שער אפרים קפה

ז"ל ובחידושי האשכנזים האחרונים ואין להאריך בזה. וראיתי עוד במה שנשא ונתן ה"ה מהרשד"ם בתשו' הנז' והביא לבסוף דברי ה"ה מהריב"ל הנ"ל וג"כ מביא תשו' הרשב"א הנז' בענין ראובן שצוה לחנוך בנו כו' וחולק עליו ומקשה על דברי הרשב"א מהא דאמרי' בפ' השולח אמר אמימר הלכת' אפי' למ"ד כו' עד עד"ר אין לו הפרה וכתבו התוס' בשם ר"ת דעד"ר היינו כשאומר ע"ד פלוני ופ' וכ"פ הרא"ש והריב"ה בנו וגם הרשב"א כתב בתשו' בעצמו כו' דמשמע שמודה עכ"פ לדברי ר"ת וא"כ דברי הרשב"א סותרים זא"ז דמשמע דהיכא דאמר ע"ד פלוני ופ' כו' ע"ד כולם יחד ולא אמר כל א' בפני עצמו וג"כ נגד דברי ר"ת והרא"ש והטור כו' זהו תורף דברי הרשד"ם. ולענד"ן שאין מכל זה קושי' על הרשב"א בתשו' חנוך בנו הנז' דהרשב"א סובר וכן אליבא דר"ת והרא"ש והטור בנו וסיעתו שמ"ש עד"ר היינו ע"ד פ' ופ' ופ' לאפוקי כשאומר רק אני נודר ע"ד פ' ופ' ופ' לפי דעת הרשב"א וסיעתו כשלא אמר תחלה אני נודר עד"ר אז לא מקרי עד"ר די"ל דמשמע כל א' בפני עצמו וכמ"ש בתשו' גבי חנוך כו' וכן לע"ד מוכרחים אנו לומר ולתרץ מ"ש מרן הקדוש בספרו הקצר בטי"ד סי' רכ"ח שכתב ג"כ בסעיף כ"א נדר שעד"ר אין לו התרה כו' ואין נקראים פחות מג' וכגון שיפרוט אותם ע"ד פ' ופ' ופ' כו' וא"כ משמע מדבריו דכשאומר ע"ד פ' ופ' כו' כולם ביחד משמע ואח"כ כתב בסי' זה בסעיף מ' אב שהשביע את בנו שלא ילוה כ"א ברשות שמעון ולוי מותר להלות ברשות א' מהן וזהו תשו' הרשב"א דחנוך כו' וא"כ לפ"ז דברי ב"י בספרו הקצר סותרים זא"ז וכמו שמקשה הרשד"ם אלא ודאי צריכין אנו לומר ג"כ דמ"ש הב"י בסעיף כ"א בענין נודר עד"ר היינו שפי' תחלה שנדר עד"ר ואח"כ פורט אותם פ' ופ' כו' ולכן אין אומרים פ' או פ'. וראיתי עוד שכתב ה"ה מהרשד"ם וז"ל גם צריך אני לידע הא דקאמר דקיי"ל כר"י מנ"ל כו' והאריך בזה ואח"כ כתב שמצא מציאה בב"מ פ' השואל כו' ותמהני דאשתמיטתי' דברי התוס' הנז' בחולין פ' אותו ואת בנו הנז' שהעתקתי לעיל שכתבו בפי' דהלכה כר' יונתן וכן שאר פוסקים הנז' ויש עוד לישא וליתן שם בתשו' הנז' רק כי האריכות שנאה נפשי: ומעתה נבא אל הנ"ד שמבואר בצוואה שמינה המנוח ראובן שני אפוט' עם אשתו לפי דברי הרשב"א בתשו' דחנוך כו' דאו זה או זה משמע וכ"כ בתשו' הרשב"א האחרת שהבאתי לעיל בהדיא בענין ראובן חלה כו' ומינה שני אפוט' על נכסיו כו' ומסיים שם והדין נותן שאלולי כן אם הלך א' לדרכו קצת ימים לעסקיו יהא המינוי בטל עד שוב חבירו ואין זה דעת הצבור ולא דעת המצוה כו' וא"כ מכ"ש בנ"ד שנתנו ונשאו יחד האפוט' כדת מה לעשות מחמת עסק השותפות שהיה בינו ובין האפוט' השלישי והאפוט' השלישי אמר ג"כ שהוא מבקש טובת היתום באשר שהמנוח אבי היתום היה עמו כשני אחים גם יחד ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה שהיה ביניהם ואף שהיה נוגע בדבר מחמת ממון ועלתה ההסכמה ביניהם שיתפשרו ביחד לטובת היתום והאשה האפוט' נתנה כח ורשות והרשא' וקיבלה ק"ס על ההרשא' להאפוט' השני שהפשר קיים וכן הסכים הרב מהרי"א הנ"ל במי שממנה ב' אפוט' אפי' א' במשמע וכן הסכים לזה ה"ה מהריב"ל ח"ג סי' י"ז שהביא ג"כ ב' תשו' הרשב"א הנ"ל לראי' במי שממנה ב' אפוטרופסים אפי' אחד מהם במשמע ומכ"ש בנ"ד אף שי"ל שהשותף החי האפוטרופוס השלישי היה דורש טוב לעצמו ולא טובת היתום מ"מ הלא נשארו שני האפוטרופסים וכי בשביל זה יהא מינויים בטל באשר שהשותף האפוט' הג' נוגע בדבר וזאת הסבר' אין להעלות על הלב ואפי' לפי מ"ש לעיל בשם הרשד"ם ז"ל שחולק על דברי מהריב"ל בנדון שלו גבי גט מ"מ מודה בנ"ד מטעם הנ"ל אבע"א גמר' ואבע"א סברא דאטו משום שהאפוטרופוס הא' הוא נוגע יתבטל מינויים. וראיתי בתשו' ה"ה מהרא"ש סי' נ"ב שמביא ג"כ פלוגתא דר' יאשי' ור"י בעסק האפוטרופסים ומביא דברי מהריב"ל הנ"ל אף שמחלק בין לשון תורה ללשון בני אדם מ"מ בנ"ד מודה מטעם הנ"ל שהרי גם הרשב"א כתב בשני תשו' הנז' בא' כתוב מצד הדין בתשו' דחנוך בענין פלוגתא דר' יאשי' ור"י ובתשו' השני' כתוב ג"כ מצד המנהג הקהלות ומכ"ש בנ"ד גם מהרא"ש מודה דאף דלשון בני אדם לפי סברתו לא משמע כן מ"מ הרשב"א כתב בתשו' ג"כ מצד הסברא דגם מהרא"ש מודה לזה. וכן ראיתי בתשו' ה"ה מהרי"ט ח"א סי' קכ"ז עלה קס"ח ע"א שכתב ואפי' שנאמר בממנה ג' או ד' אפוטרופסים בעינן דעת כולם ואין יכולין לעשות זה בלא זה ואין ענין למחלוקתן של ר"י ור"י כו' דמשמע שניהם כא' כו' עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו כו' דסברא הוא דבכל דבר שבממון ומשא ומתן כל כמה דנפישי דייקו טפי כו' מ"מ זהו לענין הסכמתם כו' ע"ש דמשמע מדבריו שכתב בלשון ואפי' שנאמר דמשמע שאין דעתו להחליט הדין שלא כדעת הרשב"א וסיעתו הנז' רק כבא לצאת ידי החולקי' על הרשב"א לרוחא דמילת' כו' אבל דעתו נוטה לדעת הרשב"א וסיעתו ומכ"ש בנ"ד וכמ"ש לעיל: ואף שראיתי בתשו' ה"ה מהרא"ם בסי' נ"ב וז"ל היסוד השני כו' ופלוגת' דר"י ור"י אינו דומה כלל לנ"ד ואין צורך להאריך בזה כו' משמע שדוח' לגמרי פלוגת' דר"י ור"י הנז' וכתב ופוק חזי מאי עמא דבר במי שמקבל עליו שני דייני' כו' אמנם נרא' דגם בנ"ד גבי אפוטרופוס אף ה"ה מהרא"ם מודה דלאו דוקא כולם ביחד כמו בנ"ד דאטו אם יהי' א' מהם לדרכו כו' יתבטל עסק היתום ואינו דומה כלל לדינים כו' וכן ראיתי בכתבי ה"ה מהרא"י בסי' ע"ג שכתב וז"ל והפנים השניים כו' דמשום שנכתב בשטר אחרי שיאמרו אלא שיעקור דירתו כו' לא יהי' קשר אא"כ יאמרו שניהם דמשמע משם ג"כ דאליבא דר"י דהלכה כמותו בשאמר בלא או כגון פ' ופ' דבזה הוא פלוגתא דר"י ור"י