שער אפרים קסא

שלא ממעט מרעהו היינו לפי שבא להורות במעות צדקה שפטור אפי' בפשיע' וכמ"ש הרמב"ם ברפ"ה מהל' שאלה ופקדון לכן ממעט מלשמור ולא לחלק לעניים לאפוקי אם היה ממעט מרעהו ולא משל הקדש וה"ה במעות צדקה ה"א דלא אימעוט מרעהו אלא שיהא פטור משבועה שלא פשע דומיא דהקדש אבל אם נודע בודאי שפשע מחוייב לשלם וכמ"ש הרמב"ם ברפ"ב מהלכות שכירות וז"ל ויראה לי שאם פשע השומר בעבדים כו' חייב לשלם שאינו פטור כו' ש"ח אלא משבועה וכן ש"ש שמשלם כו' אבל אם פשע בה חייב. ואף שברמב"ם שם לא הזכיר בזה רק עבדים ושטרות וקרקעות ולא הזכיר שם הקדשות היינו לפי שסמך אמ"ש לפני זה דהקדש עדיף מינייהו דאף דבעבדים ושטרות אין נשבעים מ"מ תיקנו חכמים שיהיו נשבעים על ההקדשות שבועות השומרים כעין של תורה שלא יזלזלו בהקדשות וא"כ נלמד מזה שמכ"ש שאם נודע בודאי שפשע בהקדש שמחויב לשלם ולכן ממעטו מלשמור ולא לחלק לעניים שהוא פטור לגמרי. אבל ז"א דא"כ קשה תינח אליבא דהרמב"ם אבל אליבא דהראב"ד והרמב"ן והרשב"א ושאר פוסקים הביאם המ"מ שחולקים שם על הרמב"ם וסוברים שפטור אף אם פשע בודאי כמו גבי מעות צדקה וא"כ קשה הא דלשמור אלא ודאי שמעות צדקה אין לו דין הקדש וא"כ אין לפטור הגבאים מטעם שהם שומרים מעות הקדש. אבל ז"א מ"מ תיתי מהיכי תיתי דעכ"פ פטורים הגבאים מטעם שהם שומרי מעות צדקה כי לדינא אין נפקותא בין מעות הקדש ומעות צדקה לענין נ"ד אף שיש קצת נ"מ לענין ריבית דמעות צדקה אליבא דהפוסקים הנז' אבל בנ"ד אין שום חילוק ביניהם לחייב הגבאים אליבא דהפוסקים הנז' זולת הרמב"ם אם פשע בודאי וכ"כ הטח"מ בסי' ש"א וז"ל הופקדו אתו מעות של עניים דינו כשל הקדש ופטור עליהם בד"א במקום שאין לעניים כ"א קצבתו וכו' וא"כ מוכח מזה דלענין שמירה מעות עניים ומעות הקדש שוים שהרי כתב הטור דינו כשל הקדש ואף שברמב"ם ברפ"ה מהל' שאלה ופקדון (לא) הזכיר זה הלשון דמי שהפקידו אצלו מעות עניים ופשע בהם ונגנבו פטור משום שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים והרי הוא ממון שאין לו תובעים כו' וא"כ לא הזכיר ברמב"ם שיש לו דין הקדש י"ל דהרמב"ם אזיל לטעמיה וכמ"ש לעיל שכתב ברפ"ב דשכירות גבי עבדים ושטרות וכו' אם נודע בודאי שפשעו חייבים וה"ה במעות הקדש ועדיף מינייהו דאפי' שבועה תיקנו חכמים שלא יזלזלו בהקדשות ומשא"כ במעות צדקה אף אם נודע בודאי שפשע פטור מטעם שהוא ממון שאין לו תובעים (ועיין במ"ש לקמן בשם הרא"ן ששון בענין אם תיקנו בצדקה לישבע שלא יזלזלו בהקדשות) ולכן לא כתב הרמב"ם הטעם שיש לו דין הקדש ומשא"כ הטור סבר כדעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א הנז' שחולקים על הרמב"ם וסוברים שאף אם נודע בודאי שפשטו פטורים וכ"כ הטור בהדיא בסי' צ"ה אלו דברים שאין נשבעים עליהם עבדים ושטרות והקדשות כו' ואפי' אם