שער אפרים קמח

והא דקאמר רב יוסף כו' לא משום שהיה צריך לאותו מעשה ר"ל דבאמת רב יוסף לא היה צריך לאותו הטעם כיון דאמרי רבנן דלא ליזבון דבלא"ה אין כאן מכירה הואיל ולאו בידי' אלא לפי ששייך עליו אותו הדין ור"ל שאע"פ שלא היה יכול לחזור מכח הקנין מצד הדין מ"מ כיון שכלל הוא דמ"ש רבנן דלא ליזבון לא הוי זביניה זביני וא"כ, נראה מדברי התוס' דרב יוסף בכל מילי אמר ולאו דוקא ביבמה. אבל יש לישב כל הנז' ולומר דודאי רב יוסף דוק' ביבמה אמר דלא הוי זביניה זביני והמשך הסוגי' כך הוא בקושית אביי כו' ובמאי דשלחוה לקמיה דרב חנינא וכו' ואחר כך הדור ושלחוה לקמיה דרב מניומי כו' ונפק רב יוסף ודק ואשכח וכו' דקושי' אביי הוא וכל היכא דאמרי רבנן כו' ר"ל דודאי אביי פליג ארב יוסף דסבר דלא הוי זביניה זביני וכמ"ש ה"ה מהרא"ש הנ"ל וקושיתו הוא ארב יוסף דמנ"ל לרב יוסף שאמר כיון דאמרי רבנן לא ליזבון כו' דהיינו מכח שהחמירו כו' הלא מצינו במשנה בש"א כו' ובה"א לא תמכור ואפ"ה מודים שמכרה קיים כו' ומנ"ל לרב יוסף לחלק בין יבמה לשאר דברים שאין לו שום סמך לא ממשנה ולא מבריית' ועז"א בגמ' שלחוה לקמיה דרב חנינא שלחה כדרב יוסף ואמר אביי אטו ר"ח כיפי תלה לה ר"ל שעיקר קושיתו הוא שדברי רב יוסף אין להם סמך לא במשנה ולא בברייתא ואדרב' מצינו במשנה גבי פלוגת' דב''ש וב"ה כו' שאם מכרה ונתנה קיים וא"כ מנ"ל לרב יוסף לומר שהחמירו ביבמה ולא הוי זביניה זביני כו' ועז"א נפק רב יוסף דק ואשכח דתני' גבי שומרת יבם כו' שמוציאין מידו דמוכח מבריית' דלא הוי זביניה זביני וא"כ מוכח מזה שהחמירו ביבמה וכמ"ש רב יוסף דלא הוי זביניה זביני ומשא"כ גבי פלוגת' דב"ש וב"ה כו' שמכרה קיים דשם לא החמירו בדיעבד ואוקמיה אדינא דבדיעבד מכרה קיים ואביי וסיעתו דהיינו רב מניומי פליגי על זה וסברוה דמעולם לא החמירו ביבמה והבריית' דנפק רב יוסף ודק ואשכח הוא יסוד הנופל וסיוע שאין בו ממש לפי שהבריית' הנז' אינה משנה ובדותא היא וא"כ לפי המשך הסוגי' הזאת י"ל דלעולם רב יוסף מודה בשאר דברים אע"ג דאמרי רבנן לא ליזבון אם מכר ונתן קיים ודוקא ביבמה החמירו וכנ"ל ומה שהוכחתי לכאורה מדברי התוס' בסמוך ד"ה פומבדיתא רמאה כו' דרב יוסף בכל מילי אמר וכמ"ש לעיל אין כאן הוכתה ומה שמסיימים התוס' בדבריהם הנז' והא דקאמר רב יוסף כו' לא משום שהיה צריך לאותו מעשה אלא לפי ששייך עליו אותו הדין עכ"ל בודאי ביאור דברי התוס' כמ"ש לעיל אך במה שסיימתי לעיל ור"ל שאע"פ שלא היה יכול לחזור מכח הקנין מצד הדין מ"מ כיון שכלל הוא דמה שאמרו רבנן דלא ליזבון דלא הוי זביניה זביני כו' ומכח זה הוכחתי הואיל וכלל הוא כו' דרב יוסף בכל מילי אמר כו' ז"א מוכרח כלל די"ל שאין כאן כלל רק שהתוס' באים לישב הקושי' הנז' שכתבתי לא מכח כלל רק לפי ששייך עליו אותו הדין לאותו המעשה אר"י כן והיינו