ואליב' דר' יונתן משמע או זה או זה והיינו בנ"ד ג"כ גבי אפוטרופסים דלא משמע דוקא שניהם יחדיו. וראיתי בטורי זהב סי' רכ"ח ס"ק מ"ט שהקשה שם אמ"ש מרן הקדוש בספרו הקצר בסי' הנז' סעיף מ' שמביא שם בתשו' הרשב"א דחנוך הנז' וכתב הוא וז"ל זהו מתשו' הרשב"א שמביא הב"י ויליף לה מדר' יונתן כו' ומקשה שם כמה קושיות ובתוך הקושיות הנז' מביא ג"כ כתבי מהרא"י הנז' וז"ל ובכתבי מהרא"י כו' ראיתי שכתב באם אומר או פלוני ואמר ג"כ לשון כולל כו' עד ומשמע שם דבמקום שלא אמר לשון כולל אלא פלוני ופלוני הוי מצי לאשתמוטי ולומר דוקא מה שאמרו שניהם אני מתקשר כו' ע"ש. ונפלאים דבריו בעיני על הבנתו בכתבי מהרא"י כבודו במקומו מונח דודאי הוא הופך הקערה על פיה מ"ש מהרא"י אבל אי כתב בתחלה בלא או וכיילינהו כו' לא הוי דמי כלל לפלוגתא דר"י ור"י ומוכח שם מדבריו לאפוקי אי כתב בלא או ולא כיילינהו אז דמי ממש לפלוגתא דר"י ור"י והלכה כר' יונתן רק שמהרא"י בא לצאת ג"כ לפי דברי ר' יאשיה ולאפוקי לפי דברי ר"י אף דלא כיילינהו וממש כמ"ש הרשב"א גבי חנוך כו' וכמ"ש הב"י בספרו הקצר הנז' וזהו ברור וגם בשאר קושיות שמקשה שם לא ראיתי בם ממשות שמקשה כיון דיש לו שני משמעות מנ"ל שאותו המשביע נתכוין לשניהם ולהקל כו' ע"ש ז"א קושיא להרשב"א שאינו מחלק בין לשון נדרים לשאר לשונות ובודאי נתכוין בלשון תורה הואיל ולא אמר יחדו. וגם מ"ש אח"כ ממ"ש רש"י בחומש בפסוק וה' הכה כל בכור שפיר"שי לשון תוספו' כמו שאומר פלוני ופלוני הרי לפניך שמשמעות הלשון לפי פשוטו הוא לשון תוספת כו' ואין זה קושיא דאפשר סבר כר' יאשי' וכמשמעות גמ' דיומא או אפשר דמ"ש כמו פלוני ופלוני היינו לפי שאמר וה' הכה כל בכור הוי"ו דוי"י הוא מוסיף על הראשונים כמו שמפרש בהדיא פלוני ופלוני יחד ומה שמקשה עוד שם ממ"ש הפוסקים גבי נודר כבר תרצתי, לעיל מה שנלע"ד אמנם דברי מהרא"י בעצמו משמע כדברינו יע"ש. כלל העולה מכל מ"ש דאף שמינה ג' אפוטרופסים אינו במשמע שלא יוגמר שום עסק אם לא בהתוועדות השלשה יחד וכמ"ש כל הפוסקים ואינו דומה כלל למ"ש הרשב"א בתשו' הובא בב"י סי"ג בח"מ וז"ל כל שקיבלו עליהם הקהל דעת ה' האנשים ד' או ה' אין הולכין אחר הרוב כו' ואם לא הסכימו לדעת א' הרי הנתבע פטור כו' ע"ש דאינו ענין לנ"ד וכמ"ש הפוסקים דאטו אם יסע אפוטרופוס א' למד"ה שיהא מינויים בטל כו' וזהו דבר שאין לו שחר ומכ"ש בנ"ד שנשאו ונתנו שלשתם יחד ואף אם נאמר שהאפוטרופוס השלישי השותף דורש טוב לעצמו בשביל זה אינו בטל המינוי שלהם ומעשיהם שעשו זהו מ"ש לעיל מתוך סוגית התלמוד והפוסקים: איברא זולת כל הנז' כד נדקדק בלשון הצוואה תמצא מבואר היטב שמה שמינה המנוח ג' אפוטרופסים לא מינה דוקא ג' אפוטרופסים שהרי מבואר בצוואה בראש מינה לשני אפוטרופסים