שער אפרים טז

בפ"ק דפסחים דניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה דהכח איירי שלא מדעתו והא ודאי לא ניחא ליה אבל לקיומי מצוה בממוניה מדעתו בודאי דניחא ליה. ול"נ דהתם גבי בדיקת חמץ דאית ביה טרחא לכך גמר ומשעבד נפשיה אבל בעלמא לא עכ"ל המרדכי. וגם בהגמ"יי בהל' חמץ ומצה כתב וז"ל ניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה והא דאמרי' בפ' אלו מציאות דגרס מ"ד ניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה קמ"ל פי' התוס' דמיירי שלא מדעתו והא ודאי לא ניחא ליה אבל לקיומי מצוה בממוניה מדעתיה ודאי ניחא ליה עכ"ל. וגם הקושיא השני' אשר הקשה מר מטלית המקופלת יעיין בתומת ישרים סי' מ"ו שכתב וז"ל ועוד הוקשה לי שאם מטעם ניחא ליה מה לי קיפל הטלית או לא עד שאמרו שלא ניחא ליה אם לא קיפלו והרי בפסחים בההוא דהשוכר דמייתי עלה האי דניחא ליה לאיניש בדאיכא הפסידא דממון קאמר וה"נ דאפי' בלא קיפלו ניחא ליה עכ"ל. ונפלאה בעיני על מעל"ת אשר נעלם ממנו המקומות בפוסקים הנז' וביותר במרדכי בפ' אלו מציאות אשר אותו מקום במרדכי הנז' הביא מעל"ת בכתבו המחלוקת שבין הראב"ן ואבי העזרי בענין אי מקרי שולח יד בפקדון המשתמש בספר שלא מדעתו כו' וזהו כתוב שם במרדכי בסי' רס"ב וקושיא הנז' מקשה בסי' רס"ג אחר זה תיכף ע"ש אבל מ"מ להוציאו חלק א"א אף שהרגישו בזה הקדמונים בקושיא הזאת מ"מ הלא התורה מונחת בקרן זויות וכתר התורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול ואמינא לכאורה כד מעיינת בסוגית הגמ' פ' אלו מציאות שמקשה וז"ל מאי אריא ס"ת כו' אפי' כל מילי נמי דארשב"ל כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל כו', ופירש"י כאן שנה ר' במסכת גיטין השולח גט בא"י כו' ואם אמר לו טול חפץ פלוני כו' לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ואר"ל עלה כאן שנה רבי כו' דבכולהו שייך למימר אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ומשני ס"ת איצטריכא ליה מ"ד ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה כו' קמ"ל. הנה עיקר קושית הגמ' הנז' הוא לפי מ"ש הטעם דאסור להשואל או להשוכר להשאיל או להשכיר מטעם דאמרי' בגיטין אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר וא"כ ה"ה כל מילי ועל זה מתרץ ס"ת איצטריכא ליה דה"א ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה כו' וא"כ אף שבעלמא אמרי' אין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר משא"כ גבי דבר מצוה דניחא ליה לקיומי מצוה במצוה קמ"ל פירושו ר"ל דאף דבעלמא אמרי' דניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בממוניה כמו בההוא דפסחים מ"מ כאן אין השואל רשאי להשאיל מטעם שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר כי שמא אותו אחר יכפור בפקדון. א"כ בזה מתורץ מה שהקשה מעל"ת וגם המרדכי והגמ"יי הנז' דגבי המשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק אפי' באתרי דיהבי אגרא ובדקו לא שייך לטעון טענת מקח טעות לפי דניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה ומשא"כ גבי ס"ת אין השואל רשאי להשאיל כו' אפילו ס"ת היינו מטעם דאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר שמא יכפור בו ואף דאמרינן דניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה מכל מקום אינו רוצה שימסור פקדונו לאיש אחר כי שמא יכפור בפקדונו והוי מצוה הבאה בעבירה ואף אם ימסור לו בפני עדים יש עוד טעמים אחרים ועיין בתוס' פ' המפקיד דף ל"ו ד"ה אין רצונו שיהא פקדונו כו' ע"ש. אמנם עדיין לא יצאנו ידי חובתינו בישוב הנז' כי לפ"ז דברי