אע"פ שהיה הקנין קנין ולא היה חוזר ואפ"ה לא הוי זביניה זביני ולעולם הטעם משום שהחמירו ביבמה ועיין בזה מ"ש מהרא"ש ז"ל בסי' הנז' בשם תוס' הרשב"א. ועוד נלע"ד לישב קושיא הנז' בגמר' למה לא שת אביי לבו לחלק ולומר שדברי רב יוסף דוקא ביבמה דבריו אמורים דיש לומר דקושית אביי הוא על דברי רב יוסף מכח ק"ו דמה התם גבי יבמה אמרו שמכרו בטל לאלתר אף בדיעבד אע"פ שמשייר לה כדי כתובת' ולית לה פסידא כלל רק הטירחא שצריכה לחזור ולטרוף כו' כמ"ש התוס' ועיקר הנכסים הם של הבעל ובכמה מקומות אמרי' בגמר' דאלמוה רבנן כחו וגם אמרי' בגמ' ידו עדיפא מידה ועכ"פ ידו כידה וכמ"ש בגמר' ריש פ' הכותב פלוגתא דאביי ורבא וכן בהחולץ ואפ''ה א"ר יוסף דלא ליזבין ואם מכר מכרו בטל ומכ"ש וק"ו גבי אשה דמחלוקת ב"ש וב"ה וסברי ב"ה דלא תמכור ולמה אמרו שאם מכרה ונתנה קיים הלא אלמוה רבנן כחו ועכ"פ ידו כידה ולמה גבי שומרת יבם אם מכר היבם מכרו בטל אף שהנכסים היו בחזקת הבעל והם נכסי אחיו וגם לית ליה פסידא ואפ"ה מכרו בטל וא"כ נאמר גבי אשה שנפלו לה נכסים משנתארס' שיהיה מכרה בטל הואיל ואמרו רבנן דלא תמכור אף שאמרינן בגמ' לעיל בר"פ הטעם דאימר בזכותה נפלו כו' הלא ג"כ י"ל דאימר בזכותו נפלו ואלמוה רבנן לשיעבוד' דבעל וא"כ מנ"ל לרב יוסף למימר דאע"ג דזבין לא הוי זביניה זביני וע"ז מסיק דנפק דק ואשכח ברייתא כדבריו וצריך לחלק ביניהם. ובזה מיושב ג"כ מה שקשה עוד על דברי אביי שמקשה מהא דאלו ואלו מודים שמכרה קיים דקשה דלמא לעולם דברי רב יוסף שרירין וקיימין דכל היכא שאמרו רבנן שלא ליזבון אע"ג דזבין לא הוי זביניה זביני והיינו דוקא במקום שסתמו דבריהם ולא פירשו בהדיא דבריהם שבדיעבד יהיה מכרה קיים לאפוקי גבי מחלוקת ב"ש וב"ה שאמרו בפי' אחר שאמרו לא תמכור שאם מכרה ונתנה קיים בזה מודה רב יוסף דהוי זביניה זביני דהם אמרו והם אמרו. אמנם לפי מ"ש לעיל יתישב על נכון דקושית אביי הוא מכח כ"ש וק"ו כנז' וא"כ עיקר קושית אביי היא למה באמת אמרו שמכרה קיים גבי ארוסה לפי דברי רב יוסף הנז' הלא אם גבי יבמה א"ר יוסף שמכרו בטל וא"כ מכ"ש גבי מחלוקת ב"ש וב"ה דהל"ל שמכרה בטל מטעם הנז' וביותר שנראה לפי משמעות לשון המשנה דמ"ש במשנה אלו ואלו מודים כו' לא ב"ה אמרו דבר זה רק שרבי סתם במשנה מסבר' דנפשיה וחידש שבדיעבד מכרה קיים דאל"כ הל"ל ובה"א לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים אלא שר' חידש מדעתו סברא זו וע"ז מקשי אביי לפי דברי רב יוסף שאמר גבי יבמה שמכרו בטל מכ"ש בנדון דב"ה גבי ארוסה שהסברא הוא להיפך שאם מכרה ונתנה שיהיה בטל. וגם לפי הישוב הראשון שישבתי את הקושיא הראשונה בביאור המשך הסוגי' דקושיתו דאביי הוא דמנ"ל לרב יוסף לומר שהחמירו ביבמה הואיל ומצינו גבי ארוסה בפלוגתא דב"ש וב"ה שאם מכרה ונתנה קיים כו' וכפי שהארכתי