שער אפרים יח

והיה נראה בעיני ישוב זה ישוב נכון. אמנם רש"י פי' בסוגי' הנז' ד"ה מ"ט דסתם עכו"ם גזלי ארעתא דישראל נינהו ושמא אותו קרקע גזל הוי מישראל הרי מפירושו נראה דמ"ש רב הונא דסתם עכו"ם גזלי ארעתא דישראל הוא ולפי זה יש לתמוה למה אמר רב הונא להנהו אוונכרי דלגזזי אינהו והדרא קושיא לדוכתיה לימא דודאי ניחא ליה לישראל הנגזל שיעשה ישראל חבריה מצוה משדהו שיקיים ע"י מצות לולב או הדס הלא אפילו במקום חסרון כיס אמרי' לפעמים דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוני' ומכ"ש בהנהו אוונכרי דודאי ניחא ליה לישראל הנגזל כי באם שלא יקחנה הישראל הדס או הלולב למצוה אזי ישאר ביד עכו"ם הגזלן וכמש"ל ובאמת דברי רש"י צריכין ישוב כי למה באמת פרש"י שהעכו"ם גזל קרקע מישראל ולמה לא פירש דסתם עכו"ם גזלי ארעתא מעכו"ם חבריה וקרקע אינה נגזלת ואסור לישראל לתלוש פירותם וכמ"ש בסמוך. וליכא למימר שאם היה מיירי בקרקע של עכו"ם שגזל מעכו"ם היה מותר לישראל לתלוש ממנו כי גזל העכו"ם מותר אבל ז"א שהרי כתב הטח"מ סי' שנ"ט אסור לגזול אפילו כל שהוא ל"ש מישראל ול"ש מעכו"ם שגזל העכו"ם אסור והוא מוסכם מכל הפוסקים וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם הרא"ש וכמ"ש הב"י והוא מבואר בפ' הגוזל ומאכיל. וכדי לישב זה נלע"ד דרש"י אזיל לטעמי' שפי' בסנהדרין פ' ארבע מיתות דף נ"ז וז"ל שם בסוגיא ועל הגזל ב"נ נהרג והתניא על הגזל גנב וגזל וכן יפ"ת וכיוצא בהן עכו"ם בעכו"ם ועכו"ם בישראל אסור וישראל בעכו"ם מותר ופרש"י דישראל בעכו"ם מותר דלא תעשוק את רעך כתיב ולא עכו"ם ומדרבנן איכא למ"ד דאסור משום ח"ה בהגוזל בתרא וא"כ מוכח מדברי רש"י דגבי גזל ישראל מעכו"ם אין כאן לאו דלא תעשוק והוא מותר שהרי אמרי' בגמ' ישראל בעכו"ם מותר וממ"ש רש"י מדרבנן איכא למ"ד דאסור משום חלול השם בהגוזל ומאכיל משמע שרש"י פוסק דלא כאותו מ"ד דאסור מדרבנן מאחר שכתב דאיכא למאן דאסיר משמע שהוא יחידאי ולא קי"ל כוותיה ולכן מוכרח רש"י לפרש בסוכה פ' לולב הגזול בסוגיא הנז' דסתם עכו"ם גזלי ארעתא דישראל נינהו לפי שאם הי' גוזל מעכו"ם חבירו אז הי' מותר לישראל שיגזוז הוא בעצמו לפי שישראל מעכו"ם מותר לגמרי ואפי' לאיכא מאן דאסר וכמ"ש רש"י היינו דוקא משום ח"ה וכאן בהני אוונכרי אין כאן ח"ה שהרי העכו"ם הגזלן בעצמו אומר לישראל שיגזוז וזהו נלע"ד ברור בדברי רש''י אמנם מצאתי ראיתי בתשו' הרשב"א סי' תתצ"ב שכתב וז"ל ראיתי בני אדם שהולכים בשדה של עכו"ם ברשות העכו"ם