שער אפרים קסז

הנאת זביני אם כן כ"ש בקידושי פרוטה דגריעי טפי וכו' אלא שר"ל סתירה אחרת דקדיש סתם בכל ענין משמע אפילו בשטר עכ"ל. במה שכתב מהרי"ט היאך משמע דאם דבריהם בקידושי פרוטה הרי כתבו כו' וכ"ש בקדושי פרוטה דגריע טפי מהנאת ביאה לא ידעתי מנין לו דקדושי פרוטה גריע טפי כו' כי לכאורה יש להוכיח איפכא מדברי התוספות בשם הרשב"א דהלא לפי סברת מהרי"ט אי אמרי' דקדושי ביאה הוי תלוי' ויהיב ומכ"ש דקדושי פרוטה הוי תלויה ויהיב ומכל שכן קדושי שטר וא"כ קשה לפי סברתו למה מקשי הרשב"א קושיתו על הא דאמר רבינא קדש בביאה מא"ל לקשי הרשב"א קושיתו מהא דאמר מר בר רב אשי לא הוי קידושי מטעם הפקעה הלא בלא הפקעה לא הוי קידושי דקדושי ביאה הוי תלוי' ויהיב ומכ"ש קדושי פרוטה ומכ"ש קידושי שטר אלא ודאי דהתוס' בשם הרשב"א סוברים דאף דקדושי ביא' הוי תליו' ויהיב מ"מ קדושי פרוטה לא הוי תלויה ויהיב לכן צריך להפקעת חכמים אבל על רבינא מקשי שפיר וא"כ לפ"ז דברי ה"ה מהרי"ט דקדושי פרוטה גרע מקדושי ביאה אינם וא"כ דברי מהרי"ק מוכרחים בתוס' דקדושין פרוטה לא הוי תלויה ויהיב ואף שיש לדחות זה די"ל דהרשב"א לא רצה להקשות על מר בר רב אשי דל"ל הפקעה כו' די"ל דמ"ש דאפקיעינהו רבנן לקדושי' מיניה אף אם קידש' בתרקב' דדינרי דלא הוי תליו' ויהיב ומכ"ש קדושי פרוט' גרע טפי מהנאת ביאה. אמנם כד תדקדק בדברי מהרי"ק תמצא שדבריו נכונים וז"ל דאע"ג דאינו נותן לה כ"א פרוטה שכן סתם קדושי כסף משמע שהוכחת מהרי"ק הוא מסתם קדושי כסף שהוא פרוטה וגם מדברי נ"י בשם הריטב"א בפ' חזקת גבי תליו' וזבין כו' וכתב הריטב"א וז"ל וכיון דבתר דעתי' דמוכר אזלינן ליכא לדמויי לגמרי לאשה ולומר כי היכי דאשה) מתגרשת) מתקדשת בפרוטה וה"ה אם קבל פרוטה משדה דליהוי מכירה דשאני אשה דהרי נתן לה דמים דכל אשה מתקדשת בפרוטה ועוד דאשה בכל דהו ניחא לה א''כ דין הוא לומר כו' דאגב אונס גמר ומקני ומשא"כ במכירה א"כ משמע דאמימר איירי בקדושי פרוטה ואף שבעיקרא דדינא נראה מדברי הריטב"א שחולק על מהרי"ק כי מהרי"ק מדמה אשה לשאר דברים והריטב"א מחלק ביניהם אבל מ"מ משמע משם שאמימר איירי בקדושי פרוטה. ובר מכל דין יש לתמוה בדברי ה"ה מהרי"ט שחשיב למהרי"ק כטוע' חלילה למה לא היה קשה לו בדברי מהרי"ק למה הוכיח מהרי"ק סברתו מדברי התוס' מהא דמקשה ועוד דא"כ הא דאמר אמימר כו' ולמה לא מביא ראיה מסוגי' הגמ' גופי' מהא דאמר אמימר תלוי' וקדיש הוי קדושין ולא חילק בין כסף לשאר קדושין וסתמ' קדושי כסף בפרוטה א"כ משמע דבהנאה מועטת חשיב כזביני. אבל כד נדקדק בדברי התוס' תמצא שהכל עולה על נכון דבר דבור על אופניו כי דברי התוס' צריכים ביאור כי יש לדקדק חדא שמקשה ועוד דא"כ הא דאמר אמימר