שער אפרים קס

שער המשפט שאלה קכא נשאלתי בראובן שעשה מקח עם שמעון שיעמיד לו ת"ר עורות שליש יהיה משקל כל א' כ"ד אוקיות ושליש משקלם ט"ו אוקיות ושליש ט"ז אוקיות וסך כל זוג עורות מחוייב הלוקח ליתן בעדם ז' אריות ואח"כ שלח לו המוכר ת"ר עורות הנ"ל והיה משקלם ט"ז אוקיות והלוקח צוח שלא קיים שמעון לו התנאי הנ"ל באשר שכל העורות ששלח לו הם כבדים ושמעון המוכר טוען הלא השבחתי את מקחך וזהו הפסד לי שגלוי וידוע שהעורות הכבידים הם יותר ביוקר מהקלים ובכן יורנו מורנו ורבינו הדין עם מי ושכמ"ה. תשובה נלע"ד לדמות נ"ד למ"ש בגמר' דקידושין פ' האיש מקדש התקדשי לי בדינר כסף ונמצא של זהב של זהב ונמצא של כסף אינה מקודשת רש"א אם הטעה לשבח ה"ז מקודשת ואמרינן בגמר' דלא פליג אלא בשבח ממון דניחא ליה באותו שבח כו' ועיין בגמר' שם דאיכא דניחא ליה בכספא ואיכא דניח' ליה בדהבא וע"ש וא"כ לפ"ז לפי מאי דקי"ל דאין הלכה כר"ש וא"כ התנאי הוא קפידא וא"כ ה"ה בנ"ד אף שנתן לו העורות שהם כבידים יותר יכול לומר א"א במה שהם כבידים אף שהם ביוקר שהם אינם ראויים לו למלאכ' הזאת וע"ש בתוס' ד"ה דאיכא דניחא ליה בכספא כגון שצריכים להשלים תכשיט כסף ודברי התוספו' שם צריכים ישוב כי לכאורה דבריהם תמוהים ועיין עוד בגמרא ובטח"מ גבי ספינ' זו ויין סתם שמצאה הקפידה מקום לנוח והנלע"ד כתבתי. אנכי עפר ואפר"ים מבית אהרן מווילנא: שאלה קכב הן היום קרבו לפני משפטן מצד אחד הגבאים דחברה הקדושה דג"ח הנקראים קאביר באשיז ומצד השני הגביר הר' יוסף בר עזריאל והאריכו בטענותיהם בלשון אשכנז והעתקתי לשונם ללשון הקודש בראש הוציאו הגבאים הנז' ש"ח על ר' יוסף הנז' על ערך סך קט"ו זהובים לשלם בכל תוקף ועוז בכל חיזוקי סופרים ובסוף השטר נכתב שלבטחון החוב הנז' נתן שלשלת של זהב כמבואר בש"ח הנז' ותבעו ר' יוסף הנז' שישלם להם את הש"ח הנז' והשיב ר' יוסף הנז' אני השכנתי אצל החברה ג"ח הנז' שלשלת הנז' עם שאר משכנות ופרעתי להם עד סך מאה זהובי' ואמרתי להגבאים הנז' שיתנו לי השלשלת הנז' ואני אפרע לכם החוב הנ"ל והשיבו לי הגבאים יעקב בר מרדכי יש בידו משכון הנז' (ואותו יעקב הנז' הוא אשר נעשה ישמעאל) ואמר יעקב הנז' להגבאים הנז' שיש לו דין עם ר' יוסף הנז' שילכו הגבאים עם ר' יוסף הנז' לפני ב"ד של ישראל וכאשר יקיים ר' יוסף הנז' הפס"ד אשר יצא מפי הב"ד אזי אחזיר לכם השלשלת הנז' והלכתי עם הגבאי' הנז' לפני הב"ד עבור הטענה שהיה ליעקב הנז' עלי ואשר יצא מפי הב"ד קיימתי תכף והלכתי להגבאים הנז' שיתנו לי השלשלת הנז' כפי אשר יצא עבור יעקב הנז' והשיבו לי הגבאים שיעקב אמר ששלח השלשלת הנז' עם שאר כלי כסף וזהב שלו לק"ק