וקוצרים הערבה להושענה רבא ונ"ל דשלא כדין הם עושים מדאמר רב הונא להני אוונכרי כי זבניתו אסא מעכו"ם לא תגזזון אתון אלא לגזוזי אינהו כו' מ"ט סתם עכו"ם גזלי ארעתא כו' ובכי הא הוזהרו על הגזל ואפילו עכו"ם מעכו"ם כדמוכח בפ"ד מיתות כו' וקי"ל נמי בפ' הגוזל בתרא גזל העכו"ם אסור כר"ע מכאן אני אומר דבזמן הזה נמי סתמא עכו"ם גוזלי שדות הם בח"ל ואע"פ שפירש"י סתם עכו"ם גוזלי שדות הם מישראל לאו דוקא הוא מה לי עכו"ם מה לי ישראל שהרי שניהם תורת גזל נוהג בהם יואל בר יצחק הלוי עכ"ל. דנה מ"ש הרשב"א בשם ריב"יה שמ"ש רש"י בסוכה סתם עכו"ם גוזלי שדות הם מישראל לאו דוקא דברים תמוהים הם לענ"ד כי מ"ש דרש"י אזיל לטעמיה כפי מה שפי' בפ' ד"מ הנז' הם דברים ברורים ומדוקדקי' בדברי רש"י במ"ש גוזלי שדות הם מישראל הוא דוקא לפי שיטתו שפוסק דגזל העכו"ם מותר וכמו שמוכח מפירושו בפ"ד מיתות הנז' ואישתמיטתיה דברי רש"י הנז' אף דסוגיא דפ"ד מיתות הנז' היה תחת לשונו וכמבואר בתשובה הנזכ' ולענ"ד דבריו בפי' רש"י צ"ע ולכאורה נראה מדברי הטור והרמב"ם שסוברים כדעת הרשב"א מ"ש בשם הריבי"ה וז"ל הרמב"ם והטור בח"מ סי' שנ"ט אסור לגזול כל שהוא לא שנא מישראל ולא שנא מעכו"ם שגזל העכו"ם אסור א"כ מוכח מזה שגזל העכו"ם וישראל שוים הם לדינא וזהו כדעת הריבי"ה ושלא כדעת רש"י הנז'. אמנם כד מעיינת ברמב"ם ז"ל ובטור הנז' תמצא שדבריו מוכרחים כדברי רש"י וז"ל הרמב"ם בריש הל' גזילה כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגזול עד ואסור לגזול כל שהוא דין תורה אפי' כותי עע"א אסור לגוזלו או לעושקו ואם גוזלו או עשקו יחזיר עכ"ל. הנה לכאורה משמע שדברי הרמב"ם הם שלא כדברי רש"י שכתב אפי' כותי עע"ז אסור לגזלו וזהו שלא כדברי רש"י שכתב שגזל העכו"ם מותר אם לא במקום שיש חילול השם אבל כד מעיינת ברמב"ם ודייקת במתק לשונו תמצא שדברי הרמב"ם לדינא המה כדברי רש"י שהרי פתח הרמב"ם כל הגוזל את חבירו (דהיינו ישראל) עובר בלאו כו' ואח"כ מסיים אפי' כותי עע"ז אסור לגוזלו ולא כלל עכו"ם וישראל בחד בבא משמע שגבי עכו"ם אין כאן רק איסור והיינו מדרבנן וכדעת רש"י. וכן מוכח מדברי הכ"מ שם שכתב וז"ל בריש ה' גזילה הנז' אפילו כותי עע"ז אסור לגוזלו או לעושקו יש לתמוה על זה דהא קרא דלא תעשוק את רעך כתיב דמשמע לאפוקי עכו"ם כו' וי"ל שרבינו סובר כדפירש"י דהפקעת הלואתו שאינו גוזל ממש שרי כי ליכא חילול השם וכו' עד ודייק רבינו לכתוב אסור לגוזלו או לעושקו ולא כתב שעובר בל"ת לומר שאין זה