שער אפרים קמז

וגם העדות של ר' אליה הרופא שריפא אותו ואח"כ הלך אצל רופא אחר ואמר שנסתר' המכה וא"כ אף שהרופא אחר יאמר שריפא אותו מי יודע כי פן יסתר המכה כמקדם. ורציתי להאריך בזה בדין השמים ביני לבינך בפלפול הסוגי' דסוף נדרים וביבמות פ' הע"י ובפוסקים השייכים לזה אם היא נאמנת אם לאו אבל אין אנו צריכים לזה באשר שיוצאת במיאון ולא בגט ואף שכתבו התוס' ס"פ הע"י בסוגי' דהוא אמר מינה כו' אם היא נאמנת ושלא למהר בזה באשר שרוב הבתולות הקטנות פתחן סגור וכמ"ש הריצ"בא וג"כ הובא בהגמ"יי הלכות אישות ומשא"כ בנ"ד הכל מודים באשר שהרבה מן הרופאים מעידים ומגידים שאין תרופה למכתו ואם נאמר שתצא בגט אזי בודאי תשב עד שתלבין ראש' והרבה חשו חכמים לתקנת העגונות וגם מבואר ברי"בש סי' ו' בסופו דליכ' למנקט באשה כל החומרות כדי לעגנה ובפרט בנ"ד. ואם נאמר שיכופו אותו על הגט וכמבואר בהרבה מקומות בפוסקים בטוענת ישען על ביתו ולא יעמוד וכמבואר בה"ה מהרש"ך ח"ב ובשאר פוסקים גם זה קשה מאד וג"כ חשו הראשונים והאחרונים שלא ליפסל האשה מן הכהונה בחנם וכמ"ש הרב בעל מ"ב סוף סי' ק"ו וז"ל וא"ת לרוח' דמילת' נחמיר להצריכ' גט כבר כתבתי בתשו' א' בשם המרדכי כו' דלאו שפיר למיעבד הכי לפסול בת ישראל מן הכהונ' כו' עד ועוד דבנ"ד ידוע דגברא אלמא הוא ויתן כתף סוררת ולא ישמע לדברי חכמים ונמצא הבתולה תשב עד שתלבין ראשה וכבר כתב ר"מ מפדואה בתשוב' דכל כה"ג מתירים האשה בלא גט כו' ע"ש באריכות וא"כ מכ"ש בנ"ד כפי הטעמים אשר כתבתי בפסק הזה שיש להתיר האשה היתומה הזאת במיאון הזה בלא גט מאחר שאינו אלא קידושי דרבנן וכמבואר הכל באר היטב בפסק הזה בכן ראוי ונכון לכל מורה הוראה להפך בזכות היתומה אשר היא יושבת ובוכה במר נפשה בירכתי ביתה זה כמה שנים שכולה וגלמודה וצעקה ואין מושיע לה עד היום. כל הנ"ל כתבתי להלכה ולמעשה אם יסכימו עמי מורי ורבותי היושבים על כסאות למשפט ובפרט חכמי גאונים רבני ק"ק קונשטנדינה ובראשם עטרת מלוכה הגאון סיני ועוקר הרים פאר הדור כמהר"ר משה בנבנשת נר"ו בעל פ"מ וי"י יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות כ"ד אפרים הוא הצעיר במוהר"ר יעקב מבית אהרן זצ"ל מווילנא: שאלה קיג יהי שמו מבורך. לוחם במלחמתה של תורה וקשתו דרוך. אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בפיו ובלבו סדור וערוך. מים חיי''ם ומתוקים נובעים מבו"רך. ועל ראשו עטרת זהב ותכריך. לאהובי ידידי עטרת מלוכת הרב המובהק אב"ד דק"ק סופיאה במהר"ר חיים מבורך. יהי מקורו ברוך. וי"י ימיו ושנותיו יאריך אחר התפלה. לאל נורא עלילה. למי זאת עולה. הנה אמרתי עתה באתי מן המודיעים ולפנים אשר זה מקרוב הגיע פה עירי פסק א' אשר כתב מעל"ת ומסר ליד א' מהצדדים בעסק ריבה א' אשר מיאנה בבעלה פה ואפריוו נמטי ליה אשר מצודתו פרוסה מרחוק שהחליט מעל"ת בפסקו הלכה למעשה שמחוייבת לחזור עליו וגם ראיתי כתב נבחר לשון צדיק אשר כתב להגבירים ראשי ופרנסי הק"ק יצ"ו עבור העסק הנז' שיאשרו ויקיימו את פסקו והנה אף כי אותי לא קרא ולא עשאני אפילו כגרמיזא הדין בפסקו ובכתבו הנז' מ"מ באשר שצדיק בא לבית מלוני ונדרשתי לאשר לא שאלוני ונחקרתי ללא חפצוני ולהוציאם חלק א"א מי כהחכם יודע פשר אמרתי אשנה פרק זה לכבודו וקריתי ושניתי את פסקו הנז' והיתה הקריא"ה שגבה ממני כי ראיתי וקריתי שם הרבה דברים אשר בעניי נפלאים ממני ואנכי לא ידעתי להמציא להם תרופתי ואשים בהם דברתי ולהעלותם על הספר אחת לאחת נמצא חשבון ולהודיע לו כי אין חבין לאדם שלא בפניו באמת נפלאה בעיני אשר יצאה כזאת מלפניו לכתוב כתבים כאלה לקהלות אחרות אשר אינם סרים למשמעתו כאלו מפיו אנו חיי"ם ומבו"רך אנו שותים ומצינו כי הרבה הקפידו חז"ל בזה וכמבואר בתשובת הריב"ש בעסק המחלוקת של ה"ה מהר"ר יוחנן במוהר"מ עם הצד שכנגדו ואיתא בגמ' דעירובין שאמר ר"א בר תחליפא לר"א מהגרוני' ולא ליחוש לסבא כו' ואיענש ר"א מ"מ הכל שרוי ומחול לו ולא יענש שום אדם בסיבתי וח"ו לא לכבוד עצמי אני דורש כי מה לתבן את הבר וטובה ציפרנן של ראשונים כו' אך באשר שאהבתו תקועה בלבי אמרתי אשתעשע בדברי קדשו ולא כבן פדת שאמר לר"י תניא דמסייע לך אלא כמ"ש לו ר' יוחנן את כבר לקישא דכי ה"א מילת' הוי מקשי לי כ"ד קושיא וממילא רוחא שמעתת' ונפשי בשאלתי הבינני נא לדעת את דרכיך דרך החיי"ם והחזירני בתשובה שלימה כי בטוח אני בצדקתו שינענע לי ראשו וכההוא דדרש רבה בר רב הונא גבי חציה שפחה וחציה בת חורין בגיטין וגם רבא בב"ב גבי הוכרו, ולבסוף נתערבו כו' ע"ש. וזהו לשון השאלה אשר הציע השואל לפניו. שאלה בעיר בודון הקול יצא שנערה אחת אשר נתקדשה ונישאת בקטנותה שזה ג' שנים בהיותה קטנה מיאנה בבעלה ראובן בהיות עמו קטטה ומריבה ועדות המיאון לא הוגבה עדיין בב"ד וראובן צוח ככרוכי' דאויבים אפקוה לקלא ושונאים שלו למדוה דבר זה ואפילו אם האמת כדבריה כפי הנשמע אשר האנשים אשר מיאנה בפניהם הן הם הדיוטות ועמי הארץ אשר אינם בקיאי' בדיני המיאון בין ימינם לשמאלם ולא ידעו מאי קאמרי רבנן שאינם נראים למיאון בפניהם זאת ועוד שמעידים כל אנשי הארץ ההוא שמיום היותם בארץ ההוא שמעולם לא נשמע דבר כזה שתמאן קטנה בבעלה וזה להם חדש ממש שנראה שהמנהג בעיר שלא למאן בארץ ההיא גם זה ימים מספר שבא מורשה הנערה ההיא להתפשר עם אבי הבעל שתחזור הנערה לבעלה ולא בא הדבר לידי גמר שזה מורה היות הדבר שקר וכזב אפילו אם מיאנה בדבריו נתבטל המיאון וחזר הדבר כמו שהיתה בראשונה וקרובי הנערה טוענים שיקוב הדין את ההר שיגבו העדות בב"ד וכתורה וכמשפט כן יעשה