שער אפרים קמב

שלח רב למבדיקינה ראה ר' שמרדו בבעליה' אלא צ''ל שמרדו בבעליה' בינם לבין בעליהם ולא נודע למה ואח"כ בפני הנשים שאמרו להם חזו גברייכו והשיבו להם ניהוי גברייכו דידכו ואף שלא אמרו בפירוש אין אנו רוצים בבעלינו מ"מ מתשובתם אנו לומדים שעומדים במרדם מה שמרדו בינם לבין בעליהם מתחלה ואמר רבי אין לך מיאון גדול מזה וה"ה בנ"ד אף שלא אמרה אח"כ בפירוש אי אפשי בפלוני בעלי רק מתשובתה אנו לומדים זה שייך ג"כ לומר אין לך מיאון גדול מזה. ואע"פ שיש לדחות דבשלמ' בעובדא דר' אמרו בפירוש ניהוי גברייכו דידכו ולכן הוי מיאון ומשא"כ בנ"ד שהית' תשובת' גם הוא עשה לי כזאת ואין לך במשמע כל כך דליהוי מיאון אבל כד נדקדק בעובדא דר' תמצא שזהו ממש דומה לנ"ד דיש לדקדק במ"ש רבי אין לך מיאון גדול מזה מהי תיתי לומר שלא יהיה מיאון וגם למה הגדיל רבי הענין ואמר הלשון אין לך והל"ל כפשוטו דהוי מיאון אלא צ"ל שרבי היה מתירא שלא יאמרו דזה לא מקרי מיאון הואיל ולא אמרה בפי' א"א בפ' בעלי רק תשובה על הדיבור שא"ל הנשים ולא מקרי מיאון לכן הפליג והגדיל הענין ואמר שאין לך מיאון גדול מזה שהרי מתחלה מרדו בהם הנשים בבעליהם ואח"כ אמרו תשובה זו ניהוי גברייכו דידכו א"כ איגלאי מלתא שמה שמרדו בבעליהן מתחלה בינם לבין בעליהם הוי מחמת מיאון ומכ"ש בנ"ד כפי מה שסיפר לו אביו של הבעל דברי הריבה שאמרה בפירוש שאינה רוצה בו בפני הבעל וגירשה מביתו ואח"כ שאל אותה חמיה אביה של הבעל את עזי פנים וכי דרך האשה לגרש את בעלה והיא הודית לדבריו שגירשה אותו ואמרה הטעם הידוע שגם הוא אינו נוהג עמה כדרך כל הארץ ובודאי אין לך מיאון גדול מזה (ואין לדחות דבשלמא התם גבי כלתיה דאבדן שאמרו הנשים חזו גברייכו דקאתי והם השיבו ליהוי גברייכו דידכו והוי מיאון כאלו אמרו בפירוש שאינם חפיצים בבעליהם ומשא"כ בנ"ד שלא השיבה הריבה הנז' רק בלשון הזה שגם הוא עשה לי כזאת אמנם ז"א שגם גבי כלתיה דאבדן אף שהשיבו ניהוי גברייכו דידכו יש לומר ג"כ לא שאינה חפיצה בו רק שאנשים אשר באו ניהוי גם כן אנשים שלהם ולא שמאסו בהם שאינם חפצים בהם כי איש א' יכול לישא כמה נשים ומ"מ מפרשים המשמעות שמיאנה בהם ומכ"ש בנ"ד שגלוי וידוע לכל בני העיר שמאסה בו וכמה פעמים בטלו התפילות המורשה שלה שיגבוה העדות בב"ד עבור המיאון הנ"ל). וראיה לזה ממ"ש בגמ' דיבמות פ' ב"ש יתר על כן אר"י בר"י אפילו שיגרה אצל חנוני ואמרה א"א בפלוני בעלי כו' ופירש"י ואע"ג דאיכ' למימר משום דאטרחוה כו' ואפ"ה תלינן במיאון כו' ואע"ג דליכא אלא חנוני וכמו דהתם תלינן במיאון וא"כ ה"ה בנ"ד דמהדברים שדיבר חמיה אליה את עדי פנים וכי יש אשה שמגרשת את בעלה מביאה כמו שעשית וא"כ למה לא השיבה לו שמעולם לא גירשה אותו ולא מאסה בו ומתשובתה שהשיבה לו היא מודית שמאסה בו וכדבריו כן הוא