אסור מן התורה עכ"ל וזהו ממש כמ"ש שדעת הרמב"ם כרש"י בסנהדרין שכתב שגזל העכו"ם מותר מטעם דלא תעשוק את רעך כתיב אינו אסור רק מדרבנן כו' ונפלאה בעיני על הכ"מ שכתב שרבינו סובר כפירש"י כל שאינו גוזל ממש שרי כי ליכא ח"ה ולא הביא דברי רש"י בסנהדרין הנז' שכתב רש"י בהדיא דגזל העכו"ם מותר מטעם דלא תעשוק את רעך כתיב כו' ואפשר שלמד הכ"מ בדברי הרמב"ם שהרמב"ם ורש"י חלוקים הם בטעמם לפי שרש"י מסיים בסנהדרין פ"ד מיתות הנז' שגזל העכו"ם מדרבנן אסור מפני חלול ה' ולאפוקי הרמב"ם אוסר אף במקום שאינו ח"ה לפי שראיתי בדברי ה"ה מוהרש"ל בספרו ים של שלמה שכתב וז"ל בפ' הגוזל ומאכיל סי' ך' ומ"ש רש"י מפני חילול ה' לא נ"ל כלל דגזל העכו"ם אסור אפי' בלא ח"ה אלא נ"ל משום שירחיק עצמו מן הכיעור כו' ולא ירגיל את עצמו בגזילה וגניבה עכ"ל. אם כן זהו כוונת הכ"מ שהשמיט דברי רש"י בסנהדרין שסבר הטעם אליבא דהרמב"ם כמו הרש"ל שגזל העכו"ם אף שאינו אסור מדברי תורה מ"מ אסור מדרבנן אף בלא ח"ה והיינו מטעם שלא ירגיל עצמו כו'. ואף שלכאורה נראה מדברי הרמב"ם בריש הל' גניבה שעכו"ם וישראל שוים באיסור גניבה וז"ל הרמב"ם שם כל הגונב ממון מש"פ כו' עובר בל"ת כו' וא' הגונב ממון מישראל או מעכו"ם עע"א וא' הגונב את הגדול או את הקטן כו' ע"ש ואם כן משמע דישראל ועכו"ם שוים בזה כי כאן שינה בלשונו ממ"ש בריש הל' גזילה אבל מ"מ מוכרחים אנו לומר שבקיה דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה וכמו שפירשו בהל' גזילה שגזל העכו"ם אינו אסור מן התורה וה"ה לגניבתו דחד דינא אית לתרווייהו ולפ"ז נלע"ד דמדוקדקים דבר הטור ח"מ סי' שמ"ח שכתב וז"ל אסור לגנוב כו' וכל הגונב אפילו ש"פ עובר על הלאו דלא תגנבו וחייב לשלם א' הגונב מישראל בין קטן בין גדול וא' הגונב מעכו"ם שגניבתו אסורה עכ"ל ע"ש. וקשה למה שינה הטור מלשון הרמב"ם והלא דבריו לקוחים מדברי הרמב"ם וכמ"ש הב"י שם והרמב"ם כתב בריש הל' גניבה כל הגונב ממון עובר בל"ת וא' הגונב מישראל או מעכו"ם וא' הגונב את הגדול כו' א"כ כתב הרמב"ם תחלה הבבא דא מישראל כו' ואח"כ כתב א' הגונב מגדול כו' והטור שינה לשונו וכתב תחלה הבבא דא' הגונב מגדול כו' ואח"כ כתב הבבא א' הגונב מע"א כו' וע"ק שהטור מסיים גבי הגונב מעכו"ם שגנבתו אסור והרמב"ם אינו מסיים כן והדקדוקים אלו מוכרחים אנו ליישב כי לא דבר רק הוא. ולפי מ"ש דברי הטור מדוקדקים ובאים ליישב דברי הרמב"ם שלא תטעה בל' רמב"ם שגניבת העכו''ם עובר ג"כ בלאו ודינן שוה לישראל לכל דבר