שער אפרים קמט

ועוד ראיתי שמקשה ה"ה הר"י לבית לוי הנ"ל מהא דמחזיר את הכר ביום כו' וז"ל דמאי קושי' הרי כיון דההוא מיירי שלא בב"ד א"כ לא קשיא מידי לרבא דשאני התם שהיה איפשר לעשות המשכון בהיתר כו' והיינו ע"י שליח ב"ד שאז היה ודאי קונה א"כ השתא נמי שמשכנו על ידו מהני כו' עכ"ל. ואני תמה ונפלאתי על תמיהתו דמאי מקשה שהיה יכול לעשות בהיתר ולמשכנו ע"י שליח ב"ד כו' הלא אין זה סוגי' הגמר' וגם הרא"ש לא איירי מזה דעיקר הוא אחר שנעשה האיסור אי אפשר אח"כ לבטל האיסור ולעשות היתר מזה כמו גבי הגוזל עצים אי היה יכול לפרוע לו דמי עצים בלא רשות הנגזל כו' וכמ"ש לעיל וכמו כן בכל הסוגי' ומה שא"כ גבי משכון אם הי' ממשכנו ע"י שליח ב"ד אז אין שום איסור מתחלתו ועד סופו ולא שייך כאן ביטול כי אין כאן איסור כלל ובזה לא איירי הרא"ש בתשוב' וגם הסוגי' דגמ' לא איירי מזה. וגם במה שמקשה שם אמאי לא מחלק הרא"ש כתירוצו של הג"מר אם הוא ברא האיסור כו' אין זו קושי" וכבר נתחבטו בזה האחרונים ועיין בסמ"ע סימן ר"ח. אמנם עדיין לא יצאנו ידי חובתינו בתוס' הנז' במה שמקשה שם רבינו ברוך וז"ל אמאי לא קאמר דפליגי בהכי כגון אם פדה בכור או מעשר כו' דלרבא לקי משום דעבר על מימרא דרחמנא כו' והניחה בצ"ע יע"ש.. והנה שותא דרבינו ברוך לא ידעתי כי דבריו תמוהים בעיני שהרי אין לוקין על לאו דלא תפדה האמור בבכור ומעשר וחרמים וכן מבואר ברמב"ם פי"ח מה"ל סנהדרין שמנה שם ר"ז לאוין שלוקין עליהם ולא מנה הלאוין אלו דלא יגאל ולא ימכר דבכור ומעשר וחרמים ודוחק לומר שיהיה מחלוקת בזה בין הרמב"ם ובין הר"י ב"ב שהרמב"ם סבר שאין לוקין והר"י ב"ב סבר שלוקין על לאוין אלו. ועיינתי במקורם ברמב"ם בדינים הנז' וראיתי שכתב הרמב"ם בפ"ו מהל' בכורות דין ה' וז"ל שם מעשר בהמה אסור למוכרו כו' שנאמר לא יגאל כו' ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה במוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח כו' ולפ"ז שכתב הרמב"ם ויראה לי משמע שאינו פשוט בגמר' רק דעת עצמו הוא וא"כ לפ"ז י"ל שחולק ע"ז הר"י ב"ב מאחר שכתב הרמב"ם יראה לי כו'. ובאמת דברי הרמב"ם תמוהים במ"ש שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כי כד מעיינת בסוגי' הנ"ל דתמורה בפלוגתא דאביי ורבא הנ"ל ואביי סבר דמהני דאי לא מהני אמאי לקי ומשא"כ רבא סבר דלא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא כו' וא"כ דברי הרמב"ם תמוהים במ"ש ולפיכך אינו לוקה והיינו כאביי ולא כרבא ואנן קי"ל כרבא לגבי אביי ועיין בזה מ"ש הרב מהראד"ב בל"מ שלו ובעומדי על הסוגי' הנז' ראיתי עוד להקשות על מסקנת הגמ' דמסיק דאין שום נפקותא בפלוגתא הזאת רק בשינוי קונה כו' אמאי לא קאמר נמי דפליגי אביי ורבא במאי דקאמר שם בגמר' בסוגי' הנז' דף ה' ע"ב וז"ל והרי בכור דאמר