שער אפרים קמד

שמא נשרו אלא שיש להתישב בזה לפי שי"ל בזה שני ספיקות ספק הגיע' לכלל שנותיה ס' לא הגיעה ואת"ל הגיעה ס' הביאה סימנים ונשרו ס' לא הביאה וכל ס"ס אפי' בשל תורה לקולא ואפ"ה איני רואה בזה להקל כי יש עוד להתישב בדבר עכ"ל וא"כ מוכח מדברי הרשב"א הנ"ל שהחמיר אף בס"ס גבי ספק קטנה וה"ה בנ"ד נאמר שיש להחמיר אף בס"ס. אמנם באמת דברי הרשב"א בעצמם צריכים ישוב וכמו שהאריכו בדבריו האחרוני' בפסקיהם הרבנים הגדולים מהרר"ב אשכנזי כתב שחלקו עליו חכמי פרובינציי' ושאר גדולים והרב מהרי"ט בתשו' סי' מ"א ונ"א רוצה ליתן טעם לשבח וגם האחרון שבאחרונים ה"ה בעל פני משה ח"א סי' י"ז הביא ג"כ דברי הרשב"א הנז' והוקשה לו ג"כ מה עלתה על דעתו להחמיר בס"ס וע"ש אבל כל הטעמים אשר כתבו על דברי הרשב"א אינו שייך בנ"ד אם הטעם של הרשב"א שחשש להחמיר אפי' בס"ס וכמ"ש בהמרדכי פרק החולץ בשם רבינו ברוך דיש מחמירים אפי' בס"ס כו' היינו דוק' בס"ס דאוריית' אבל בס"ס דרבנן כמו בנ"ד שלא בעל אחר הזמן גם הרשב"א מודה בזה ובנדון דהרשב"א הוי ס"ס דאוריית' לפי שנסתפקו במספר שנותיה וי"ל שהיתה גדולה או י"ל דאף הרשב"א לא החמיר כי אם בנדון שלו שנסתפקו במספר שנותיה דאת"ל שהגיע' לכלל שנים אין לומר עוד ספק אחר דה"ל כודאי הביא' משום חזקה דרבא דקטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים כו' ודוק' כשהגיע' לכלל שנותיה ומשא"כ כשלא הגיע' לכלל שנותיה דאין כאן חזקה דרבא אין להחמיר ועיין בזה בדברי הגאונים מהראנ"ח סי' כ"ו ובמהרי"ט סי' מ"א. וראיתי בה"ה מהרי"ט סי' מ"א הנז' שכתב על הא דהרשב"א הנז' וז"ל ויש ללמוד כן בבירור מדברי הרי"ף בפ' ב"ש כשבא להוכיח בההיא דרבא הלכת' היא דמשבאה לכלל שנים אינה צריכה בדיקה הוקשה לו ההיא דאמר שמואל בודקין למאונין היכי משכחת לה אי קודם זמן ותוך זמן שומא נינהו ואי לאחר זמן כו' האיכ' חזקה דרבא כו' ומקשה הרב מהרי"ט דלוקי דאיירי בנסתפקו במספר שנותיה ואז בדקינן לה ולא חיישי' שמא נשרו משום דליכא חזקה דרבא אלא ודאי דאף בנסתפקו במספר שנותיה חוששין וכמ"ש הרשב"א ע"כ תורף דבריו ולענ"ד דאין מדברי הרי"ף שום הוכחה לדברי הרשב"א דאיכ' למימר הא דלא מוקי הרי"ף דאיירי בנסתפקו במספר שנותיה דא"כ קשה הא דאמרי' בסוגי' דתלמוד' אח"כ ולמיאונין לאפוקי מדר' יהוד' דאמר עד שירבה השחור על הלבן כו' לימא למיאונין לאשמעינן דדוק' בנסתפקו במספר שנותיה לא בדקינן דסמכינן אחזקה דרבא ולאפוקי ממאן דדחי חזקה דרב' אלא ודאי דלא איירי שמואל בנסתפקו במספר שנותיה ולכן קאמר למיאונין לאפוקי מדרב יהוד' ולכן הוקשה להרי"ף האיך מצינן דבדקינן הלא הלכת' כוותיה דרב' וע"ז משני הרי"ף כו' דאיירי בשלא בעל כו' וא"כ אין שום סיוע מדברי הרי"ף להרשב"א כלל. וראיתי מ"ש ה"ה בדורו בעל פני משה נר"ו בתשו' ח"א סי' י"ז ג"כ על דברי הרשב"א