בילונראדו וכאשר יסע הוא בעצמו מכאן לק"ק ביליגראדו אזי ישלח לכאן ק"ק בודון השלשלת הנזכר והשיבו לו הגבאים הנז' כאשר ישלח השלשלת לכאן אזי יחזירו לו המשכון הנזכר וטענת הגבאים מבואר בגוף התשובה זו ע"ש. תשובה הנה נדון הנז' מתחלק לכמה סעיפים בראש צריכים אנו לבאר אם המלוה על המשכון הוא ש"ש או ש"ח ואף אם נאמר שהוא ש"ש צריכים אנו לבאר במלוה מעות של צדקה על המשכון אי מקרי ש"ש או ש"ח ואף אם נאמר שהוא ש"ח צריכין אנו לבאר אם מלוה מעות של צדקה ברוחים אי מקרי ש"ח או ש"ש ובין אם החוב נגד המשכון ואם המשכון יתר על החוב או מה שמעליל עליו הגוי עבור המשכון הנז' ואחר שנבאר כל הנז' צריכין אנו לבאר אם הנ"ד מקרי פשיעה או גניבה ואבידה או אונסים ומעתה אתחיל ואומר בראש אודות המלוה על המשכון אם הוא ש''ש או ש"ח הלא מחלוקת זו מבואר באר היטב בגמ' פ' האומנין ובפי' הדיינים ומבואר היטב בפוסקים ראשונים ואחרונים דהרי"ף והרמב"ם וסיעתם פוסקים במלוה על המשכון דהוי ש"ש והיינו כת"ק דמתני' בהאומני' וכרב יוסף גבי שומר אבידה והר"י והרא"ש וסיעתם פוסקים במלוה על המשכון הוי ש"ח כרבה גבי שומר אבידה וכשמואל וכו' והכרעת הפוסקים הלא המה כתובים על ספר הישר בטח"מ סי' ע"ב וב"י ובספרו הקצר ולא אאריך בזה מאחר שכמעט אין אנו צריכים לזה בנ"ד וכל מאריך הוא טירחא אך אבוא בבבי תרי ותלת מה ששייך לנ"ד ונאמר דאף אליבא דהפוסקים כר"י והרא"ש והיינו כרבה ולא כרב יוסף דהמלוה על המשכון הוי ש"ח והיינו מטעם שפוסקים דפרוטה דרב יוסף לא שכיח מ"מ בנ"ד מודי' במלוה על המשכון ברוחים דהוי ש"ש דאיתא בהאומני' דף פ"ב וז"ל המלוה על המשכון ש"ש רי"א הלוהו מעות ש"ח הלוהו פירות ש"ש וע"כ ל"פ ת"ק ור"י אלא בהלוהו מעות אבל בהלוהו פירות אליבא דכ"ע הוי ש"ש וא"כ אליב' דהפוסקים כר"י והרא"ש דהמלוה על המשכון הוי ש"ח והיינו כרבה ולא כר"י משום דפרוטה דר"י לא שכיח אבל בהלוהו פירות דהוי הנאה בעין גם ר"י והרא"ש מודים דהוי ש"ש. והנה לפ"ז דברי הטור לכאורה תמוהים וצריכים ביאור בסי' ע"ב שכתב וז"ל אבל ר"י פסק שהמלוה על המשכון הוי ש"ח כו' ולפ"ז הוי פיסק' הכי וכו' ל"ש משכנו בשעת הלואתו וכו' בין הלוהו פירות כו' בין הלוהו מעות כו' עכ"ל ע"ש וקשה לדבריו מנ"ל להטור לומר אליבא דדעת ר"י שפסק בהלוהו פירות דהוי ש"ח הלא בהלוהו פירות לכ"ע הוי ש"ש ומה שפסק ר"י דהוי ש"ח היינו בהלוהו מעות דוקא ומטעם דפרוטה דר"י לא שכיח וקושיא זו קשה ג"כ בהרא"ש שכתב ג"כ דאליבא דהר"י אין חילוק בין הלוהו פירות כו' ועיין ס"פ הדיינים. איברא כד מעיינת בסוגי' דשמעתתא פ' האומני' תמצא שדעת הרא"ש והטור נכונים הם שלדברי הר"י והרא"ש