שער אפרים קמג

באיסור ערוה החמורה אמרי' שתיקה כהודאה דמיא דאמרינן בגמ' דקידושין פ"ב אמר רב ש"מ ממתניתין אשה נעשית שליח לחברתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה ועי"ש בהרא"ש מ"ש וז"ל ואין זה חידוש כו' עד ור"י פי' דאשמועינן אפי' כשקיבלה סתם כו' עד אלא ה"פ כשקיבלה סתם הכי אמר' לה קבלי בשביל כולנו והיא לא אמרה אקבל גם בשבילך ושתקה וקיבל' סתם וקמ"ל דכיון שקיבלה סתם ולא אמרה בפי' איני רוצה שליחתכם מסתמ' בשביל כולן קיבלה כו' ע"ש וכן פסק בטא"ה סימן ל"ז וא"כ לפ"ז אף אם נתקדשה אח"כ לאחר אינה צריכ' גט שני אף שקידושין הראשונים ע"י האשה אינן קידושין רק מאחר ששתקה ולא אמרה איני רוצה לעשות שלוחכם ואמרי' מחמת השתיקה הוי קידושין גמורי' ועיין בסוגי' פ' האומר גבי ע"מ שירצה אבא ועיין בתשוב' ה"ה מרן מהריק"א מ"ש בסוגי' וגם בא"ה סי' ל"ח וז"ל א"ל ע"מ שירצה אבא ר"ל ע"מ שישתוק אבא כשישמע לפיכך אם שמע ושתק חלו הקידושין מיד כו' ע"ש וזהו דעת הרא"ש והטור ואף ששאר פוסקים חולקים על זה כמבואר בהרי"ף ורמב"ם ועיין ב"י מ"מ נשמע מזה דאף באיסור ערוה מצינו דשתיקה כהודאה דמיא וע"כ לא פליגי אלא במשמעות הלשון כו' ע"ש. וא"כ בנ"ד אף שלפי קצת מן הקהל שהעידו שחמותו אם הריבה אמרה שהיא לא גירשה אותו מביתו רק בתה ובפניה היתה זאת הוי שתיקת' כהודאה דמיא וכמי שאמרה הן ואף שיש לפקפק קצת בזה מ"מ הואיל בנ"ד דאין כאן קידושי דאוריית' וכמו שנבאר רק קידושי דרבנן הואיל ולא נבעלה אחר שנת גדלות ויש להקל בנ"ד אבל זולת זה יש להקל בזה דלא מקרי הכחשה בעדות וכמו שכתבנו לעיל בשם הר"ן ושאר פוסקים. ומה שיש עוד לפקפק בעדות הנז' דיש צד ופתח להחמיר בנ"ד ונאמר דהוי עדות מיוחדת שלא היו ביחד אלו השני עדים וכמ"ש לעיל בשם הר"ן דאף דגבי ממון קי"ל דמצטרפי' לגבי אישות דשייך בדיני נפשות אין מצטרפין כו'. אמנם כד מעיינת בדברי המרדכי פ"ב דיבמות תמצא שדברי הר"ן במחלוקת שנויה שהרי כתב המרדכי שם גבי עידי כיעור אף שלא ראו בבת א' ואפי' בזה אחר זה כמאן דאתו בבת אחת דמי וכן מוכח בגמ' דהשולח דאמרי' שם גבי בעל שאמר לע"א לחתום גט לאשתו ואח"כ אמר לעד השני דלריב"ק מצטרפין וא"כ גט ג"כ דומה לד"נ ואפ"ה מצטרפין. וראיתי לה"ה ב"י שהביא בטח"מ סי' ל' בספרו הארוך המרדכי הנ"ל וגם הא דהר"ן הנז' ושקיל וטרי בדברי הפוסקים הנ"ל והעלה לפסק הלכה וז"ל ולענין נדון שלפנינו נ"ל כיון דהירושלמי מספק' ליה ובתלמוד' דידן משמע דס"ל דאינו ד"נ ממש אע"ג דנ"מ לד"נ מצטרפים והכי נקטינן. הנה במ"ש הב"י בשם הירושלמי דמספקא ליה א"כ לפ"ז קשה למה פסק המרדכי גבי עידי כיעור דמצטרפין ומביא מירושלמי הנ"ל ראיה אף דבירוש' מספק' ליה כמ"ש הב"י באמת ראיתי במרדכי דפוס ויניציאה בדף תנ"ה ע"ד שכתב המרדכי וז"ל ואף אין עידי כיעור כו' וכן משמע