שער אפרים קנד

בטלי' מאיליהן ולא מחמת התנאי וצריך להודיע לאשה שאינה יכולה להנשא אא"כ לא בא לבסוף הזמן שאם יבא אינו שלוחו של בעל והגט לעולם הוא כשר כו' וכתב עוד תיקון אחר בזה למי שהוא נחפז לילך בדרך ויניח גט זמן לאשתו וכתב בח"ב בטא"ה שלו סי' י' עוד בזה וז"ל ורחש לבי לתקנה זו בשתי דרכים והיינו הדרכים הנז' ומסיים שם בסוף התשובה וז"ל והחכם הש' הר' דוד דיקאריש נר"ו הרצה דברי בשאלוניקו לפני הרב כמהר' אהרן חסון ז"ל ושמח בהם והוחזקו להיות נוהגין כן בשאלוניקי עכ"ל ורציתי ג"כ להגיה בתוך הכתב הנ"ל התיקון הלז ע"פ תשו' ה"ה מהרי"ט ועדותיו נאמנה מאד במ"ש והוחזקו להיות נוהגין כן בשאלוניקי. רק שנטרפה השעה שנסע האיש לדרכו והעדות חתמו בלי ידיעתי והנה לא רציתי לסדר הגט לאשה הנז' אף שהפצירו בי מאד כי ירא יראתי על כן אני כותב כל זה למעל"ת באם שיעבור דרך קהלתכם שתעכבו אותו כי יש לחוש שהבעל יהי' סבור שנתגרשה אשתו ויקח אשה אחרת ככלות הזמן הזה ובשוגג יעבור על חרם דרגמ"ה. והנה אף שאיני צדיק בעיני נתקיים בי המקרא לא יאונה לצדיק כל און כי כמו שמונה ימים אחר זה סיבב בעל הסיבות איזה סיבה שהוכרח הבעל לחזור לביתו ונתתי שמחה בלבי: שאלה קטו נשאלתי ע"ד החתן אשר שאל טבעת מאשה בלי ידיעת בעלה כו' וצוה הרב האב"ד לחזור ולקדש בפני שני עדים באותו שבת וחכם א' קרא תגר ע"ז ודעתו להפריש הזוג וליתן ריוח בין הדבקים מטעם דמבואר בא"ה סי' ס"ג דאין כונסין הבתולה לחופה בשבת לפי שע"י חופה הוא זוכה במציאתה והוי כקונה קנין בשבת ואלמנה אין קונה בה חופה כ"א יחוד לכן צריך ליחד קודם שבת נשמע שעיקר קנין של מציאה ומעשה ידיה של הבתולה היא החופה כמו יחוד באלמנה ובנדון זה מאחר שהקדושין ליתא שנעשו בטעות גם החופה ליתא ובכן יורנו מורנו כדת מה לעשות. זהו תורף שאלתו בשינוי לשון קצת תשובה אם אבא להשיב על עיקרא דדינ' דהמקדש בדבר שאול השואל אצל האשה בלי ידיעת בעלה אם הם קדושין אם לא לא תיכול מגילה עפה וגם מעל"ת לא שאל דין הנ"ל רק עיקר שאלתו עבור שהחופ' הוא קודם לקידושי' מאחר שהקידושין היו בטעות א"כ צריך חיבת חופה אחר הקידושין לדעת הח' א' הנ"ל אמנם אחר המחילה מכבוד החכם הנז' שלענ"ד יפה הורה הרב האב"ד נר"ו שא"צ חופה חדשה ואין זה כקונה קנין בשבת והדבר מבואר בגמ' ובפוסקים דאף שהחופה קודם לקידושי' מ"מ א"צ לא כניסה לחופה ולא ברכה דאיתא בגמ' דיבמות פרק חרש והובא בטא"ה סי' מ"ג דהמקדש קטנה אין קידושין חלין אבל לאחר שתגדיל חלין הקידושין ואינה צריכה קידושין אחרים וגמרי קידושי' וכתב הרב המגיד בפ"ד על דברי הרמב"ם שמ"ש הרמב"ם שמשגדלו גמרי קידושיה דוקא כשבעל אחר שגדלה אבל לא בעל לא עכ"ל וכי בעל עכ"פ גמרי קידושין הלא החופה קדמה לקידושי' דהחופה היה בקטנות והקידושין והבעילה היה בגדלות וליכ' למימר דהטעם גבי קטנה הואיל ומצינו מדרבנן תקנו קידושין לקטנה לכן מועיל החופה דבקטנות לבעילה שבגדלות כיון דעכ"פ קידושין היו מדרבנן דהרי קטן שלא תיקנו רבנן לו קידושי' כלל וכמ"ש בגמ' דיבמות הנ"ל ובטור הנ"ל דלקטנה דוקא תיקנו נשואי' שלא ינהגו מנהג הפקר ולא לקטן ואפ"ה אמרינן גבי קטן שקידש בכתובות בפ' המדיר קטן שקידש אע"פ ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת ואם בעלו קנו רשבי"א בעלו לא קנו והלכתא כת"ק וכמ"ש הרא"ש והטור וכל הפוסקים ואף רשב"י לא פליג אלא אם אדם בועל ע"ד קידושין הראשונים או לא אבל מ"מ תרוייהו סברי בבעל ע"ד קידושי' קנו אף דחופה שלו היה בקטנות וליכא למימר דגם הכניסה לחופה מחדש דא"כ מאי למימרא דקידושין חדשי' עם חופה חדשה שקונה וגם אליב' דת"ק דהלכת' כוותי' סברו דבטלו קנו דאפי' אין עדים שבא עליה משהגדיל אלא שנתייחד עמה משהגדיל וא"כ כשהכניסה לחופה פשיט' ואין לדחות ולומר לפי שגבי קטן שקידש אף דקידושיו אינן קידושין מכל מקום ביאת בן ט' שנים הוי ביאה ואין לה עוד דין בתולה משהגדיל רק כאלמנה וכמו שכתוב בהגהות אלפסי והובא בבעל המפה סימן מ"ג דאין לה רק כתובה מנה וגבי אלמנה אין החופה קונה רק היחוד כמו שכתוב בירושלמי הלין דכנסין ארמלין צריכין ליחודי כו' קמי שבתא וכמבואר בהרא"ש והטור לכן אין צריך חופה שהיחוד דקידושין היא החופה בפעם א' הלא בהמדיר גבי קטן שקדש הנ"ל אמרי' ברישא קדשה בטעות בפחות מש"פ אינה מקודשת ואם בעלו קנו כו' ע"ש ואם לא בעל צריכה קידושין אחרים דהיינו קידושי כסף פרוטה או שטר וא"צ חופה חדשה דדומיא דבטלו קנו אף שהחופה הראשונה הי' קודם הקידושין ומה לי להאריך בזה הענין כי לענ"ד הדבר פשוט (וכן מבואר בהגהות מרדכי בקידושין פ"ב ובהגמ"יי סי' י"ח הל' נשים). ומ"ש הח' שקרא תגר על הרב מאריה דאתריה והביא ראיה מגמ' דקדושין ואשיר"י שם שחופה דוקא אחר קידושין גומר וכמדומה שהבין הח' הנז' מ"ש בגמ' אליבא דרב הונא דף ה' דהיינו חופה שגומר אחר קידושי כסף דדוק' אחר כסף ולא אם הכניסה לחופה מקודם ואח"כ קידשה אבל ז"א שהרי דעת רב הונא דחופה קונה לבד ואליב' דרבא דחולק עליו וסבר שחופה אינו גומר אלא ע"י קידושין פירושו דוקא עם קידושין וליכא נ"מ אם קידושיה קודמים או חופה קודם ואשר הביא ראיה הר"ן בשם בעל העיטור ריש כתובות שמתרץ הלשונות ע"י חופה וקדושין אף שקידושין קודמים היינו שבאמת לכתחלה הקדושין קודמין אבל לא לעיכוב' ועיין בש"ע סי' ס' מ"ש הרב בעל המפה סוף סעיף א' קידשה בטעות והנלע"ד כתבתי שאלה קטז נשאלתי לבאר דברי התוס' בב"מ ודברי