ופליגי בישנה לשכירות לימא דכ"ע אומן קונה וכמ"ש לעיל די"ל דהיה קשה לימא מסייע לרב אסי ודו"ק. גם לדעת הרש"ל נלע"ד דהוקשה לו על הרא"ש שזה הפי' אינו סובל בדבריו במ"ש ומיהו לאו ראיה דאיכ' למימר דפליגי בישנה לשכירות כו' דא"כ קשה היאך כתב הרא"ש מתחלה ונ"ל דאין ראיה משם דה"נ אמר רבא כו' וכן נמי אי סברי אומן קונה בשבח כלי כו' הוי מקודשת לכ"ע עכ"ל דהלא הרא"ש יכול לדחות סברא זו דאף אי סברי כ"ע דאק"ב כלי מ"מ איכא למימר [דפליגי[ בישנה לשכירות מתחלה וע"ס וכמו שדחה הרא"ש בסופו במ"ש ונ"ל להביא ראיה דאי פליגי כו' ע"ש וזהו כוונת רש"ל ביש"ש דהלא ראיה חזקה היא ואין לומר כמ"ש דהיינו כמו שדחה הרא"ש וסבר כדעת רש"י בקידושין דפליגי בישנ' לשכירות כו' דא"כ קשה היאך כתב הרא"ש מתחלה ונ"ל דאין ראיה משם כו' וכן נמי אי סברי אומן קונה בשבח כלי הוי מקודשת לכ"ע כו' ה"ל להרא"ש לדחות כמו שדחה בסוף די"ל דפליגי בישנה לשכירות וכאן לא איירי בקבלנות אלא מוכרח דלא סבר הרא"ש כדעת רש"י בקידושין לכן מקשה רש"ל דלפ"ז ראיתו ראיה חזקה כמ"ש הרא"ש נ"ל להביא ראיה ממ"נ כו' ואין ראיתו כלום במ"ש דפליגי בישנ' לשכירות כו' (ועיין בחידושי רש"א פ' האיש מקדש מה שמקשה בזה על הרא"ש בקידושין ותמיה לי עליו שאינו מזכיר כלום מ"ש הרא"ש בב"ק). ובאמת יש לישב דעת הרא"ש שאינו קשה כלום קושית רש"ל ביש"ש שמתחלה כתב הרא"ש ונ"ל דאין ראיה משם כו' וכן נמי אי סברי אומן ק"ב כלי לפי שדעת רש"י בקדושין אינו מוכרח דגבי שכיר יום לא אמרינן אקב"כ די"ל דגם גבי שכיר יום אמרינן אק"ב כלי וזיל הכי קמדחי ליה כו' וזהו שכתב הרא"ש ונ"ל דאין ראיה משם כו' וכן נמי אי סברי אקב"כ הוי מקודשת לכ"ע מאי אמרת דפליגי בישנ' לשכירות כו' די"ל דגם אי אמרינן דפליגי בישנ' לשכירות י"ל דקנה הכלי והוי מקודשת לכ"ע וא"כ ראית הרי"ף אינו ראיה במ"ש לדחות דברי רב אסי הואיל ואמר לכ"ע אין אקב''כ ואח"כ כתב הרא"ש נ"ל להביא ראיה (דדעת הרי"ף נכונים הם) דאי פליגי באומן קונה א"כ הלכה כחכמים וא"כ אף לפי סברא זו דגם גבי שכירות אמרי' אומן קונה כו' מ"מ הלכה כחכמים דאינ' מקודש' ואח"כ כתב הרא"ש ומיהו לאו ראיה דאיכ' למימר דפליגי בישנה לשכירות כו' ור"ל דדעת הרי"ף אינם נכונים דיש לדחות דפליגי בשכירות וגבי שכירות