בירושלמי פ"ק דסוטה נסתר' בע"א בשחרית ובע"א בין הערבים זה היה מעשה ושאל ר"א בן תדאי לחכמים אם זהו יחוד ואמרו אין מקבלין העדים אא"כ ראו כא' ריבק"א אפי' בראו זה אחר זה אלמא דריב"ק נמי אומר בכה"ג איכא עדות ומצטרפין וקי"ל כוותי' עכ"ל ע''ש וא"כ לפ"ז אין כאן ספק בירושלמי ובאמת צריכין אנו לומר שהב"י נוסחא אחרת היה לו בירושלמי הנ"ל. וראיתי בתשו' מוהרא"ש סי' י"ז במה שחלק פה על הב"י וגם על דברי המרדכי ובאמת לפי מה שהבאתי לעיל דברי המרדכי נכונים הם וע"ש וא"כ לפ"ז לפי מה שהכריע ה"ה הב"י דלענין אישות אף שיבא לידי ד"נ לד"מ מדמינן וא"כ ה"ה בנ"ד לענין עידי המיאון אף שלא היו שנים יחד מצטרפין והוי מיאונה מיאון. ואף לפי הפוסקים דהואיל ואתי לידי ד"נ לד"נ מדמינן ליה ואינן מצטרפי' ועיי' בתשו' מהרא"ש הנ"ל וגם בבעל המפה סי' י"ב מ"מ בנ"ד כ"ע מודים דלד"מ מדמינן ולא לד"נ דהלא זהו פשוט בעיני כל כשנתקדש' היתה קטנה רק שאנו דנין על זמן מיאונה אף שהיתה קטנה בשעת המיאון מ"מ אנו דנין אם המיאון מיאון ובשעת מיאונה היתה קטנה לא הגיעה עדיין לכלל שנותיה דהיינו לי"א שנה וכמו שנבאר אח"כ שעדות של הח' ר' יעקב ועדות ר' שמעון הכהן מעידים שמעשה המיאון היה בחודש חשון תל"ב לפ"ק ושני עדים ר' אברהם ור' ידידיא מעידים שבחודש כסלו תל"ב לפ"ק הריבה מרת האנוש היתה תחלת שנת י"ב שנה שלה וא"כ בשעת המיאון לא כלו עדיין שנת י"א שלה ומאז ועד עתה לא נבעלה שגירשה את בעלה מביתה וא"כ אף שעתה היא גדולה בשנים ובסימני' מ"מ קידושי' אינן אלא מדרבנן ואינה צריכה גט רק מדרבנן וכמבואר בגמ' דיוצא דופן וכמבואר בטא"ה סי' קל"ה וא"כ באשר שגם עתה קידושיה אינן אלא דרבנן וא"כ כ"ע מודים דנ"ד לד"מ מדמינן ולא לד"נ הואיל ולא שייך כאן ד"נ שאין כאן איסור א"א דאוריית' רק ספק קידושין דרבנן. ואע"ג שיש מגדולי הפוסקים שסוברים דקטנה שלא מיאנה והגדילה אף שלא נבעלה גדלי קידושי' בהדה וצריכה גט מדאוריית' וכמבואר במהריק"ו שו' ל"א מ"מ לענין זה מודים כעין נ"ד שבשעת קידושיה היתה קטנה וגם בשעת המיאון היתה קטנה רק בעבור שהיתה עדות מיוחדת נאמר לדמות לד"נ ולא יועיל עדותיה אז הכל מודים שלד"מ מדמינן, וג"כ מקרי ספק ספיק' ספק אם קי"ל כהרא"ש והטור ושאר פוסקים דקטנה שנתקדשה והגדילה ולא נבעלה אחר י"ב דאינה צריכה גט אלא מדרבנן ומועיל עדות מיוחד' דלא מקרי ד"נ או נאמ' דהלכה כהרי"ף ושאר פוסקי' המבוארי' בה"ה מוהריק"ו הנז' דאף שלא נבעלה אחר י"ב גדלי קידושי' בהדה מדאוריי' ומקרי ד"נ ואף אם נאמר דקידושי' גדלי בהדה מדאוריית' מ"מ שמא קי"ל מהמרדכי בפ"ב דיבמות ושאר פוסקים הנז' שהבאתי בשם ה"ה הב"י וז"ל ודיני גיטין וקידושין אף דדומין לד"נ מ"מ מצטרפין בעדות מיוחדת וזה מקרי ס"ס המתהפך חדא דשמא הלכה כהמרדכי ושאר פוסקי' דדיני גיטי' וקידושין אף דדמיא לד"נ מ"מ מצטרפים בעדות מיוחדת ואף אם נאמר דאין הלכה כהמרדכי ושאר פוסקי' הנז' מ"מ שמא קי"ל כהרא"ש והטור דקטנה שלא נבעלה אחר י"ב ונתקדשה בעודה קטנה דלא גדלי קדושיה בהדה רק מדרבנן וכמו שמסיים מהריק"ו בשו' הנ"ל בסוף התשו' וא"כ לא מדמינן לד"נ רק לד"מ וכשר עדות מיוחדת כו' וגם מבואר ברוב הפוסקי' רובא דמנכר במשפטי שמואל סי' ע"ב שהסכים לפסק של הב"י דכד"מ דמו וכמו כן ה"ה מהר"ם מפדוואה סי' ל"ז וכן בה"ה מהרש"ך ח"א סי' כ"ג גבי מיאון שג"כ מסתפק במ"ש הב"י ומביא דברי המרדכי הנז' ופסק כמותו וגם בתשו' משאת בנימין סי' נ"א. וראיתי בתשו' ה"ה בעל מ"ב סי' נ"א דף צ"ב שכתב וז"ל ומה שיש לפקפק בזה כו' דהיינו עדות מיוחדת כו' דלאו כלום לד"נ וכבר כתב הרב ב''י בטח"מ סי' ל' גבי ע"א שראה ב' שערות בימין וע"א ראה ב' שערות בשמאל דעדות כזה לאו כלום הוא לדיני גיטי' וקידושין דכד"נ דמו וכדברי הב"י נראה מהתוספת' שהביא הרי"ף פ' מי שאחזו כו' הנז' ראוה שנים שנתיחדה כו' הרי לך בהדי' דלענין יחוד הגרושה עדות מיוחדת לא מצטרף דכד"נ דמו כו' וכ"כ הר"ן כו' עכ"ל הרב מ"ב הנ"ל ואח"כ הרבה להשיב הרב בעל מ"ב על ה"ה הב"י מהא דאמרי' בגמ' סוף יבמות פלוגת' דר"ט ור"ע אם עידי נשים בעינן דרישה וחקירה והלכה כר"ע דלא בעינן דריש' וחקירה כו' משמע דכד"מ דמו עידי נשים ובאמת אין זה קושי' כלל וכמ"ש הוא בעצמו דיש לחלק בין היתר לאיסור אף שמדאוריית' בעי דרישה וחקירה מ"מ משום עגונה הקילו ועיי' בתשו' מהר"מאי סי' י"ב דף כ"ו שכתב היפך זה דאף דלענין עדות מיוחדת לא מדמינן לד"נ רק לד"מ משא"כ לענין דרישה וחקירה כו' דמדמינן לד"נ ע"ש בהג"ה וגם מה שמביא לפני זה בדף כ"ה ע"ד ראיה מתשו' הרא"ש שכתב בכלל מ"ו סי' א' דשלא כהוגן עשו כו' עד והיה ראוי שעדות זה תתקבל כו' בדרישה וחקירה כו' ע"ש ומזה עיקר ראיתו דדיני אשה מדמינן לד"נ כו' ובאמת הרא"ש פוסק דהלכה כר"ע בסוף יבמות דעדי נשים א"צ דריש' וחקירה אלא צריך לחלק כנז'. ומה שהקשה במ"ב עוד וז"ל ועוד דלענין עדות מיוחדת קי"ל דלא מצטרפי כו' משמע בהדיא דוק' בד"נ אבל בעלמ' עדות מעלי' הוא ומצטרפי ואפי' לענין גיטין וקדושי' כו' ע"ש. הנה נפלאה בעיני מאוד על הרב בעל מ"ב הנ"ל דאישתמיטתיה מ"ש ה"ה הב"י בספרו הארוך סי' ל' בח"מ בסעיף ז' במה דשקיל וטרי בהרי"ף פ' מי שאחזו ראוה שנים שנתיחדה כו' א' בשחרית וא' בין הערבים כו'. וכמ"ש הר"ן שם ואח"כ מביא הב"י דברי המרדכי פ"ב דיבמות דלכאורה משמע שחולק על הרי"ף והב"י מישב אותם דעידי הקידושין דהיינו בראוה שנתיחד' הטעם משום דלא ראו האיש והאשה אלא ע"א לא נתכוין לשם קידושין אלא לשם זנות כו' (וזהו דלא כהר"ן הנ"ל) ואח"כ מסיק הב"י וז"ל ולענין נדון שלפנינו נ"ל דכל דאינו ד"נ ממש אע"ג דנ"מ לד"נ מצטרפי' כו' והכי נקטינן עכ"ל הב"י ז"ל והרב בעל מ"ב ראה מ"ש הב"י בסוף הסי' גבי ראה שתי שערות בימין וא' ראה ב' שערות בשמאל כו' מ"ש הב"י דעדות כזה לאו כלום לדיני גיטין וקדושי' ועל זה בנה יסודו והרבה להשיב על ואלמלא ראה הרב בעל מ"ב מ"ש הב"י מתחלה לא פירכם ובזה מתורץ מ"ש בעל מ"ב וז"ל ועוד תימא על הרב ב"י דאישתמיטתי' שהביא בטא"ה סי' י"א כו' גבי עידי כיעור כו' והחושד בכשירים נלקה בעצמו בזה כי אדרב' הב"י מביא דברי המרדכי בעידי כיעור הנ"ל ושקיל וטרי עליו ואישתמיטתי' להרב בעל מ"ב כל הנז'. וגם במ"ש אח"כ וז"ל והשתא מאחר שהוכחנו יפה דעדות מיוחדת כשרה בגיטין וקידושי' נשאר עלינו חוב לתרץ ולבאר מ''ש הרי"ף פ' מי שאחזו הנ"ל ודברי הר"ן כו' הנה מ"ש בכל זה ג"כ גרם לו שראה דברי הב"י בסוף הסימן ולא ראה מ"ש בהיפוך הדף וזהו נפלאה על רב גדול כמותו בעל מ"ב שהי' אחד מגדולי חכמי אשכנזי' ובאמת מ"ש הב"י בסוף. הסי' גבי א' ראה ב' שערות כו' שמחלק בין ד"מ לדיני גיטין כו' ע"ש זהו סותר למ"ש הב"י בעצמו לפסק הלכה לפני זה דדיני גיטין וקידושין לד"מ דמו וכבר הקשה את זה הרב בעל ב"ח. אכן לא ראה הרב הב"ח ע"ש הב"י בבדק הבית שלו על מ"ש בסוף הסי' גבי ב' שערות כו' כתב לפי מ''ש למעלה דיני גיטין כד"מ דמו כו' ע"ש וא"כ מ"ש בתחלת הסי' הוא לפסק הלכה ומ"ש בסוף הסי' הוא רק תי' בעלמ' אבל האמת אינו כן ולכן הגיה ע"ז הוא בעצמו בספרו ב"ה הנ"ל וא"כ נשמע מזה דבנ"ד כ"ע מודים דמצטרפי' העדות ולא דמו לד"נ. ובאמת לכאורה נראה שא"צ כאן צירוף ושיהיו נאמני' אלו שהעידו מפי השמש שליח הקהל שהרי אמרי' בהגוזל בתרא אמר רבא שליח ב"ד נאמן כבי תרי ומנדין על פיו וא"כ כשנאמן כבי תרי לנדות פיו אעפ"י שכשמנדין עפ"י השליח ב"ד אז נאסר לכמה דברי' ואפי' לאחר מיתה אין קורעים וכו' כמבואר בטי"ד סי' של"ד ואפ"ה נאמן השליח כשנים וה"ה בנ"ד שלפי מ"ש לעיל שמן הדין המיאון די באחד וכמ"ש רש"י ותוס' ואפי' שיגרה אצל חנוני ומיאנה בפני החנוני לבד אין לך מיאון גדול מזה וכשמיאנה בפני השליח ב"ד מכ"ש שיהיה נאמן כשנים להעיד שמיאנה בפניו אמנם לא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה שהרי אמרי' שם דלא אמרן אלא לשמת' אבל לפתיח' לא מ"ט ממונ' קא שקיל מיניה וא"א ממונ' חמור מנידוי עצמו שהוא צערא דגופיה ואינו נאמן לאפקועי ממונ' ומכ''ש שאינו כשנים להעיד שמיאנה בפניו. ואף שיש קצת לדחות זה שאני ממון מנידוי ומיאון דנ"ד דומה לנידוי אבל זה צ"ע לעשות מעשה עפ"י זה וא"כ בנ"ד אף שלא נעשה מעשה ע"י שליח ב"ד לבד מ"מ כ"ע מודים בזה שע''י צירוף העדות של הח' הש' ר' יעקב הנ''ל שיועיל ויהיה מיאונה מיאון אף שלא ראו העדות כאחת ומטעמי' הנז' שלד"מ מדמינן או מכח ס"ס וכמ"ש לעיל ואף שהרשב"א כתב בסי' רי"ו על אשה שנסתפקו במספר שנותיה ונתקדשה ונבדקה ולא מצאו לה סימנים אפשר שגם בזו אנו חוששים