התוספו' בקידושין פ"י יוחסין דסותרים זא"ז שבב"מ דף פ"ז ד"ה ע"י בעלה משמע דוקא לשאול איה פלונית אז מותר אבל בשאלת שלום אסור ובפ' י' יוחסין משמע שם בתו' ד"ה אין שואלין כו' דבשאלת שלום מותר ע"י בעלה רק לשלוח לה בשלום אסור אף ע"י בעלה ומביא ראיה מפ' הפועלים ושם בב"מ פ' הפועלים מביא ראיה מפ"י יוחסין. בודאי קושיא נכונה היא לכאורה אבל צריכים אנו לדקדק לפי הבנה זו בתוס' פ' הפועלים דדוק' לשאול איה פלונית מותר ומשא"כ בשאלת שלום אסור וא"כ מאי מקשה בגמ' שם והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל ומתרץ ע"י בעלה שאני כו' ולפי דברי התוס' ה"ל לתרץ בקיצור דדוק' בשאלת שלום אסור אבל לשאול איה פלונית מותר וזה מותר לעולם אף ע"י אחרים ול"ל לתרץ ולחלק בין ע"י בעלה לאחרים אלא ע"כ שבקי' להתוס' דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה דמ"ש התוס' בפ' הפועלים היינו דוקא לשאול איה פלונית פירושו שלבעלה ישאל איה אשתך ודברי התוס' מכוונים ממש כמ"ש רש"י ד"ה באכסניא שלו לא שישאל לה לשלום אלא לבעלה ישאל מה שלום הגברת. ומ"ש התוס' אח"כ וזאת ליהודא ויאמר ולי הפעוט אבל לשאול בשלומה אפילו ע"י בעלה נלע"ד בישוב דברי התוספו' אסור ר"ל היינו לשלוח לה בשלום וזהו הנז' אפשר דמ"ש בב"מ דוק' לשאול שמסיימים התוס' כמבוא' בפ"י יוחסין איה פלונית פי' שלא בפניה לשאול ושם איירי בשליחות שלום וכמ"ש איה שלומה והאיך ניהוגה וכמ"ש התוס' בפ"י יוחסין ואף שהלשון קצת הרא"ש בי' יוחסין אבל לשאול בשלומה דחוק אבל הענין מכוון ומוכרח בגמ' פי' בפניה והאיך שלומה וניהוג' אפי' דהפועלים וכמו שהוכחתי מכח קושי' ע"י בעלה אסור דהוי כאלו מדבר. הנ"ל ותירוצו והנלע"ד כתבתי. עמה וחיישינן שתשיב לו דרך חיבה על ששאל בשלומה וקול כזה באשה ערוה לזה כתבו כדאמרינן בי' יוחסין בעובד' דילתא כו' שלא רצה רב יהודא לשדר לה שלמא מטעמ' דקול באשה ערוה ופירש"י ואם אשאל בשלומה תשיבני וה"ה היכא שהוא שואל בשלומה בפניה אפילו ע"י בעלה אסור מה"ט וזה שכתבו נמי בקידושין והא דאמרינן כו' איה שרה אשתך ששואלין בשלום אשה ע"י בעלה היינו דוק' בשאילת שלום דומיא דאיה שרה כו' שלא היתה בפניהם אבל לשלוח לה שלום אפי' ע"י בעלה ושלא בפניה דאיכ' תרתי לטיבות' אפ"ה אסור ומטעם שפירש"י שם וליכ' לאקשויי לפלוני וליתני בשאילת שלום ובד"א שלא בפניה אבל בפניה אסור ז"א קושי' לפי ששם בעובד' דילתא אפשר אין לו הכרע אם בפניה היה או לא ולכך מחלקים שם בין שאילת שלום לשליחות שלום דפסיק' להו וליכ' למידק לפ"ז למה משני הגמ' בב"מ ע"י בעלה שאני ולא משני שנה בפניה שאני וי"ל דרבות' אתי לאשמועי' דאפילו ע"י בעלה היכא דהוא בפניה אפ"ה אסור ואפשר דזהו