המרדכי והגמ"יי הנז' תמוהים דהאיך לא הרגישו בכוונת סוגית הגמ' הנז' ודקארי להו מאי קארי. והיה נראה לכאורה לומר דעיקר קושית המרדכי והגמ"יי הוא מהא דאמרינן שם בגמ' דא"מ אמר שמואל המוצא תפילין שם דמיהן ומניחן לאלתר והיינו פירושו ששם דמיהן ומניחן בראשו לאלתר וקשה ל"ל שם דמיהן ואח"כ יניחן בראשו אמאי לא יניחן בראשו תכף הלא ניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה אלא ודאי דלא אמרינן ניחא ליה לאינש למעבד כו'. וכן מצאתי ראיתי בנ"י פ' המוכר את הספינה דף ר"ה שכ' על הא דאמרינן במתני' השולח בנו אצל החנוני ומדד לו באיסר שמן כו' וז"ל שם אמר המחבר וכיון דקי"ל כרבנן דקאמרי גזלן הוי היה נראה שאסור לאדם להניח תפילין של חבירו שלא מדעתו אבל מורי נר"ו אמר דבדבר מצוה שאני דניחא ליה לאיניש למיעבד מצוה בממוני' עכ"ל הריטב"א ותמהני על פסק זה של רבותינו דבהדיא אמרינן סוף פ' א"מ מצא תפילין שם דמיהן ומניחן ואם לא ששם וקנאם לא היה מתירים אותו להניחם כשאר גוף האבידה שאסור להשתמש בה ולא התירו משום מצוה גבי ס"ת נמי גבי אין השואל רשאי להשאיל דאמרינן סד"א דניחא ליה לאינש כו' קמ"ל ואלו היה לרבותינו שום ראיה הייתי דוחק עצמי ליישב זה עכ"ל הנמוקי יוסף ז"ל הנז' א"כ מוכח מדברי הנ"י דמכח מימרא דשמואל גבי תפילין ששם דמיהן כו' מוכח דלא אמרינן ניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה ולכן מקשים המרדכי והגמ"יי מ"ש גבי השוכר את הבית בחזקת שהוא בדוק בפ"ק דפסחים דמסיק שם דניחא ליה לאיניש כו' ועל זה מתרץ דיש לחלק בין מדעתו בין שלא מדעתו. ואף שהמרדכי מציין קושיתו אהא דאמרי' בגמ' מהו דתימא ניחא ליה לאינש כו' וזהו אתמר בגמרא גבי השואל ס"ת ה"ז לא ישאילנו כו' וכמבואר שם ולפי מ"ש עיקר קושיתו הוא מהא דאמר שמואל כו' כי מהא דאתמר גבי השואל ס"ת אינו קושיא וכמ"ש דיש לתרץ ששם הטעם דיכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר וא"כ היה לו לציין קושיתו על הא דאמר שמואל המוצא תפילין שם דמיהן כו' כי משם עיקר קושיתו אבל ז"א קושיא כ"כ על המרדכי הואיל ושם גבי שואל ס"ת איתמר בהדיא בגמ' מ"ד ניחא ליה לאינש למעבד כו' לכן ציין שם קושיתו אף שבאמת יש לתרץ שם הקושיא כמו שתרצנו מהא דשם הטעם משום שיוכל לומר דאין רצוני כו' אבל מ"מ הואיל דפשוט בגמרא שם במימרא דשמואל גבי המוצא תפילין שם דמיהן ומניחן לאלתר כו' ומוכח בהדיא דלא אמרינן ניחא ליה לאינש כו' אף במקום דלא שייך למימר הטעם אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר כו' ממילא גם גבי השואל ס"ת הטעם זה דיכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני כו' אינו עיקר ולכן מקשי' המרדכי והגמ"יי שפיר מ"ש ס"ת מהא דהמשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק כו' איברא נלע"ד דגם מסוגיא הנז' ממימרא דשמואל גבי תפילין ששם דמיהן כו' ג"כ ליכא להוכיח מידי ואי עיקר קושית המרדכי והגמ"יי ממימרא דשמואל הנז' ועל מימרא דשמואל סמכו ומקשי מהא דלא אמרינן ניחא ליה כמו גבי תפילין ששם דמיהן ומניחן כו' גם מהא קושיתם אינו קושיא שהרי הרמב"ם כתב בפי''ג מהלכות גזילה מצא תפילין שם דמיהן ומניחן עליו מיד אם ירצה וזהו פירוש המימרא דשמואל מצא תפילין שם דמיהן ומניחן לאלתר ויכול ליקחם לעצמו דהיינו שיהיו לחלוטין שלו ואף שאמרינן בגמ' דניחא ליה לאיניש כו' לא שיהיו לחלוטין שלו רק להשתמש בו באקראי בעלמא. ובזה מתורץ ג"כ קושיות הנ"י מה שהקשה על רבותיו של הריטב"א מה שאמרו דניחא ליה לאיניש וכו' ומקשה מהא דתפילין שם דמיהן כו' וכמו שהעתקתי לשונו לעיל. ולפי מה שכתבתי אין זה קושיא דמ"ש שמואל גבי תפילין שם דמיהן ומניחן היינו