פשעו בהם ונאבדו פטורים מלשלם ל"ש ש"ח ול"ש ש"ש וזהו שלא כדעת הרמב"ם ולכן כתב הטור דמי שהופקדו אתו מעות עניים דינו כשל הקדש דהיינו שאפי' בפשיעה פטור. אלא שלפי מ"ש לחלק בין משמעות לשון הטור שכתב דמי שהופקדו אתו מעות עניים דינו כשל הקדש ובין משמעות לשון הרמב"ם שכתב הטעם משום דהוי ממון שאין לו תובעים ונ"מ ביניהם אם פשע בודאי במעות צדקה דאם יש לו דין הקדש אליבא דהרמב"ם אזי חייב דומיא דהקדש א"כ קצת קשה על הב"י בספרו הקצר סי' ש"א סעיף ו' שהעתיק לשון הרמב"ם מי שהפקידו אצלו מעות של עניים כו' ופשע בהם ונגנבו פטור כו' וה"ה ממון שאין לו תובעים משמע שמטעם ממון שאין לו תובעים פטור אבל לא מטעם שיש לו דין הקדש וכמ"ש הטור ובאמת בסי' צ"ה העתיק הב"י בספרו הקצר לשון הטור אלו דברים שאין נשבעים עליהם כו' קרקעות כו' והקדשות ואפי' אם פשעו בהם ונאבדו פטורים ל"ש ש"ח או ש"ש וזהו כדעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ושאר גאוני' והטור והרא"ש שחולקים על הרמב"ם וא"כ מעות צדקה יש לו ממש דין הקדש וכמ"ש הטור סי' ש"א וגם שם פסק הב"י בשלחנו הטהור סעיף ח' שלא כדעת הרמב"ם רק שכתב ויש מחייבים בפשיעה והיינו כדעת הרמב"ם אבל העיקר שלא כדעת הרמב"ם. והיה נלע"ד לומר שמ"ש הרמב"ם הטעם מפני שהוא ממון שאין לו תובעין בא להורות לאפוקי אם הגבאי נותן לאיש אחר לשמור מעות הצדקה אז הוא חייב דהוי ממון שיש לו תובעים וכ"כ בסמ"ע ס"ק ט' ולא בא הרמב"ם להורות הטעם עבור דהוי ממון כו' יהיה פטור אף מפשיעה וכן מוכח בסמ"ג שכתב ג"כ בלשון הרמב"ם דמי שהפקידו אצלו מעות כו' שפטור מטעם שהוא ממון כו' ועיין בחלק עשין סי' פ"ח ואליבא דסמ"ג אין לומר שבא להורות שפטור אף מפשיעה מטעם שהוא ממון כו' שהרי הסמ"ג פוסק כרבה בענין שומר אבידה דהוי ש"ח ומעות צדקה הוי דומיא דשומר אבידה והפסוק דלשמור בא למעט ולא לחלק לעניים דהיינו שלא יתחייב בפשיעה דומיא דשומר אבידה וא"כ (ל"צ] הטעם הזה דהוי ממון שאין לו תובעים כו' בשלמא לפ"ד הרמב"ם שפוסק בשומר אבידה כר' יוסף ולכן הוצרך לומר הטעם במעות צדקה דפטור מטעם שהוא ממון שאין לו כו' שיפטור אף מפשיעה לאפוקי דה"א דלשמור בא למעט מעות צדקה שלא יהיה לו דין דשומר אבידה ויתחייב בגניבה ואבידה לכן בא הכתוב לשמור ולא לחלק לעניים שהוא פטור מגניבה ואבידה אבל מ"מ ה"א דבפשיעה חייב לכן אמר הטעם דהוי ממון שאין לו תובעין ופטור אף מפשיעה אבל לפ''ד הסמ"ג, קשה שפסק כרבה גבי שומר אבידה וא"כ למה כתב הטעם דהוי ממון שאין לו כו' תיפוק ליה מלשמור אבל לפי מ"ש הוא נכון דהרמב"ם לא בא להורות בזה שכתב מפני שהוא ממון כו' שיהי' פטור אף מפשיעה אלא שבא להורות בזה דוקא מפני שהוא ממון שאין לו כו' פטור לאפוקי אם הגבאי נתן מעות לאיש אחר שישמרהו לו דזהו לא מקרי לשמור ולא לחלק לעניים