שער אפרים קנה

בהא דקאמר קול ולא אמר דיבור אין זה דקדוק כ"כ דדרך המקרא לומר כן כמו שמצינו ברבקה שאמר' ליעקב שמע בקולי וכן בשאול שאמר הקולך זה בני דוד וכאלה רבות במקר' וכן ביבמות פ' הערל ובטא"ה סימן קע"ב דסימני סריס ואיילוני' שקולם לקוי וחזינן דבקול דבורם נמי לקויים ובהמפלת נמי י"ל ה"פ גבי מפני מה איש קולו כו' בהרא"ש בר"פ י' יוחסין דבר תמוה דלכאורה צריך ביאור במ"ש ורש"י פי' דאפילו ע"י בעלה אסור כו' וקשה דהא תלמוד ערוך שם בקידושין דקאמר ע"י בעלה א"ל הכי אמר שמואל כו' ומשמע להדיא מגמר' דאפילו ע"י בעלה אסור וגם היכן מצינו שרש"י פי' זה ונלע"ד לפרש דברי הרא"ש דמגמר' הנז' לא היה הוכחה דאפילו ע"י בעלה אסור אלא מפירש"י שכתב ד"ה א"ל ר"נ כי זולת פירש"י הייתי אומר שע"י בעלה מותר וה"פ אפשר ע"י שליח א"ל הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה ע"י בעלה והיינו שכל זה היה תשובת רב יהודא א"ל ר"נ הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל אבל ע"י בעלה מותר וכמ"ש בב"מ ובאמת פי' זה היה נכון ומדוקדק נמי בגמ' דלמה לא אמר נמי אפשר ע"י בעלה כמ"ש אפשר ע"י שליח גם איכא למידק למה לא הוסיף ר"י תכף בדברי שמואל תיבת כלל ולא הוצרך להשיב לו שנית אלא ודאי שרי"א אין שואלין בשלום אשה ע"י בעלה ורנ"א הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל אמנם מאחר שרש"י פי' שרנ"א ע"י בעלה והשיב לו ר"י הכי אמר שמואל כו' משמע דאפילו על ידי בעלה אסור לפירש"י דוקא ודוק וזהו ברור: שאלה קיז נשאלתי בעל שמכר את נכסיו ואשתו מוחה בידו והלוקח טוען שאין לה על נכסיו רק שיעבוד כתובתה והוא טוען שמא תמות היא בתחלה או שמא בשעת מותו תמצא לגבות כתובתה מבני חורין ולא תבא לטרוף ממנו ובכן ילמדנו רבינו הדין עם מי ושכמ"ה תשובה נלע"ד דאם הנכסים שמכר הם מנכסי עצמו ולא מנכסי צ"ב שהכניסה לו ולא מנ"מ שלה אז הדין עם הלוקח שלא תוכל למחות עד שעת טירפא וכמ"ש בגמ' דכתובות דף פ"א וז"ל דאלת"ה וכן לא יאמר אדם לאשתו כו' אלא כל נכסיו אחראין לכתובת אשתו אי בעי ליה לזבוני ה"נ דלא מצי למיזבין ופירש"י בתמיה הא אוקימנא לההוא באותן ג' שדות אבל מי שלא כתב ולא יחד מוכר הכל ואינה יכולה לעכב ומיהו כשימות טרפה לקוחות ועיין בב"ב דף נ' בתוס' ד"ה אלימא למעוטי ועיין בס' התרומות שער ששי ח"א במה שמאריך שם במחלוקת הפוסקים ועיין בחלקת מחוקק סי' צ' ס"ק מ"ז שכתב ואין לאשה כח למחות למכרן הלשון מגומגם קצת דאין לאשה כח למחות בבעלה למכור נכסים שלו רק בהגיע זמן הטירפא לה למחות שלא למכרן לגוי עכ"ל וע"ש בס"ק מ"ב ומה שאית' בפוסקים ובש"ע סי' צ' סי"ב וכן בעל שמכר בנכסי אשתו לא עשה כלום כו' ודייק