לשון דא"כ לכאורה אינו מדוקדק דמשמע דוקא אי אמרי' דהנאת ביאה חשיב כתליו' וזבין קשה על אמימר הלא אי אמרי' דהנאת ביאה לא חשיב כלום מכ"ש קשה הא דאמימר וא"כ הלשון דא"כ אינו מדוקדק וע"ק בדברי התוס' למה לא מקשי התוס' האי ועוד הא דאמימר בל"ז על סוגי' הא דאמר אמימר תלוי' וקדיש דהוי קידושין קשה תינח אם קדיש בכסף או בביאה דהוי תליו' וזבין אבל בשטר מא"ל דהוי תלוי' ויהיב ועדיפא מיניה ה"ל להקשות לפי סברתו מתחלה דביאה הוי תליו' ויהיב ליקשי על אמימר למה הוי קדושין תינח אם קידש בכסף הוי תליו' וזבין אבל בביאה ובשטר מא"ל ומכ"ש לפי סברת מהרי"ט דגם קדושי פרוטה הוי תליו' ויהיב. איברא י"ל דברי התוס' הדק הטיב והמה מיוסדים על אדני פז דהמשך דברי התוס' כך הם דדוקא מכח רבינ' קשה על אמימר כי בשלמא בל"ז לא קשה כלו' על אמימר קדיש בשטר מא"ל דה"א דהא דאמר אמימר תלויה וקדיש הוי קדושין איירי דוקא בקדושי כסף דהיינו אם קדשה בתרקב' דדינרי דשייך ביה תליו' וזבין ומשא"כ קדושי פרוטה לפי סברת מהרי"ט או ביאה ושטר מודה דלא הוי קדושין דהוי תליוה ויהיב וע"ז פליג מר בר רב אשי ואמר באשה ודאי לא הוי קדושין וי"ל למה אמר לשון ודאי ולפ"ז יתכן דפשיטא בשטר וביאה אפי' בלא הפקעה לא הוי קדושין דהוי תלוה ויהיב וה"ה קדושי פרוטה ולפי סברת מהרי"ט אלא אפי' קידש בתרקבא דדינרי או קידש בכסף כפשוטו לפי סברת מהרי"ק ג"כ לא הוי קדושי ומטעם הפקעה וא"כ לא קשיא כלום על אמימר מכח שטר כקושית התוס' וגם מהרי"ק לא רצה להוכיח כלום מסוגיא דאמימר אבל מכח רבינא קשה שמקשה קדיש בביאה מא"ל מוכרח שהוא למד דמר בר רב אשי סתמ' קאמר דמטעם הפקעה בכל קידושין לא הוי קידושין ולכן מקשי קדיש בביאה אינו מועיל הפקעה מא"ל וע"ז הקשו התוס' בשם הרשב"א דמנ"ל הא דדלמא גבי ביאה בלא הפקעה לא הוי קידושין מטעם דהוי תלויה ויהיב וא"ל דרבינא למד דסתמא קאמר מר בר רב אשי וא"כ מוכרחים אנו לומר שלמד ג"כ דאמימר סתמא קאמר בכל ענין הוי קדושין וא"כ קשה תינח ביאה וכסף י"ל דסתמא קאמר דהוי קדושין די"ל בשום צד דהוי הלוה וזבין רק אבל בשטר ליכא למימר בשום צד דהוי תצוה וזבין רק יהיב וא"כ אמאי הוי קידושין אלא ודאי דגם אמימר לא קאי אכולהו רק אקידושי כסף דשייך לומר תלוה וזבין משא"כ באינך הוי תלוה ויהיב וא"כ מר בר רב אשי שחולק דמטעם הפקעה לא הוי קידושין היינו ג"כ במ"ש אמימר דהוי קידושי כסף וכנז' וא"כ קשה קושית התוספות בשם הרשב"א על רבינא ועפ"ז הוכחת מהרי"ק הוא כהוגן ממאי דמקשי התוס' ועוד דא"כ הא דאמר אמימר קדיש בכסף כו' היינו מסבר' התוס' דרבינא למד דלסתמא קאמר כו' וה"ה אמימר בזה מיושב לשון ועוד דא"כ כו' ויש אתי לפרש עוד פי' אחר בדברי התוס' לפי סברת מהרי"ק אבל