והוי ממון שיש לו תובעין וחייב ובזה גם דעת הסמ"ג במה שהעתיק לשון הרמב"ם דהוי ממון שאין לו תובעים ואף שפוסק כרבה בשומר אבידה. וכתבתי את זה לפי שראיתי בתשו' ה"ה מהריק"ו בשו' ז' דכתב בדעת הרמב"ם שמ"ש משום דהוי ממון שאין לו כו' דלפטור אף מפשיעה וכתב דלפ"ד הסמ"ג שפסק כרבה בשומר אבידה ואפ"ה העתיק לשון הרמב"ם הנז' דמ"מ ניחא ליה לאשמועינן אפי' לדברי הגאונים כו' ולא ירדתי לסוף דעתו דאיך יכתוב בסמ"ג הטעם מה שאינו אליבא דהלכת' לפי סברתו. רק שקשה קצת לפי מ"ש בדברי הרמב"ם שמ"ש והרי הוא ממון שאין לו כו' בא להורות לאפוקי אם הגבאי נותן מעות צדקה לאיש אחר שישמרהו לו שהוא חייב דלא מקרי לשמור ולא לחלק לעניים והרי הוא ממון שיש לו תובעים א"כ קשה לפ"ז למה אמרי' בגמ' דהחובל דף צ"ג גבי ההוא ארנקי דצדקה דאפקד' רב יוסף גבי ההוא גברא דחייבי' רב יוסף משום דעניי דפומבדיתא מיקץ קיץ לשמור הוא (ועיון במרדכי פ"ק דב"ב סי' תכ"ד דף רנ"א ע"א מ"ש שם בשם הר' שמשון ב"א וצ"ע שם) ותיפוק ליה משום דשם הוי ממון שיש לו תובעים לפי שר"י היה גבאי ואפקיד גביה וכן קשה קושי' זו על דעת המרדכי הנ"ל וכן בס' אגודה שכתב ג"כ דין זה דאם הגבאי אמר להשומר שישמרהו כו' והביאו דבריו בבעל המפה כו' וא"כ קשה מההוא עובדא דרב יוסף המ'. ואפשר לישב כמ"ש ה"ה מהריק"ו בשו' ז' הנ"ל וז"ל דגבי ההוא ארנקי לא אשכחן שנשתלח לרב יוסף אלא נשתלח סתם לאנשי פומבדיתא ע"ש ואנשי פומבדיתא נתנו ע"י ר"י לאותו האיש שישמרהו והוא יחלקו לעניים ולכו היה פטור מטעם דלשמור רק בעבור שעניי דפומבדיתא מיקץ קיץ חייביה רב יוסף אבל לפי פי' רש"י דפירש רב יוסף גבאי היה קשה קצת קושיא הנז' ואפשר שסבר רש"י שאין לחלק בהא דלשמור ולא לחלק לעניים רק כל מעות צדקה מותר מכח לשמור כו' או שסבר כסברא השניה שכתב מהריק"ו בתשוב' הנז' דאף דנשתלח לר"י סבר היה שיכול להפקידו ביד אחר כי הוא היה חבר עיר כו' וזהו אפשר שכתב רש"י שהיה גבאי דהיינו שהיה חבר עיר וכו' וכל ההקדשות באו לידו וממנה עליהם אנשים אחרים לחלקם לכן מוכרח לומר דשאני עניי דפומבדיתא דמיקץ קיץ להו ולשמור הוא. וראיתי במ"ש ה"ה מהרא"ש בתשוב' סי' ע"ג במ"ש בנמ' דהזהב דף נ"ח אר"א שבועה זו תקנת חכמים כדי שלא יזלזלו בהקדשות וכו' ע"ש בתשוב' הנ"ל רמה שנותן ונושא בסוגי' דגמ' הזאת וז"ל בסוף התשו' ואף ע"פ שזהו הדין לענין הקדשות מ"מ נ"מ למאי דכתב הטח"מ סי' ש"א הופקדו אתו מעות של עניים דינן כשל הקדש ופטור עליהם ואע"פ שמדברי הרמב"ם כו' לא הוי מטעמא דפוטר עניים מטעם הקדש אלא מטעם שאין לו תובעין מ"מ לא ניטפל עצמינו בזה המחלוקת ואין כאן מקומו עכ"ל וא"כ מוכת מדבריו שיש חילוץ ונ"מ לדינא בין הטור והרמב"ם במ"ש הטור הטעם דהוי דינן כשל הקדש והרמב"ם כתב שפטור מטעם ממון שאין לו תובעים כו' והיינו בענין אם