שער אפרים קפ

ומתנה שתחלת דבריו הם ש"מ שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום שלא הקנה לו דבר שיש בו ממש כו' אבל אמר תנו בית זה לפלוני כדי שידור בו עד זמן פלוני או תנו דקל זה לפלוני כדי שיאכל פירותיו דבריו קיימים כו' וקשה באותו בבא עצמו למה שינה הרמב"ם את טעמו שבדין תנו בית זה לפלוני כדי שידור בו כתב שצ"ל ג"כ עד זמן פלוני ואלו בסיפא בדין תנו דקל זה לפלוני כדי שיאכל פירותיו לא כתב הרמב"ם בזה שצ"ל ג"כ עד זמן פלוני. ואפשר לומר דכד מעיינת בגמ' מקור מוצא הדין הוא בפ' מי שמת הנ"ל כאשר העתקתי לשונו לעיל בשם ר"נ ופירשב"ם שהדירה אין בו ממש להקנותו ופירות דקל נמי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא"כ ר"נ אע"ג דכיילינהו בחדא בבא מ"מ הרשב"ם וגם התוספות מחלק אותם בטעם וסבר שגבי דירה הוא מטעם דבר שאין בו ממש וגבי פירות הדקל הוא מטעם דבר שלב"ל וא"כ אפשר לפ"ז מחולקים ג"כ בדין שלהם כדי לסלק הקנין בדבר שאין בו ממש לכן צריך ליתן זמן להקנין וכדי לסלק הקנין בדבר שלב"ל א"צ ליתן זמן להקנין רק כשאומר תנו דקל זה לפירותיו מקרי דבר שיש בו ממש דהא פירות ממש יש בהם אלא הטעם משום דשלב"ל וכשאומר תנו דקל זה לפירותיו מקרי דבר שבא לעולם. אכן ראיתי מרן הב"י סותר זה בספרו הארוך שכתב בסי' רי"ב וז"ל לפיכך המקנה לחבירו דירת ביתו כו' ומביא פירשב"ם שמחלק בין ידור פלוני בבית זה ובין יאכל פלוני דקל זה כו' ואח"כ כתב אבל הרמב"ם כתב בפכ"ב מהל' מכירה דידור ויאכל תרוייהו הוא מטעם שאין בו ממש דכיון דאמר יאכל ואכילה אין בה ממש כו' ונלע"ד לישב דברי הרמב"ם דיש לחלק בין תנו בית זה לפלוני שידור בו ובין תנו דקל זה לפלוני שיאכל פירותיו דבאומר תנו בית זה לפלוני שידור בו סתם לעולם משמע וכמ"ש בגמ' דנדרים פ"ג דף כ"ח נודרי' להרגי' כו' היכי נדר א"ר עמרם כו' באומר יאסרו פירות עולם אם אינן של בית המלך וכיון דאמר יאסרו איתסרו כל פירות דעלמ' באומר היום כו' א"כ מוכח מזה דאי לאו דאמר היום ואמר סתם הוי אסור לעולם וכמ"ש הר"ן שם בנדרים דסתמא לעולם משמע אף שאין זה פשוט כ"כ דהלא מצינו בזה מחלוקת בין גדולי הפוסקים הראשונים הרשב"א והרא"ש הובא במרן הב"י בא"ה סי' קי"ד כל שמקבל עליו לזון או שמזכה לאיש בנכסיו סתם כ"ז שצריך משמע והובא ראיות מגמ' הנז' ומצינו בזה פלוגת' בגמ' דגיטין פרק מי שאחזו גבי ה"ז גיטיך ע"מ שתשמשי את אביו כו' פלוגת' דרבא ורב אשי אם סתם לעולם משמע וכן הרא"ש בתשו' כלל ז' סי' י"ז ע"ש באמת אפשר להשוות המחלוקת שלהם אמנם לא אאריך בזה ועיין מ"ש הרב בעל סמ"ע בסי' ס' ס"ק ט"ו וגם בסי' רי"ב אבל מ"מ נוכל לומר דהרמב"ם מחלק ביניהם וסבר דגבי דירה משמע לעולם אם לא שיפרש דמי מיפס דכל שעה ראוי לדור בו ואם לא פי' הש"מ אז אנו אומרים דדעתו לעולם מאחר שלא פי' לכן כתב הרמב"ם שאמר עד זמן פלוני ומשא"כ תנו דקל זה לפירותיו א"צ לפרש עד זמן פלוני דגבי פירות יש הפסק בין פירות שנה זו לשנה האחרת ואז אנו אומרים דלא הקנה לו אלא לפירותיו הסמוכים לפי שאח"כ יש הפסק ביניהם לכן מחלק הרמב"ם בין המקנה ביתו לדור ובין המקנה דקל לפירותיו. אבל ראיתי בתוס' פרק מי שמת הנז' ד"ה ש"מ כו' שכתבו וז"ל דהא דירת ביתו יכול להקנות לו ע"י הבית שיקנה לו הבית לדור כך וכך שנה ופירות דקל ע"י שיקנה לו הדקל לאכול פירותיו כך וכך שנה א"כ ש"מ מדברי התוס' שאין לחלק בין פירות דקל לדירת בית ובתרויהו צריך לפרש זמן ואפשר שהתוס' נקטו לרבותא בתרווייהו כך זמן כך וכך שנה לומר דאפ"ה לא חשיב אית' בבריא כו' וע"ש בתוס'. וראיתי מ"ש הרב בעל המפה בסי' רי"ב ס"א בהג"ה וז"ל האומר ידור פלוני בבית זה ולא קצב לו זמן הדירה אפי' רק שעה א' במשמע ונרשם בצדו שדברים האלה לקוחים מדברי הגמ' דסוף ב"ב ולפי מ"ש לעיל בפי' דברי הגמ' בשם בעל העיטור דברים האלה במחלוקת שנויה והיינו כדברי רב נחשון הנז' דמ"ש בגמ' ידור פלוני בבית זה לא קני לא מטעם דבר בו ממש אלא מטעם דידור פלוני בבית הזה מקרי דבר שאין בו ממש ולא קני כלל אפי' אגב ארעא אם לא כשאמר תנו לו בית זה וידור בו וא"כ לפ"ד בעל המפה שמביא דברי ר' נחשון דבאומר ידור פלוני בבית זה אף שעה א' במשמע ה"ל לפרש דבריו ולכתוב בלשון י"א כי לפ"ד רב האי לא משמע שעה א'. ואפשר לומר שבעל המפה למד ג"כ בדברי הרמב"ם כמ"ש לעיל שבפ"י מהל' זכייה גבי ידור פלוני כו' צריך לפרש תנו לו בית זה וידור בו כו' עד זמן פלוני וכמ"ש ה"ה הב"י בספרו הקצר סעיף כ"א ע"ש וא"כ ה"ה בבריא צריך ג"כ לפרש עד זמן פלוני דאל"כ שעה א' במשמע דמילת' דאית' בבריא איתא בש"מ וכמ"ש בגמ' במי שמת הנ"ל וראה הרב המפה שכתב הב"י לפני זה בש"ע לשון הרמב"ם בפכ"א מהל' מכירה דהמקנה לחבירו דירת בית לא קנה עד שיקנה לו הבית לדירה כו' והוקשה לו דהלא צריך לפרש הזמן וכמ"ש הרמב"ם בהל' זכייה גבי ש"מ הנז' וכמ"ש הב"י בעצמו בשלחנו הטהור סי' רי"ג לכן כתב בעל המפה דהאומר ידור פ' בבית זה אפילו שעה א' במשמע אם לא קצב לו זמן וכדעת הרמב"ם גבי ש"מ וה"ה בבריא. וזהו כדברי הרב הסמ"ע שכתב בס"ק ג' וז"ל ועד"ר שהוכחתי דלאו דוקא קאמר האי דינא באומר ידור פלוני בבית זה אלא אפילו הקנה לו הבית כו' ע"ש ואף שהרחיק עדותו וכתב ועד"ר שהוכחתי כו' ולא זכינו לראות הוכחתו ולענד"ן שכוונתי לדעת הגדול ודלא כמ"ש עמיתי הרב בעל ש"ך שהוטב בעיניו דברי חתנו שהשיג על הסמ"ע הנז'. ומצאתי ראיתי בתשו' ה"ה מהראנ"ח ח"א סי' ק"ך שמביא שם הסוגי' דפ' מי שמת הא דש"מ שאמר ידור פלוני בבית זה כו' עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו וכו' שהדירה אין בה ממש להקנותה וכמ"ש הרשב"ם והתוס' והרמב"ם אבל העיטור כתב משם רב נחשון גאון דטעמ' משום דאיכא למימר דידור בו שעה א' קאמר אבל כי אמר תנו בית לדור בו כו' ע"ש וכתב אח"כ ולבי נוקפי דשמא המפרש שפי' דידור בו לא אמר כלום משום דדירה אין בו ממש סבר דסתם ידור בו לא משמע אלא שעה א' ולכן לא אמר כלום משום דלא הקנה לו דבר שיש בו ממש עד שיאמר תנו בית כו' איירי שפי' הש"מ דבריו דלאו שעה א' קאמר ואעפ"כ ידור בו לא אמר כלום משום דאין בה ממש בו' וא"כ משמע מדברי ה"ה הראנ"ח ז"ל שנרא' כמסתפק בדברי ר"נ גאון שאמר דידור שעה א' במשמע ותנו לו בית לדור בו משמע לעולם דהיינו כ"ז שצריך וזהו כפי מ"ש בש"ך ואח"כ כתב ולבי נוקפו וזהו כפי מ"ש בסמ"ע ואני כתבתי הנלע"ד כדברי הסמ"ע וכפי מ"ש הראנ"ח ולבי נוקפי וכמבואר ברמב"ם וכמ"ש הראנ"ח אח"כ וז"ל ואפשר שלזה כיון הרמב"ם שכתב אבל אם אמר תנו לו בית פלוני שידור בו פלוני עד זמן פלוני דבריו קיימים ועם שיש לפרש בדברי הרמב"ם דלרבותא נקט עד זמן פלוני לומר אע"ג דלא מקנה לו גוף הבית אלא בהשאלה עד זמן פלוני דבריו קיימים עכ"ל ע"ש מוכח מדבריו שכיון בהרמב"ם כמש"ל ועיין בתשובת ה"ה מהרי"ט ח"ב בח"מ ס"מ שמביא ג"כ דברי הראנ"ח ובמה שנשא ונתן שם יש לי כמה גמגומים ובאשר שאינו מענינינו לא אאריך בזה. ומכל מש"ל שהקנין אינו מועיל בדבר שאין בה ממש ובנ"ד לפי דברי השואל דנתינת הרשות מקרי דבר שאין בו ממש וא"כ אינו נקנה בק"ס ואף שלדברי ר"נ גאון דמ"ש בגמ' ידור פלוני בבית זה לא קני מטעם דשעה א' במשמע וא"כ י"ל דקנין חל על דבר שאין בו ממש אבל כד מעיינ' בעיטור והובא דבריו בהגמ"יי הנ"ל מוכח דאף דמסיגי' דגמ' פ' מי שמת לא משמע דקנין אינו חל על דבר שאין בו ממש כו' וי"ל דמ"ש ידור פלוני כו' לא אמר כלום מטעם דשעה א' במשמע כו' אבל מוכח מירושלמי וגמ' דפ' המוכר הבית דקנין אינו חל על דבר שאין בו ממש גבי בן לוי שמכר שדה ואמר ע"מ שמעשר ראשון שלי כו' וכמ"ש מהרשד"ם בח"מ וא"כ בנ"ד לפי דברי השואל דנתינת רשות הוי דבר שאין בו ממש לא מקני ואפילו אג"ק לא מקני וכמ"ש רב האי הובא דבריו בעיטור ובהגמ"יי הנז' ואף שלפי סברת ר"נ שאמר דידור פלוני בבית זה הוא מטעם דשעה א' במשמע וא"כ י"ל דדבר שאין בו ממש מקני לכל הפחות אבל באשר שכבר אנו מוזהרים מפי ספרים ומפי סופרים שלא להרבות מחלוקת בין הפוסקים וא"כ בנ"ד מאחר שאינו מפורש בהדיא בדברי ר"נ שחולק על רב האי בזה ומצינו בבעל העיטור הנ"ל שגם ר"נ סובר דדבר שאין ממש לא מקני בק"ס וה"ה אגב ארעתא ואף שמצינו בכמה דברים שחלוקים ביניהם ועיין בתוס' פרק מי שמת ד"ה ש"מ שאמר הלואתו לפלוני כו' דאע"ג דלית' בבריא בקנין כו' ונהי דיכול להקנות אג"ק כו' ע"ש מ"מ אינו מוכרח שרב נחשון חולק בזה