ואשתו תהיה עמהם כ"ז שתשב. לכבוד בעלה ולא תנשא לאיש וכתב אח"כ בפי' שכ"ז שתנשא לאיש שיהיה האפוטרופסות של אשתו בטל ואם נתן עיקר האפוטרופסות רק לשנים הנ"ל ולא צוה שימנה במקומה אפוטרופוס ג' רק שכל מה שיעשו השנים יהיה עשוי וא"כ מה שמינה מתחלה ג' אפוט' לא שיהיה דוקא ג' ביחד וא"כ אף לפי מ"ש הרב המזרחי בתשו' סי' נ"ב שדחה סברה זו הא דאמרינן לעיל במי שאמר פלוני ופלוני אי אמרינן שניהם יחדו או כל א' בפ"ע דתליא] בפלוגתא דר"י ור"י כו' מ"מ מודה בנ"ד וכמ"ש לעיל ובפרט שמוכח מלשון הצוואה בעצמו שלא ירד אדעתי' דג' דוקא ואף אם שיש בזה מחלוקת בין הפוסקים כבר כתבנו דהשותף הוא מוחזק וכמו שאבאר אח"כ ומכ"ש לפי מה שמצאתי כתוב ע"ש ה"ה מהר"ם מלמד ז"ל שכתב בסי' מ"ב דמה שעשה האפוטרופוס הא' בלתי ידיעת אפוט' השני יכול המוחזק לומר קים לי ומה שעשה עשוי אף שיש לחלק דוקא בשני אפוטרופסים אבל בג' אפשר דאינו עשוי אמנם כבר כתבנו בנ"ד מתוך משמעות לשון הצווא' דלא נחית אדעת' דג' ובפרט שהסכימו שנים דהאשה נתנה כח לאפוט' השני שיגמר העסק אשר התחילו לישא וליתן כדת מה לעשות בעסק העזבון לטובת היתום וכמ"ש לעיל הכל באר היטב וא"כ זכינו מכל מ"ש דהפשר הנעשה בין האפוטרופס ובין השותף האפוטרופוס השני שהוא שריר וקיים וא"א לבטלו והנה אחרי כותבי זאת ראיתי לחכם א' שרצה לבטל הפשר הנ"ל באשר שהסברה נותנת שאין בידה למנות אפי' אחד מן השוק תחתיה ומכ"ש לתת כחה לאיזה מהאפוט' שמינה אותם בחברתה דהא ודאי אין בידה לעבור אדעתיה שרצה שיהיה ג' אפוטרופסים ולא ב' ורצה להביא ראי' מהא דכתב ה"ה מהריב"ל ח"א סי' מ' שכ"כ דאפי' יהא רשות וכח לממוני הקהלות לתקן תקנות להם רשות לשום אחרים תחתיהם וסברה גדולה והגע בעצמך שאדם מקבל עליו לדיינים לפ' ופ' פשיטא שלא היה להם רשות למנות אחרים תחתיהם עכ"ל מהריב"ל וה"ה דכוותי' שאין ביד האפוטרופוס למנות אחר תחתיו ומכ"ש היכא שמינה ב' דהא ודאי דאין ביד א' להסתלק ולמנות הא' שיהא הכל נעשה על ידו כנדון שלפנינו עכ"ל החכם הנזכר. וכבודו במקומו אבל אין לנ"ד שום דמיון כלל לנדון דמהריב"ל דהתם ממוני הקהלות אין להם למנות אחרים דהקהל בעצמם יאמרו שהם יבררו אחרים תחתיהם וה"ה לדייני' ומה שאין כן בנ"ד שהמנוח מינה אפוט' ונפטר בודאי מינה אותם שיעשו כל מה שיעלו בדעתם שיהיה לטובת היתום אף אם יגמר העסק על ידי האחרים ומ"ש שאין בידה למנות אפי' א' מן השוק ומכל שכן שלא למנות א' מהאפוט' כו' ואיפכא מסתבר' דאף דאין כח ליתן רשות לאחר מן השוק באשר שמעביר על דעת המצווה וכמבואר בתשו' הרא"ש הנ"ל ואחריו הרב מהרי"א בתשו' שכתבו שאין לאפוט' למנות אחר תחתיו אף כשמת אבל ליתן כח ורשות לאפוט' שהיא רשתה ושלטאה ודומה למ"ש לעיל גבי ההוא סבתא דכל יומא אינהו גופייהו הוי