תיקנו בצדקה שישבע מתקנת חכמים כדי שלא יזלזלו בצדקה דאליבא דהטור שיש לו דין הקדש וא"כ אף שפטור משבועת התורה אבל מ"מ מחויב לישבע מצד תקנת חכמים שלא יזלזלו במעות צדקה ומה שא"כ אליבא דהרמב"ם. אבל לענ"ד דז"א דא"כ לפ"ד הטור בודאי נשבעים על ההקדשות מכח תקנת חכמים שלא יזלזלו וכו' אבל ז"א דהלא זה הדין במחלוקת שנויה לעיל בסי' צ"ה בסופו כתב הטור פלוגתת רב האי והרמב"ם אם נשבעי' גבי הקדש מצד התקנה שלא יזלזלו דאליבא דרב האי אין נשבעים כלל ומה שא"כ גבי מעות צדקה דלא תיקנו כלום שישבעו משום שלא יזלזלו ואף שיש לומר שמסקנת הטור אפשר שהוא כרמב"ם ור' ישעי' שמביא הטור בסי' צ"ה לפי שבאמת דברי רב האי קצת תמוהים שקשה אליביה הא דאמרינן בגמ' דהזהב אר"א שבועה זו תקנת חכמים שלא יזלזלו בהקדשות א"כ מסיק במסקנא דנשבעין על הקדשות מצד התקנה כדי שלא יזלזלו וא"כ איך כתב רב האי דאין נשבעים כלל. באמת נראה לענ"ד דז"א קושיא אליבא דרב האי די"ל שהוא סובר כדעת הר"מ שהביא המרדכי פ' הזהב וז"ל נושא שכר אינו משלם ומסיק נמי הכי א"ר ששת כשקנו מידו וכן אר"י וכתב הר"מ דיכול להיות דרב ששת ור"י קיימי אקושיא קמייתא ופליגי אדר"א דמפרש טעמא משום שלא יזלזלו כו' וא"כ י"ל דרב האי סבר כדעת הר"מ הנז' דלפי המסקנא תירוצו של ר"א דאמר משום שלא יזלזלו כו' אינו כי עיקר התי' דמתניתין איירי כשקנו מידו וכתירוצו של רב ששת ור"י ואף שהר"מ כתב שיכול להיוה אפשר שסבר רב האי שהאמת כן הוא נועיין מ"ש לקמן על דברי הר"מ הנ"ל) כל זה כתבתי לפי שראיתי בב"ח בח"מ סי' צ"ה שכתב בסופו ומקש על הא דרב האי מגמ' דהזהב הנ"ל וז"ל וא"ת והיאך מפרש רב האי הא דאסקינא בפ' הזהב אלא אר"א שבועה זו תקנת חכמים כדי שלא יזלזלו בהקדשות דאלמא דנשבעים על הקדשות כו' ע"ש אמנם לפי מ"ש לק"מ דרב האי סובר כדעת הר"מ הנז' דרב ששת ור"י פליגי אתירוצו של ר"א וקי"ל כוותיהו. וראיתי בתשו' ה"ה מהרא"ש סי' ע"ג הנז' דף צ"ג שכתב וז"ל ולר"י נמי היה נראה לתרץ דלהכי לא מוקי ההיא דלעיל בשקנו מידו דאם איתא אמאי נקיט התם הדין בנשבעים ולא נקיט להו כשפשעו בודאי דמשנתרמ' התרומה נשבעים לגזברים ואם לאו נשבעים לבני העיר כיון דכל עיקר הברייתא אינו אלא לענין חלוק הגזברים או בני העיר כו' ע"ש הנה באמת לשון הרב הנ"ל בעצמו מוטעה והוא ט"ס במ"ש ולא נקיט כשפשעו בודי כו' וכצ"ל דמשנתרמה התרומה משלמים לגזברים ואם לאו משלמים לבני העיר וכמו שמסיים אח"כ שם ואם איתא אמאי נקטי' לענין שבועה לימא כשפשעו בודאי למי משלם או לגזבר או לבני העיר וה"ה לעיל ג"כ צ"ל בין אם נשבעי' לגזברים או לבני העיר. אמנם דבריו אינם מובנים לי דאיך נוכל לתרץ ש דמשנתרמה התרומה משלמין לגזברי' וקודם שנתרמה משלמים לבני העיר הלא בין קודם שנתרמה כו' ובין לאחר שנתרמה כו' לעולם אאא השומרי שזה ההה ה. ב השס