שער אפרים קנח

הוכחנו לעיל מכמה טעמים שיש להפך בזכות הסופר שדווקני היה בכתיבת השם הזה בינבינידה בכתובה כדי לסלק החששות הנז' ומאחר ששם ביין ויניד' לא נזכר כלל וגם כתוב בכתובה בה"א לבסוף כמבואר בב"י סי' קכ"ט שבדיעבד אינו מעכב אף במקום שנהגו לכתוב א' לבסוף ע"ש. כל זה כתבתי להלכה מה שנלע"ד שלא לשנות בגט שם האשה כפי אשר מצינו שכתב הסופר שם האשה הנז' אמנם למעשה צ"ע גדול בעיני וסגור בעדי דלתי שכלי מחמת שראיתי בס' שמות בשם ביי"ן ונידה מ"ש שם בשם הר"י קאלדרון ואח"כ כתב בשם שלשה רועים הגאונים מהרראנ"ח ומהרר"א פלסוף ומהררי"ט שנתנו שני גיטין עבור היו"ד של וימדה שנמצאת בקונטריס השמות חסר בין הוי"ו לנו"ן של ונידה בודאי לא לחנם נתנו שני גיטין כמבואר בפוסקים שאין ליתן שני גיטין רק מדוחק והנה חמיו הגאון מוהרש"ך בעל הספר שמות הנ"ל אשר היה חקרן גדול וה' אינה לידו אשר אסף ולקט וקיבץ קונטרסים וסדר גיטין מרבני אשכנזים וספרדיים ואינו מזכיר בספרו הנז' רק שם ביין נידה וספיקו הוא אם לכתוב ביו"ד או בלא יו"ד גם באל"ף או בה"א לבסוף והכל מודים שהם שני תיבות וכמו כדרלעומר דאלו טריפות דפסק ליה ספרא בב' תיבות וכמו יום טוב ושם טוב אבל לכתוב בינוינידה בתיבה אחת זה השם אינו נזכר בספר הנז'. ומעל"ת כתב בכתבו שכל הנשים שבעירכם אינם נקראים רק בינוינידא ולא ביין וניד"א וחמיו נתגדל לשם ואינו מזכיר מזה השם כלום רק השם בי"ין וניד"א ואלו היה מן הראוי לכתוב שם א' בינונידא לא היה שותק מלפר' בספרו השם הזה שיש חילוק בין הספרדיים והפורטגאל בכתיבת השם הזה והכתובה של האשה הזאת נכתבת בק"ק בילוגראדו שנת התכ"ח ליצירה אחר פטירת חמיו ז"ל כמבואר בהעתק מן הכתובה אשר בידי ומן הראוי שיחקור מעל"ת הטיב בז' חקירות אחר הכתובות הנכתבות בחיי חמיו בהיות שמכתבו דמר ראיתי ששם האשה הזאת מורגל אצליכם וכמ"ש לעיל. והנה בודאי אם היו באים בפני פה האיש והאשה הנז' להתגרש הייתי מצוה לכתוב שם האשה הנז' על פי כתובתה ומר פתח לי פתח שיש לחלק בשם האשה הנז' בין הספרדיים ופורטגאל וכתב שאף שהשם הזה בין הספרדיים היה מן הראוי לקראות האשה בי"ין ולא בי"ן מ"מ קוראין אותה בי"ן וג"כ שאר הנשים שבשם הזה שבמקומכם קוראין ג"כ בי"ן והיה מן הראוי לחקור באיזה מקום קוראין את שמות הנשים האלה בלשון ביי"ן ואיפשר שאף בלשון הספרדיים טובה קוראין ביי"ן ובפורטגאל קוראין בי"ן מ"מ כשרוצים לקראות שמות הנשים בינוינידא והיה ראוי לקראות השם הזה בין הספרדים בין ויניד' דהיינו שיהיה היו"ד של ביין נרגשת ולא לבלעת מ"מ הרגילות מביא שקוראין אותה בינוינד' שמבליעין יו"ד השניה אשר היה מן הראוי להיות נעה ומחמת הבלעת היודי"ן האלה קוראין את שמות הנשים בשם הזה כאלו היו"ד נחה וא"כ לפ"ז מה שמביא בספר שמות בשם הגאונים ביין ונידה היינו אף שקוראין אותה תמיד בי"ן ונידה ביו"ד נחה מ"מ ראוי לכתוב בגט ביין ונידה ביו"ד נרגשת ונעה לא ביו"ד אחת ונחה כי מה שקוראין אותה בי"ן ביו"ד אחת אינה רק קיצור השם של ביי''ן וכמ"ש גם מעל"ת מה שהובא בפוסקים במרדכי פ' השולח במקומות שקוראין לצפורה פורה וא"צ לכתוב רק עיקור השם כו' וא"כ לפ"ז היה מן הראוי לכתוב ביין ונידה כמבואר בקונטרסים של הגאונים שמביא בס' שמות ומה שמביא מר ראיה לכתוב בינוינידא מס' התרומה שהובא בב"י שכתב וז"ל אבל אם השם הכתוב בגט קוראין אותו בכל המקומות שמכירין האיש אע"פ שיש לו עדיין שאר שמות שאין מכירין אותו יכול להיות דאפי' לכתחלה כשר ומזה רצה מר ללמוד ג"כ לנ"ד לכתוב שם האשה בינויניד"א וזה אינו ראיה כי תינח אי אמרי' שאין זה קיצור השם לאפוקי אי אמרי' שזהו קיצור השם אז אינו ראוי לכתוב בגט קיצור השם וכמ"ש במרדכי הנז' ובשאר מקומות בפוסקים ועיי' בב"י, או נאמר שנדמה זה למ"ש הפוסקים הובא בבעל המפה ובלבוש סי' קכ"ט דאם השם הקצר הוא השם בפני עצמו כגון אלחנן חנן כותבין שניהם אלחנן דמתקרי' חנן וא"כ ה"ה בנ"ד היה ראוי לכתוב כן בי"ין דמתקרי בי"ן כו' ולא דמי להא דאמרי' בגמ' דב"מ ולולב הגזול גבי הני תלת מילי דנשתני שמייהו בורסיף בבל למנ"מ לגיטי נשים כו' דמשמע שאין צריך לכתוב שם הראשון כלל היינו דוקא גבי בורסיף בבל שנשתני שמייהו ונשכח שם הראשון לגמרי ולאפוקי בנ"ד מקרי קיצור השם שהוא שם בפני עצמה במקום אחר וראוי לכתוב ביין וינידה דמתקרי' בין וינידה. ובזה ג"כ נדחין דברי מר במה שרצה להביא ראיה מן הקונטריס שהובא בב"י וגם משם חיים ביבנט כו'. ולבי אומר לי דשם ביין ונידה שקוראין בין ונידה הוא קיצור השם מביין ויוד אחת מביין אשר היתה ראויה להיות נרגשת במבטא ועל פי ההרגל נבלעת יו"ד ההרגש שהיתה ראוייה להיות נעה ונעשית נחה. מכמה טעמים לבי אומר לי כן חדא מאחר שמר כותב בכתבו שכולם בשם א' יקראו בקהלתכם הנשים אשר שמותיהן כך בין ונידה. ובאמת זה השם הוא מלשון ספרדי וצריך להיות ביין אלא בודאי שזהו השם ביין וינידא רק שקיצרו השם ואף שאינני בקי בטיב הלשון הספרדי ופורטגאל מ"מ ירגיש מר בעצמו בהרגל דבורו שזאת היוד צריכה להיות נעה ומורגשת ומרוב ההרגל שקשה להניע היוד מחמת זה חוזרת להיות נחה וכמבטא לשון פורטגאל ואינני יכול לכוין הטיב בכתב רק פא"פ וביותר שהגידו לי הספרדיים כשבאה אשה לבית חברתה אז אומרת חברת' שיא"ה בי"ין ויניד"ה וזה בלשון הקודש שיהיה טובה הבאה ואז מוכרחים להרגיש היו"ד של ביין לעשות שני תיבות ביי"ן וינידה ומשא"כ כשקוראה אשה אחותה אז מבליעין היו"ד הנז' כאלו נקראת בינונידה בתיבה אחת וזהו מחמת הרגל לשונם ואפ"ה המקור של זה השם הוא ביין וינידה. ועוד נצב לפני עמוד ברזל כחומה ולבי עלי הומה. בהיות שאני בונה יסוד גדול בעסק הזה על ספר שמות שהיה חקרן גדול בשמות האלה איך נעלם ממנו זה השם בי"ן וניד"ה ולא כתב רק ביין ונידה ולא הזכיר כלל משם בין ונידה. ובפרט שמצוי בקהלתכם לפי כתבו דמר והוא חקר על השמות ממקומות וממדינות אחרות וע"ז נאמר דליקסום מאי דתותיה אלא ודאי דהיה פשוט לו שהשם בי"ן הוא רק קיצור השם של ביין לכן לא הזכיר בספרו בשם הגאונים רק ביין ונידה כי זהו עיקר השם ולא בין ונידה אף שקוראין אותה בין ונידה אינו רק קיצור השם. וראיתי בכתבו דמר שכתב וז"ל ואף שבכל זה יש די והותר מ"מ כו' ראיה ברורה ממ"ש מוהריב"ל ח"ג סי' בשם פלומ"ה או פלומבה דהכל שם א' הוא אלא שהקאשטלני' קוראין כך והפורטגזי' קוראין כך דאפילו לכתחלה גורש בא' מהם. לענ"ד אין משם ראיה כי צריכין אנו להבין תחלה הנדון של מוהריב"ל כי מבואר בשאלה בשם פאלומבה או פלומה יש מחלקים המקומות הנז' ומסיים שם בשאלה והך איתתא זימנין קורין אותה פאלומה וזימנין קורין אותה פאלומכה. ור"ל שגם בין הקאשטלאני' או בין הפורטגזי' קוראין אותה פעמים כך ופעמים כך וע"ז השיב מוהריב"ל דאפילו לכתחלה גורש באחד מהם מאחר שהוחזקה בקהל שלה בשני שמות הנז' שהם שם א' וזהו שדייק מוהרריב"ל והך איתת' זימנין קוראין אותה כך וכד כו' משמע שהנשים אשר מכנין אותם בשם זה אין להם אלא שם א' כנז' וע"ז פסק מוהריב"ל שרשאים לגרש בא' מהם ולאפוקי קהל פורטגזי' שאינם קוראין אלא פאלומבה אינם רשאין להתגרש אלא בשם זה וה"ה הקשטלאני' בשם פלומה וזה דומה למאי דאמרינן בסוגיא דהשולח שלחו ליה בני מדינת הים לר"ג בני אדם הבאי' משם שמו יוסף וקוראין אותו יוחנן כו' ואמר רב אשי עלה והוא דאיתחזק בתרי שמייהו ויש לישב בזה הרבה בסוגיא הנז' ובתוס' במה שהאריכו האחרוני' לישב מה שקשה בשם ר"ת והירושלמי. ומר כתב שהוא ראיה ברורה ולא שת לבו למה שמדקדק מוהריב"ל בשאלה והך איתתא זימנין כו' וא"כ בנ"ד דעיקר השם בין הספרדיים ביין וינידה לפי הבנת השם הזה טובת הבאה וקוראין אותם בין וניד' וגם כל שאר הנשים הנקובים בשם הזה קוראין אותם כן בודאי אין זה רק קיצור השם וכמ"ש לעיל דאל"כ נפל פותא בבירא כי השם של ביין ונידא נשכח אצליכם לגמרי רק בינוינידא. ובעל ס' שמות אינו מזכיר זה השם כלל ובודאי סמך ע"ז שביין ונידא הוא עיקר השם ובין כו' הוא הקיצור וסמך עצמו על הפוסקים שאין לגרש רק בעיקר השם כמו צפורה פורה כו'. וגם מ"ש מעל"ת בשם הרשד"ם ובשם מהרא"ש סי' ל' מ"ש בשם התוס' כשהב' שמות דומין זה לזה דהיינו שהכינוי דומה לשם לכתחלה כשר אף בכינוי ולמד מר מזה בנ"ד ביי"ן ונידה והכינוי הוא בי"ן ויני"דה שמגרשין לכתחלה בשם הכינוי הדומה לשם כו' דהיינו בינוינידא. הנה לא על מעל"ת תלונתי כ"א על הגאונים מוהרשד"ם ומוהרא"ש כי כד מעיינת במקור מוצא דברי התוס' האלה בסוגי' דהשולח הנז' בתוס' בד"ה והוא דאיתחזק כו' בסיום הדיבור כתבו התוס' והא דקאמר בהמגרש כתב חניכתו כו' כשר כו' וכן היו נקיי הדעת שבירושלים עושין כן משמע דכתחלה א"צ לכתוב שניהם אע"פ דגבי מרים שבסמוך בירושלמי אמרי' דדוק' דיעבד כשר צ"ל דנקיי הדעת שבירושלים היו שמותיהן ידועין וליכא לעז א"נ כשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם לכתחלה כשר אף בכינוי עכ"ל ע"ש. והנה התוס' כותבין שני תירוצים על מה שהקשו מנקיי הדעת שבירושלים כו' ולפי התירוץ הראשון מוכח דאף כשהכינוי דומה לשם אסור לכתחלה לגרש בכינוי לשם והרא"ש והרשב"א ושאר פוסקים מקשי' ג"כ קושיא זו של התוס' ומשמיטין זה האי נמי שכתבו התוס' וכל האחרונים שהביאו הפו' בשם הקונטריס בענין פרץ פרצין צפורה פורה שכתבו בהגמ"יי ובמרדכי וג"כ מ"ש בספרו הקצר וגם בעל תרומת הדשן בשם יעקב יעקל וזה הכינוי דומה לשם ואפ"ה כתבו שאין לגרש בכינוי וזה הא"נ שכתבו התוס' בסיום דבריהם לא נזכר כלל בפוסקים ואפשר לומר שמ"ש התוספו' א"נ כשהשמות דומין זה לזה שהכינוי דומה לשם לא איירי בקיצור שם כגון יעקב יעקל כו' רק איירי כמו בנדון דהרשד"ם בענין השם שו"ל וסו"ל זהו שהכינוי דומה לשם כו' ואינו קיצור השם כו' ומגרשין לכתחלה כו' אבל מ"מ הדר' קושיא לדוכתיה הלא תירוץ זה הב' שהובא בתוס' השמיטו הפוסקים ומשמע מדברי התוס' לתירוץ קמא דאף שהכינוי דומה לשם אסור לגרש בכינוי כו' והיאך עלתה על דעת הגאונים הרשד"ם ומוהרא"ש להקל באיסור א"א כדעת האי נמי שכתבו התוס' וגם הב"י כתב ריש סי' קכ"ט ואם חניכתו ידועה כו' ועוד תירצו התוס' שם א"נ שהכינוי דומה לשם לכתחלה כשר כו' ותירוץ זה לא הזכירו נראה שלא ישר בעיניו ולכן לא הזכירו רבינו וה"ה בנ"ד בשם בי"ן וני"דה אם הוא מקרי כנוי וכו' אין לגרש לכתחלה בשם זה אף שהוא דומה לשם ובמה שכתב מר שחוכך ממ"ש בעל המפה ובעל הלבוש סי' קכ"ט דכל שינוי המשתנה מכח לשון המדינה כגון כו' הולכים אחר לשון בני אדם שבמדינה זו שנותנים בו הגט. אודיע למר שזה ערך י"ד שנה בהיותי אב"ד במדינת מערהרין היה לי ויכוח בתשובתי עם הגאון מוהר"ר מנחם מענדל אב"ד דק"ק ניקל שפו"רג בעסק גט אחד במ"ש בעל הלבוש בזה דכל כינוי המשתנה כו' כגון כינוי ואלף כו' או בכינוי מענדי"ל כו' הולכין אחר לשון בני אדם שבאותו מדינה כו' וזהו סותר לכאורה מ"ש בלבוש בסעיף שאחר זה וז"ל ואלף וריד"א ורומ"ט בוי"ו וכו' עכ"ל משמע מדבריו שם שאפילו במדינות הללו שמדברין בלשון פ"א רפויה או פרומט פרידא אפ"ה יש לכתוב ורומ"ט וריד"א בוי"ו כו' ע"ש וישבתי את זה באריכות ואפשר שיתישב ג"כ בזה שחוכך מר ובפעם אחר אצוה להעתיקו: אמנם מיראי הוראה אני בפרט בחומר אשת איש וחשש ממזרות חלילה ראוי לצאת ידי הגאונים הנז' בס' שמות בשם ביין וינידה ובפרט