שער אפרים קנו

אני פלוני כהן לויתי מפלוני וחתימי סהדי מאי אמנה שבשטר קמסהדי או דלמא אכולהו מלתא וא"כ משמע אף שכתוב בשטר פלוני כהן מ"מ אי אמרי' לאו כהן הוא א"כ קשה איך לא ידקדקו העדים בשם הלוה שהוא כהן שלא יחייבו את איש אחר לפום ריהטא כד מעיינת בתוס' שם תמצא שז"א קושי' שהרי התוס' מקשים שם בד"ה אמנה שבשטר וא"ת ואי לאו אכולהו מילתא קמסהדי א"כ עדים חתמי אע"ג דלא ידעי אי כהן כו' וא"כ הא דתנן בגט פשוט גבי ב' יב"ש הדרים בעיר א' כו' יכתבו כהן ומה מועיל כיון שעדים חותמין אע"פ שאין מכירים בו שהוא כהן ומה מועיל וכו' וי"ל דהיכא דהוחזקו ב' יב"ש ודאי אכולהו מלתא קמסהדי כי אז צריכין לידע שהוא כהן והתם ודאי מעלין משטרות ליוחסין והכא מיירי בדלא הוחזקו וא"כ הא דחתמי עדים שהוא כהן אף שאינו כהן היינו בדלא הוחזקו ובודאי ידעינן שהוא זה דאין שם יוסף בן שמעון אחר אבל מ"מ בשם האשה עצמה איך נאמר שלא דקדקו אף שיש לומר איפכא בנ"ד שהעדים בקל יכולין לטעות בשם האשה עצמה באשר שאין ביניהם הפרש גדול כמו בנ"ד בשם בינבינידה אבל מ"מ אי אמרינן שבגט מקרי שינוי השם א"כ נאמר שבודאי גם העדים דקדקו בכך. אכן כד מעיינת בסוגיא שם תמצא שקושית התוס' מעיקרא ליתא שהרי האיבעי' הוא בגמ' אי מעלין משטרות ליוחסין היינו דכתוב ביה אני פלוני כהן לויתי מפלוני מנה וחתימי סהדי אז האי בעי' אי אמרינן אכולהו מילתא קמסהדי או אמנה שבשטר קמסהדי היינו לפי שכתוב בשטר שהלוה בעצמו כתב השטר וכתוב אני פלוני כהן וחתימי סהדי אז י"ל דהעדים סמכי אהלוה ולכן לא דקדקו אחר הלוה וסמכו על מה שהחזיק בעצמו הלוה ואז אין מעלין משטרות ליוחסין ולאפוקי כשעדים כותבין השטר וחתומים תחתיו בודאי אמרינן שהעדים דקדקו היטב וסמכינן עליהם משטרות ליוחסין ואמרינן אכולהו מילתא קמסהדי וא"כ לפ"ז קושי' התוס' אינו קושיא מה שהקשו מהא דפ' גט פשוט גבי שני יב"ש יכתבו כהן דזהו קאי על העדים וזהו שאמר בלשון יכתבו שקאי על העדים ואז אמרינן שבודאי דקדקי הטיב לאפוקי כשכתוב בלשון אני פלוני כהן שהוא הלוה בעצמו והאיבעיא בגמרא הוא כשהלוה בעצמו כתב אני פלוני כהן כו' ואז אף שהעדים בעצמם אכולי מילתא קמסהדי מ"מ אין מעלין ליוחסין מאחר שי"ל דסמכו אדברי הלוה שכתוב והחזיק עצמו כן וכן נראה דעת הרשב"א וכמ"ש הר"ן בשם הרא"ה בפ"ב דכתובות וא"כ בנ"ד שכתוב בכתיבתה בלשון סהדי אז אמרינן אכולי מילתא קמסהדי בפרט בשינוי השם הזה בלשון בינבינידה ואף שמסיים הר"ן שם וז"ל אבל הרמב"ם ז"ל סבר דאפילו בלשון עדים נמי מספקא לן וטעמא דמילתא לפי שאיפשר שהסופרים סומכין על שמות בני אדם שהן מוחזקי' בעיר וכיון דחזו ליה דאוכל בתרומה וקורין אותו כהן אינהו נמי קארו ליה כו' ע"ש וא"כ לפי דברי הרמב"ם אף שבלשון סהדי נמי מספקא ליה וא"כ בנ"ד אין סומכין על השם הכתוב בכתובה לכתוב כן בגט וכן נראה שהוא דעת הטור בא"ה סי' ג' שכתב ג"כ בלשון הזה ואפי' משטרות מעלין לכהונה כיצד כתב בשטר פלוני כהן לוה מנה והעדים חתומים תחתיו הרי זה בחזקת כהן אבל לא ליוחסין ע"ש וא"כ לפ"ז אינו מחלק בין בלשון סהרדי בין בלשון הלוה. וראיתי בתשובת הרשב"א הביאו הב"י בסי' מ"ט וז"ל על שני יוסף בן שמעון וכתוב בשטר אני יוסף ב"ש נ"ר לויתי מפלוני ואפילו עדים חתומים בו לא אמרינן בכי הא אכולהו מילתא קמסהדי כדאמרינן בפ"ב דכתובות אבל אם היה כתוב בשטר אמר לנו יוסף בן שמעון נ"ר נרא' דהוי סימן כי היכא דאי כתבו יוסף הכהן ב"ש כו' ע"ש וא"כ לפ"ז דאפילו בב' יב"ש אי כתוב בלשון אני פלוני כהן לא אמרינן אכולהו מילתא קמסהדי וזהו כמ"ש לעיל ג"כ מ"ש הר"ן בשם הרמ"ה וזהו שלא כדברי התוספות שמחלקים בין יב"ש א' לב' יב"ש ולפ"ז קושי' התוס' ליתא וכמ"ש לעיל. ולפי מה שכתבתי בשם הרא"ה והרשב"א שמחלקין בין אם כתוב בשטר אמר לנו ובין אם כתוב בשטר אני יוסף ב"ש והיינו מהטעם דהעדים לאו אכולהו מילתא קמסהדי א"כ לפי דבריהם צריכין אנו לישב מאי דאמרי' בגמרא דכתובות הנז' אי מעלין משטרות ליוחסין כו' דמשמע אבל לתרומה פשיטא דמעלין וקשה למה הלא עדים לאו אכולהו מילתא קמסהדי וצ"ל דמ"ש דלאו אכולהו מילתא קמסהדי לאו חלילה לומר שיעידו על מה שאינם יודעים ולא ידקדקו אלא שעדים בודאי מדקדקים רק כשכתוב בלשון אני פלוני כהן אז סומכין על הלוה שמחזיק עצמו בכהן והשטר כשר באשר שלאו אכולהו מילתא קמסהדי וסומכין ע"ז לענין דרבנן אבל לא לענין יוחסין לאפוקי אם נכתב שם ואמר לנו סומכין שבודאי דקדקו הטיב וסומכין עליהן ועיין בס' גידולי תרומה שער ל"ג ובמ"ש עמיתי הרב הגדול בעל שפתי כהן מה שמקשה על הרשב"א הנז' בפ"ה ולפי מה שכתבתי דברי הרשב"א נכונים ותמהני על הרב בעל המפה שהביא תשובת הרשב"א הנז' ובשלחנו הטהור בא"ה סי' ג' כתב בסעיף ב' כתב הרב הקדוש הב"י דאפי' משטרות מעלין לכהונה כיצד הרי שהיה כתוב בשטר פלוני כהן לוה מפלוני והעדים חתומי' תחתיו כו' וא"כ משמע משם דדוקא כשכתוב בשטר פלוני כהן לוה מפלוני אבל אם כתוב אני פלוני כהן אין מעלי' והל"ל לרבותא דאפילו באני פלוני כהן ג"כ מעלין משטרות לתרומה בזמן הזה דדוקא ליוחסין אין מעלין בודאי י"ל שמעתיק שם הב"י לשון הרמב"ם לפי שהרמב"ם חולק עם הרשב"א במה שמחלק הרשב"א בין כתוב ואמר לנו או אני פלוני כהן ומישב בזה קושיות התוס' הנז' וכמ"ש לעיל לאפוקי הרמב"ם חולק על הרשב"א וכמ"ש הר"ן והבאתי לעיל לפי שהרמב"ם סובר כדעת התוס' שאינו מחלק בחילוקו של הרשב''א אבל על הרב בעל המפה תמהני שמביא בח"מ הנז' דעת הרשב"א בזה וא"כ בטא"ה הנ"ל ה"ל להגיה שם על ל' הרמב''ם שהביא ב''י בספרו הקצר דאפי' בלשון אני פלוני כהן מעלין משטרות לתרומה וכפי דעת הרשב"א וכמו שכתבתי לישב דעת הרשב"א במה שמשמע בסוגי' הגמר' אבל לתרומה מעלין. דברי הב"ח מגומגמים שם בא"ה סי' ג' שכתב ואפי' לשטרות מעלין בגמ' אלא לא צריכא דכתוב ביה אני פלוני כהן כו' וחתימ' סהדי כו' וס"ל לרבינו דה"ה בכתוב בו פלוני כהן לוה מפלוני נמי אמרינן אכולהו מילתא קמסהדי דמאי שנא כו' עכ"ל וקשה כלפי לייא דאדרבה כשכתוב בשטר פלוני כהן לוה מפלוני וחתימי סהדי אז כ"ע סברי דאכולהו מילתא לפי שכתוב לשון סהדי ולאפוקי כשכתוב ביה אני פלוני כהן כו' י"ל. דלאו אכולהו מילתא קא מסהדי וכמו שמחלק הרשב"א. וראיתי בתשובת הרב הגדול מוהראנ"ח בסי' כ"ב במשא ומתן שלו בדברי בעת"ה בדין כהן שגירש ולא נכתב הכהן בגט שיש לפוסלו אפי' בימי האמוראים כדאיתא בפרק שני דכתובות אין מעלין משטרות ליוחסין משמע שכתבו בשטרות הכהן כו' וכ' עלה מהרא"ש דמשמע דוקא בימי האמוראי' היו כותבין אבל בימי התנאים לא היו כותבין כהן בגט והוא דתנן בג"פ בשני יוסף ב"ש דאם היה אחד מהן כהן יכתבו כהן ולא קאמר אם היה אחד מהן כהן יש היכר, משמע דבימי התנאים לא היו רגילין לכתוב כהן ומקשה שם לימא דלעולם ליכא הפרש בין זמן האמוראים לזמן התנאים וההוא פלוגתא דמעלין קאי אמתני' דפ' גט פשוט דתנן התם ואם היו משולשין יכתבו כהן כו' וכתב וז"ל ואחר עמדי על דברי התוס' שם בכתובות ראיתי שזאת הקושיא היא מתורצת כן והיינו בתירוצו של התוס' שמחלקין דדוקא בהוחזקו שני יוסף ב"ש אז אכולהו מילתא קא מסהדי בלי הוחזקו וא"כ אי אפשר לומר דקאי ההוא פלוגתא דמעלין אהא דגט פשוט דא"כ היכי קאמר אמנה שבשטר קמשהדי ע"כ. הנה קושית מהרא"ש מעיקרא אין לה שחר דנאמר דעיקר האיבעי' ופלוגתייהו קאי אמה ששנינו בפ' ג"פ ואיך סידרו פלוגתייהו בסדר נשים ועיקר פלוגתייהו בסדר [נזיקין[ גם מ"ש שבתירוצו של התוס' מתורצת הקושיא הנז' א"כ קשה לפ"ז מה שכתבתי שהרשב"א מחולק עם התוס' ולמ"ש הרשב"א מתורן קושיות התוס' בענין אחר והיינו דההיא דגט פשוט איירי שכתוב שם בלשון סהדי משא"כ בההיא דכתובות דאיירי שכתוב בו אני פלוני כהן כו' וא"כ קושיתו במקומו עומדת דלמא ההוא פלוגתא דמעלין קאי אההוא דגט פשוט ואינו קשה ע"ז דא"כ היכי קאמר אמנה שבשטר קמסהדי. ז"א קושיא דבהאי בעיא מפורש כגון דאמר אני פלוני כהן וחתימי סהדי. ולאפוקי בג"פ איתא שם במשנה אם היו משולשין יכתבו כהן וקאי אעדים ולאפוקי לפי שתירצו התוס' אין לומר דשם בכתובות איירי בדלא הוחזקו וע"ז קאי האיבעי' והפלוגת' ומשא"כ בגט פשוט איירי בהוחזקו דא"כ קשה דהיה להם לפרש דעיקר האיבעיא איירי בלא הוחזקו ולאפוקי לפי תירוצו של הרשב"א אינו קשה דהיה להם לפרש דעיקר האיבעי' איירי וכו' כשכתוב בלשון אני פלוני כהן דהרי חילוק זה מבואר שם