שגירשה מביתו רק שאמרה טעם למה גירשה אותו והיינו הטעם הנ"ל ולא תלינן בטעם אחר רק במיאון וכמ"ש בגמ' דאע"ג דאיכא למימר משום דאטרחא מ"מ תולין במיאון ומכ"ש כאן שהטעם מפורסם מקדם שעלתה חלודה ביניהם והשנאה כבוש' מאחר שאינו נוהג עמה כדרך כל הארץ ואע"ג דיש לדחות דבגמ' גבי חנוני אמרה בפירוש בפני חנוני א"א בפלוני בעלי ומשא"כ בנ"ד בפני העד לא אמרה כלום שמאסה בו רק תשובה על דברי חמיה אמנם מתשו' זו אנו יודעים שהיה פשוט ביניהם המיאון וכמו שאומר העד בתחלת דבריו שאמר אליו אבי הבעל שמיאנ' בבנו בינו לבינה ועשתה מעשה שגירשה אותו ואין לך מיאון גדול מזה. ואף שהשאלה ששאל אותה חמיה וכי יש אשה מגרשת לבעלה לא היה בפני הבעל וגם תשובתה אליו לא היה בפני הבעל מ"מ הלא קי"ל כב"ה דממאנת בין בפניו ובין שלא בפניו ומכ"ש כאן דעיקר המיאון היה מתחלה בפניו ממש שגירשה אותו מביתה ואמר' שאינה רוצה בו וכמו שסיפר אבי הבעל להעד הח' ר' יעקב הנ"ל וע"ז היה תשובתה אליו ואין לך מיאון גדול מזה וכמו שהוכחתי מעובדא דכלתי' דאבדן שמתחלה מרדו בבעליהם בינם לבין עצמם ואח"כ מתוך תשובתם איגלו בהתייהו ואמר רבי אין לך מיאון גדול מזה וה''ה בנ''ד וא"כ לפי מ"ש לעיל בשם רש"י והתוס' ושאר פוסקים וגם הר"י מינץ בשם האז"ג בשם מהר"ש דהוי די בפני חד דהלכה כאותו הזוג דמכשירין בשנים לאו דוקא וה"ה בפני יחיד וא"כ בנ"ד הוי מיאון מעליא אף בפני עד א' הח' הש' ר' יעקב הנ"ל ואף שמסיימים התוס' שם בדבריהם אלא שצריך לעדות שמיאנה נראה דבנ"ד אין צריך לעדות אחר שמיאנה רק שהעד החכם מהר"ר יעקב מעיד כנז' ועד היום הוא מגורש ממנה והיא יושבת בירכתי ביתה וגם הוא יושב בדד בבית אביו מיום הנז' ואין לך עדות גדול מזה. ואף אם נאמר שצריך עוד לעדות אחר הלא כד נדקדק בעדות שהעידו הפרנסים בשם שלוחם ששלחו אל הריבה הנ"ל מספיק ג"כ להתיר את הריבה הנז' מכבלי העגונה במיאון הזאת. בראש העדות מה שהעיד ר' שמואל כהן ששלחו הקהל שלוחם אל האשה מרת פרומטלמה גירשה את חתנה מביתה והשיבה שהיא לא גירשה אותו מביתו ולבסוף שלחו כמה פעמים שלוחם עד שלבסוף השיבה הריבה מרת האנוש אשת ר' יעקב הנ"ל בעצמה שאינה רוצה לילך לבית אחר לא היום ולא למחר והיא אינה צריכה לבעלה לא היום ולא למחר שהבעל ר' יעקב הנ"ל אינו בן זוג שלה עכ"ל א"כ העדות הזה מספיק שתהא מיאונה מיאון שאמרה בפירוש בפני שליח הקהל שהיא אינה צריכה אותו לא היום כו' ושהוא אינו בן זוג שלה וא"כ אין לך מיאון גדול מזה וגם בעדות שהעיד ר' שמעון הכהן שהוא היה אחד מראשי הק"ק ובא אבי הבעל בקובלנא רבא שגירשו את בנו יעקב מביתו ובכן שלחו את השמש שילך לשם לביתו לשאול מאיזה טעם גירשו את בנו כו' ורצו לעשות שלום בניהם כו' עד לבסוף השיבה הנערה מרת האנוש אשת ר' יעקב שאינה רוצ' היום ולא למחר כו' א"כ שני העדות שמעידים שהגיד השמש בפני הקהל שמיאנה בפניו הריבה מרת האנוש אשת ר' יעקב הנ"ל ואין לך מיאון. גדול מזה ובצירוף העדות של הח' הש' מהור"ר יעקב הנז'. ומה שנסתפקנו בעדות של הראשים שקצתם אומרים שחמותו היינו אם הריבה השיבה להם ע"י השמש והריבה לא דיברה כלום וא"כ לפ"ז הו"ל עדות מוכחשת וז''ל עדותן מהכא ואוקי איתתא אחזקה שהיא בחזקת א"א ואף שקצתם אמרו ששמעו בפירוש שהריבה בעצמה השיבה תשובה הנז' שאינה רוצה בו וא"כ הו"ל אותם המעידים שלא שמעו התשובה הנז' שאמרה הריבה שום דבר רק אם הריבה השיבה התשובה הרי הוא כאלו אמרו לא ראינו ואינה ראיה וכמ"ש בכתובות פרק ב' שנים אומרים ראינו שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתקדשה ואפילו דיירי בחצר אחד אמרינן לא ראינו אינו ראיה ואם כן ה"ה בנ"ד ואין כאן עדות מוכחשת, אמנם מצדה לא תברה דמ"מ מקרי עדות מוכחשת שהרי איתא בהגמ"ר סוף סנהדרין תנן התם לא ראיתי אינו ראיה וכתב העיטור והיכא דאיכ' סהדי ואמרי הוינא תמן ודייקינן במילת' שפיר ולא חזינן קידושין וגרושין צ"ע אי אמרי' כה"ג לא ראיתי אינו ראיה ומסתבר' דלא תנן לא ראינו אינו ראיה אלא היכא דאיכ' למימר זה ראה וזה לא ראה כגון דדיירי בחצר א' וכה"ג לא הוי הכחשה אבל היכא דתרוייהו כהדדי נינהו כי אמר האחד לא ראיתי כאלו אמר לחבירו לא ראית וה"ל הכחשה דומי' למ"ש גבי עגלה ערופה: ע"א אומר ראיתי ההורג וע"א אומר לא ראיתי דהוי ליה הכחשה כו' עכ"ל.. ע"ש ועיי' בה''ה ב"י בספרו הארוך והקצר בח"מ סי' כ"ט וא"כ ה"ה בנ"ד שהיו יושבים הראשים והפרנסים יחד ובא אליהם השמש שלוחם ואמרה להם התשובה ע"י שלוחם על שליחותם זה אומר כך השיבה וזה אומר כך השיבה ה"ל הכחשה בעדותם הואיל והיו יושבים יחד באסיפה אחת וה"ל כאלו אמר לא ראית וה"ל הכחשה. באמת יש לישב את זה לכאורה דאינו דומה נ"ד להא דהגמ"ר בשם העיטור וגם בהא דעגלה ערופה איירי בא' אומר ראיתי את ההורג כו' או א' אומר ראיתי את הקידושין והגרושין דהיינו שראה המעשה שמסר לה כסף הקדושין או השטר כו' וא' אומר לא ראיתי והיו יחד והוי הכחשה דודאי לא טעו אינשי אם נעשה המעשה או לא נעשה לאפוקי בנ"ד דתלי' בשמיעה זה אומר כך שמעתי וזה אומר לא כך שמעתי וא"כ אין זה הכחשה דעבידי אינשי דטעי בשמיעה ואינו דומה שמיעה לראיה. אמנם ראיתי כתוב על שם גדולי הרבנים המופלגים הלא המה מהרשד"ם חלק א"ב סי' כ"ח וברש"ך ח"א סי' כ"ח ובמהר"ב אשכנזי סי' ז' דאין לחלק בין שמיעה לראיה ע"ש וא"כ חלילה לנו ליזיל בתר איפכא ולחלק מסברת לבינו מה שהוא נגד גדולי הפוסקים אף שהוא נראה סברא נכונה לחלק ביניהם. אכן נלע"ד הנכון דבנ"ד לא מקרי הכחשה בעדות דהלא גלוי וידוע מ"ש הר"ן בתשוב' סימן ל"ד וז"ל שם הלכך כל מה שאנו יכולין לכוין דברי העד שלא תהי' עדותו מוכחשת יש לנו לכוין שכשם שיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראים מכחישים זא"ז כדי שתהא עדותן מכוונת בכל מה דאפשר כדי שלא יהיה א' מהם רשע כו' עכ"ל ע"ש וא"כ מוכח משם שמוטל על כל ב''ד לכוין ולתרץ דברי שני עדים הנראים מוכחשים ומקור הדין הנז' מגמ' דפסחים וסנהדרין אמר א' בשני בחודש וא' אומר בג' עדותן קיימת שזה יודע בעבורו של חודש כו' וא"כ בנ"ד כל כי האי גוונא צריך אני לאודועי באתרא דלא ידעי דאף דקצתם מן הקהל לא הגידו כן אינו נקרא עדות מוכחשת כי שלחו אל חמותו של הבעל אם הממאנת כמה פעמי' לתווך השלום ביניהם ובנתים קצתם מן הקהל נשמטי' מה שהגיד השליח ב"ד בראשונה המה זוכרי' ובאותו הפעם לא אמרה כלום הממאנת רק סמכה על מה שאמרה אמה בפניה שהיא לא גירשה אותו מביתה רק בתה ואחרי' מן הקהל אשר הגידו ששמעו בפירוש שהגיד בשם הממאנת אותה התשובה היתה באחרונה באשר היו נשמטי' א' א' וכמבואר בקבלות העדיות ששלחו אליה כמה פעמים כדי לתווך השלום. והיותר נראה דאף לפי העדות של אותם מהקהל אשר לא הגידו שאמר איזה דבר בשם הריבש אשר אנו דנין עליה רק בשם חמותו של הבעל מ"מ נלע"ד דהוי כאלו אמרה הממאנת בעצמה דהלא השליח של הקהל בא אל חמותו אם הריבה למה גירשה את חתנה מביתו והשיבה חמותו שהיא לא גירשה אותו רק בתה הריבה הנז' והריבה היתה עומדת שם ושתקה והודית לדבריה ושתיקה כהודא' דמיא דאל"כ היה לה להריבה להשיב שהיא לא גירשה אותו שהיא אינה חייבת בכבוד אם מה שהוא נוגע בכבוד בעלה וכמבואר פ"ק דקידושין איש אמו ואביו תיראו אין לי אלא איש אשה מנין ת"ל תיראו א"כ למה נאמר איש שהאיש סיפק בידו לעשות ומשא"כ אשה שרשות אחרים עליה דהיינו בעלה וא"כ לפ"ז לא היה לה לשתוק בפני אמה ובודאי שתיקות' כהודא' דמיא, ודומה לזה אמרי' בפ' יש נוחלין גבי הכותב כל נכסיו לבנו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבד' כתובתה ואמרי' שם משום דכתב לאשתו קרקע כ"ש איבד' כתובתה ומשני רב אמר במזכה להן על ידה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת כו' וא''כ ש"מ בחילק לפניה והיא שותקת אמרינן שתיקה כהודאה דמי' וה"ה בנ"ד כשאמר' חמותו לא אני גרשתי אותו אלא בתי אשת יעקב הנ"ל והיא שותקת והיה לה לומר שלא גירשה אותו ובודאי הודית לדבריה והוי מיאון ואף שאמרי' שם בגמ' ומקולי כתובה שנו כאן ר"ל דדוקא גבי כתובה הקילו ומטעמא דאיתת' בכל דהו ניחא לה אבל לא בבעלת חוב כו' וכמבואר שם ברשב"ם ובשאר פוסקים ומכ"ש בנ"ד שהוא דבר איסור דלא אמרי' שתיק' כהודאה דמיא. אמנם מצינו בכמה מקומות בגמ' ובפוסקים הגדולי' המופלגים דגם בדבר איסור אמרינן שתיקה כהודאה דמיא ועיי' בסוגי' דקידושין פ' האומר אמר אביי ע"א אומר אכלת חלב והוא שותק נאמן כו' מטעם דשתיק כהודאה דמיא ואף שיש לדחות זה דלא דמי לאיסור ערוה מצינו דגם