רחמנא לא תפדה כו' אלמא לא מהני ותיובתא דאביי ומשני שאני התם דאמר קרא הם בהוייתם כו' ורבא הם ל"ל כו' ומסיק דפליגי בעבודת יוה"כ בלקיחת דם הפר ודם השעיר ובפלוגתא דר"י ור' יאשיה דאביי סבר כר' יאשיה דצריך שיהא דם הפר ודם השעיר מעורבים ומשא"כ רבא סבר כר' יונתן מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו וא"כ מאי מקשה בסוף הסוגי' במאי פליגי אביי ורבא קשה דלימא דפליגי בפלוגת' דר"י ור' יאשי' בעבודת יוה"כ כי לאביי דאמר אי עביד מהני וא"כ האי הם האמור אינו מיותר מוכרח שסובר כר' יאשיה בעבודת יוה"כ בלקיחת דם הפר ודם השעיר ומשא"כ אליב' דרבא מוכרח שסובר כר"י שאמר בעבודת יוה"כ מזה בפני עצמו כו'. אמנם ז"א קושי' דמאי דמקשה בגמר' בסוף הסוגי' במאי פליגי ר"ל בענין אי עביד מהני או אי עביד דלא מהני דזהו עיקר פלוגתיהו בזה ולא נ"מ מידי לדינ' וע"ז מקשי במסקנ' דגמר' אביי ורבא במאי פליגי כו' אף שיש נ"מ ביניהם לענין עבודת יוה"כ אבל בעיקר פלוגתייהו לא נ"מ מידי ועוד י"ל דאף דנ"מ ביניהם לענין עבודת יוה"כ אבל מ"מ קשה מאי אתו לאשמועינן אביי ורבא הלא כבר זהו מחלוקת ישינה בין התנאים דר"י ור' יאשיה פליגי בזה לכן מקשה במסקנ' והשתא דשנינן אביי ורבא במאי פליגי כו' ולפ"ז מיושב ג"כ מה שראיתי שכתב הרמב"ם בפ"ג מהל' עבודת יוה"כ וז"ל ואח"כ מערב שני הדמים דם הפר ודם השעיר ומזה משניהם כו' וכ"כ בפ"ד שם וזהו תמוה שהרי זהו כאביי דסבר דלקח דם הפר ודם השעיר שיהיו מעורבים ואנן קי"ל כרבא בר מיע"ל קג"מ אלא לפי שזהו מחלוקת ישינה בין התנאים הנז' ר' יונתן ור"י ואמרינן ביומא דף נ"ח דסתמיה דבריית' כר' יאשיה לכן פסק כר' יאשיה אף דאביי סבר כוותיה ולא רבא. אכן במ"ש לעיל ועוד י"ל כו' דזהו מחלוקת ישינה כו' זה הישוב אינו עולה כהוגן לפי המסקנ' דאמר בשינוי קונה קמפלגי דהיינו בגוזל עצים ועשאן כלים כו' כמ"ש רש"י בסוף הסוגי' ובזה הדין אם שינוי קונה אם לאו ג"כ הוא מחלוקת ישינה בפ' מרובה ובהגוזל קמא וכמ"ש רש"י בעצמו שם. איברא דכד מעיינת בסוגי' שם ובהגוזל קמא תמצ' שזולת דברינו הנ"ל א"א לישב זה הפירוש ופליגי בשינוי קונה דהיינו בפלוגת' דמרובה והגוזל קמא דא"כ לפ"ז סבר רבא שינוי לא קנה ובהגוזל קמא מוכח דרבא סבר דכ"ע סבר שינוי קונה וכן הרגיש בקושי' זו ה"ה מהרי"ט ח"א סי' ס"ט והרבה להשיב על פירש"י בל"ז כמה קושיות ע"ש ומסיק דזה הפי' אינו מרש"י אלא גליון מאיזה תלמיד ע"ש. והנה אם אמרתי להרחיב הדיבור ולהעמיק בסוגי' דתמורה הנ"ל בפלוגת' דאביי ורבא יכלה הזמן כי היא מסוגיות העמוקות והיינו צריכים לצאת קצת חוץ למחיצתנו ומ"ש כתבתי בראשי הפרקים מה שצריך לענינינו ועכ"פ נשמע מהגמ' ומהפוסקים דמ"ש רבא בתמורה דכל מ"ש רחמנ' לא תעביד אי עביד לא מהני לאו דוק' מ"ש רחמנ' ה"ה מ"ש רבנן לא תעביד כו' וראיתי בתשוב' ה"ה הרשד"ם שהשיג על דברי הג"מר בשם ר"י ן' פרץ ובתוך פלפולו מקשה ג"כ הא דלא אמר בגמ' דתמורה דפליגי בנדון של הר"י ן' פרץ הנז' ולא תירץ כלום ולפי מה שכתבתי שהר"י ן' פרץ סובר שהסוגי' הנז' איירי דוק' במצות שאינן יכולים להתבטל כו' ובזה עיקר פלוגתויהו וע"ז מקשי במאי פליגי ובמש"ל מתישב דברי הרי"ף. ואפשר לפי שראה הרשד"ם זלה"ה שהרא"ש חולק ע"ז לכן לא רצה לתרץ כן וראיתי מ"ש שם במה שרצה איש ריבו לחלק בין מילי דאוריית' למילי דרבנן בהא דאמר רבא אי עביד לא מהני כו' כמו שרצה מעל"ת לחלק וה"ה הרשד"ם זלה"ה מחי ליה מאה עוכלי בעוכלי וכתב עליו דאינו יכול לצייר בשכלו איך איפשר להוציא דברים אלו מן השפה ולחוץ וע"ש. והנה בעבור שעמד לפניו הדחיה הזאת כחומת ברזל דמה שאמר רבא בתמורה דלא מהני דוקא בדבר שהוא מדאוריית' ולא בדבר שהוא מדרבנן ונעלם ממנו הסוגי' והפוסקים הנ"ל יצא לחתור חתירה אחרת לדחות המיאון הזה ונכנס בפרצה דחוקה במ"ש ה"ה הב"י ז"ל בספרו הארוך וז"ל קטנה שבאה למאן ועדים המעידים שהיא קטנה אינם מצויים כאן ואמה וקרוביה אומרים לב"ד תמאן עכשיו בפניכם ותכתבו לה באיזה יום שמיאנה כו' ואם תברר אח"כ ע"י עדים שהיתה קטנה תתירוהו להנשא כו' נראה שאין ב"ד רשאין לעשות כן ואפי' להעיד שתמאן בפניהם אינם רשאים כו' ע"ש וכתב מעל"ת שדברים אלו קשים להולמם במ"ש הב"י הנ"ל ואפי' להעיד שמיאנה בפניהם אינם רשאים עד שראה בס' הלבוש שתיקן הלשון וכתב אין ב"ד רשאין לעשות כן ואפי' להעיד שמיאנה בפניהם אינם רשאים מטעם שמא יראו שמיאנה בפניהם ולא ידעו שהיא קטנה ויבואו להתירה כו' וכמ"ש כו' ומסיים שם מעל"ת בדבריו וז"ל באופן שמדברי ה"ה מרן הב"י נראה דלא יקבל עדות המיאון אחר שהמיאון נעשה שלא כהוגן שלא קיבלו עדות על קטנותה כו' ומתוך זה יצא מעל"ת לדינא שכיון שאין כאן עדות על קטנותה נמצא שאנו מסופקים בשני הנערה כו' והיינו מאחר שאין לקבל עוד עדות על קטנותה נמצ' שאנו מסופקים בשני הנערה כו' הואיל ולא קיבלו מתחלה כשמיאנה כו' עכ"ל בתכלית הקיצור ולא יאומן כי יסופר אם יצאו דברים האלה מפי קדוש כמותו בהבנת דברי הב"י והלבוש ולכאורה מ"ש דנתקשה לו לשון מרן בספרו הארוך עד שנתישב לו בס' הלבושים כנז' לא ידעתי לפי הבנתו למה לא נתישב לו הב"י כמ"ש הוא עצמו בספרו הקצר בס"ט וז"ל אותם שממאנת בפניהם צריך שיתברר להם שהיא קטנה ומשמע שאם לא נתברר להם שהיא קטנה אין מיאונה מיאון בודאי צ"ל שביאר מעל"ת דברי ה"ה ב"י ז"ל בספרו הקצר במ"ש שצריך שיתברר להם שהיא קטנה היינו לכתחלה אבל בדיעבד אף שלא נתברר להם שהיא קטנה מ"מ המיאון שמיאנה בפניהם הוי מיאון ויכולין להעיד בפני ב"ד אחר שמיאנה בפניהם והב"ד יקבלו עדות על קטנותה בימים ההם בזמן הזה מימי קדם שהיתה קטנה וגם ראה מעל"ת מ"ש בעל המפה בסעיף שלפני זה אלו שממאני' בפניהם צריך שיכירו כו' וכתב בעל