הנז' וז"ל ולענ"ד ראיתי דאפשר ליחס סברת הרשב"א להרי"ף דבשיטתיה קאי להחמיר בספק שנים אף במונח שנבדקה כו' וע"ש והיינו הקושי' שהקש' ה"ה מהרי"ט על הרי"ף מהא דהרשב"א הנ"ל הנה הרב מהרי"ט כתב שיש ללמוד כן בבירור מדברי הרי"ף אבל הרב בעל פ"מ נר"ו כתב בלשון דאפשר ליחס סברת הרשב"א להרי"ף לפי שבודאי ראה איזה דחיי' לקושי' הנז' ולכן כתב בלשון אפשר ואפשר שראה הדחיי' שכתבתי לעיל עוד ראיתי שם בסי' י"ח מ"ש בשם ה"ה מר שמואל גאון שרצה לדחות הוכחות בעל פ"מ מדברי הרי"ף וכתב מר שמואל גאון וז"ל וה' היודע דכשראיתי דבריו עלה על דעתי כו' לישב כו' משום דכולהו בחדא מחתא מחתינהו הא דבודקין לגיטין כו' ע"ש ואני הפעוט הנלע"ד כתבתי בישוב הקושי' הנז'. עוד ראיתי שם בסי' י"ז שמסיים שם בהיתר האשה במיאון אף שנפלו כמה ספיקות במיאון הנ"ל והיתה גדולה בשנים כעת וכמבואר שם באריכות בסוף התשוב' והתיר אותה מכח ס"ס ואחריו הסכים עמו מר שמואל גאון וא"כ ה"ה בנ"ד שיש להתיר האשה הנצבת עמנו בזה מכח כמה ספיקות שיש בנ"ד וכמו שאבאר עוד בעזה"י בזה. ומה שיש עוד לפקפק בעדות הנז' ולומר שאין מצטרפין עדות של הקהל שמעידים מה ששמע משלוחם ונדמה זה למ"ש בגמ' דכתובות פ"ב אמר שמואל עד ודיין מצטרפין אמר רמי ב"ח כמה מעליא הא שמעתת' אמר רבא מאי מעליות' היא מאי דאסהיד סהדא לא אסהיד דיינא כו' ופסקו הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקי' כרב' דעד ודיין אין מצטרפים כו' ורבו הפירושים ועיין בטח"מ סי' מ"ו סעיף י"ז וראיתי בטח"מ סי' ל' סי"ג שכתב וז"ל אבל דיין שהעידו שנים לפניו אינו יכול להצטרף עם א' מהעדים לדון כו' וכתב שם ה"ה הב"י דזהו נלמד מהא דפ"ב דכתובות דעד ודיין לא מצטרפי משום דמאי דמסהיד סהד' לא מסהיד דיינא כו' ע"ש וא"כ לפ"ז בנ"ד אינם יכולים לצרף עידי הקהל בשם שלוחם עם העד הח' הש' ר' יעקב שראה המעשה מטעם הנ"ל משום דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי כו' וראיתי בלבוש בסי' זה שכ' דאין מצטרפין לדון הן עצמן וא"כ משמע מדבריו אבל לענין עדות מצטרפי כו' וא"כ ה"ה בנ"ד אמנם ראיתי במאירת עינים שחולק עליו ופי' וז"ל בס"ק ל"ז אבל דיין כו' פי' כשהדיין היה במותב תלתא כו' וקיבלו כדת עדות של השני עדים והלכו להם שני הדיינים אינו יכול הדיין הנשאר להצטרף עם א' מהעדים להעיד בפני ב"ד כו' משום דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי כו' וא"כ לפ"ז אין להצטרף עדות של הח' ר' יעקב עם העדות של הקהל שהעיד מפי שלוחם. אמנם כד מעיינת דגם ז"א ספק כלל דודאי אם היינו צריכים לעדות כמו בשאר עדות דעלמ' אז לא היו מצטרפין העדות כלל אכן בנ"ד שכתבנו לעיל גבי כלתיה דאבדן שהמיאון היה אפילו בפני נשים כשר וגם אפי' בפני א' לדעת רש"י ותוס' ושאר פוסקים ואפי' עד מפי עד מהני ועד א' נמי מהני דהא ק' נשי כע"א