שער אפרים קמה

צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין ומשא"כ בשלא הגיעה לכלל שנותיה ולא נבדקה אין חוששין לה כלל ואף שדברי התוס' פ' יוצא דופן דף מ"ו ד"ה קטנה ניראים שמסתפקים בזה שכתבו וז"ל להך לישנא אין להוכיח דתוך זמן כלפני זמן דהא ממאנת היינו דבדקו ולא אשכחו או כמו שמעמיד במסקנ' דלא בדקו אבל היכא דאיכ' שערות מצינו למימר דהוי כלאחר זמן ואינה ממאנת כו' א"כ משמע דלפי תירוץ הראשון דאיירי היכ' דבדקו ולא אשכחו דמשום דהיכא דלא בדקו חיישי' היינו לפי מאי דרצה לומר דתוך זמן הלאחר זמן אבל לפי מאי דקי"ל דתוך זמן כלפני זמן וכמ"ש התוס' אח"כ ומ"מ נראה דתוך זמן כלפני זמן א"כ אף אם נבדקה לא חיישי' ומכ"ש אם לא נבדקה ובר מן כל דין מ"ש התוס' או כמו שמעמיד במסקנ' דלא בדקו וכו' הוא עיקר א"כ הא דקאמר ממאנת איירי היכא דלא בדקו וא"כ לפ"ז אף דתוך זמן כלאחר זמן היכא דלא בדקו לא חיישינן מספיק' ומכ"ש אי אמרי' דתוך זמן כלפני זמן. וראיתי להרב הגדול מהראנ"ח ח"א סי' כ"ו שהוא כמסתפק בזה ונטה דעתו להחמיר היינו דוק' במקום קידושי תורה אמנם במקום קידושי דרבנן דכ"ע מודים ואין להחמיר וכמ"ש מהר"מ מרונטנברק בתשו' הוב' דבריו בספרי האחרונים וז"ל נשאלתי על יתומה שנתקדשה אם יכולה למאן מי סמכי' אעדות נשים שהיא בת י"ב ולא נכנס' לי"ג ודאי סמכינן כיון שלא בעל דאפי' היתה גדולה אין כאן אלא קידושי רבנן הימנוה רבנן בדרבנן אבל אי בעל לא מהימנ' כו' וכתב מהריב"ל בח"ד וז"ל ובודאי איירי כשהביא' בודאי ב' שערות דאם לא הביאה שתי שערות אפי' שתהי' גדולה בשנים יכולה למאן בשלא בעל כו' וכמ"ש הרי"ף כו' ע"ש וזהו דלא כה"ה הראנ"ח ז"ל וכ"כ כל האחרונים. ואף שהרשב"א שהבאתי לעיל שכתב בנערה שנסתפקו במספר שנותיה ונתקדשה ונבדקה ולא מצאו לה סמנים איפשר שגם בזו חוששין שמא נשרו כו' וא"כ הרשב"א שהחמיר אף בנבדקה ולא מצאו לה סימני' ומכ"ש בשלא נבדקה וא"כ בנ"ד שלא נבדקה יש להחמיר אמנם ז"א דבנדון דהרשב"א נסתפקו במספר שנותיה וא"כ יש לספק בקידושי תורה שמא היתה גדולה בשנים ומשא"כ כשהיא קטנה בשנים בלי שום ספק בשעה שנתקדשה ואין כאן קידושי תורה אף אם לא נבדקה אין חוששי' לסימנים דשומא בעלמ' נינהו וא"כ בנ"ד אין כאן שום ספק דבשעת קידושיה היתה קטנה בבירור וגם בשעת המיאון אין שום ספק שהית' קטנה בשני' כפי מה שמעידים השני עדים כשירים על השנים וא"כ אף אם היתה נבדקת ומצאו לה סימנים אמרי' שומא בעלמ' וכ"ש כשלא נבדקה ומאחר שלא בעל אחר שנתגדלה ובנ"ד בשעת קידושיה היתה בערך י' שנים וב' חדשים וחצי כי בחדש כסלו תל"א לפ"ק שלמו לה שנת י' ואח"כ בחדש שבט נתקדשה לבעלה וא"כ לפי חשבון זה לא היתה בשעת קידושיה רק ערך י' שנים וב' חדשים וחצי והמיאון הי' בחודש חשון