לעיל בביאור המשך הסוגיא הנז' מיושב ג"כ הקושיא הנ"ל מה שקשה על דברי אביי הנ"ל דדילמא יש לחלק בין היכא שסתמו דבריהם או במקום שפירשו דבריהם ואמרו בהדיא שמכרה קיים וכמ"ש לעיל אבל לפי מ"ש לעיל בהמשך הסוגיא לא קשיא מידי דעיקר קושית אביי הוא דמנ"ל לרב יוסף לומר שהחמירו ביבמה ואמרו שמכרו בטל הואיל שמצינו גבי ארוסה בפלוגתא דב"ש וב"ה שאם מכרה ונתנה קיים. וכתבתי כל זה לפי שמצאתי ראיתי בתשו' הרשד"ם ז"ל לטי"ד סי' קט"ו שהרגיש בקושיא זו וכתב וז"ל גם מ"ש כ"ת דבמקום שאמרו אם עשה עשוי ליכא לאקשויי וכו' האמת כי לכאורה נראה כן אלא דא"כ קשה דמה פריך אביי לרב יוסף וכל היכא דאמור רבנן לא תזבון וכו' והתנן בש"א כו' ובסיפא תני אלו ואלו מודים שאם מכרה כו' קיים ומאי פריך הלא התם הם אמרו והם אמרו (ולאפוקי בדברי רב יוסף סתמו דבריהם כו') ומסיים שם וז"ל ובודאי דהא מילתא קשה בעיני טובא וצריכה לפנים עכ"ל ולפי מ"ש לעיל הקושי' הזאת אינה צריכה לפנים ומתוך כתלי כתבו של ה"ה הרשד"ם ז"ל נראה שהבין במה שהקשה אביי וכל היכא כו' דהיינו שעיקר הקושיא של אביי הוא מכח וכל היכא והיינו שלמד בדברי רב יוסף דבכל מקום ששנו חכמים דלא תזבון אי עביד לא מהני וע"ז מקשי וכל היכא. אמנם כבר כתבתי לעיל שהפירוש הזה בדברי אביי אין לו הבנה וכמו שהארכתי לעיל בזה וגם הבאתי דברי מהרא"ש ז"ל שדחה הפירוש הזה בב' ידים בסוגי' הנז' והראיתי פנים לדברים האלה שהאמת אתו. כל המשא ומתן אשר נשאנו ונתננו בסוגיא דשמעתא דרב יוסף ואביי הנז' הוא כדי להפך בזכותו כראוי ונכון להצילו משגגה כדי שלא לשוויה חלילה כטועה בדבר משנה איברא אחר כל הדרישות וחקירות בסוגי' הנז' הוא ניצול מן הארי ופגע בו הדוב כי כד מעיינת בהגמ"ר ספ"ג דשבועות וז"ל שם פסק הר"י ן' פרץ מי שנשבע או קיבל בחרם כו' שלא ימכור כו' ועבר ומכר כו' אין במעשיו כלום כדאמרינן בכתובות כיון דאמרי רבנן לא ליזבון אי זבין לא מהני ומסתמ' אין אמיר' דרבנן גדול משבועתו וכו' ע"ש ואם אית' דיש לחלק ולומר דדוק' ביבמה א"ר יוסף הכי ולא בשאר דברים א"כ מאי ראיה הביא הר"י ן' פרץ לדבריו מהא דכתובו' ממאי דא"ר יוסף כו' ודלמא רב יוסף דוקא ביבמה אמר וכמ"ש אלא ודאי דאין לחלק בנדון דרב יוסף לשאר מילי דרבנן ולכן מביא בהגמ"ר הנ"ל שפיר ראיה הר' י ן' פרץ מהא דרב יוסף שאמר כיון דאמרי רבנן לא ליזבון כו' ומסתמ' אין אמירה דרבנן גדול משבועתו וא"כ אין לחלק בין מילי דרבנן למילי דאוריית' ובכל מילי דאמרי לא תעביד אי עביד לא מהני וזהו דלא כמ"ש מעל''ת. ורציתי לישב דברי הר"י ן' פרץ ולהפך בזכותו דמעל"ת שמ"ש הר"י ן' פרץ ומסתמא אין אמירה דרבנן גדול משבועת' והיינו שמביא ראיה מהא דרב יוסף הכי פירושו דהואיל וא"ר יוסף גבי יבמה דאי עבר וזבין לא מהני הואיל ואמרו רבנן גבי יבמה דלא ליזבון וא"כ אין אמירה דרבנן גבי