דמיין כו' וכמ"ש גם ה"ה בדורו כמהר"ר משה בנבנשת נר"ו בעל פ"מ בתשוב' ח"א סי' י"ז דף מ"ב ע"ד וכ"כ בתשו' הרשד"ם חלק א"ה סי' כ"ז וז"ל אין מדקדקין באלו העדים כמו בשאר עדיות כו' דהיינו לענין קבלת עדות שלא בפניו ולשאר דברים ע"ש וכ"כ ה"ה מהר"ב אשכנזי שאפי' שנים שקיבלו עדי המיאון די דא"צ ב"ד לקבלת העדות וא"כ בנ"ד לא שייך לומר מאי דאסהיד סהדי לא אסהיד דייני דאין אנו צריכים שום ב"ד ואנו מקילין בעדות זו יותר מבכל העדות ואפילו בפני נשים ואפי' עד מפי עד רק צריכין לעדות שמיאנה ואין לך עדות גדול מזה ואף שבעלמ' אין מצטרפין מודים הכא דמצטרפי' פשיט' לדעת הרב בעל הלבוש דאיירי בלדון לפניהם הוא דאין מצטרפים ולעדות מצטרפים ומכ"ש בנ"ד דמצטרפים ואפילו לדעת הסמ"ע שפי' פירוש אחר ולפי פירושו אין מצטרפים עדות עד ודיין כו' מודה דבנ"ד שמצטרפים שהרי בלאו הכי אנו מקילין בעדות זו הואיל וקידושין אינן אלא דרבנן וכמש''ל וזולת זה כמ"ש לעיל שמכמה שנים הריבה צועקת ככרוכיא ועשתה מורשה שתגבה עדותיה שמיאנה וכמה פעמים ביטלה התפלות בב"ה כידוע לכל בני הק"ק ואינה יכולה להשיג קבלת העדות עד אחר זמן רב וטירחא גדול לאחר ביטול כמה תפילות. ועדיין חל עלינו חובת ביאור אם המיאון הזה מיאון מחמת עדות השנים וסימנים הנה בעדות השנים נלע"ד דאין כאן שום ספק שהיתה קטנה בשנים בשעת המיאון הן לפי מה שהעיד ר' אברהם בפי' בראש חדש כסלו תל"א לפ"ק היתה הריבה האנוש אשת ר' יעקב הנז' בת עשר שנים דהיינו שנשלמו לה עשר שנים וזמן הנישואי' שנישאת לר' יעקב הנז' היה בחודש שבט תל"א לפ"ק וא"כ לפי עדות זו היתה בשעת המיאון בת י"א שנים פחות ערך חדש לפי מה שהעיד הח' הש' ר' יעקב הנ"ל שהמיאון היה בחודש חשון תל"ב וא"כ עדיין לא שלמו לה י"א שנים עד חודש כסלו וגם העד השני ר' שמעון כהן העיד מה שהעיד לפניהם השמש שלוחם היה בחודש חשון תל"ב לפ"ק וא"כ שני העדים מכווני' ומעידי' ומגידים שמעשה המיאון הי' בחודש חשון תל"ב ולפי מה שהעיד ר' אברהם בר עזריאל שנשלמו לה עשר שנים בחודש כסלו א"כ בחודש חשון תל"ב לפ"ק עדיין לא נגמרה לה שנת י"א א"כ היתה קטנה ממש והן לפי העד השני ר' ידידיא בר יוסף שבחודש כסלו תל"ד לפ"ק שלמו לה שנת י"ג לפ"ק וא"כ כשנחשוב למפרע מחודש כסלו תל"ד עד חודש כסלו תל"ב לפ"ק שלמו לה שנת י"א ובחודש חשון שהי' מעשה מיאון עדיין לא שלמו לה שנת י"א. ואף שלפי הנראה נקרא עדות מוכחשת שר' אברהם העיד שבר"ח כסלו תל"א שלמו לה שנת עשר ור' ידידי' העיד סתם שבחודש כסלו שלמו כו' ולא אמר בר"ח וא"כ הוי עדות מוכחשת, ואף שאמרי' בגמ' דסנהדרין ופסחים שזה אומר בב' בחודש וז"א בג' בחודש אמרי' שאין זה עדות מוכחשת שטעו בעיבור' דירחא היינו דוק' ביום א' לאפוקי כאן בנ"ד שזה אומר בר''ח כסלו וז"א בחודש כסלו וא"כ שמא כ"ט בחודש כסלו הוא דאית' בגמ' דכתובות פ' מי שהיה