שער אפרים קע

צריכין ישוב אליב' דהסוגיא דשמעתתא לשם שלפי דעת רש"י שהשומר משלם לבעלים בהוכר הגנב ובש"ש לפי מסקנת הגמ' אליבא דרבא דאף אם קדם השומר ונשבע מ"מ חייב לשלם בהוכר הגנב א"כ היאך אמרי' בגמ' לפני זה אליבא דרבא תבעו הבעלים לשומר ונשבע והוכר הגנב תבעו שומר והודה כו' אמר רבא אם באמת נשבע נפטר הגנב בהודאת שומר ובאם בשקר נשבע לא נפטר הגנב בהודאת שומר הלא אף אם נשבע השומר אמר רבא בסמוך כשהוכר הגנב מ"מ צריך השומר לשלם לבעלים לפי דעת רש"י וא"כ למה לא יפטור הגנב בהודאת השומר ואין לחלק דלקמן מיירי דנשבע באמת הלא בגמ' סתמ' קאמר כגון שקדם ונשבע ואפ"ה אם ש"ש הוא עושה עמו דין דהיינו שצריך לשלם לבעלים בין אם נשבע באמת כו' בין אם נשבע לשקר א"כ למה אמר רבא לעיל דלא נפטר הגנב בהודאת שומר ואף שרש"י מפרש לעיל הטעם כיון דמגליא מלתא דשקרן הוא אנן סהדי דלא ניחא לי' למרא דליהוי תו שומר עליה מ"מ קשה אע"ג דלא ניחא ליה מ"מ הרי מחויב לשלם לבעלים ואמאי לא נפטר הגנב איברא כדי לישב קושי' הנ"ל לפי דעת רש"י נלע"ד דרבא אזיל לשיטתיה וטעמיה דאיתא לפני זה בסוגיא שהארכתי לעיל תבעוהו בעלים לשומר ונשבע והוכר הגנב כפל למי אביי אמר כו' רבא אמר למי שהפקדון אצלו כיון ששילם מקני ליה כפילא והקשו התוס' ד"ה רבא אמר כו' וא"ת דהכא סבר רבא דאע"ג דאטרחי לבי דינא מקני ליה כפילא ובפ' המפקיד גבי ההוא דאפקיד כיפי כו' מתרץ הכא אטרוחי' לבי דינא וי"ל דהתם אטרחי לבי דינא ולא פרע מידי אלא ר"נ אגבי לאפדני' כו' ולכן לא מקני לי' כפילא ומשא"כ הכא כו' כיון ששילם לבסוף ברצון כו' מקני ליה כפילא ע"ש וא"כ ה"ה גבי נשבע לשקר אף שהוכר הגנב דצריך לשלם מ"מ לענין כפל הגנב אינו של השומר הואיל ומתחלה נשבע לשקר ודוגמא כמ"ש בעובדא דכיפי ומשא"כ בנשבע באמת כו'. ומצאתי ראיתי בתשו' ה"ה מהרא"ש סי' ק"ח שהרגיש בקושיא זו ולא כתב שום ישוב ולענ"ד מ"ש הוא נכון וביותר תמה אני על ה"ה הנז' שסתם דבריו כדעת המ"מ ושלא כדעת רש"י כלל וזהו הפך מ"ש הטור בסי' רצ"ב גבי נגנבה באונס והוכר הגנב דבין ש"ח ובין ש"ש צריך לשלם לבעלים ויעמיד הוא הגנב לדין כו' וכן פסק הב"י בשלחנו הטהור ותמהני על הרב הנז' שלא שת לבו לפסקי המאורות הגדולים הנז' ולא הזכיר דבריהם כלל. אבל לפי מ"ש יש להפך בזכות בעל המשכון שצריכין הגבאים לטרוח להוציא למשכון מן פלוני אשר חזר לדת יהודים ובעל המשכון פטור מהחוב עד שיחזירו לו המשכון. אמנם כד מעיינת היטב הדק תמצא שז"א ואדרבה איפכא מסתבר' ונאמר ל"מ אליבא דדעת המ"מ שסובר שהרמב"ם חולק על רש"י וכמ"ש גם ה"ה מהרא"ש הנ"ל ופסק כדעת המ"מ הנז' פשיטא שהגבאים פטורים ובעל המשכון חייב לשלם את חובו וכמ"ש בסמוך אלא אפילו לדעת רש"י שפירש שהשומר ישלם להבעלים מודה גם כן בנ"ד שהגבאים פטורים דע"כ ל"פ רש"י והמ"מ אלא כשהוכר הגנב ויש עדים בודאי שיכול השומר להוציא מן הגנב הגניבה בדין רק שהטירח' הוא להעמיד הגנב בדין בלי שום הוצאה ואחר שיעמיד את הגנב לדין יכול לכוף אותו שיחזיר הגניבה לבעלים וכ"כ רש"י בהדי' בסוגיא דנגנבה באונס והוכר הגנב וז"ל נגנבה באונס לסטים מזויין בש"ש פטור בו ואח"כ הוכר הגנב ויכול לכופו להוציא מידו מוכח מלשונו שברור לו שיכול לכוף את הגנב אחר העמדתו בדין והואיל ואין לו שום הפסד רק הטירחא לכן מחויב לטרוח עצמו וכ"כ רש"י אח"כ בהדי' וז"ל והואיל והוכר הגנב ולא יפסיד כלום עליו לטרוח אחריה לפיכך הוא ישלם כו' שמצוה עליו לחזור אחר האבידה ומשא"כ בנ"ד שאותו פלוני אשר חזר לדת יהודים הרחיק נדוד ויש כמה חששות בסכנת דרכים וגם אף אם לא יהיה סכנה מי יודע אם יכולים להוציא מידו המשכון הנז' אז כ"ע מודים דפשיטא דאין הגבאים מחויבים לטרוח אחריהם באשר שהמשכון נלקח באונס וכמ"ש לעיל ויש ספק אם יכולים להוציא מידו וגם יש כמה חששות הנ"ל. וגדולה מזו מצינו גבי ערב אף דלא נשתעבד רק אם אין ללוה נכסים ואמרינן בגמ' דגם המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב תחלה וכתב הרא"ש וגם הרמב"ם דאם הלוה במד"ה כו' ואין לו כאן נכסים או אם הוא גברא אלמא אזי יתבע מן הערב ויגבה ממנו וכתב עוד המ''מ שאפילו יש ללוה נכסים ידועים במדינה אחרת נפרע מן הערב וכ"כ הטור וב"י בש"ע סי' קי"א סי"א דאם הלוה מכר נכסיו בעירו אע"פ שיש לו בני חורין בעיר אחרת גובה ממשעבדי כו' וכ"כ הרי"בש סי' שי"ג וא"כ ה''ה בנ"ד שאינו מוטל על הגבאי' זה הטורח כללא דמילת' בהא סליקנ' ובהא נחיתנא דהגבאים יצאו זכאים בדיניהם ובעל המשכון מחויב לשלם את חובו מאחר שנאבד המשכון באונס וכמו שהוכחנו בכמה הוכחות ועוד טעמים אחרים המבוארים בפנים ואינו מוטל על הגבאים לטרוח אחר המשכון הנז' וכמ"ש בסמוך אך באשר שאם היה אותו פלוני כאן היה מוטל עליהם זה הטורח אחר שחזר לדת יהודים באם שהיו יכולים להוציא ממנו המשכון הנז' ובעד זאת הטירחא דברתי אל הגבאים הנז' ונתרצו ליתן שליש ההוצאות ובעל המשכון יתן שני שלישים שישלחו איש א' למקום פלוני שירד עמו לדין באם שיכולים להוציא ממנו מאומה והנלע"ד כתבתי. כ"ד המדבר במשפט וצדק. ומחפש בחורים וסדק. להחזיק בדק. ידי עושי צדק. וי"י אלקים צבאות יצלנו משגיאות. ויראני מתורתו נפלאות. ויעשה עמנו לטובה אות. נאם אפרים מבית אהרן מווילנא: שאלה קכג יורנו מורנו ורבינו לישב דברי המרדכי בפ' ג"פ וגם בש"ך בח"מ סי' ל"ז שכיוונו לדעת א' במה שמקשי' הרשב"ם בב"ב דף מ"ז וז"ל קבלן אמרי לה מעיד וכתב הרשב"ם קבלן קבלן שקיבל המעות מידו של מלוה ונתן לידו של לוה וזהו דינו דממי שירצה המלוה יפרע תחלה אבל ערב סתמא כו' וכתב הרב הש"ך ס''ק ט"ז על זה וז"ל ותמה אני אם כתב הרשב"ם זה דהא האי מיפטר לוה מיני' דמלוה וקבלן זה לוה הוא וכדאית' בש"ס ס"פ ג"פ ובכל הפוסקים כמבואר בסי' קכ"ט וגם המרדכי ס"פ ג"פ כתב וז"ל ופירש"י קבלן שנשא ונתן ביד נפרע ממי שירצה וצ"ע וגם רש"י בפרק שום היתומים פי' קבלן הוי פי' שנשא ונתן ביד נפרע ממי שירצה כו' עכ"ל החכם השואל. תשובה נלע"ד שדברי הרשב"ם נכונים הם בטעמם לפי שצריכין אנו לדקדק בלשון הרשב"ם שכתב קבלן ערב קבלן כו' וקשה למה דייק ערב קבלן ותו איכא למידק בלשונו שמסיים וזהו דינו דמי שירצה יפרע קשה מהו הלשון וזהו דינו בזה ונראה לפי שהוקשה להרשב"ם בגמ' שאמר קבלן אמרי לה מעיד כערב דמי וקשה איך מדמה קבלן לערב והמה מחולקים בדיניהם ולמה יהיה להם דין א' ועל זה בא הרשב"ם לתרץ קבלן דהיינו ערב קבלן שקיבל המעות כו' ור"ל בפירושו שהוא ערב והוא קבלן בזה דהיינו שקיבל המעות מידו של מלוה כו' וזהו דינו דממי שירצה יפרע כו' וגם י"ל שהוקשה להרשב"ם ז"ל במ"ש ערב קבלן שרישא דבריית' הוא ערב מעיד ללוה כו' וא"כ לפי מ"ש בגמ' אח"כ קבלן אמרי לה מעיד כערב דמי כו' בודאי זהו אינו לשון הברייתא רק סתמא דגמ' שלמד כן מתוך הבריית' וא"כ איך אמר קבלן מעיד כערב דמי הלא קשה על זה למה אמר רישא דברייתא ערב מעיד הול"ל קבלן מעיד דהיא רבותא טפי לכן פרשב"ם קבלן אמרי לה מעיד כערב דמי היינו ערב קבלן כו' א"כ במ"ש רישא דבריית' ערב מעיד נכלל כל ערב וכוונת הרשב"ם בפירושו למ"ש הטור בשם הרמ"ה בסי' קכ"ט וז"ל וכתב הרמ"ה דהא דאמרי' כשנשא ונתן הערב ליד הלוה שאין למלוה על הלוה כלום דוקא בקבלן אבל בערב אע"פ שנשא ונתן ביד לא נפטר הלוה כיון שאמר לו בלשון ערבות דלשעבדי' ללוה נמי קמכוין והיינו ממי שירצה יפרע עכ"ל ולזה כיון הרשב"ם במ"ש ע"ק שקיבל המעות ור"ל שהוא ערב והוא קבלן בזה שקיבל המעות מידו של מלוה ונתן כו' וזהו דינו דממי שירצה יפרע ור"ל וזהו דינו אף שבאמת בערב דעלמא אינו הדין שיפרע ממי שירצה רק דינו עם הלוה תחלה וגם בנשא ונתן ביד אמרי' בגמ' שאין לו דין עם הלוה רק עם הקבלן ולאפוקי בערב ונשא ונתן ביד אז זהו דינו דממי שירצה יפרע וכמ"ש הרמ"ה: וכן מצאתי ראיתי בגידולי תרומה שער ל"ה דף קנ"ד סימן ל"ג שכתב. א"ל אמימר כו' וזה לשונו הטור הביא בשם הרמ"ה כו' עד דלשעבדי' ללוה נמי קמכוין נראה שדעתו ז"ל לומר דרה"נ דיכול לתבוע הערב תחלה כיון דנשא ונתן ביד