תל"ב לפ"ק וא"כ היתה עדיין לפני הזמן דעדיין לא שלמו לה שנת י"א והכל מודים בלפני זמן דאין חוששין כלל לסימנים דאמרי' שומא נינהו אף אם היתה נבדקת ומכ"ש בשלא נבדקה. ואין לפקפק בזה ולומר דמתשעה שנים ולמעלה נקראת תוך זמן וכמ"ש בגמ' פרק יוחסין מתיחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר הגדילו זה ישן בכסותו וזה כו' ואמרי' שם א"ר אסי תינוקת בת ט' שנים ויום א' תינוק בן י"ב כו' א"ד תינוקת בת י"ב כו' וא"כ משמע ללישנ' קמא תינוקות מבן ט' שנים ואילך מקרי תוך זמן אבל ז"א שהרי הרא"ש דחה גירס' זו וכן כל הפוסקים לא חשו לגירס' זו: וראיתי בתשו' ה"ה מהר"י מינץ ז"ל במה שהחמיר שלא למאן בזמן הזה ועשה לו סמוכות לדבריו מן הגמ' דפ' יוחסין הנז' בודאי אף כי קטנו עבה ממתני אמנם התורה מונחת בקרן זויות דמה שיחס הגירס' הנ"ל להרי"ף ומסיים שם דכדי הם רש"י והרי"ף לחוש לגירס' להחמיר כו' ע"ש נפלאים בעיני דבריו דלפי דבריו ובמה שמסיים שם ולריב"א דס"ל דכל א"ד טפל כו' הלכה כלישנ' קמא כו' משמע שיש לחוש כלישנ' קמא והנה הרי"ף בפ' ב"ש שמביא שם כל הסוגי' דיוצא דופן בת י"א שנה נדריה נבדקין כו' ומקשה בגמ' אבעי' להו תוך זמן שהיא שנת י"ב לתינוקות כלפני זמן או כלאחר זמן כו' ואסיק רבא דתוך זמן כלפני זמן כו' ע"ש בהרי"ף וא"כ מוכח בהדי' שהרי"ף מפרש דבריו בהדי' דתוך זמן שהוא שנת י"ב לתינוקות כו' ולא חש כלל להא דלישנ' קמא דפ"י יוחסין הנ"ל ואיך כתב ה"ה הר"י מינץ דכדי הם דברי רש"י והרי"ף לחוש לגירס' להחמיר באשר שהרי"ף בעצמו לא חש לגירסתו להחמיר ומפרש דבריו בהדי' שהוא שנת י"ב שנה ובודאי מה שמפרש הרי"ף דבריו שהוא שנת י"ב כו' היינו לאפוקי שלא נאמר מבת ט' ואילך ומדברי הרי"ף נשמע לדברי רש"י. ואין לומר דמ"ש הרי"ף ואסיק רבא דתוך זמן כלפני זמן היינו לענין נדרים דקאי על מתני' דנדריה נבדקים כו' אבל כד מעיינת בכל הסוגי' שמביא הרי"ף שם לענין בודקין למיאונין אי תוך זמן כלפני זמן כו' במאי דשקיל וטרי הרי"ף עם חד מרבוות' מוכח מדבריו דהא דאסיק רבא איירי גם לענין מיאון. וזולת הנז' כד מעיינת בגמ' שם תמצא שכל הסוגי' סובבת בין למיאון ובין לחליצה ולכל הדברים דינא הכי וא"כ אף שכתב רש"י הגירס' גבי תינוקות בת ט' שנה ויום א' דהוי סימן איירי לענין שמתיחד אדם עם בתו כו' וישן עמהם כו' ולא איירי כלל להחמיר שלא תמאן. ומסיק עוד שם דאם בא העליון אפילו בקטנות' לא אמרי' תוך זמן כלפני זמן ודבריו אלו אינם מובנים לי כלל שהרי מסיק שם בגמ' דעיקר סמכינן אתחתון ולא אעליון וע"ז קאי דתוך זמן כלפני זמן וכמו שאכתוב עוד מזה לקמן בעובד' דה"ה הר"י מינץ עם בר פלוגתי' ומוכח מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שלא לחוש לזה ומי שיחוש לזה הוא בטל במיעוטו וא"כ בנ"ד לפי העדות הנז' שהיתה קטנה בשנים בשעת קידושיה ובשעת המיאון כ"ע מודים אף שלא נבדקה דאין חוששין וכן משמע ממ"ש הרמב"ן הביאו המ"מ בה"ג וז"ל קטנה שלא נודע אם הגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנים לא מצינו בגמ' דינה מפורש וי"א שמטילים אותה לחומר' כדין שאר ספיקות כו' ע"ש דנשמע מדבריו תרתי דדוק' בשלא נודע אם הגיעה לכלל שנותיה דיש לחוש שמא הגיעה וגם הביאה סימנים אז יש לספק ולהחמיר משא"כ כשנודע בודאי שלא הגיעה לכלל שנותיה ולא נבדקה אין שום ספק להחמיר. וגדולה מזו מצאתי ראיתי בתשו' ה"ה הרשד"ם סי' ר"ז לטא"ה וז"ל ומעתה אפילו אין עדות ברור שהיא קטנה הוי ספק דרבנן ולקול' ולא עוד אלא דהוי ס"ס כו' ספק לא הגיע' לכלל גדלות ואת"ל הגיע' ס' הביאה סימנים כו' ומביא ראיה מתשו' הרמב"ן הנ"ל ולפ"ד מהרשד"ם הנ"ל צ"ל שהוא ס"ס המתהפך דהיינו ספק שמא לא הביאה סימנים ואת"ל הביאה שמא לא הגיעה לכלל שנים והוי שומא בעלמ' דתוך זמן כלפני זמן וא"כ מכ"ש בנ"ד שבודאי לא הגיעה לכלל שנותיה והוי לפני זמן בודאי וא"כ לפ"ז אף אם בודאי מצאו לה סימנים הוי אמרינן דשומ' בעלמ' ומכ"ש שלא נבדקה ואין לחוש לספק כלל. ואף שהרשב"א החמיר בס"ס וכמ"ש לעיל מיישב שם ה"ה הרשד"ם ז"ל דהרשב"א איירי כשנסתפקו במספר שנותיה בשעת קידושיה ומשא"כ בנדון דהרשד"ם וא"כ מכ"ש בנ"ד דליכ' שום ספק אשעת קידושיה ולא אשעת מיאון דהוי קטנה במספר שנותיה. ויתר על כן התיר ה"ה מהרי"בל בח"ד דף ט"ו וז"ל בסוף התשו' וכיון דכן אם זאת הילדה לא נבדקה בשעת המיאון לראות אם היו בה שתי שערות כו' כיון דמספק' לן אם היא גדולה בשנים תוכל למאן ואפילו שתבדק עתה וימצאו לה אפ"ה תוכל למאן כו' וכמדומה שהנדון של ה"ה הרי"בל והנדון של ה"ה הרשד"ם הכל הוא נדון א' והקילו אף שהיה שם כמה ספיקות בעדות ודלא כה"ה מהראנ"ח שהחמיר שם מאחר שהיו באותו נדון כמה ריעות' ומשא''כ בנ"ד. והנה ראה ראיתי כיתות כיתות חבורות בעלי אסופות עדרי' עדרי' מאבירי הרועים חכמי רבני ספרדים אשר זרקו חיצים מרה בכבד ע"ד המיאון של הריבה הנז' והטילו גודא רבא על הנושא את הריבה במיאון וסמכו על המשענת של ה"ה הר"י מינץ וסיעתו אשר דברי הרבנים נפלאו בעיני ואחר הסליחה והמחילה מכבודם אשר הם מקילים לעצמם ומחמירים לאחרים ועושים כל האשכנזים וחכמיהם לצדיקים גמורים להטיל עליהם כל החומרות ולהפך חלילה בחכמי הספרדי' אשר בכל יום ויום נוהגים קולות וקולות לא יחדלון אף בספק א' ורוצים לידון בדבר החדש ולהחמיר אצל האשכנזים אף בכמה ספיקות ומן הראוי היה שבעסק כזה אשר הוא נוגע לאשכנזים היה להם למשוך את ידם מזה ולשאול לחכמי האשכנזים אשר הם בקיאים במנהגיהם ופסקיהם ומי לנו גדול מה"ה הר"ן בתשו' שנשאלה לפניו