יבמה גדול משבועתא ולעולם בשאר מילי דרבנן גם הר"י ן' פרץ מודה דאף דאמרו רבנן לא תעביד אי עביד מהני דדוקא במאי דאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד לא מהני, א"כ אכתי קשה דהאיך מייתי ראיה הר"י ן' פרץ מהא דרב יוסף גבי יבמה כו' שלא יהיה גדול משבועת' כו' הלא כד מעיינת בדברי התוס' שם בהאשה שנפלו הנז' ד"ה הרוצה שימכור כו' דהטעם דהחמירו חכמים ביבמה לפי שלא כתב לה כל נכסיו אחראין לכתובתה כו' ואין למידין מזה לשאר דברים. ואף שדברי הר"י ן' פרץ בעצמם תמוהים דהלא כד מעיינת שם בסוגיא דתמורה הנז' לעיל בפלוגתא דאביי ורבא אי אמרי' בכל מילי דאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד לא מהני אם לאו כו ומסיק שם במסקנ' דסוגי' הנ"ל והשתא דשנינן כל הני שינויי' דאביי ורבא במאי פליגי כו' ומסיק דפליגי בשינוי קונה כו' ולפי דברי הר"י ן' פרץ קשה למה מוקי פלוגתייהו בשינוי קונה כו' ולא מוקי פלוגתייהו כנגון מי שנשבע או שקיבל בחרם שלא ימכור כו' ועבר ומכר כו' דאליב' דרבא לא מהני כו'. וראיתי בתוס' שם בתמורה שמקשה וז"ל ואמאי לא קאמר דפליגי בהכי כגון מי שנשבע שלא לגרש את אשתו ועבר וגירש דלרבא לא מסגי כו' ומשני וי"ל כיון שהוא ברא את האיסור לא אמר רבא דלא מהני ולדברי הר"י ן' פרץ א"א לתרץ כתירוצו של התוס' דלפי דברי התוס' כשהוא ברא את האיסור לא אמר רבא דלא מהני ולפי דברי הר"י ן' פרץ אף כשהוא ברא את האיסור כגון שנשבע שלא ימכור כו' אפ"ה אמר רבא דמהני. ונראה שהר"י ן' פרץ סובר שקושית התוס' מעיקר' ליתא די"ל דאביי ורבא לא איירי עיקר פלוגתייהו אלא במצות קבועות וע"ז מקשי במאי פליגי ולא במצות שאפשר לבטלן כגון שבועות וחרמים ע"י התרת חכם אבל באמת רבא סובר דגם בזה לא מהני ועיין בזה בדברי הרא"ש כלל ז' סי' ד' וזהו טעמו של הר"י ן' פרץ ועיין בסמ"ע בח"מ סי' ר"ח וראיתי בתשובת הר''י לבית לוי בפשוטי דף מ"ד מ"ה שמקשה על תשוב' הרא"ש הנ"ל וז"ל ותו קשה לי במאי דכתב הרא"ש כו' דהם פליגי במצות שא"א לבטלן כו' אבל התקנה שאפשר לבטלה כו' אפילו שעתה לא ביטלה כו' ובגמ' משמע להיפך דפריך מההוא דהגוזל כו' ומאי פריך דלמ' שאני התם דהיה אפשר לבטל האיסור קודם עשותו הכלים כו' והיינו שהיה יכול לפרוע לחבירו קודם במעות דמי העצים כו' והשתא נמי אפילו שלא פרעם מהני כו' לפורעם לו עתה כו' עכ"ל ע"ש. ואני שמעתי ולא אבין דלא זו הדרך דבשלמ' גבי חרם והסכמה אי היה מבטל ההסכמה הראשונה אין כאן איסור כלל בחרם השני אז אמרי' אפי' שעתה לא ביטל החרם הראשון מ"מ מהני החרם השני ומשא"כ גבי הגוזל עצים אף אם פרע לחברו דמי העצים אם הגזילה בעין דהיינו העצים לא יצא כי גזילה חוזרת בעיניה אם לא קנאה בשינוי מאי אמרת אם נתרצה ליקח מעות אז לא שייך לומר אפשר לבטלה בלא רשות הנגזל לכן מקשה שפיר מההוא דהגוזל עצים כו'.