הוקשה לתוס' שם ד"ה ע"י בעלה דוק' איה כו' אבל כוא ובחידושי אגדות מהרש"א בפ' הפועלים ראיתי שכתב וז"ל ומה שהבים הרא"ם ראיה לדבריו לאסור לשאול לאשה על האיש משום דקוב באשה ערוה לאו ראיה היא כו' דהא עלי דיבר עם חנה ואלישע עם כו' ולא קאמר דבור באשה אלא קול בנהנה מקולה כו' ודקאמר בי' יוחסין לישדר שלמא לילתא משום דאמר שמואל קול באשה ערוה היינו דמדמה שילוח שלום לאשה לקול אשה שמביא נמי לידי חיבה עכ"ל ע"ש ולא הבנתי דבריו כי לענ"ד הם דחוקים מאד מפירש"י בי' יוחסין הנ"ל ד"ה קול באשה ערוה שנא' כו' ואם אשאל בשלומה תשיבני עכ"ל ומשמע שזה היה תשוב' ממש על דברי ר"נ ואינו דמיון גם הראיה שמביא מעני ואלישע י"ל דכוונת הרא"ם נמי הכי הוא דדוק' קול דשאילת שלום שהוא מביא קצת לידי חיבה אסור משום קול באשה ערוה אבל קול דדברים שאינם בשאילת שלום בהא נמי מודה דשרי. עוד ראיתי שם שכתב וז"ל ומ"ש (הרא"ם) דשאני מלאכים דלית להו יצה"ר כו' דאל"כ למה לא הקשו על המקרא עצמו דכתוב ויאמרו אליו איה וגו' עכ"ל אין כאן מקום קושיא דהמקר' אפשר לפרשו ששאלו איה שרה כדי לבשרה שיהיה לה בן אבל על התוספת' שאמר' ד"א לשאול באכסניא שאינו אלא שאלת שלום פריך שפיר מדקאמר שמואל עכ"ל ותמהני דהא המבשר לא היה אלא א' כדכתיב ויאמר שוב אשוב וגו' ובשאלת איה שרה כתיב ויאמרו לשון רבים ובודאי א"א לפרש ששאלו כדי לבשרה אלא ודאי משום ד"א לשאול בשלום אכסניא ובזה דברי הרא"ם נכונים. גם בצדה לדרך שחיבר הרב בעל באר שבע ראיתי בפ' וירא שהשיג נמי על הרא"ם וז"ל הרא"ם ז"ל כתב אפילו איסור' איכא משום קול באשה ערוה ואני שמעתי ולא אבין שהרי ר' יונה ז"ל כתב בהדי' בפ' מי שמתו על הא דאמר קול באשה ערוה דה"מ בשעה שמנגנת אבל בשעה שמדברת כדרכה מותר ע"כ ואין דבריו צריכין חיזוק כי דייק הלשון קול ולא אמר דיבור כו' עכ"ל הנה לפום ריהטא נראה דקושי' חזקה היא ברם אחר העיון קצת נלע"ד דלק"מ על הרא"ם כי הוקשה להר' יונה על הש"ס שסודר דברי שמואל להני מימרות דשוק ושיער דערוה נינהו לק"ש הלא בעובד' דילתא בי' יוחסין מוכח דאפילו בקול דבורה הוי ערוה והרשב"א והראב"ד כתבו בקול דבורה לא הוי ערוה לק"ש מפני שהוא רגיל ולא טריד ועיין בב"י לא"ח סי' ע"ה ולזה כתב וה"מ בשעה שמנגנת כו' והיינו לק"ש דוקא ולעולם בשאילת שלום אפי' קול דבורה הוי ערוה וכדמוכח בי' יוחסין הנז' וכמש"ל. ומה שכתב עוד וז"ל ואל תשיבני מהא דאמרינן בי' יוחסין כי' כי ע"כ צ"ל שמנהגם היה באותו זמן להשיב שאם בננון בקול בשיר וזמר כו' דאל"כ קשה קושי' חזקה על הר' יונה הנז' האיך כתב קול באשה ערוה דה"מ בשעה שמענת אבל ט' פכ"ל ע"ש הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל)