שער אפרים קסו

מתנה (דסתמי) דמסתפי האי נותן דלמא עביד והוכיח כן מתשו' מהר"מ שבמרדכי פ' הנזקין. ואני תמה האיך הוכיח מדברי מהר"מ דודאי האי חילוק ברור ויציב ואע"ג דלא ברי הזיקא ירא הוא ומחמת כן הוא נותן לו ולא גמיר ויהיב דבמתנה גילוי מילת' בעלמ' ומהר"מ ז"ל באותו נדון כך כתב וכו' אבל הכא אעפ"י כו' שיש שם אונס כו' הא לא דמי אלא לתליו' ויהיב עד ואדרבא מהכא ראיה דאע"ג דלא ברי הזיק' מקרי אונס לבטל המתנה עכ"ל ואני בעניי תמה על תמיהתו שחשב להגאון מהרי"קו כקטלי קני והאריך בפי' דברי המרדכי בש' מהר"מ כאלו הוא לא ירד לסוף כונתו וחלילה לומר כן (ועיין בתשו' ה"ה מהראנ"ח סי' ס"ג) וכד מעיינת בדברי מהרי"ק תמצא שדבריו ראוים למי שאומרם וה"ה מוהרי"ט דילג עיקר הוכחתו של מהרי"ק וזהו מהא דמביא מהר"מ ראיה וז"ל דאי משום דגזמי להו עביד אינש דגזים וכו' אפי' במילי דממונ' כגון איזיל ואיקטלי' לדיקליה דפלני' כ"ש למקטלי' איהו דלא עביד כו' ומזה הוכיח מהרי"ק דמאי מייתי מהר"מ ראיה מהאי דאיזל למקטלי' לדיקלא דפלניא להא דגיזמו להם בתפיסה דאי משום דמגזמי להו עביד אינש דגזים ולא עביד דומיא דהאי דאזיל למקטיל לדקלא פלני' דלמא אף דאמרי' גבי אזיל למקטלי לדיקלא דפלניא דעביד אינש דגזים כו' ואין לחייבו ולומר שבודאי שהוא עשה המעשה וקטיל לדיקלא אבל מ"מ נאמר דגבי אותן אנשים שקיבלו בחרם בתפיסה דחייב אונס גמור היכי דגזים דמסתפי אידך דלמא עביד ונאמר שבודאי גמרי והקנו לו מאחר שקיבלו בחרם ואף אם הוא ספק נאמר שספק חרם להחמיר בחרם דאורייתא וכמ"ש הרשב"א בתשו' הביאו מהריב"ל בתשו' סי' מ"א ח"א ונאמר שבודאי גמרי והקנו לו דומי' להא דגזרה מצעיתא גבי סקריקון וא"כ מאי מייתי ראיה מהא דאזיל למיקטל לדיקלא דפלניא אלא ודאי מדמייתי ראיה מהא דאזיל למקטל דלא אמרי מסתפי דלמא קטיל משום גיזו' בעלמא ש"מ שאין לחלק מה שחלקתי ולומר דאף דגזים ולא עביד מ"מ חשיב אונס היכי דגזי' כו' מאי אמרת הלא מ"מ פסק המרדכי בשם מהר"מ דאין באותו חרם ממש כיון דאנוסין היו כו' וא"כ משמע דמשום גיזום בעלמא הוי אנוסין וזהו כדברי מהרי"ט דאע"ג דלא ברי היזיקא מ"מ מקרי אונס לבטל המתנה כו' אבל ז"א דמהרי"ק הוכיח מזה שכתב המרדכי בשם הר"מ שדחקו את חביריהם והושיבם בתפיס' כו' דזה מקרי אונס דהיינו התפיסה ולא הגיזו' ודוק בזה וא"כ דברי מהריק"ו וכנים ואמיתי'. וכתב עוד ה"ה מהרי"ט על דברי מהריק"ו הנז' וז"ל ואשוב אתפלא עוד בו במה שדקדק בגופ' דעובד' שפסק מהר"מ וז"ל ולא דמי לגזיר' קמייתא ומצעיתא וכו' מ"מ היהודים היו יריאים כו' משמע דאפילו בחשש' דעלמ' כדקאמר שהיו היהודים יריאים אגב אונס' גמיר ומקני ואפ"ה משום דמגזמי כו' לא חשיב יריאים וכו' וע"ז הקשה מהרי"ט ולא ידענא הך מילתא אמאן מבעי ליה אי אגזירה מצעית' וכו' ומה