האריכות שנאה נפשי וגם במ"ש ה"ה מהרי"ט עוד על דברי מהרי"ק במה שרצה להוכיח מתשוב' הרשב"א לא ראיתי להאריך כי אין דבריו מוכרחים למעיין שם ונשמע מכל מ"ש שדברי ה"ה מהרי"ק עלו כהוגן והצלתי אותו מהשגת ה"ה מהרי"ט הנ"ל וגם ראיתי בתשו' ה"ה מהרש"ך ח"ב סי' קכ"ג שחשש לסברת מהרי"ק הנז' בענין גזים ולא עביד ע"ש מ"ש השואל שם וגם ה"ה מהרש"ך עצמו וכמבואר שם שקצת נראה מדברי הרש"ך שם לכאורה שחולק על דברי מהרי"ק אבל כד מעיינת שם בתוס' הנז' וגם בתשו' הנז' סי' י' בענין דיין המפחד והמגזם חשיב אונס שחשש לתשו' מהריק"ו הנז' וראיתי קצת תמיה בתשוב' ה"ה הרש"ך הנז' שבסי' י' פסק דאונס דיין המפחד והמגזם חשיב אונס אף נגד שבועה ובסי' קפ"ג לא רצה להכריע שיחשוב אונס נגד שבועה ע"ש וא"כ לפ"ד מהרי"ק הנז' דאמרי' דעביד אינש דגזים ולא עביד וא"כ ה"ה בנ"ד בענין המומר הנ"ל אבל אין מדבריו שום סתירה לנ"ד דע"כ לא אמרי' דגזים אינש ולא עביד בענין ממון גבי האי מאן דנקיט נרגא כו' או בנדון דמהרי"ק שגיזם להביאו בעש"ג אלא דוקא גבי ישראל המגזם ומטעם דלא נחשדו ישראל על כך ומטעם שהוא גזל או מטעם שגדול עונש של המסור דהוי רודף דכתיב כתוא מכמר מה התוא הזה כיון שנפל כו' ויש בזה חשש סכנת נפשות וכמבואר במרדכי פ' הגוזל בתרא או מטעם שכתב מהרי"ק שם וז"ל שהרי דבר פשוט כי היום הזה אדם קורא לחבירו מלשין יורד עמו עד לחייו כו' ומזה נלמד דאיסור חמור הוא בעיני העולם כו' ופשוט דכיוצא בזה אית לן למימר בזה דגזים ולא עביד ע"ש מה שהאריך אבל בנ"ד גבי מומר כ"ע מודים דלא שייך למימר בזה עביד אינש דגזים ולא עביד הלא אם התיר עצמו וכפר בי"י שהוא חמור' שבחמורות כי כל המודה בע"א ככופר בכל התורה וא"כ איך נאמר שלא יהיה נחשד למסור את ישראל ביד ישמעאל ונאמר דגזים ולא עביד וא"כ גם מהריק"ו מודה בזה ומשא"כ לפ"ד הרמב"ם וסיעתו שסוברים אפילו ישראל המאיים והמפחד את חבירו בדבר שאפשר לו לעשות דמקרי אונס וכמבואר בטח"מ סי' ר"ה וב"י באריכות. ויותר מזה איתא בהגוזל בתרא בעובדא דההוא גברא דהוי בעי אחויי' אתיבנא דחברי' אתי' לקמי' דרב א"ל לא תחוי ולא תחוי א"ל מחוינא ומחוינא יתיב רב כהנא קמי' דרב שמטי' לקועי' מיניה כו' יע"ש וא"כ מצינו שעשה רב כהנא מעשה בנפשי' עבור דגזים ומכ"ש בנ"ד. ומגמרא הנז' מעובדא דרב כהנא לא קשיא על הא דפסק מהריק"ו דאמרי' דגזים ולא עביד כי בלא"ה צריכים אנו לתרץ עובדא דרב כהנא הנז' שסותר למאי דאמרי' בגמ' דכל הנשבעין דף מ"ו גבי האי מאן דנקיט נרגא כו' דאמרינן דגזים ולא עביד כו' אבל כבר נשאל ע"ז הרשב"א בתשו' סי' קפ"א הנ"ל והקשו לו אמאי הרגו רב כהנא ודלמא גזים ולא עביד והשיב הרשב"א דיש לחלק בין מי שהוא רגיל בכך ואף מי שאינו