יורנו המורה לצדקה הדין עם מי ושכרו כפול ומכופל מאת הנאמן לשלם שכר טוב לצדיקים עכ"ל השאלה. וז"ל תשובתו הרמה כפי דברי השואל נראה דלא נתקבל שום עדות על הממאנת הזאת אם היתה קטנה בשעת המיאון א"כ הוי הוכחה שהיו ע"ה כו' ונסתפק מעל"ת אם יבאו עדים כשרים ויעידו על זמן מיאונה שהיתה קטנה ותתקבל עדותם כו' מה יהיה דין המיאון אף שלכתחלה אין לעשות כן וכמ"ש ה"ה הב"י ז"ל וז"ל קטנה שבאה למאן ועדים המיאון שהיא קטנה אינם מצויים בכאן כו' ואמרו תמאן עכשיו כו' ואם תביא אח"כ עדים כו' שהיתה קטנה תתירנה להנשא כו' שאין ב"ד רשאין לעשות כן כו' ונסתפק מר אם הוא כשר בדיעבד וכתב שזהו תלוי במחלוקת אביי ורבא כו' דרבא ס"ל דכל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דמשמע דוקא דבר שהוא מדאוריית' אז לא מהני אמנם בדבר שהוא מדרבנן אפשר דרבא מודה לאביי דאי עביד מהני עכ"ל מעל"ת בתכלית הקיצור הנה במה שחילק מעל"ת דמ"ש בגמ' דכל מידי דאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד לא מהני דדוק' בדבר שהוא מדאוריית' ולא בדבר מדרבנן נפלאה בעיני על פה קדוש יאמר דבר זה ובאלף מחילות דאישתמיטתי' מיניה תלמוד ערוך בפרק האשה שנפלו בעובד' דההוא גברא דנפלה ליה יבמה כו' בעי אחוה למיפסלה בגיטא א"ל מאי דעתיך משום נכסי כו' אמר רב יוסף כיון דאמרו רבנן לא ליזבין אע"ג דזבין לא הוי זבינא זבינא דתניא מי שמת והניח שומרת יבם כו' לא ימכור כו' ואביי חולק ע"ז שם וס"ל דזבינא זבוני ופסק הרא"ש כרב יוסף ודלא כאביי וכן פסק הטור בסי' קס"ח בא"ה וכן שאר פוסקים וא"כ מוכח משם דאפי' בדבר שהוא מדרבנן אי עביד לא מהני דהלא רב יוסף אמר כיון דאמרי רבנן לא ליזבין כו' לא הוי זביני וא"כ איך עלה על דעתו לחלק בין דבר שהוא מדאוריית' לדבר שהוא מדרבנן ולומר דבדבר שהוא מדרבנן לא אמרי' אי עביד לא מהני. ועלתה על דעתי ליישב דברי מעל"ת בסוגי' הנז' ולומר דמ"ש רב יוסף כיון דאמרי רבנן לא ליזבון כו' אי עביד לא מהני דוקא ביבמה אמרי' הכי וכמ"ש התו' שם דהחמירו ביבמה לפי שלא כתב לה כל נכסים אחראין לכתובתה לכך תיקני שאינו יכול למכור כלל כו' ע"ש בתוס' ד"ה הרוצה שימכור כו' וא"כ בשאר דברים י"ל דדוקא במידי דאוריית' אז אי עביד לא מהני וכרב' בתמור' משא"כ במידי דרבנן וא"כ לפ"ז הסוגי' הנז' אינו סותר דברי מעל"ת. אמנם כד מעיינת בסוגי' הנז' תמצא שישוב זה אינו כי זולת דברי מעל"ת צריכין אנו לישב סוגי' דשמעתת' לפי מ"ש התוס' דהחמירו חכמים ביבמה כו' שאינו יכול למכור ומכרו בטל לאלתר דמשמע אבל לא בשאר מקומות וא"כ לפ"ז קשה מאי מקשה שם בסוגי' א"ל אביי וכל היכא דאמרי רבנן לא ליזבון אף על גב דזבין לא הוי זבינא זביני והתנן בש"א תמכור ובה"א לא תמכור כו' ואלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים כו' א"כ משמע מאביי המקשה חילוק בין יבמה שאמרו חכמים לא ליזבון ובין שאר מקומות דאל"כ הקשה כלום דדילמ' דדוק' ביבמה החמירו כו' וכמ"ש התוס'. והיה נלע"ד לישב לכאורה קושי' זו דודאי גם אביי סבר דביבמה החמירו ואע"ג דזבין לא הוי זביני' זביני וקושית אביי הוא על דברי רב יוסף שאמר סתם כיון דאמרי רבנן ביבמה דלא ליזבון כו' והיינו כמ"ש התוספות דביבמ' החמירו אלא ודאי הואיל ואמר רב יוסף סתם מוכרח שסבר דבכל מקום שאמרו חכמים דלא תמכור המקח בטל וע"ז מקשי אביי והתנן בש"א כו' ואם מכרה ונתנה קיים כו' וזהו שמדוקדק בדברי אביי שאמר א"ל אביי וכל היכא דאמרי רבנן כו' וקשה למה דייק וכל היכ' ומנ"ל שאמר רב יוסף בכל מקום אלא כמ"ש דעיקר קושית אביי מכח וכל היכ' לפי שדייק בדברי רב יוסף למה אמר סתם וכמש"ל אלא שרב יוסף אמר בכל מקום וע"ז מקשי וכל היכא ובאמת בעיקר' דדינא סבר אביי ג"כ כרב יוסף דביבמה החמירו והמקח בטל איברא כד מעיינת בתשוב' ה"ה מהרא"ש ז"ל סי' קנ"ה במה דשקיל וטרי בסעיף הנ"ל וכתב וז"ל ובזה נ"ל דמתורצת קושי' אחרת כו' בדברי התוס' דמתרצים דרב יוסף לא היה צריך כו' דהתינח דמתרצים לרב יוסף אבל לאביי תקשי אמאי פליג כו' וא"ל דלא פליג אלא במאי דאמר לרב יוסף וכל היכ' דודאי הא ליתא כו' ע"ש באריכות וא"כ דחי הפי' זה בסוגי' הנ"ל בב' ידים דא"א לומר דלא פליג אלא במאי דאמר וכל היכא אבל ביבמה לא פליג אלא צ"ל דבעיקר' דדינ' פליג דגם גבי יבמה הוי זביניה זביני ובאמת הדין עמו כי משמעות הסוגי' הוא דאביי פליג אדרב יוסף אעיקר' דדינא בדין שומרת יבם דהוי זביניה זביני ממה שרצה ר"י להביא ראיה מהבריית' דשומרת יבם ואביי דחא' בב' ידים ואמר שזו אינה משנה וא"כ הדר' קושי' לדוכתיה דמוכח מזה דאין חילוק בין יבמה לשאר דברים וכן נראה לכאורה מדברי התוס' בסמוך דף פ"ב ע"א ד"ה פומבדית' רמאה שהקשו בתוספות וז"ל וא"ת מה רמאות עשה הא אמר רב יוסף דלא הוי זביניה זביני ואומר ר''י דלעיל חזר בו הפומבדית' ולא רצה ליתן אחר שיבם והא דקאמר רב יוסף כו' לא משום שהיה צריך לאותו מעשה אלא לפי ששייך עליו אותו עכ"ל ביאור דברי התוס' במאי דכתבו והא דקאמר רב יוסף כו' נראה שהוקשה להתוס' דלפ"ז שכתבו דהפומבדית' חזר בו אחר שיבם וזה רמאות שלו קשה האיך יכול לחזור הלא איירי שקנו מידו וכמ"ש רש"י בד''ה אע"ג דזבין כו' ומה שעשה זה כו' וקנו מידו כו' א"כ איירי בקנין והאיך יכול לחזור בו הלא אין לאחר קנין כלום אלא ודאי צ"ל דהקנין אינו מועיל וכמ"ש מר בר רב אשי הואיל ולאו בידו כו' א"כ קשה ע"ז למה א''ר יוסף הטעם דהואיל ואמרו רבנן דלא ליזבון כו' הלא אף אם לא אמרו רבנן בזה כלו' אם רשאי למכור אם לאו תיפוק ליה דלא שייך כאן מכירה ואפי' קנין אינו מועיל הואיל ואינו בידו וכמ"ש