שדקדק לשון יריאים וכו' משמע דחשש' בעלמ' כו' זו מנין לו ע"ש שהאריך. אבל גם בזו אתפלא עליו מאוד כי דברי מהרי"ק נכונים כי הוכחות מהריק"ו הוא מ"ש מהר"מ דלא דמי לגזירה קמייתא כו' דשאני התם דהעכו"ם היו צריכים להורגו מפני היראה גמר ומקני ואפי' במצעית' שלא היו צריכים להורגו מ"מ היהודים היו יריאים כו' וז"ש ה"ה מהריק"ו מדקאמר שהיו יריאים בגזיר' מצעית' ולא אמר בזה הלשון שהיו יריאים בגזיר' קמייתא ומ"ש שהיו צריכים להרוג את היהודי מפני היראה גמר ומקני ר"ל שהעכו"ם היו צריכים להרוג את היהודי מפני היראה שלא יהרוג המלכות את הגוי עבור שביטל גזרתו לכן היהודים גמרי ומקני ומשא"כ בגזיר' מצעית' קאמר מהר"מ מ"מ היהודים הי' יראים זהו רק חשש' דעלמ' ואפשר שחשב מהרי"ט דמ"ש מהר"מ בתחלה בגזר' קמיית' דשאני התם דהעכו"ם היו צריכים להורגו מפני היראה גמר ומקני ר"ל דשאני התם דהעכו"ם היו צריכים להורגו לכן גמר ומקני מפני היראה ולשון מפני היראה קאי על היהודי לכן כתב מהרי"ט דלשון יראה שייך גם מסכנה ודאית והיינו ר"ל בגזירה קמייתא אבל ז"א דמ"ש מהר"מ מפני היראה פירושו שהעכו"ם הי' צריך להרוג את היהודי מפני היראה מאימת המלכות שביטל העכו"ם את גזרתו הי' מתירא העכו"ם ולכן גמר ומקני היהודי ומפני היראה קאי על העכו"ם ולא על ישראל וא"כ גם בזה נכונים דברי ה"ה מהריק"ו. ומ"ש עוד ה"ה מהרי"ט וטענת' דגזים אינש ולא עביד כו' עד אדרב' הוא טעם לבטלה כו' עד ולדבריו לא ידעתי מה חילוק שחלק מהר"מ בין אותו הנדון לעובדא דסיקריקין אבל כד מעיינת שם תמצא שהחילוק מובן ממילא לפי דיש לחלק בין גיזום ההריגה ובין שישראל מתירא מעכו"ם מהריגה מגזירת המלכות אף מגזירה מצעית' שהורגלו להרוג וגם גזירה קמייתא לאפוקי ההוא דגזים לא דמי לא לגזירה קמייתא ולא למצעיתא ועיין ב"י בח"מ סי' ר"ה סי"ב במ"ש ול"נ לתרץ כו' ע"ש. עוד כתב ה"ה מהרי"ט על דברי ה"ה מהרי"ק הנז' וז"ל ושוב הביא הרב אח"כ מדברי הראבי"ה כשהפחידו בדברים ולא עשה הדבר אע"פ שראו עדים האונס לא כתבינן מודעא וכתב ה"ה מהרי"ט ויש לתמוה היכי מדמי מתנה לזבינ' כו' ע"ש. גם בזה לא ראיתי שום תמיה עליו דודאי דגם מהריק"ו ידע דהראבי"ה איירי בזבינ' וגם ר"ח אלא שמהרי"ק כתב מהא דמחלקים הראבי''ה ור"ח גבי זביני דאליב' דהראבי"ה אמרי' דגזים ולא עביד כו' נשמע מזה גם גבי מתנה אף דאמרי' גלוי מילתא בעלמ' מהני] מ"מ צריך שידעו העדים מהאונס אף שא"צ מסירת מודעא גבי מתנה מ"מ צריך שיהי' האונס ידוע בעדים וכמ"ש מהרי"ט אח"כ וכמ"ש בסמוך וא"כ מה שחשיב אונס גבי מכר כשמסר מודעא ה"ה גבי מתנה אף אם לא מסר מודעא רק שידעו העדים מזה ומשח"כ בענין דגזים לא חשיב אונס לענין מכירה ולא כתבינן מודעה ה"ה גבי מתנה אם לא מסר מודעה ובזה מיושב ג"כ מ"ש מהריק"ו אח"כ דאפילו