בענין הנוגע לחרם דרגמ"ה וכ' שם [בסי' מ"ח] דבר זה היה ראוי לשאול לחכמי הצרפתים ואחריו קם ה"ה הרשד"ם בתשו' וכתב כן וביותר שאנחנו בני האשכנזים גרירן אחר הכרעת בעל המפה בהכרעותיו ובפרט בנ"ד שהרב בעל המפה מביא סוף סי' קנ"ה המעשה שעשה ה"ה מהר"ר יעקב פולק נגד גזירת ה"ה הר"י מינץ וסיעתו בימיו והכריע בעל המפה כוותי' ואחריו קם ה"ה בדורינו בעל בית חדש ופסק ג"כ כדעת מהרי"ף הנ"ל וסיעתו וכהכרעת בעל המפה ועיין בתשו' ה"ה בעל מ"ב סי' כ"ט דף מ"ד ע''ג שכתב מ"ש הרב מהרמא"י (בעל המפה) כו' דבדיעבד סגי בחותם א' עליה סמכינן דבתראה הוא ובכל מקום אנו הולכין אחר דבריו כו' ע"ש ושם בנדון דמ"ב פוסק כוותיה לקול' וה"ה בנ"ד לפסוק כהכרעת בעל המפה אף לקול'. וכ"כ ה"ה בעל שני לוחות הברית בספרו דף ע"ד ע"ב דאנו בני האשכנזים גרירן אחר בעל המפה וא"כ לפ"ז אין אנו צריכים לחוש כלל לגזירת מהר"י מינץ מאחר שהכריעו האחרונים מחכמי האשכנזים דלא כוותי' ובפרט הרב בעל המפה ז"ל. ואם נאמר שיש לחוש דק"ק בודון קבלו עליהם גזירת מהר"י מינץ וסיעתו שלא למאן מאחר שרוב הנשים נישאות קטנות וגם היתומות ביניהם ג"כ נישאות קטנות ומעולם לא נשמע בק"ק בודון שתצא אשה מבעלה במיאון בלא גט וא"כ נאמר בודאי שקיבלו עליהם גזירת רבני אשכנזי' אשר גזרו והחרימו שלא למאן וא"כ ה"ה בנ"ד. הנה לזה צריכין אנו להביא גמ' דזבחים פי"ב במשנה כל הקדשים שאירע עור יוצא לבית השריפה וחכ"א אין לא ראינו ראיה כו' ופירש"י אין ראינו ראיה שמא לא אירע בימיו או שמא אירע ושרפוה והוא לא ראה וא"כ מוכח מדברי חכמים דאין לא ראינו ראיה ואף דלפי פירש"י טעמים הא' שמא לא אירע בימיו כו' בודאי לפי טעם זה א"ש גם דאין לא ראינו ראיה אף שלא נשמע פה ק"ק בודון שתצא אשה במיאון ג"כ שמא לא אירע בימיו כי זה מילת' דלא שכיחא כלל וכמ"ש בגמ' הרחק מהמיאונין אבל הטעם השני דשמא אירע ושרפוה והוא לא ראה זה הטעם אינו שייך בנ"ד דבשלמ' התם ששרפוה העור אין לו קול כ"כ ומשא"כ בנ' שתצא אשה במיאון בלא גט יש לו קול ואם איתא שאירע שתצא אשה במיאון בודאי היו יודעים מזה שיש לו קול לדבר הזה ומאחר שלא נשמע הדבר הזה פה בודאי י"ל שקיבלו עליהם גזירת רבני האשכנזים. ומצאתי ראיתי סיוע לדברים האלה מתשו' ה"ה מהריק"ו שו' קע"א וז"ל ואשר כתב שלא ראינו ולא שמענו אינו ראיה הדבר פשוט דדוק' כשיש ב' כיתי עדים המכחישי' זא"ז א' אומרת ראינו שנתקדש' וא' אומרת לא ראינו אבל הכא שאין כי הכא שאין אדם יודע שנהגו הראשונים להחמיר באלו הסבלונות פשיט ופשיט' דמהני אותם שאומרים ומעידים שלא ראו ושמעו שום פוצה פה ומצפצף כו' ומביא ראיה מגמר' דעירובין דף מ"א גבי הא דאין גוזרי' תענית על הצבור כו' לאחר פטירתו של ר"ג בקש ר"י לבטל דבריו ועמד ר"י בן נורי