המפה ודוק' לכתחלה אבל בדיעבד אפי' שאינם מכירים כו' סגי וא"כ דבר הלמד מענינו וה"ה בסעיף שאחר זה במ"ש שצריך שיתברר להם שהיא קטנה ג"כ פירושו דוק' לכתחלה כו'. אף שבאמת מצינו בגמ' במקום שנא' צריך שפירושו אין לו תקנה ועיין בנזיר פ"ג מינין גבי נזיר ממורט בש"א א''צ העברת תער ובה"א צריך העברת תער ואמרינן שם כשאמרו ב"ה צריך ואין לו תקנה וכן אית' בסוגי' דיומא פ' הוציאו לו גבי אשם מצורע ששחטו שלא לשמו כו' צריך אשם אחר להכשירו ואמרינן שם ורב חסדא א"ל מאי צריך ואין לו תקנה ומביא שם סיוע מהסוגי' דנזיר ממורט הנ"ל אף שהן דברי ב"ש ואינו משנה במקום ב"ה אבל הסוגיות הן הפוכות כמבואר בתוס' שם ועיין ברמב"ם בהל' נזיר פ"ח מה שתמה הכ"מ על הרמב"ם והשיא דברי הרמב"ם לדבר אחר ונעלם מהכ"מ הסוגי' דיומא הנ"ל שהן סוגיות הפוכות והארכתי בזה במקום אחר ועיין בתי"ט פי"ד דנגעי' בזה, וא"כ בנ"ד מ"ש הב"י בספרו הקצר צריך שיתברר להם שהיא קטנה פירושו ג"כ צריך ואין לו תקנה אם אינם יודעים שהיא קטנה. אמנם אינו דומה נ"ד להא דאמרינן בסוגי' הנז' צריך ואין לו תקנה דשם בסוגי' הנז' גבי נזיר ממורט אמרינן צריך העברת תער ואין לו תקנה לא היום ולא לעולם וכן גבי אשם מצורע כו' ומשא"כ בנ''ד שפירושו שצריך שיתברר להם שהיא קטנה ואז יש לו תקנה אם נתברר להם שמיאונה מיאון אלא צ"ל שפירושו שצריך שידעו שהיא קטנה ואם לא ידעו שהיא קטנה אז אין לו תקנה לעולם א"כ ז"א דומה לצריך ואין לו תקנה גבי נזיר ממורט וגבי אשם מצורע אם אמרינן צריך ואין לו תקנה לא היום ולא לעולם בשום אופן וכן מצינו עוד בעירובין פרק מי שהוציאוהו דף מ"ז תני ר"ח חרם שבין שני תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל כו' ומסיק דלמא צריך ואין לו תקנה ג"כ פירושו שאין לו תקנה לא היום ולא לעולם וכן ביבמות בפ"ק בשיטה דעליה בסוגיא דצריך ואין לו תקנה ג"כ פירושו כן אך בפ"ב דברכות גבי הקורא את שמע צריך שישמיע לאזנו אמרינן ג"כ שם צריך ואין לו תקנה יש ג"כ לידחק ולפרש כן. איברא דהא דכתב מעל"ת שלשון ה"ה הב"י ז"ל קשיא להולמם ואינו יודע פירושו אם לא שיובנו דבריו בס' הלבושים ונ"ל לפי דלשון צריך יש לו כמה פירושי' פעמים לכתחלה פעמים דיעבד וכמ"ש בגמ' דברכות הנ"ל וגם במגילה ועיין בגיטין גבי המביא גט צריך שיאמר כו' וכמו כן בהרבה מקומות אין מספר בגמ' אמנם נפלאים בעיני דברי מעל"ת במ"ש שאם לא ידעו שהיא קטנה שאפי' בדיעבד מיאונה אינה מיאון אף שאח"כ נתברר שהיתה קטנה בשעת המיאון אין מקבלין עדותי' כי הלא ריהטא דסוגי' דשמעתת' לא משמע הכי דכד מעיינת בגמ' פ' ב"ש דאית' שם כיצד ממאנת כו' יתר על כן אר"י ב"ב אפילו שיגרה בעלה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו ואמרה א"א בפלוני בעלי כו' אין לך מיאון גדול מזה ולפום ריהטא דסוגי' זו שהחנוני ישב לפ"ת