שער אפרים קמא

דאמרינן אין ממאנין ואין חולצין אא"כ מכירין ומקשה שם מהא דש"מ כו' ומסיק דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי משמע דהכל תלוי בב"ד לכן אין חולצין ואין ממאנין אא"כ מכירין והרמב"ם כתב דאף בשנים צריכין שיכירו כו' וצריכים אנו לומר דהואיל ואנן קי"ל דהלכה כאותו הזוג דמכשירין בשנים וא"כ גם השנים קרויים ב"ד לענין מיאון הואיל והמעשה נגמר על ידיהם וכמ"ש בגיטין פרק השולח בראשונה היה עושה שליח ממקום אחר ומבטלו איתמר בפני כמה הוא מבטלו רנ"א בפני שנים ר' ששת אמר בפני ג' רש"א בפני ג' ב"ד קתני וחכ"א בפני ב' לבי תרי נמי ב"ד קרי ליה ומביא ראיה מפרוזבול כו' ע"ש ומפרש בריב"ש סי' רל"ב הטעם דלתרי נמי ב"ד קרי ליה כלומר בענין כזה שא"צ משא ומתן אפילו לשנים קרי ליה ב"ד כו' ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד גבי מיאון ואף שבגמ' קאמר אין חולצין אא"כ מכירין ואין ממאנין אא"כ מכירין וא"כ מדמה מיאון לחליצה ובחליצה ע"כ צריך ב"ד של ג' דילפינן מקרא וא"כ ה"ה למיאון אבל ז"א דמילי מילי קתני הא כדאיתא והא כדאית' דלגבי חליצה מקרי ב"ד ג' ולגבי מיאון שנים וזהו מדוקדק בגמ' דלא כללינהו בחד בבא אין חולצין ואין ממאנין אא"כ מכירין דחיישי' לב"ד טועים. ולפי מ"ש יתכן לפי שחלוקים בדיניהם בחליצה צריך ג' ולגבי מיאון צריך ב"ד של שנים ולכן צריך שיכירו אותה השנים שממאנת לפניהם וכמ"ש הרמב"ם רק שלפ"ז צריך ישוב הסוגיא דהיו אורחי' מסובין בבית בעלה או דשיגרה אצל חנוני כו' דמשמע אף שאינם בקיאים במספר שנותיה. ונלע"ד לחלק ביניהם דודאי כשאורחים מסובים או ששיגרה אצל חנוני כו' ואמרה א"א בפ' בעלי ודאי אין לך מיאון גדול מזה וא"צ שיכירו אותם רק מעידים לפני הב"ד והמה חוקרים ודורשים אם הגיעה למספר שנותיה ומ"ש בגמ' אין חולצין ואין ממאנין אא"כ מכירים פירושו כשאמה או קרוביה באים אל הב"ד שבתה רוצה לבא למאן בפניהם אז אין נזקקין לה שתבא למאן בפניהם אא"כ שיכירו אותה שהיא קטנה במספר שנותיה וכמבואר החשש זה במרן הב"י ולאפוקי כשהאורחים יושבים לפי תומן או החנוני והאשה באה ואומרת א"א בפ' בעלי אף שהאורחים אינן יודעים כלל במספר שנותיה מגידים דבריהם בפני הב"ד והמה חוקרים ודורשי' אם היתה קטנה בשעת המיאון כו'. וזהו שמדויק ברש"י פרק מצות חליצה חולצין וממאנין כו' ופירש"י ד"ה וממאנין ב"ד נזקקין למיאון כו', וקשה למה דקדק רש"י בלשון נזקקין אלא כמ"ש לעיל שהקטנה אינה לפניהם רק שרוצה לבא למאן לפניהם אז אין נזקקין לה שתבא למאן לפניהם אא"כ יכירו במספר שנותיה ומהחשש שכתב הב"י בספרו הארוך. וזהו שמדויק גם כן בספרו הארוך בדין המחודש מדעתו הרמה וז"ל קטנה שבאה למאן כו' ואמה או קרוביה אומרים לב"ד שתמאן עכשיו בפניהם ותכתבו לה כו' וקשה למה דייק ואמה או קרוביה אומרים ולמה לא אמר כפשוטו שהקטנה בעצמה אומרת לב"ד שתמאן בפניהם אלא צ"ל שאם הקטנה בעצמה אומרת אל הב"ד שרוצה שתמאן בפניהם בודאי אין שייך לומר הדין המחודש אשר חידש הרב מדעתו שאין הב"ד רשאים לעשות כן לפי שתיכף שהיא אומרת כן בפני הב"ד שרוצה שתמאן אז הוי תיכף מיאון גמור אף אם אין יודעים שהיא קטנה רק שתברר אח"כ שהיא קטנה. וכן מבואר בתשו' הרב ת"י סי' רי"א בשם הרי"בם בנדון שכתב וז"ל קטנה יתומה שקידשה ראובן כו' ובאה היתומה לב"ד למאן ולא הספיקה כי מת בעלה פתאום כו', תשובה אם יש עדים בדבר כשבאה היתומה לב"ד למאן שגילתה דעתה בפירוש שאינה רוצה באותו בעל או דברים שמשמען כך כגון שאמרה שאינה רוצה בבעל זה וילך (צ"ל ותלך) לב"ד לומר כך הנה זהו ודאי מיאון יקרא וא"צ מיאון אחר דהא קי"ל דאינה צריכה למאן בב"ד ואפ"ה אם היו אורחים מסובים בבית בעלה כו' ואמרה איני רוצה בפ' בעלי כו' ה"ז מיאון כו' ע"ש באריכות א"כ מוכח דאם הלכה למאן וגילתה דעתה בפני איזה אנשים שמשמען של דברים שאינה רוצה באותו בעל הוי מיאון והביא ראיה מהא דאורחים מסובים ואף אם תברר שהיתה קטנה כו' וע"ש בתשו' הנז' ולכן דקדק הב"י קטנה שבאה למאן כו' ואמה או קרוביה אומרים להב"ד לא שהקטנה עצמה באה אל הב"ד שתמאן ע"ז אמר שאין הב"ד רשאים לעשות כן וה"ה אם אמה או קרוביה באים אל השנים ולא אל הב"ד ג"כ דינא הכי שאין נזקקין להם אא"כ יכירו במספר שנות הקטנה כי לגבי מיאון שנים נמי נקראים ב"ד. וכן מוכח ממ"ש בתשו' ה"ה מהר"ר בצלאל סי' ז' דף ל"ג שכתב וז"ל וגדולה מזו משמע לי דאפילו אם שנים סומכים על קבלתן ולא הוי עד מפי עד וכו' ומסיים שם ואע"ג דאיצריך שני אנשים כשרים (דהיינו שיעידו על השנים) כשיעידו בפני שני דייני המיאון סגי וא"צ לקבלת עדות זה ב"ד של שלשה עכ"ל וזהו כמ"ש דלמיאון שנים נמי נקראים ב"ד ובזה מיושבים דברי הרמב"ם וגם סוגית הגמ' הא דאורחים מסובין וגם הא דשיגרה אצל החנוני כו' עם הא דסוגית הגמ' דאין ממאנין אא"כ מכירים כו' עם הדין המחודש אשר חידש ה"ה מרן מוהרי"קא בספרו הארוך ומעתה נבא לבאר נ"ד בעסק הריבה אשר אנו דנין עליה שמיאנה בבעלה אם מיאונה מיאון עפ"י העדות אשר הוגבה לפני הב"ד ותחלה צריך אני לבא אל טענות הריבה הנז' למה מיאנה בבעלה לפי טענת' שטוענת עליו שאין לו גבורת אנשים וישען על ביתו ולא יעמוד ועבור זה מיאנה בבעלה ואמרה לו לך לבית אביך כי אתה אינך בן זוג שלי ואין לך עסק בביתי בודאי אם היה הבעל מודה לדברים האלה אפשר שהיה די במיאון הזה עפ"י מ"ש האז"ג בשם מהר"ר שמחה ז"ל הלכה כאותו הזוג וכתב מורי מהר"ר שמחה ומסתברא אפילו לא מיאנה אלא בינו לבינה כו' והעתקתי לשונו לעיל מ"ש הר"י מינץ בשמו רק הבעל כופר ואומר שמעולם לא גירשה אשתו מביתו רק חמותו ולכן צריכין אנו לברר מתוך העדות אם היא יוצאת במיאון הזה אם לאו. כי לכאורה נראה שאין עדותן מספיק לצאת במיאון בראש תחלת העדות הוא מה שהעיד חתני החכם השלם מהר"ר יעקב במהר"ר בנימן נר"ו וז"ל בתחלת הלילה בחדש הראשון שנת תנ"ב בא אלי ר' יהודה בר יעקב ר"ל והגיד לי המעשה שעשאתו כלתו מרת האנוש אשת בנו ר' יעקב שגירשה אותו מביתה שאינה רוצה בו וביקש ממני שאלך ואעשה שלום כו' ובכן באו ואמר ר' יהודה לכלתו מרת האנוש את עזי פנים וחוצפ' פנים היכן ראית מעשה כזאת שאשה מגרשת את בעלה מביתה והשיבה לו גם הוא עשה לי כזאת ולא פירשה דבריה עכ"ל בקיצור. הנה העדות אינו מספיק להיות מיאונה מיאון באשר שלא פירשה דבריה ואמרי' בגמר' דיבמות פרק ב"ש ת"ר איזהו מיאון אמרה א"א בפלוני בעלי א"א בקידושין שקדשוני אחי ואמי כו' ובנ"ד לא אמרה בפני החכם השלם העד הנז' לא הלשון א"א בפ' בעלי ולא א"א בקידושין כו' ואף שא"ל חמיה היכן ראית המעשה שאשה מגרשת את בעלה הלא היא השיבה רק שגם הוא עשה לי כזאת ואין לו ביאור. וגם בעדות השני שבא כ"ר יהודה בקובלנ' ע"ד המעשה אשר גירשו את בנו מביתו ומבואר שם ששלחו ראשי ופרנסי הק"ק את שלוחם אל אמה של הריבה הנ"ל למה גירשה אותו מביתו והשיבה מה שהשיבה כמבואר בגביות העדות ויש קצת שינוי בין עדות הפרנסים במה שהשיב להם השמש שלוחם קצתם אומרים שהשיב להם השמש שחמותו אם הריבה הנ"ל השיבה להפרנסים וקצתם אומרים שהריבה בעצמה השיבה להם תשובה שאינה חפיצה בבעלה כלל וא"כ הו"ל עדות מוכחשת ואוקי איתתא אחזקה שהיתה מקודשת ונשואה לבעלה הנ"ל. ועוד יש לספק בעדות הנ"ל דאף אם נאמר שזה לא מקרי הכחשה בעדות וגם העדות של הח' מהר' יעקב הוא עדות מספיק להתיר האשה הנ"ל שיהיה מיאונה מיאון מ"מ יש צד ופתח להחמיר ונאמר דהוי עדות מיוחדת שלא היו ביחד השני עדות הנ"ל עידי המיאון שמיאנה ואמרי' בגמ' דמכות פ"ק גבי היו שנים רואים אותם מחלון זה כו' ואתמר בגמר' א"ר זוטרא בר טובי' א"ר מנין לעדות מיוחדת שהוא פסול שנא' לא יומת ע"פ ע"א מאי א' כו' אלא אחד אחד כו' ואף שאמרינן בכתובות פ"ב ובסנהדרין פ"ג לעולם אין עדותן מתקיימת עד שיראו שניהם ריב"ק אומר אפילו בזה אחר זה כו' ואמרינן דהלכה כריב"ק היינו דוק' בד"מ אבל לא בדיני נפשות וכתבו הרי"ף והרא"ש פרק מי שאחזו גבי לא תתיחד עמו אלא בפני עדים כו' ומביא שם לשון הירושלמי ראוה שנים שנתיחדה עמו צריכה הימנו גט שני אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה היה מעשה ואמרו אין מצטרפים וכתב הר"ן ואע"ג דלגבי ממון קי"ל דמצטרפין לגבי אישות דשייך בד"נ בבת א' בעינן להו כו' ע"ש וא"כ ה"ה היכי דהו"ל מילי דאישות בבת א' בעינן להו ובנ"ד דלא הוי להו בבת אחת עידי המיאון והוי עדות