רגיל בכך אלו הכרנו בו בודאי שהוא רוצה לעשות כההוא דרב כהנא שא"ל לא תחוי והוא העיז פניו ואמר מחוינא ומחוינא הרי הוא כאלו ידענו בבירור שיעשה ואף על ספק נהרג וא"כ לפ"ז לא קשיא כלום על תשובת. מהרי"ק הנז' שמצינו שאפילו בישראל אמרי' שחייב מיתה אם נודע לנו שבודאי ימסור ממון של ישראל דהיינו ע"י אומדנות דמוכח ומכ"ש גבי מומר ישמעאל כמו בנ"ד דלא אמרי' דגזים ולא עביד ובראותי תשוב' הרשב"א סי' קפ"א הנז' ראיתי שכתב הרשב"א בשם השואל וז"ל שאלת הא דאמרינן בהגוזל בתרא בעובדא דרב כהנא וקשיא לך וכי בשביל שאמר כן יהרג כו' ודלמא גזים כי ההוא דנקיט מגלא ותובילא ואמר איזל ואגדור לדיקלא דפ' זהו תורף שאלתך תשובה המסור הרי הוא כנחש כו' ע"ש בתשו' הרשב"א. הנ"ל הנה אגב שיטפא הרכיב השואל שני סוגי' גמרא יחד שאמר ודלמא גזים ולא עביד כי ההוא דנקיט מגלא כו' זהו לשון הגמ' בחזקת הבתים דף ל"ד ומשם לא נשמע דעביד אינש דגזים ולא עביד ואדרבה משם מוכח איפכא וז"ל הגמ' אר"י האי מאן דנקיט מגלא ותובילא ואמר איזל אגדריה לדיקלא דפ' דזבניה ניהליה מהימן אלמא לא חציף איניש דגדור דלאו דיליה וסוגיית הגמר' דנשמע מינה דעביד אינש דגזים ולא עביד מימרא היא דר"נ בפרק כל הנשבעים דף מ"ז וז"ל אר"נ האי מאן דנקיט נרגא בידיה ואמר איזל ואקטליה לדיקלא דפלניא כו' לא אמרי' דהוא קטליה אלמא עביד אינש דגזים ולא עביד ע"ש בתוס' ד"ה עביד אינש דגזים ולא עביד החילוק שיש בין שני המימרות הגמרא הנ"ל ואגב שיטפא לא דק ונלע"ד להביא ראיה ברורה לדברינו הנז' דיש לחלק בין ישראל דגזים למומר דגזים כו' מהא דאיתא בתשוב' מיימוני השייכים לסדר נזיקין סי' ז' וז"ל וששאלתם על רחל שהיתה נשואה לאחר והמיר ונתנה לו חצי זקוק ע"מ שיגרש כו' ועתה היא תובעת כתובתה מפקדון שהיה לו לבעלה המומר ביד אחרים כו' אמנם צ"ל לפטור הנאמן מטעמא אחרינא דכיון דהמומר גזים לו אם לא ישיב הממון לא מחוייב למסור נפשיה כו' כדאשכחן בהגוזל בתרא כו' כ"ש הכא דהנפקד מחוייב להחזיר למומר פקדונו ולא מחויב להכניס גופו וממונו בסכנה עבור הפקדון עכ"ל ע"ש ותשוב' המיי' הנז' היא הלכה פסוקה הביאו הרב בעל המפה בסי' פ"ו וגם בשלטי גבורים הביא תשוב' מיימוני הנז' סוף פ' הפועלים וא"כ מוכח מתשוב' מיימוני הנז' דכיון דגיזם המומר לא מחייב למימסר נפשיה וכו' ואמרינן דבודאי גזים ועביד אף שבודאי היה מן הראוי להוציא מיד הנפקד מעות של המומר מדרב נתן ומ"ש הנפקד שגיזם המומר ישמעאל נאמר ג"כ כמ"ש מהריק"ו דעביד אינש דגזים ולא עביד אלא צריכין אנו לחלק בין ישראל שגיזם לחבירו ובין מומר שגיזם לישראל דבכה"ג לא אמרינן גזים ולא עביד ומשם נבא ג"כ לנ"ד ומה התם שהמומר בא להוציא אמרי' שמכח גיזומו שאינו מחוייב