בהדיא וגם בשאר דברים של מהרא"ש בתשוב' הנז' יש לפקפק בו רק באשר שאינו מענינינו קצרתי איברא נשמע מכל הנז' שהרמב"ם והרשב"א והתוס' מחולקים אף אם נמצא כתוב בשטר בלשון עדים אי אמרינן אכולי מילת' קא מסהדי. וא"כ בנ"ד לענין גיטין אזלינן לחומר' ואין סומכין על השם הכתוב בכתובה שיכתבו ג"כ כעין זה בגיטין. אמנם כד מעיינת ודייקת בלשון הר"ן הנז' שכתב בשם הרמב"ם גירס' אחרת הרמב"ן) וז"ל וטעמא דמילת' לפי שאיפשר שהסופרים סומכין ע"ש. זהו דוקא שייך אם הסופר כתב הכתובה והעדים חתומים תחתיו לאפוקי אם העדים בעצמם כתבו הכתובה אז איפשר יש לסמוך על הכתובה ואמרינן דאכולהו מילת' קא מסהדי וגם הרמב"ם ז"ל מודה בזה ואיפשר שהטור נמי מודה בזה דמעלין משטרות ליוחסין וג"כ נוכל לתרץ בזה קושיות התוס' הנז' אליבא דכ"ע. ולפ"ז איפשר לישב מה שקשה לפי מה שהעתקתי תשוב' הרשב"א הנ"ל מ"ש הב"י דמשמע כשכתוב בלשון סהדי אז אמרי' דעדים אכולהו מילת' קמסהדי וכד מעיינת בתשוב' הרשב"א שבדפוס סי' אלף קצ"ו וז"ל ואף מפני שחתמו עליהם העדים אין בכך כלום דעדים לא אכולה מילת' קמסהדי וכדתנן העורר על השדה והוא חתום עליה בעד כו' ע"ש וא"כ משמע משם דהרשב"א סובר דעדים לאו אכולהו מילתא קמסהדי וזהו סותר מ"ש הב"י בשם תשובות הרשב"א וליכא למימר דשם איירי שלא כתוב בלשון סהדי. דכד מעיינת שם תמצא שז"א אכן לפי מ"ש לעיל לחלק בין כשהסופר כותב השטר ובין כשהעדים כותבין השטר וחותמי' וא"כ י"ל שמ"ש הרשב"א בתשו' שהובא בב"י איירי שהעדים בעצמם כתבו השטר ואז אמרי' אכולהו מילת' קמסהדי וכי שם קאי אשני יוסף בן שמעון ודקדקתי לעיל שמבואר במשנה גבי שני יוסף ב"ש יכתבו דורות או כהן והיינו שהעדים בעצמם כותבין השטר ואז מדקדקין היטב. ולאפוקי מ"ש בתשו' הרשב"א בדפוס דלא אמרינן אכולהו מילת' קמסהדי היינו כשהוא כתב של הסופר ואז לפעמים סומכין על הסופר בקצת דברים שאינן מעכבין בענין השטר. אמנם זהו דוחק לפי שקשה ע"ז דלמה ליה להרשב"א לחלק בין לישנ' דידי' ובין לישנא דסהדי ה"ל לאיפלוגי בדידיה שכל השטר הכתוב בלישנ' דסהדי רק יש לחלק בין כשהעדים עצמם כותבין השטר או הסופר כתב השטר אכן ראיתי לישב השני תשובות הרשב"א דמ"ש בתשובת הרשב"א שהובא בב"י דבלישנ' דסהדי אז העדים אכולהו מילת' קמסהדי היינו דוקא בנדון שלו גבי יב"ש לפי שכתבנו לעיל בשם התוס' שמחלקים בין ההיא דגט פשוט דשם איירי בשני יב"ש ואז מוטל על העדים לדקדק כו' וא"כ לפ"ז אעפ"י שכתבתי לעיל שהרשב"א מחולק עם דברי התוס' הנז' אבל מ"מ מודים דדוק' במלתא התלוי בעיקר השטר כגון גבי יב"ש אז אמרינן אכולהו מילת' קמסהדי כשכתוב בלישנא דסהדי ומשא"כ כשאינו תלוי בעיקר השטר וכשכתב בלישני, אני פלוני שלי"ט כו' אף שהעדים חותמים למטה גבי שני יב''ש אז לא אמרי'