לר' האי ור"ח כו' ע"ש. כתב ה"ה מהרי"ט וז"ל והטעם השני שכתב הרב כו' ועוד הביא מתשו' הרא"ש שהובא בטא"ה סימן קי"ח כו' עד ועוד שאין האונס ידוע דלא מסרה מודעה מעיקרא ע"כ משמע מטעם השני דאפילו אי חשיב אונס לא חשיב ידוע כל זמן שלא מסר מודעה וע"ז הרבה להשיב ה"ה מהרי"ט וכתב ותמה עצמך אם דברי הרא"ש סותרי' את עצמן כו' ע"ש שהאריך בזה. ואני בעניי איני רואה שום סתירה לדברי ה"ה מהרי"קו ותמה אני עליו כי הוא העתיק דברי מהרי"קו אבל לא ככתבו וכלשונו וז"ל מהרי"קו משמע בהדיא מתוך טעם שני שכתב ואין האונס ידוע כו' דאפילו במחילה ששוה לדין מתנה כו' דלא חשיב אונס ידוע במה שהי' מגזם לגרשה וכ"ש גיזום בעש"ג כו' דלא חשיב אונס כיון שלא מסר מודעה עכ"ל והנה ה"ה מהרי"קו כתב אפילו כו' דלא חשיב אונס ידוע ומהרי"ט מפרש דבריו דאפילו אי חשיב ידוע אבל הצעת מהרי"קו אינו כן דכך הוא הצעת מהרי"קו וקאי אמ"ש לפני זה אחר שמסיים דברי הר"י בר ברזילי שכתב וכ"ש הכא שאין האונס ידוע דהוי גיזום דברי' בעלמא ור"ל שמתחלה כתב ובר מן דין מי יוציא ממון באונס דלא מוכח כו' עד וכ"ש הכא שאין האונס ידוע כו' ור"ל שאין כאן אונס ברור רק גיזום וע"ז מביא ראיה מתשו' הרא"ש דבאונס שאינו ברור רק גיזום דברים לא הוי אונס ומשמע מטעם שני שכתב האונס ידוע דאפי' במחילה ששוה לדין המתנה דלא חשיב אונס ידוע במה שהיה מגזם לגרשה ור"ל ג"כ דלא חשיב אונס ברור הואיל והוי רק גיזום דברים בעלמא (ואין העדים יודעים מזה האונס) וגם לא מסרה מודעא אף שהוא מודה שדבריה כנים שגזים לה לגרש רק שלא היה שום אונס ברור רק גיזום דברי' ודברי היתול בעלמ' דברים שאין בהם ממש וע"ז פסק הרא"ש שאין זה טענת אונס כיון שלא מסר מודע' אף אם לא היו יודעים האונס אם היה שם מסירת מודעא כו' ומאחר שלא מסרה מודעא אמרינן דעביד אינש דגזים כו' ולא היה רק דברי היתול ומזה מביא מהרי"קו ראיה דכ"ש דגזים בעש"ג דגרע טפי דלא חשיב אונס ברור וכו' ועביד אינש דגזים וכו' כיון שלא מסרה מודעא (וגם אין העדים יודעים כלל שהיה שם באונס ברור ומכ"ש אם אין שם עדים כלל) לאפוקי מהרי"ט מפרש לשון מהרי"קו דאפילו אי חשיב אונס לא חשיב ידוע כ"ז שלא מסר מודעא וע"ז הרבה להשיב אפו שזהו סותר מ"ש הרא"ש דאי ידעי העדים אע"ג דלא מסר מודעא וכו' ונפלאה בעיני שחשיב למהרי"קו כטועה בדבר פשוט שלא ידע דברי הרא'ש בפסקיו וכ"ש שמהרי"ק בעצמו כתב כן בתשו' סי' קי"ח וכמ"ש מהרי"ט בעצמו ובאמת לא עלה זה על דעת מהרי"קו דאפי' אי חשיב אונס לא חשיב ידוע כו' רק מה שכתב שאין זה אונס ידוע ר"ל דלא חשיב אונס ברור הואיל והיה רק גיזום דברים ועביד אינש דגזים ולא עביד הואיל ולא מסרה מודע' וגם אין כאן עדים או שאינם יודעים שזה הגיזום היה אונס שהגיזום הזה היה בא לידי מעשה וכעובד' דרב כהנא בפרק