בנכסי אשתו היינו נצ"ב או נ"מ ולא בשאר נכסים ועיין (הג"ה. מבן הרב המחבר ז"ל) בח"מ הנ"ל שם ס"ק מ"ב. ואע"פ ועיין בתשו' הגאונים סי' רע"ט ובסי' שכתב בת"ה סי' של"ט וז"ל ועתה יש קצ"ה מ"ש בדין זה. להסתפק כו' אם האשה יכולה לעכב המכירה כו' מחמת שיעבוד כתובתה כו' דמשמע משם שהאשה יכולה לעכב המכירה אבל ז"א דקדוק וכמ"ש בח"מ הנז' הלשון מגומגם קצת כו' דלאו דוקא כו' דאין לאשה כח למחות בבעלה כו' ומ"ש בת"ה שיכולה לעכב היינו שתטרוף הנכסים כשתבא לידי גיבוי והנלע"ד כתבתי: שאלה קיח נשאלתי מן הרב דק"ק בילוגראדו לחוות את דעתי איך לכתוב גט לאשה מרת בינבינידה מכמה ספיקות הנופלים בשם הזה. תשובה הן אמת דקשה עלי מאד מעשרה דברים קשים לטפל בעסק הזה לחומר איסור א"א וחשש ממזרות חלילה וביותר שאינני בקי בהן ובשמותיהן של נשי הספרדיים ובלשוניהם רק מפי מר אני חי וע"פ ספרים הנמצאים אתי עמי ובפרט ספר שמות אשר חיבר חמיו הגאון זצוק"ל אשר אסף וליקט כל השמות חולין וקדשים וחקר אחריהם בשבע חקירות ומאן חכים למיעבד כי הא מלתא כחמיו ז"ל אשר הוא בקי בלשון הספרדיים והאשכנזים וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל נ"ו סי' ט' שכתב לו ר' ישראל בעסק התקנה שהועתק מלשון ערבי ללשון עברי וכתב ר' ישראל הנז' וז"ל הצעה ראשונה מעתה אין ראוי שיפסוק בזה אלא מי שיש בו ב' דברים הללו הא' שיהיה בעל סברא נכונה והשני שיהיה בקי בלשון ערבי האמיתות. וה"ה בנ"ד בעסק הגט הזה לדייק בשם האשה הנז' אין ראוי שיפסוק בעסק הזה ג"כ רק מי שיש בו ג"כ שני מדות האלה והשיב הרא"ש ז"ל וז"ל הצעה ראשונה שכתב שאין ראוי שיפסוק דין זה אלא מי שיש בו שני דברים הללו וכו' על הצעת הסברא ת"ל חנני אלקים ויש לי כל בסברא אמיתית ככל חכמי ספרד ועל לשון ערבי שאינו בקי והנה אנכי הדל באלפי שאין לי להתפאר במעשה ידי כמו הרא"ש ז"ל והיה מן הראוי למשוך את ידי מעסק הזה לחומר הנושא אבל לעצור במילין מי יוכל כי האשה הנז' בוכה ומבכה אחרים עמה אשר היא שכולה וגלמודה דא מבעלה זה שנתים ימים ואגידא ביה עבור התרשלות עסק הגט הנז' ומר אלצני לחוות דעתי בעסק הגט הזה בשם האשה הנז' והיה לי לעינים כתב ידו דמר שכתב וז"ל שהשם שכתוב בספר חמיו שהביא שם ביין ונידה היינו לשון ספרד והוא עצמו שם בינוינידא אלא שההפר' ביניהם שזה לשון פורטוגל וזהו לשון ספרד וכו' האשה הלזו מיום שבאה לשכון בארצינו לא נקראת כ"א בשם בינוינידא וגם אנשי המקום הזה הנשים הנקראות בשם הזה אין קוראין אותן ביין ונידה אלא בינוינידא דוק' כי ביין וינידא לא יזכר ולא יפקד אף שבאמת הוא לשון ספרד ומן הראוי לקרות ביין וינידא עכ"ז נעתק לשון ביין וינידה מפיהם אנן הכל יודעים שבינוינידא ר"ל ביין וינידא עכ"ל. הנה כפי משמעות כתבו דמר שהשם הזה מורגל אצליכם אצל הנשים דהיינו הנשואות היה מן הראוי למעל"ת לחקור אחר שטרי כתובות של הנשים האלה איך נכתבו השטרי כתובות אם כל הסופרים כולן בחדא מחתא מחתינהו לכתוב השם בשטרי כתובותיהן וכיונו לשפה אחת ודברים אחדים אזי בודאי יש לומר שקבלה היתה בידם איש מפי איש לכתוב שם הזה כך כי באמת יש לסמוך על הכתובה שהרי מצינו בגמ' דיבמות פ' האשה א"ל ב"ש והלא מספר כתובה נלמד שהוא כותב לה כשתנשאי לאחר תטלי מה שהוא כותב ליכי וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש ואין לדחות ולומר דדוק' לענין ממון סומכים על מ"ש בשטרי כתובות אבל לא לענין איסור ומכ"ש באיסור אשת איש החמור. אמנם ז"א דהא אמרי' בגמר' דהמקבל הלל היה דורש לשון הדיוט דתניא אנשי אלכסנדריא היו מקדשין נשותיהן ובשעת כניסתן לחופה באין אחרי' וחוטפים אותה מהן ובקשו חכמים לעשות בניהם ממזרים א"ל הלל הזקן הביאו לי כתובות אמכם ומצא שכתוב בהם לכשתכנסי לחופה הוי לי לאנתו ולא עשו בניהם ממזרים וכתב בנ"י שם בשם הרנב"ר שהיה דורש לשון הדיוט אף שהיה איפשר לפרש לכשתנשאי לחופה הוי לי נשואה גמורה ומעכשיו בשעת אירוסין כשכתב לה כתובה היא ארוסה אלא שא"כ לא היה הדבר צריך לאומרו כו' ע"כ א"כ משמע משם אף שמשמעות לשון הכתובה יש לפרש בפירוש אחר וא"כ כפי הפי' הזה היה להלל הזקן לחוש לחשש ממזרות כשחוטפין נשותיהן ואפ"ה היה דורש לשון הדיוט הכתוב בכתובה וסמך עצמו על דרש לשון הכתובה אפי' הוא רק לשון הדיוט ולא תקנת חכמים והתיר א"א וסילק חשש ממזרות מעליהם ומכ"ש בנ"ד שיש לסמוך על סמך נוסח השם הכתוב בכתובתה. והנה יש פתחון פה לפע"ד לחלוק דלא דמי להא דנ"ד דבשלמא בנדון דהלל שהיה סומך על שטרי כתובות היינו לפי שהיה כתוב כן בכל שטרי כתובותיהן לכן בודאי תנאי הוא דרמי בקידושיהן שלא יהיו נגמרין עד שעת כניסתן לחופה מאחרי שמבואר כן בכל הכתובות וכמבואר בנ"י שם אף שלא נכתב הרי הוא כאלו נכתב כי כל המקדש אדעת' דרבנן מקדש כמבואר בכתובות ובגיטין ובבבא בתרא ובכמה מקומות לאפוקי בנ"ד בענין נוסח' דשם אינו מן הראוי לסמוך ע"ז כי זהו דבר שאינו מצוי ורגיל וע"ז נאמר דמי איכא דאנן לא ידעינן וספרא דבי דינא ידעי וכמבואר בסנהדרין גבי ההוא אודיתא. אבל כד מעיינת שם תמצא דלא דמי לההוא אודיתא וכו' דהתם איירי שיש חשש שטעו בדין ולאו כ"ע דינא גמירי לאפוקי בשם הלוה והמלוה שמחוייבים להכיר היטב שמותיהן ובפרט בנ"ד בשם בינבינידה שיותר מורגל לכתוב וי"ו מן בי"ת שהבי"ת צ"ל רפה ומשא"כ וי"ו וא"כ יש לומר דודאי סהדי דייקי וכתבי בינבינידה ע"פ איזה חכם או איזה רב שהורה להם כן ובפרט בעיקר השם בינבינידה ולא ביין וינידא ומכ"ש שיש לומר ג"כ דמה התם בעובדא דהלל שהיה רגילין לכתוב כך וי"ל דאינו רק שופרא דשטרא ואפ"ה דרש לשונם לשון הדיוט להפקיע איסור אשת איש ומכל שכן בדבר שמדקדקים העדים יותר ומכל שכן בעיקר השם בינבינידה שיש לכתוב כמו שכתוב בכתובה ולא ביין וינידא. ואף שיש לומר דלא אמרי' דנלמוד מספר כתובה רק בשינוי שם גמור אבל לא בשינוי שם בינבינידה לביין וינידה ומכל שכן לחלק בין בי"ת לוי"ו לא אמרינן דנלמוד מספר כתובה אמנם ז"א וכמו שאכתוב לקמן בענין הירמוזא פירמוזא וכמו בענין קיר"אנה כיר"אנה כו' ואיתא בגמר' דכתובות פ"ב איבעי' להו מהו להעלות משטרות ליוחסין רב הונא ורב חסדא ח"א מעלין וח"א לא מעלין ומסיק בגמ' דהאבעי' הנז' הוא דכתוב ביה אני פלוני כהן לויתי מפלוני מנה וחתמו עדים מאי אמנה דבשטר קמסהדי או דלמא אכולי מלתא קא מסהדי וכו' ופסקו הפוסקים מאחר דלא איפסק' הלכתא כמאן לכן אין מעלין. הנה לפי מאי דפסקו הפוסקים הרא"ש והטור בא"ה סי' ג' ושאר פוסקים דאין מעלין משטרות. ליוחסין והטעם דאמנה דבשטר קמסהדי ולאו אכולה מילתא קמסהדי א"כ בנ"ד מצינו בשטרי כתובות שם האשה הכתובה בינבינידה וחתומים עליה סהדי אי אמרינן דאמנה שבשטר קמסהדי ולא אכולה מילתא קמסהדי א"כ אין ללמד משטר כתובה כלום רק אענין ממון המבואר בכתובה ולא אשאר דברים. אמנם זה אינו דאף אי אמרינן דעדים לאו אכולה מילתא קמסהדי רק אמנה. שבשטר מ"מ הכל מודים שהם מעידין שזהו שם הלוה והמלוה דאל"כ פשיטא שהשטר פסול שהרי אמרי' בגמ' בגט פשוט כותבים גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו וכותבין שובר לאשה אע"פ שאין בעלה עמה ובלבד. שיהא מכירין ומסיק שם בגמרא מאי ובלבד שיהא מכירין אמר רב יהודא אמר רב ובלבד שיהא מכיר שם האיש בגט וע"פ מסקנת הגמ' וה"ה לשם האשה ושם האשה בשובר וה"ה לשם האיש וא"כ לפ"ז אי זה מקרי שינוי השם א"כ גם השטר כתובה היא פסולה לפי שאין זה שם האשה ולא נחשדו העדים על כך לחתום את השטר הכתובה כשאין מכירין ששם האשה הוא כך ובפרט כתובה הוא מילי דפרהסיא הוא וכמ"ש בגמ' דכתובות שם פ"ב איבעיא להו מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין כו' תיבעי למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה דמתאכלי בצינעה אבל נשיאות כפים בפרהסיא הוא א"כ משמע שיש לחלק בין מילי דצנעה למילי דפרהסיא וכו' וא"כ בנ"ד בכתוב' מדקדקים יותר הואיל והוא מילי דבפרהסיא אף שאינו דומה ממש האי בפרהסיא להא דפרהסיא לנשיאות כפים מ"מ יש לחלק בכך וכי תימא הלא איבעיא בגמרא דכתובות הנז' אי מעלין משטרות ליוחסין אמרי' שם היכי דמי אילימא דכתו' ביה אני פלוני כהן חתמתי עד מאן מסהיד עילויה וכו' לא צריכא דכתוב ביה