וא"כ יהיו דברי הרמב"ם בהל' גניבה ובהל' גזילה הנז' סותרים זא"ז ולכן שינה הטור בלשונו דברי הרמב"ם וכתב תחלה הבב' דכל הגונב עובר בל"ת וסמך לזה הבבא דא' הגונב מישראל בין גדול כו' ואחר כך כתב וא' הגונב מעכו"ם ומסיים שגניבתו אסורה ר"ל שמ"מ אינו שוה ישראל לגניבת העכו"ם כי בגניבת העכו"ם אין שום לאו ואיסור דאורייתא רק שגניבתו אסורה וכמ"ש הכ"מ בהל' גזילה הנז' וזהו גם כן פי' דברי הרמב"ם. והארכתי בזה קצת לאפוקי ממ"ש ה"ה מהרש"ך בחיבורו לח"מ בסי' הנזכר שמדברי הרמב"ם משמע שאסור מן התורה וכ"כ ה"ה מהרש"ל ביש"ש פ' הגוזל בתרא כו' וע"ש שמדברי הרמב"ם והטור משמע שגניבה וגזל העכו"ם אסור מן התורה כו' ע"ש ולפ"ז מקשה שם ממ"ש הרב בעל המפה בא"ע סי' כ"ח גבי קידשה בגזל או בגניבת העכו"ם הוי מקודשת דהא אינה צריכה להחזיר רק משום קדוש השם כו' ע"ש ולא שתו לבם למה שדקדקתי בדברי הטור שמוכח משם שהטור סובר שאינו אלא איסור בעלמא וכן יש לפרש דברי הרמב"ם. ומה שמשוה הרמב"ם דין הגונב מישראל ודין הגונב מעכו"ם היינו לענין שחייב לשלם ומוציאין בדיינים ולא שיהא אסור מן התורה וכמ"ש הכ"מ בריש הל' גזילה והנך קראי דיליף בפרק הגוזל דגזל העכו"ם אסור אינו אלא אסמכתא וכמו שכתב ה"ה מהרש"ל. ואף שדברי הטור מוכרחים שחולק על רש"י בטעמו שכתב בסנהדרין שגזל העכו"ם אסור מדרבנן משום ח"ה והטור בסי' שמ"ח כתב א' הגונב מעכו"ם שגניבתו אסור אבל טעותו כו' או להפקיע הלואתו מותר ובלבד שלא יודע לו דליכא חלול ה' עכ"ל אם כן משמע מזה דדוקא טעותו או הפקעתו אסור כשיש ח"ה ומותר כשאין שם ח"ה ולאפוקי גנבתו וה"ה גזילתו אסור אף כשאין שם ח"ה מכל מקום אפשר לומר שהטור סובר הטעם שכתבתי לעיל בשם הרש"ל דגזל העכו"ם וה"ה גניבתו אסור מטעם שלא ירגיל עצמו וירחיק עצמו מן הכיעור כו' וכמ"ש הטור בתחלת הסי' אסור לגנוב וכו' אפי' דרך שחוק אפי' על מנת להחזיר כו' שלא ירגיל עצמו בכך כו' ע"ש. אבל לדינא הרש"י והטור והרמב"ם שוים דאינו אסור אלא מדרבנן וזהו שכתב בעל המפה בא"ע סימן כ"ח דקידשה בגזל או בגניבת כותי דהוי מקודשת דהא אינה צריכה להחזיר רק משום קדוש השם ועיין במהרי"ו סי' קל"ח ודוק שם: כלל העולה ממ"ש שרש"י סבר דגזל העכו"ם מותר ולכן כתב רש''י סתם עכו"ם גזלי ארעתא מישראל נינהו ולא כדעת הרשב"א בתשו' הנז' בשם הר"י בי"ה דגזל העכו"ם אסור ובשמעתתא איירי דגזלי ארעתא בין של עכו"ם בין של ישראל. וראיתי בס' מלחמות ה' להרמב''ן פ' לולב הגזול דף שמ"ה שכתב וזה לשונו ומה שהשיב (פי' בעל המאור)