הגוזל בתרא או כמעשה דפרדיסא בפרק איזהו נשך כו' ולאפוקי בנדון דמהרי"קו אמרינן דגזים ולא עביד ולא מקרי אונס, ומצאתי ראיתי בתשו' מהרי"בל ח"ג סי' ק"ח שמביא תשו' ה"ה מהרי"קו הנז' והמדקדק בדברי ה"ה מהריב"ל המה ממש כדברי מהרי"קו דאיירי שהוא מודה שהיה מגזם לה לגרשה רק שאומר שהיה רק דברים בעלמ' ואין זה אונס דעביד אינש דגזים כו' באשר שלא מסרה מודע' ואין עדים יודעים שהיה שם אונס גמור כו' או שאין שם עדים כלל ואפ"ה אין כאן מילת' דפשיט' באשר שהוא מודה לדבריה אבל מ"מ אין כאן אונס רק גיזום דברים בעלמ'. ומ"ש מהרי"ט שבסוף התשו' זו הביא תשו' הרשב"א דמוכח כן כו' אין אנו צריכין להוכיח כן מדברי הרשב"א כי הרשב"א כתב כן בפי' סי' תתפ"ג הובא בב"י בטא"ה סי' ק"ה גבי מוחלת כתובתה דא"צ מסירת מודע' אבל צריך עדים על האונס כשלא מסרה מודע' וגם דברי מהרי"ק המה כדברי הרשב"א ושאר פוסקי' (וכי מ"ש)] וכמ"ש] ועוד כתב ה"ה מהרי"ט על דברי ה"ה מוהרי"ק וז"ל ועוד רצה הרב לצדד ולומר דאף להרב האי ולר"ח כו' פשיטא דלא אמר אלא במידי דברי היזיקא כו' עד והדבר נראה כן שלא מחמת האונס הערכאות נתן ת"ק דוקאטו שאם היה רוצה לפזר ק' או ר' להעיד נגד השטר לא היה כח בראובן להוציא כו' עכ"ל וכתב מהרי"ט ותמה אני דאין זה טענה דזה פקח היה שנתן ת"ק ולמחר תבע ליה בדינא ולא לפזר וילכו לטמיון עכ"ל ותמה אני על תמיהתו שדוחה את דברי ה"ה מהרי"ק בגילא דחיטתא כי דברי מהרי"ק הם נכונים הן מצד עצמן הן מצד הגמר' הן מצד הסברא איבעית אימא סברא מ"ש זה פקח היה כו' וכי זהו פקחתו שיפזר ת"ק דוקאטו על ספק שיתבע אותו אחרי כן וספק אם יזכה בדין כאשר באמת לפי דעת מהרי"ק אבד זכותו וזולת זה כל אשראי ספק אתי ומכ"ש חוב כזה שבודאי כמה הרפתקאות דעדו עליה טרם שיוציאו ממנו סך ת"ק דוקאטו וכי לא טוב שיוציא ק' או ר' אף שירדו לטמיון וישאר בידו ת' או ש' בודאי משיוציא ת"ק על ספק באם שיזכה אח"כ בדין. ואבע"א גמרא בסוף סוכה אמרי' גבי חילק לחם הפנים ונימא דל בדל אמר אביי בוצינא טבא מקרא וכתבו התוספות שאוהב אדם דבר מועט לאלתר מדבר מרובה לאחר זמן וא"כ ה"ה בנ"ד שטוב לו יותר שישאר בידו ת' או ש' תיכף ולא שיהיה לו ת"ק לאחר זמן וגם זה על ספק ואף שק' או ר' ירדו לטמיון וגם כמ"ש מהרי"ק מהא דאפשר לאשתמוטי ראיה נכונה ובחנם כתב מהרי"ט דאפשר לאשתמוטי מיניה איירי בלי הפסד ממון הלא יותר הפסד יהיה לו כשיוציא ת"ק משישתמיט מיניה בק' או ר' ועוד הוסיף הרב לומר באחרונה דכל דמטי ליה הנאה לנותן אף על פי שאינו כנגד המתנה וכו' הוי כתליו' וזבין והוכיח כן מדברי התוספות בפרק חזקת דף מ"ח שכתבו ותימא לרשב"א קדיש בביאה כו' ע"ש. וקשה היכי משמע מיניה דאם בקדושין של פרוטה הרי כתבו מתחלה דדוחק לומר לפי שיש לה הנאת ביאה כלומר דלא מקרי