אעפ"י שלא אמר אלא לשון ערבות ואהני לשון ערבות לחייב גם הלוה אם ירצה המלוה לתבוע דאי לאו הכי למאי איצטריך לחייבו בתורת ערב כיון דממילא הוא חייב לשלם מפני שנשא ונתן ביד כו' ע"ש וזהו ממש כמ"ש. ורש"י בפ' שום היתומים בערכי' יש לפרש ג"כ. שקשה לרש"י בסוגי' דשמעתתא בעובדא דמשה בר עצרי דמשני בגמ' קבלן הוי הלא לפי מה שמסיק בגמ' ס"פ ג"פ דתן לו ואני נותן לך הוי קבלן וזה לא שייך גבי אשה ואף שאמרי' בטא"ה סי' ק"ב דהנשאי לו ואני קבלן הוי קבלן אבל הלא כתב ע"ז הרב הגדול מרן הב"י ז"ל שם דזהו דוקא לדעת הרא"ש ולדעת בעל התרומות אינו אלא ערב כו' ולכן פירש"י קבלן שהתפיסה רב הונא מטלטלין כו' וזהו נשא ונתן ביד כו' ור"ל דאף לגבי אינש דעלמא נשא ונתן ביד הוי הוא המלוה משא"כ כאן מקרי קבלן והנלע"ד כתבתי: שאלה קכד מי שקיבל עליו והתקשר נגד חבירו להלביש אותו ובכן אח"כ נפלו חלוקים ביניהם שחבירו רוצה שילביש אותו כל הבגדים דהיינו המלבושים וגם המנעלים וזה שקיבל עליו אינו רוצה לעשות לו מנעלים שברגלים אלא בגדים שעל גופו ובכן יורנו מורנו הדין עם מי. תשובה הנה לכאורה יש להביא ראי' ממשנה דסנהדרין שאין המנעלים בכלל מלבוש דאיתא שם בפ"ד מיתות העובד ע"א כו' אבל המגפף כו' הסך והמלביש והמנעיל עובר בלא תעשה. כו' ע"ש הרי דחשיב מלביש בפני עצמו ומנעיל בפני עצמו משמע דמנעלי' אינו בכלל מלבוש אמנם יש לדחות זה ודו"ק: שאלה קכה נשאלתי מק"ק בילוגראדו על ראובן שהיה חייב לו ישמעאל אחד סך מה והוליכו בעש"ג ונתנו במשמר בית האסורים ובעומדו שם בא ראובן ומכר הכתב ידו של גוי אשר בשבילו זכה בעש"ג לשמעון ומסרו בידו וא"ל כל זכות שיש לי על הגוי אני מוכר לך ויהי בימים ההם יצא הגוי מבית האסורים מופלוש נקרא בלשון ישמעאל שכן דינם שכל שאין לו יכולת לשלם ובכן יורנו רבינו אם יוכל לחזור שמעון על ראובן כיון שאין כאן כתיבה רק מסיר' ואל עליון ינחנו במעגלי צדק למען שמו ושכמ"ה. תשובה עיקרא דהאי מילתא איתא בב"ב בפ' המוכר הספינה א"ר פפא האי מאן דמזבין שטריה לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך איהו וכל שעבודי' דביה אמר רב אשי כו' עד אמר אמימר הלכתא אותיות נקנית במסירה א"ר אשי לאמימר גמרא או סברא א"ל גמרא רב אשי אמר סברא נמי דאותיות מילי נינהו ומילי במילי לא מיקנין כו' והרשב"ם פוסק כאמימר דהיינו אותיות נקנית במסירה וא"צ למיכתב קני לך איהו כו' והתוס' כתבו בשם ר"י ור"ת דגרסינן בגמ' הלכתא אין אותיות נקנית במסירה כרבנן. כו' ורוב הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והתוס' ושאר פוסקים כולם מצד א' עומדים ופוסקים דאין אותיות במסירה