שמניחן בתמידות ולא באקראי ומש"כ רבותיו של הריטב"א איירי באקראי בעלמא. ואף לפי שאר פוסקים שפירשו פרושים אחרים על המימרא דשמואל בהא דשם דמיהן ומניחן וכמבואר בב"י סי' רס"ז בח"מ שחולקים על פירושו של הרמב"ם הנז' מ"מ הדין דין אמת והכל מתוקן שיש לחלק בין אי מניחן תדיר או באקראי בעלמא כו' וכ"כ הב"ח בא"ח סי' י"ד ע"ש וביותר נפלאה בעיני על בעל נ"י הנז' שמקשה עוד וכמ"ש לעיל וז"ל גבי ס"ת נמי אין השואל רשאי להשאיל כו' דאמרי' סד"א דניחא ליה לאינש כו' קמ"ל ולא שת לבו למה שכתבתי לעיל דגבי שואל ס"ת אינו ראיה דשם הטעם משום דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר וכמ"ש לעיל ואפשר שהטעם של הפוסקים שלא שתו לבם שהטעם גבי השואל ס"ת משום דיכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני כו' שכד מעיינת בגמ' דהמפקיד גבי שומר שמסר לשומר רב אמר פטור ורבי יוחנן אמר חייב ואיתא שם מחלוקת אביי ורבא אליבא דאביי טעמא דר"י דאמר חייב משום דא"ל אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ורבא סבר דטעמא דר"י הוא משום דא"ל את מהימנית לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה ופסקו כל הפוסקים הרי"ף והרמב"ם ז"ל והרא"ש כרבא ולא כאביי וע"ש בגמרא ובפוסקים הנפקותא לדינ' בין שני הטעמים הנז' אליבא דר"י וא"כ הואיל וסברת אביי במ"ש אליב' דר"י הטעם משום דא"ל אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר גבי שומר שמסר לשומר היא סברא דחויה והלכה כרבא ולכן גם במה שמסיק בגמרא פ' אלו מציאות הטעם דשואל ס"ת אינו רשאי להשאיל כו' מהטעם דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר נידחית גם כן סברא זו ולכן לא שתו לבם שהטעם גבי שואל ס"ת משום שיכול לומר אין רצוני כו'. אמנם אי מהא לא איריא דתיתי מהיכי תיתי אף שהטעם של אביי נידחה דמפרש אליבא דר"י דשומר שמסר לשומר חייב משום שיכול לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר אבל מ"מ סברת רבא וטעמו אינו נידחים משום שיכול לומר את מהימנית לי בשבועה כו' וזה הטעם שייך ג"כ גבי השואל ס"ת שאינו רשאי להשאיל כו' ואף שיש נפקותא לדינא בין השני טעמים הנז' וכמבואר בפוסקים ועיין בטח"מ סי' רצ"א כגון אם דרך הבעלים להפקיד תמיד אצל השומר השני או במקום שהשומר השני אינו צריך לישבע וכמבואר שם ועיין בתוס' ד"ה אין רצונו כו' אבל מ"מ בנדון דידן לענין שאין השואל רשאי להשאיל אין שום נפקותא בין שני הטעמים הנז' ועיין בטח"מ סי' שמ"ב. ובר מן דין אף אי אמרינן שהטעם דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר בטל ונדחה מ"מ המימרא דרשב"ל שאמר גבי גיטין ואם אמר לו טול חפץ פלוני כו' לא ישלחנו ביד אחר שאין רצונו שיהא כו' וארשב"ל כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל וכו' ושם אינו נדחית סברא זו דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר וע"ש בתוס' פ' המפקיד גבי פלוגתא דשומר שמסר לשומר רב אמר פטור ורי"א חייב והקשה שם התוס' ד"ה רב אמר פטור וא"ת והא דתנן פ"ג דגיטין אם אמר טול הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר וי"ל דאע"ג דאסור להפקידו ביד אחר מ"מ בשביל כך אינו חייב לפרוע עכ"ל וא"כ הדר' קושיא לדוכתי' למה לא שתו לבם לישב דל"ק מידי מההוא דשואל ס"ת מהא דמסיק מהו דתימא ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה קמ"ל כו' על הגמ' דפסחים גבי המשכיר בית בחזקת שהוא בדוק כו' ומסיק דניחא ליה לאינש כו' כי שם הטעם משום שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר ואף שי"ל דתירוץ זה אינו דיש לדחות דאף אי אמרינן גבי השואל ס"ת הטעם