והטור שפוסקים דמלוה על המשכון הוי ש"ח והיינו כרבה ודלא כר"י גבי שומר אבידה ופוסקים ג"כ כר"ע וכשמואל דאבד המשכון אבדו מעותיו וכמבואר ברא"ש בפ' האומנין אלא מחוורת' מתני' אתיא כר"ע דהמלוה על המשכון הוי ש"ש וא"כ זהו דלא כרבה דאמר גבי שומר אבידה דהוי ש"ח אלא צ"ל דמתני' איירי כנגד החוב ובזה מודה רבה דהוי ש"ש והיינו מטעם דשמואל דהוי כאלו פריש וכ"ע אית להו דרבה כו' וכמבואר שם וא"כ מתני' דהמלוה על המשכון הוי ש"ש היינו כנגד החוב וע"ז קאי ר"י במתני' ואמר דדוקא בהלוהו פירות הוי ש"ש והיינו ג"כ כנגד החוב דוקא ומשא"כ בהלוהו מעות דהוי ש"ח וא"כ דוקא כנגד המשכון הוי ש"ש (ועיין בתוס' סוף ד"ה נימא בדלא שוי כו') ובזה מודים ר"י וסיעתיה וא"כ דברי הרא"ש והטור נכונים הם דמ"ש בין הלוהו מעות ובין הלוהו פירות בשיטת הפוסקים דר"י קאי אאם המשכנו כנגד החוב ואז גם ר"י מודה דהוי ש"ש ומ"ש אם המשכון יתר על החוב אז דוקא בהלוהו מעות הוי ש"ח ומשא"כ בהלוהו פירו'. וכד מעיינת בלשון הטור תמצא שדברי הטור במתק לשונו מדוקדקים היטב לפי שיש לדקדק בלשון הטור שלפי שיטת הגאונים כתב הטור וכנגד משכונו מיהא הפסיד ל"ש משכונו שלא בשעת הלואתו כו' בין הלוהו פירות כו' דהיינו לא זו אף זו ואח"כ בשיטת ר"י שפסק דהוי ש"ח כו' כתב תחלה ל"ש משכנו בשעת הלואתו ואח"כ כתב בבבא דהלוהו פירו' תחלה בין הלוהו פירות כו' וא"כ אותן הבבו' סותרות זא"ז אלא שלפי שיטת הגאונים לעולם הוי ש"ש לכן כתב לשון לא זו אף זו בשני הבבות ומשא"כ לפי שיטת ר"י דכנגד החוב הוי ש"ש ולכן כתב בין הלוהו פירות שזהו ג"כ מקרי לא זו אף זו וקאי אאם המשכנו כנגד החוב ומ"ש ל"ש אם המשכון בשעת הלואתו קאי אכלל שיטת ר"י שפסק דהמלוה על המשכון הוי ש"ח וע"ז קאי ל"ש אם משכנו בשעת הלואתו פשיטא דהוי ש"ח והיינו ג"כ לא זו אף זו וא"כ מ"ש בין הלוהו פירות קאי דוקא אאם המשכון כנגד החוב ומשא"כ אם המשכון יתר על החוב מודה ר"י בהלואת פירות דהוי ג"כ ש"ש. ואף שלפ"ז היה לו להטור להסמיך בבא של בין הלוהו פירות סמוך למ"ש אם המשכנות כנגד החוב אבל ז"א דקדוק לפי שבשיטת הגאונים שלמעלה כתב תחלה הבבא של ל"ש משכנו שלא בשעת הלואתו כתב ג"כ תחלה החלוקה של ל"ש משכנו בשעת הלואתו ודברי הרא"ש בפ' הדיינים בסופו מדוקדקים בזה יותר אליבא דשיטת הר"י שכתב בלשון זו ואצ"ל זו ל"ש משכנו בשעת הלואתו כו' ל"ש הלוהו מעות ל"ש הלוהו פירות הוי ש"ש דהיינו במשכון כנגד החוב וכו' ומשא"כ בבבא שניה דאם דמי המשכון יתירים על החוב לא כתב שם ל"ש הלוהו פירות כו' דזהו פשיטא דהוי ש"ש. והארכתי בזה קצת לפי שראיתי בתשו' ה"ה מוהריב"ל ח"ג סי' קט"ו שכתב וז"ל ואפשר לומר דאפילו שלא היה מוסר לשומר שני כו' דהוי ש"ש כיון דמטי ליה הנאה מזה ריוח עשרה כו' והרא"ש שהסכים לסברת התוס' כתב וכו' ל"ש הלוהו פירות כו' ואם דמי המשכון יתרים על החוב אין המלוה נותן ללוה היתרון מצינו למימר שיש לחלק בין ההיא דפירות לא הוי הנאה כולי האי כהך דנ"ד וכו' עכ"ל הנה מדבריו נראה שהבין מדברי הרא"ש שמ"ש בין הלוהו פירות קאי אאם המשכון יתירים על החוב. ונפלאתי הפלא ופלא על ה"ה מהריב"ל הנ"ל כי המעיין בסוגי' דשמעתת' אליבא דהפוסקים כרבה וכר"ע וכשמואל א"א לפרש מתניתין דהלוהו על המשכון הוי ש"ש אם לא מה שהוא נגד החוב וע"ז קאי ר"י לחלק בין הלוהו פירות כו' וכמו שהוכחתי לעיל מסוגיא דשמעתתא וכן מדקדוק דברי הטור וגם ממשמעות של הרא"ש ז"ל וגם על סברתו יש לפקפק שכ' שיש חילוק בין ההיא דפירות לא הוי הנאה כולי האי כחד דנ"ד וז"א הלא אפילו טבל עמו בציר או שלח איזה דורון נעשה ש"ש וכמבואר בהגמ"ר פ' איזה נשך ואף שהב"י בסי' ש"ג כתב על הגמ"ר שצריך להתישב בדבר אבל הרב בעל המפה וגם הב"י בעצמו מ"ש שצריך להתישב בדבר הוא מטעם אחר למעיין שם אבל באמת בנ"ד דהלוהו פירות כ"ע מודים דהוי ש"ש והיינו כנגד החוב וכמ"ש לעיל וכ"כ ה"ה מהרי"ק בשו' קנ"ה בשלמא מה שיש לחלק בין הלוהו על המשכון לנותן לו שכר בהדי' על השמירה זהו חילוק נכון וכמו שאכתוב לקמן לאפוקי בנדון דמהריב"ל ובהך דהלוהו פירות בשניהם אינו מקבל שכר בהדיא על השמירה וראיתי מ"ש בסמ"ע סי' ע"ב ס"ק י"ד שכתב וז"ל אבל אם משכן ישראל לישראל חבירו ונותן לו הריבית נראה פשוט דהוי ש"ש וכו' ומסיים שם וז"ל ושמעתי שבתשו' בן לב מסתפק בזה והנלע"ד כתבתי עכ"ל הנה הוא כיון לזאת התשוב' סי' קט"ו הנז' וחולק נמי אתשו' מהריב"ל הנז' וא"כ מוכח מכל הנ"ל כשמקבל ריוח מהמשכון דהוי ש"ש וה"ה בנ"ד דהוי הגבאים ג"כ שומרי שכר וחייבים בגניבה ואבידה. ואין לפטור הגבאים מטעם שהם שומרי מעות ההקדש ואמרי' בהזהב גבי אונאה ובפ' הדיינים אלו דברים שאין נשבעים עליהם עבדים ושטרות והקדשות נושא שכר אינו משלם וא"כ ה"ה בנ"ד דהוי ג"כ מעות הקדש ופטורים הגבאים ואף שי"ל דצדקה אין לו דין הקדש דאס"ד דיש לצדקה דין הקדש א"כ בגמ' דהחובל דף צ"ג דממעט צדקה משמירה מהא דלשמור ולא לחלק לעניים ולמה לא ממעט כפשוטו מהפסוק כי יתן איש אל רעהו כו' ולא של צדקה דלא מקרי רעהו וכן מוכח במרדכי בפ' המפקיד גבי הא דמתיר הר"ש מבונבערק להלות מעות עניים בריבית קצוצ' מהא דאין ריבית ואונאה להקדש כו' ומהר"ם אוסר וראייתו מהא דתנן לשמור ולא לחלק לעניים ואמאי לא ממעט להו מרעהו אלא ש"מ דצדק' בכלל רעהו הוא ואין לצדקה דין הקדש ואף שי"ל דלעולם יש לצדקה דין הקדש ומה