על רב האי וכן משמע מלשון הב"י סי' רי"ב שמביא לשון הגמ"ר בסוף ב"ב דהטעם דידור פלוני בבית זה לא אמר כלום משום דשעה א' במשמע והיינו כדברי רב נחשון ואח"כ תיכף כתב וז"ל וכתב עוד שם דבר שאין בו ממש כגון אויר ודירה כו' לא מהני קנין אפילו אג"ק וזהו לשון רבינו האי וכתב שני דעות בלי שום מחלוקת אלא צריכים אנו לומר דאין בזה מחלוקת ביניהם. איברא בנ"ד אין זה פשוט כ"כ דמקרי דבר שאין בו ממש שהרי כתב הרמב"ן בתשו' סימן ס"ז וז"ל ראובן נתן דירה לשמעון בעלי' שלי כו' ועכשיו בא ראובן לסלקו מחמת שלא הקנה לו גוף הקרקע כו' תשובה כו' ומסיים שם שאם קנו מידו מגופו של קרקע קנו מידו כו' עד שאפילו אם חזרו בסוף השטר וקנינא לפלוני על כל מאי דכתיב ומפורש לעיל שאף זה יועיל לקנות גופה של קרקע כו' דקנין שכתבו בסוף ליפות כחו כו' וכ"כ הרשב"א בתשו' הביאו מרן בספרו הארוך בסי' רי"ג וז"ל במחו' ז' שאלת ראובן השאיל בית לשמעון כו' וראיתי שה"ה הב"י כתב בסימן קצ"ה דברי הרמב"ן בתשו' הנז' ומסיים שם שרב האי כתב דבר שאין בה ממש לא מהני קנין אפי' אגב ארעא כו' ואין כן דעת הרשב"א בתשו' הנז' והרמב"ן בתשו' הנז' ובאמת נלע"ד שגם רבינו האי מודה לדברי הרמב"ן והרשב"א שאם קנו לבסוף וקנינא מיניה שאינו מקרי דבר שאין בו ממש ובזה מודה רב האי ואין כאן מחלוקת וז"ש הרב המפה בסי' רי"ב דאף במקום דבר שאין בו ממש דאם החזירו הקנין למטה בשטר דקנה בענין המועיל וזהו כדברי הרמב"ן והרשב"א ולא חש לדברי האי כלל ואפשר דהיינו מטעם שכתבנו דגם רב האי מודה בזה. ומצאתי ראיתי בתשו' ה"ה מהרא"ש סימן פ"ג שהביא דברי הרמב"ן והרשב"א הנז' דאם כתב קנין לבסוף דאלים כח הקנין וכתב אח"כ אבל כבר ידענו שרב האי חולק בזה דמשמע בזאת התשובה שחש לדברי רב האי והיינו כמ"ש הב"י הנז' ומלבד זאת שחש לדברי רב האי כתב עוד אח"ז שמתשו' הרשב"א יראה המעיין שהוא כמסתפק אם יועיל קנין לבסוף וכד מעיינת בספרו סימן קל"ג תמצא שהחליט העסק שלו עפ"י דברי הרשב"א והרמב"ן הנז' ולא הזכיר דברי רב האי כלל וכנראה שדבריו סותרים זא"ז כי עבור המחלוקת הנז' כתב שהיורש הוא המוחזק ולא זכה המקבל אף שכתב לבסוף הקנין והיינו כדברי רב האי ובסי' קל"ג כתב בפשיטות כדברי הרשב"א והרמב"ן וכעת צ"ע. וא"כ בנ"ד לפי דברי השואל היינו צריכים לראות מי הוא המוחזק עפ"י מחלוקת הנז' באשר שלפי סברת רב האי שאין בו ממש אינו נקנה בקנין אף אם חזר הקנין לבסוף וכדעת ב"י בסי' קצ"ה הנז' ואם כן גם כאן נתינת רשות מקרי דבר שאין בו ממש אכן כבר כתבנו דנוכל להשוות המחלוקת דגם רב האי מודה בזה. וזולת כל הנז' נראה דבנ"ד אין אנו צריכים לכל זה שהרי התוס' כתבו בפ' מי שמת ד"ה ש"מ שאמר הלואתו לפלוני כו' ומה שרגילין לכתוב הרשאה גבי מלוה פי' לעיל בפ' הספינה דהיינו