הנהו תרי שטרי דאתי לקמי' דרב יוסף חד הוי כתיב בחמש בניסן וחד הוי כתוב בניסן סתמא אוקמיה רב יוסף ההוא דחמשי בניסן בנכסים א"ל אידך ואנא אפסיד א"ל את כו' אימא בר כ"ט בניסן כו' וא"כ ה"ה בנ"ד ועוד די"ל בין ר"ח לשאר ימי החודש לא טעו אינשי וא"כ אותו העד שאומר בחודש כסלו סתמא אם אית' דהוי בר"ח הל"ל בר"ח דלא טעו אינשי בין ר"ח לשאר ימי החודש. אמנם ז"א דכד מעיינת שם בגמ' דמסיים וז"ל א"ל נכתוב לי מר טירפא מאייר ואילך א"ל יכלי למימר את בר חד בניסן סתם י"ל דהוא בחד בניסן והיינו בר"ח ניסן וכן פסקו הפוסקי' ועיי' בהרי"ף והרא"ש והטור סי' מ"ג ואם אית' דלא טעו אינשי בין ר"ח לשאר ימי החודש וא"כ כשירצה לומר ר"ח אינו בחודש סתמ' ואיך א"ר יוסף יכלי למימר את בר חד בניסן כו' דא"כ הו"ל בר"ח ניסן אלא דקרי אינשי בר"ח ימי החודש סתמא ובר מן דין כבר כתבנו לעיל בשם הר"ן ושאר פוסקים דכל מה שאנו יכולין לתרץ דברי העדים שלא יהיו מוכחשים אנו מחוייבים לתרץ דבריהם. וגם אין לפקפק בעדות הנ"ל מאחר שאינן זוכרי' ימי לידת הריבה האנוש הנז' רק מכח אחותו ובתו שהעד ר' אברהם מעיד על שנת בתו ומזה זוכר שנות הריבה הנז' וגם העד ר' ידידיא מעיד על שנות אחותו ומזה זוכר שנות הריב' הנז' אבל אין זה חסרון בעדות הנז' שהרי מבואר בתשו' מהריב"ל ח"ד דף י"ז שהכשיר העדות שהעיד על הקטנה מכח שנולד בתו באותו שנה שנולדה הקטנה אשר מיאנה כו' ע"ש וכד מעיינת שם שבמכ"ש שיש להכשיר העדות בנ"ד בלי שום ספק כלל. איברא שיש לדקדק ולפקפק בנ"ד מאחר שהאשה הנז' לא נבדקה בשעה מיאונה או סמוך למיאונה וא"כ י"ל שמא הביאה סימניה והיתה גדולה בשעת מיאונה ואינה יכולה למאן. הנה כד מעיינת בסוגי' הגמר' ובפוסקים תמצא שאין שום חשש לספק זה שהרי מבואר בגמ' דנידה פ' יוצא דופן דמסיק שם בסוגי' אמר רבא קטנה כל שתים עשרה שנה ממאנ' והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת הא גופה קשי' כו' והאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימני' כו' ומסיק אמר רב דימי הלכתא חוששין שמא נשרו וה"מ היכא דקדשה בתוך זמן ובעל לאחר זמן דאיכא ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא ועיין בפ' בא סימן במחלוקת ר"י ור"ש אי תוך הפרק כלפני הפרק או כלאחר הפרק ופסקו כל גדולי הפוסקים דתוך הזמן כלפני הזמן דהיינו שאין ב' שערות סי' גדלות אא"כ באו משנת י"ב ואילך אבל קודם לכן השערות הם שומא ועיין בזה בהרי"ף פ' ב"ש והרא"ש והטור סי' קנ"ה וכן הרמב"ם בפ"ב מהל' אישות ואף שיש בזה מחלוקת בין הפוסקים אם ממאנת לאחר י"ב שנה אם לאו ועיין בטור סי' הנ"ל במ"ש בשם התרומה. אמנם לפי דעת כל הפוסקים דתוך זמן כלפני זמן דאף אם היה לה שערות הם שומא בעלמא ומכ"ש כשלא נבדקה דדוק' בהגיעה לכלל שנים אמר רבא דקטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה