שער אפרים קנז

אכולהו מילתא קמסהדי כי הלוה הערים וכמבואר שם ועיין בכנסת גדולה סי' מ"ט. וראיתי בתשובות מהרדב"ז ח"א סי' רס"ח שכתב וז"ל שאלה בשטר שכתוב בו אנן העדים ח"מ מעידין שלוה פלוני הכהן כך וכך כו' אם מעלין אותו לנשיאות כפים ולתרומה כו' תשובה עדות גמורה היא להעלות ליוחסין עד וא"ת כיון דסהדי אכולהו מילתא קמסהדי הרי שכתוב בשטר אנו מעידין שמכר פלוני שדה שהמצר שלו הוא סמוך לשדה ראובן הרי שתהי' עדות זו לראובן שהשדה שלו כתב הריטב"א בשם רבו כו' עד ולי נראה לתרץ דבשלמא גבי שדה אינם נאמנים דהיינו לענין מצרים) דזמנין דהוי אריס כו' והוא עומד תמיד בשדה אמרו שהמצר שלו בצד שדה ראובן שרואי' שמשתמש בו תמיד לפיכך אין עדותן עדות ראיה כו' אבל גבי כהן אין קורין לשום אדם כהן אא"כ רואין אותו עניני כהונה ולפיכך נאמני' ומעלין אותו ליוחסין ע"פ עדות זה כו' ע"ש. הנה לפי דבריו במה שמחלק בין סימני מצרים לשאר דברים א"כ בזה יש לישב ג"כ השני תשובות של הרשב"א כי מה שכתוב בתשובת הרשב"א שבדפוס איירי ג"כ שכתוב במצרים מצר פלוני והקדש כו' וע"ז כתב הרשב"א ואם מפני שחתמו עליו העדים אין בכך כלום דעדים לאו אכולהו מילת' קמסהדי והיינו דומיא דמ"ש מהרדב"ז לאפוקי מ"ש הרשב"א בתשובה שהובא בב"י אז מחויבים העדים לדקדקו שזהו דבר הנוגע בלוה עצמו, וכד מעיינת בתשו' מהרדב"ז הנז' תמצא שדבריו הם ממש כתשובות הרשב"א שהביא הב"י הנז' והיינו כדברי הרא"ה והרשב"א שהביא הר"ן הנז' ותמהני שמביא דברים הנ"ל כאלו מפיו אנו חיים בזה ובאמת זהו מחלוקת ישינה בין הרא"ה והרשב"א להרמב"ם (הרמב"ן) וכמבואר בר"ן הנזכר איך נעלם ממנו דברי הר"ן הנז' וגם דברי הרשב"א מה שהוא בדפוס. ועוד ראיתי בתשובות מהרד"בז כ"ש שמחלק אם כתוב בלשון סהדי כו' פשיטא דאכולי מילת' קא מסהדי עד ותו דלא גרע האי סהדותא מעדים המסיחים לפי תומן דקי"ל דמעלין ליוחסין כו' וכן מסיים בסוף התשו' דלענין תרומה דרבנן אפילו ע"א נאמן ואפילו במל"ת אבל לתרומה דאוריית' וליוחסין בעינן תרתי ואפילו במסיחין לפ"ת סגי. לא ידעתי מ"ש דליוחסין במל"ת סגי שהרי ליוחסין בעינן עדות ממש וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' א"ב וז"ל איזהו כהן המיוחס כל שהעידו שני עדים שהוא כהן ב"פ כהן ופב"פ עד איש שאינו צריך בדיקה כו' משמע שכתב שצריך עדות גמורה ע"ש. וע"ש בסוגיא דכתובות פ"ב בעובדא דיוחנן אוכל חלות וגם במשנה אלו נאמנין בגדלן מה שראו בקטנן ובמ"ש התוס' שם. והנה מבואר מכל מה שכתבנו לעיל דאיפשר דאם העדים בעצמם כתבו הכתובה אמרי' אכולה מילתא קמסהדי ויש לסמוך עליהם בכתיבת הגט גם לענין גיטין כפי המבואר. ואף אם לא כתבו העדים בעצמם יש לסמוך עליהם בכתיבת הגט גם לענין גיטין כפי שכתב מהרי"ט בשם פירמוזא אע"פ שהיתה נקראת הירמוזא דרוב' קרי לה הירמוזא רק לפי שבשטר כתובה נכתבה פירמוזא נתגרשה בשם פירמוזא, ואף שאות הפ"א ואות ה"א אינם ממוצא אחד ומכ"ש בנ"ד בשם בינבינידה אף אם יש לכותב' בינוינידה מאחר שזהו ממוצא אחד אותיות בומ"ף ומצינו שכתוב בהדיא כן בכתובה אינו מעכב. ואף שיש לדחות זה כי כד מעיינת בס' שמות באות ה' הירמוזא מ"ש בשם מוהרי"ט הטעם בשם פירמוזא לפי שאין זה שינוי בשם אלא שאנשי קשטילייא אומרי' בה"א ואנשי פורטגאל אומרין בפ"א ואין חלוקתן בשם זה אלא במבטא הלשון כו' ומשא"כ בנ"ד אם נכתוב בינבינידא כפי המבואר בכתובה איפשר דמקרי שינוי השם אם ראוי לכתוב השם ביין ונידה וכתב בינוינידא פשיטא שיש הפרש גדול ומקרי שינוי השם ואם ראוי לכתוב בינוינידא בוי"ו וכתב בבי"ת יש ג"כ הפרש גדול ביניהם שהבי"ת צ"ל רפויה והרבה הקפיד ע"ז מהרשד"ם וכמ"ש גם מעל"ת. אבל ז"א כ"כ דחייה כי אם נבוא להפך בזכות של הסופר אשר כתב בכתובה בשם בינבינידא נלע"ד דספר' דוקני הוא שיש עוד להסתפק בשם בינוינידה אם נכתוב ווינידא בשני ווי"ן דודאי גלוי לפניו מ"ש בעל הלבוש בסי' קכ"ט בדיני שמות אות ו' וואלף ורומט בוי"ו רק פוגי"ל כותבין בפ"א תחלה וטעמא ס"ל משום שאנו קורין בל"א פוגי"ל הפ"א רפה כו' וחולם ולזה א"א לכתוב בוי"ו שא"כ היינו צריכין עוד וי"ו שניה מחמת החולם והיה משתנה הלשון שהיו קורין אותו כמו שקורין שאר שני ווי"ן בל"א שקורין אותו כמו וי"ו אחת בלשון הקודש לפיכך צריכין לכתוב פ"א רפה כו' ע"ש וא"כ לפ"ז בשם הזה בנ"ד אם כותבין בינויניד' אז יש לחוש שיקרא הוי"ו כמו פ"א רפויה כזה בינפינידה לכן היה מסופק הסופר שיש לכתוב בינוויניד' בשני ווי"ן ולכן כתב מחמת חשש זה אות ב' דהיינו בינבינידה בי"ת רפוי' שהיא במקום וי"ו של בינויניד'. ואף שיש לומר שמ"ש בלבוש בשם פוגי"ל שצריך לכתוב בפ"א מחמת הספק של השני היינו דוקא בתחילת התיבה יש להסתפק אם הוי"ו היא במקום הפ"א רפויה משא"כ באמצע התיבה אז אין להסתפק ספק זה ואין קורין וי"ו אחת כעין פ"א רפויה. אבל כד מעיינת בס' שמות בשם זנוול מ"ש בשם מוהרש"ל זנוול בב' ווי"ן אמנם בטופס א' מצאתי כל דבר כותבים בחד וי"ו וכן נהגו לכתוב הנהר וער"ט ע"כ ולפ"ז גם זנוול יש לכתוב בחד וי"ו דהא אין לחלק אם הוי"ו בראש התיבה או באמצע דהא לעיל לא חילק בכך כו' ע"ש א"כ משמע מזה דאין חילוק בין באמצע תיבה להתחלת התיבה. וכתוב עוד שם בשם מהר"י מינץ שיש לכתוב זנבי"ל בבי"ת והיינו ג"כ בבי"ת רפויה ואף שמסיק שם דהיינו דיעבד דוקא וע"פ מ"ש בעל המפה דבדיעבד אם שינה וכתב בי"ת במקום ווי"ן שהוא כשר וכאן איפשר דלכתחלה כשר מאחר שנמצא כתוב כן בכתובה. ואעפ"י שי"ל שמה שחידש בעל הלבוש בשם פוג"יל שיש לכתוב בפ"א מחמת חשש הנ"ל דהיינו דוקא בין האשכנזים שמבטא שלהם וי"ו א' הוא כעין פ"א רפויה ומשא"כ בלשון מדינה זו דהיינו הספרדים אין לחוש לזה כי במבטא שפתותיהם הוי"ו אינו נקרא כמו פ"א רפויה. אבל מ"מ יש להפך בזכות הסופר הזה שרצה לצאת ידי כל החששות. ועוד יש לסלק עוד טעות אחד אם לא נכתוב בינבינידה בב"ת כמו שכתוב בכתובה כ"א נכתוב בינוינידה בוי"ו יש לטעות שלא יקרא את הוי"ו בחולם שיהיה שימוש לאות הנו"ן שלפניה ויקראו אותה בשם בינו יניד' דהיינו שהוי"ו יהי' שימוש לאות הנו"ן בינו ושיקראו אותה בחולם ויהיה נחה ואות היו"ד שאחר אות הוי"ו של וינידא יהיה נעה ויהיה נקראת ינידה דהיינו שיהיה נקראת כזה בינו ינידה או ינידה בשו"א וזהו שינוי השם לכן כתב הסופר שם בינבינידה בבי"ת רפוי' ובזה יסולק הספקות הנ"ל ובאמת ספרא דוקני שכתב בבי"ת רפויה היה. וזהו איפשר הטעם שמבואר בס' שמות בשם הר"י קאלדרון שכתב בשם מהרי"ט ביין וינידא ב' תיבות שלא יהיה הוי"ו של וינידה שימוש לאות הנו"ן וכמ"ש גם מר מזה ולכן כתב ב' תיבות אבל הסופר שכתב הכתובה הזאת סילק טעות זה במה שכתב השם בינבינידה בבי"ת רפויה, ועיין בס' שמות במ"ש בשם בינטורה או וינטורה דיש כותבין בוי"ו ויש כותבין בבי"ת והיינו רפויה. ואעפ"י שכתב שם שיותר טוב לכתוב ויניטורה בוי"ו היינו דוקא היכא דליכ' למיחש להני חששות הנז' וכשכותבין בינבינידה אין כאן חששות האלה אז יותר טוב לכתוב כמו שאנו מוצאין שכתוב כן בכתובה. אע"פ שלפ"ז אנו צריכין לנקד את הבי"ת בנקודת רפוי והרבה חשו חכמים שלא לעשות נקודות בגט וכמבואר בהרשד"ם מ"מ בנ"ד יותר טוב לנקד כדי לסלק החששות הנז' וגם זולת זה במקומכם מנקדים הגט בנקודת רפוי כמבואר בס' שמות וכל טצדקי דאנו יכולין לעשות כדי להשוות הגט עם הכתובה אנו מחויבים לעשות כדי שלא יקרה איזה שינוי השם בגט מחמת שנשתנה השם בגט משם הכתוב בכתובה. וגם מ"ש בשם אורויליי"דה דיש כותבין ביליידה בבי"ת רפוי ויש כותבין ויליידה בוי"ו וכתב שם דמי שכותבין ויליידה בוי"ו ולא בבי"ת כדי שלא לעשות נקודות בגט ועוד איפשר דעל כן כותבין בוי"ו דדרך הכותב לקצר וכך כותבים בשטרות וכתובות כשבא לכתוב אורויליידו כותבין שם וי"ו אחר הרי"ש והוי"ו ההיא משמשת למעלה ולמטה לכן החליפוה וכתבו וי"ו תחת הבי"ת רפויה כדי לקצר הבי"ת דהיינו הפילו הבי"ת מעיקרא ומשתמשין בוי"ו שבסוף התיבה אורו והוי"ו ההיא משמשת לתיבה שלאחריה אחר התיבה אחת היא אורוילי"ידו ואחר דנהגו כן בכל השטרות והכתובות נמשכו מזה גם בגיטין דכוותיה דאם היו כותבין באופן אחר היה נראה כשינוי קצת ויש לסמוך בזה על מ"ש שנוהגים לכתוב בשטרות ובכתובות כו' ע"ש. העתקתי זה באריכות דמזה נלמד כמה דברי' הצריכי' לענינינו בראש דמבואר שם דמאחר שנהגו לכתוב בשטרות וכתובות מזה נמשכו לכתוב בגיטין. א"כ ש"מ שסומכין על השטרות וכתובות איך לכתוב בגיטין ועוד מבואר שם דהיה ראוי לכתוב ביליידה רק שקצרו הבי"ת וכתבו הוי"ו של אורוילי"ידו כדי שישתמש למטה ולמעלה. ומשמע שזה שלא כדין רק מחמת שנהגו כן. אמנם בנ"ד ספרא דוקני היה שכתב שם בינביני"דה בכתובתה שהיו רגילים לקרות בבי"ת רפויה והיה מתירא שלא יתנהגו כן לכתוב בשם בינויניד' בוי"ו אחר הנו"ן וישתמש ג"כ למעלה ולמטה לכן כתב בשם בינבינידה שלא יקצרו הבי"ת ואף שאין הבי"ת רפויה מ"מ מאחר שנהגו לקרות רפויה הרי הוא כאלו היא רפויה וכמבואר ג"כ בס' הנ"ל וכל שכן במקומות שנהגו לכתוב בגט רפי. ועוד מבואר בתשו' המבי"ט ח"א סי' ק"ב בגט אשה שהיה בכתובתה קיראנה וכתבו בגט כירנה והשיב דלא חשיב שינוי כו' א"כ משמע דיש ללמוד מספר כתובה ועיין ג"כ בס' תומת ישרים סי' ק"ד גבי שירון שירו"ץ הואיל ונשכח שם שירוץ שרוב הקהל קורין שירו"ץ ואותו הקהל קורין שירון זה מאתים שנה כו' עד ואדרבה מה שנהגו הקהל לקרות שירון וכותבין בשטר כתוביתיהן שירון אעפ"י דשירוץ הוי השם האמיתי ושירון הוי כינוי וכ"ש דראוי להקל דהא הם סמוכין לעיר של חכמים וסופרים עיר של שאלוניקו ודאי שמורגלים הם לכתוב בגיטין כמו שכותבין בשטרות כתובותיהן כו' עד דאנן סהדי דבכולהו שירון הוי כתבו כמו דעדיין הוי כתבי בשטרותיהם ובכתובותיהן כו' ע"ש. א"כ משמע מזה ג"כ שיש לסמוך על ספר כתובה בשמות השייכים לכתוב ג"כ בגט. לכאורה באמת יש לדקדק בתשו' הנז' למה מביא ראיה להכשיר הגט הנ"ל מטעם שנכתב כן בכתובותיהן הלא בלא"ה יש להכשיר הגט הנז' דאיתא בגמ' דסוכה פ' לולב הגזול ובפ' במה מדליקין גבי הני תלת מילי דאשתני שמייהו בורסיף בבל כח למאי נ"מ לגיטי נשים ופירש"י לענין שינה שמו ושם עירו כו' אף שבסוכה לא פירש"י כן והסכים התוס' לפירש"י שבפ' לולב הגזול אבל מ"מ לדינא שניהם אמת דמוכח משם דאם נשכח שם העיר ונשתנה שמה כותבין שם השני וא"כ ה"ה בנדון דשירון ושורוץ הנז' שנשכח שם שירון זה מאתים שנה אבל יש לדחות דגבי בורסוף בבל נשכח שם הראשון לגמרי ומשא"כ בשם שירוץ דאינו נשכח רק מן אותו הקהל ושאר העם קורין שירוץ. אבל מ"מ נשמע דיש לסמוך על שטרי כתובותיהן וה"ה בנ"ד. וגם בתשו' מהר"א ששון סי' ל' משמע דמספר כתיבה נלמד שכתב שם לישב הלשון הכתוב בגט עם הלשון הכתוב בכתובה לפי שמנהג הסופרים כשרוצים לכתוב קצת תיבות שיש בסופן נקודות בחירי"ק כותבין א"י (וקצתן כותבין ה"י) כו' ע"ש ואף שיש לדחות שם דהספק היה בגט לפי שבשעת לידה הגידו שקראו שמו וויי אבל למעיין שם יראה שרצה להשות הלשון עם שטר הכתובה שנמצא כתוב כן בכתובתה שם בינבינידה בנוסח הזה יש לכתוב בנוסח הזה כדי שלא יקרא שינוי השם בגט וכמבואר לעיל מחמת השם הכתוב בכתובה ואף ע"פ שיש לומר איפכא איך נכתוב בגט השם שלא כהוגן עבור איזה סופר שאינו מומחה שטעה בכתובה וכתב שלא כדת אבל כבר