מיוחדת ואין מצטרפין למילי דאישות כמו לענין מיאון בנ"ד. א"כ מכל אלו הצדדים יש להחמיר בנ"ד ולומר שאין למיאונה מיאון ועוד יש לספק ונאמר שאף שאין מצטרפים אלו השני עדות דעדות של מהר"ר יעקב שמיאנה בפניו ועדות הקהל הוא שמעידים מה שנתקבל עדות של שלוחם בפניהם וזולת שאר ספיקות אשר יש בנ"ד כאשר יתבאר לפנינו הכל בעזה"י אמנם באשר שעגמה עלי העיגון של הריבה הנז' אשר היא יושבת בירכתי ביתה עגומה ועגונה כמה שנים ואי אפשר בעולם להשתדל לה גט אף בתרקבי דדינרי וריבה הזאת היא מיחוסי ארץ הן מצד אביה הן מצד אמה שאביה היה מגדולי ומגבירי פרנסי הק"ק ואביה זקינה מצד א' הוא הרב המובהק מהר"ר יששכר פערמון ומצד השני הרב המובהק מהר"ר מרדכי הכהן ז"ל ומצד אמה המנוח כמהר' נח איש צדיק תמים אשר הפליא לעשות ועשה אזנים לתורה שנדב לבו והזיל מכיסו כמה אלפים גרושש הן לת"ת דק"ק שאלוניקו הן ללומדי תורה בירושלים תוב"ב ובצפת תוב"ב ושאר הקדשות לנשואי בתולות עניות כאשר ידוע לכל לכן מן הראוי לכל בתי דינים שבישראל להפך בזכותה ולפוטרה מכבלי העיגון ומה גם דכד נרד לעומקא דדינא בענין העדות הנז' תמצא ברוחה שיש להתיר הריבה הזאת מכבלי העיגון ומיאונה מיאון. וראשון לציון הנם אודות הספק אשר אנו מסופקים בעדות של הח' ר' יעקב הנז' באשר שלא דברה בפני העד לשון אי איפשי בפ' בעלי כו' הלא כד מעיינת בראשית דבריו של העד הח' ר' יעקב שבא אליו ר' יאודה בקובלנ' רבא על המעשה אשר עשתה כלתו לבנו ר' יעקב שגירשה אותו מבית' ואמרה אליו שאינה רוצה בו וא"כ הודה ר' יהודה שסיפר לו בנו ר' יעקב בעלה שמיאנה בו בינו לבין עצמה שאמרת לו שאינה רוצה בו וע"ז לקח אתו עמו להחכם ר' יעקב העד אולי יעשה שלום ביניהם וקיוה לשלום והנה בעתה שבא חמיה עם העד הנ"ל אל כלתה ואמר אליה את עזי פנים וחוצפא פנים היכן ראית שהאשה מגרשת לבעל' מביתה משמע שהודה לדבריה שמיאנה בו לפני זה וע"ז היתה תשובת' שגם הוא עשה לי כזאת ובאשר שידוע ומפורסם שהמיאון הנז' שמיאנה בו הוא בעבור שמאסה בו ונפל חלודה ביניהם על שהיא טוענת עליו שאין לו גבורת אנשים ואינו נוהג עמה כדרך כל הארץ וזאת היתה תשובת' שגם הוא עשה לי כזאת שאינו נוהג עמה כדרך כל הארץ וכאן בפני העד הנז' ובפני חמיה נתנה טעם לשבח למה מיאנה בו מקדם וגירשה אותו מביתה ואינה רוצה בו עבור שגם הוא עושה לה כזאת שאינה נוהג עמה כדרך כל הארץ שזה היה הטעם שגירשה אותו מביתו ומאסה בו כידוע לכל בני העיר וראיה לזה מגמר' דיבמות פ' ב"ש דף ק"ח דאם מרדה תחלה בבעלה בינו לבינה ואח"כ שאלו אותה בפני העד ומתשובתה אנו למידין שמיאנה בו דאין לך מיאון גדול מזה דאית' שם בגמ' גבי כלתי' דאבדן אימרוד שדר רבי ד' זוגי דרבנן למבדיקינהו אמרי להו נשי חזו גברייכי דקאתי אמרי למה